פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵן מְחַלְּקִין אוֹתָן בֵּינֵיהֶן כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן קְרוּיִין תְּרוּמָה, וּלְפִיכָךְ זָר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים בְּכָל מָקוֹם – חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְהוּא שֶׁיֹּאכַל אוֹתָן מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם.
א. לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. לכהנים המשרתים בבית המקדש בשבוע זה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות תרומות טו,כ. מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ וכו'. לאחר שנכנסו, אפילו אם אחר כך יצאו.
ב. הָיוּ מִקְצָתָן בִּפְנִים וּמִקְצָתָן בַּחוּץ – זֶה שֶׁבִּפְנִים חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה, וַהֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ לְכָל דְּבָרָיו, וְזֶה שֶׁבַּחוּץ הֲרֵי הוּא כַּחֻלִּין לְכָל דְּבָרָיו.
ג. כֹּהֵן שֶׁאָכַל הַבִּכּוּרִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִן הַחוֹמָה – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וכו' וּתְרוּמַת יָדֶךָ" (דברים יב,יז) – וְהֵן הַבִּכּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה.
וְכֵן אִם אֲכָלָן הַכֹּהֵן בִּירוּשָׁלַיִם קֹדֶם הַנָּחָה בָּעֲזָרָה – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה כְּמִי שֶׁאֲכָלָן בַּחוּץ, לְפִי שֶׁהֵן טְעוּנִין הַנָּחָה בָּעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים כו,ד, ושם: וְהִנִּיחוֹ, וראה שם כו,י).
ג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה. טו,כ.
ד. וּמִשֶּׁיַּנִּיחֵן הַמֵּבִיא אוֹתָן בָּעֲזָרָה – הֻתְּרוּ לַכֹּהֵן, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין הַקְּרִיאָה מְעַכֶּבֶת אֲכִילָתָן. וּבִכּוּרִים שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְחִצָּתָן וְחָזְרוּ – מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה.
ד. הִתְוַדָּה. מקרא ביכורים, כדלקמן ה"י. וּבִכּוּרִים שֶׁיָּצְאוּ… מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. בניגוד לבשר הקרבנות שנפסל ביציאה (הלכות מעשה הקרבנות יא,ו).
ה. אֲכִילַת בִּכּוּרִים כַּאֲכִילַת תְּרוּמָה לְכָל דָּבָר. וְיָתֵר בַּבִּכּוּרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לָאוֹנֵן, וּטְעוּנִין הֲבָאַת מָקוֹם, וְכֹהֵן טָהוֹר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים טְמֵאִים לוֹקֶה, כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקֶה יִשְׂרָאֵל טָהוֹר שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָמֵא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה.
ה. אֲכִילַת בִּכּוּרִים כַּאֲכִילַת תְּרוּמָה לְכָל דָּבָר. כמבואר בהלכות תרומות פרקים ו-ז מי רשאי לאכול תרומה, ובפרק יא הל' א-טו אופן אכילת התרומה. לָאוֹנֵן. אדם המתאבל על אחד מקרוביו ביום המיתה (הלכות מעשר שני ג,ו). הֲבָאַת מָקוֹם. לבית המקדש, וצריך לאכלם בירושלים. כְּשֵׁם שֶׁלּוֹקֶה יִשְׂרָאֵל טָהוֹר וכו'. הלכות מעשר שני ג,א. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה. כמבואר הטעם בהלכות תרומות ז,ג.
ו. וּמִנַּיִן שֶׁהַבִּכּוּרִים אֲסוּרִין לָאוֹנֵן? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב" (דברים כו,יא) – מִכְּלָל שֶׁהוּא חַיָּב לְאָכְלָן בְּשִׂמְחָה, לֹא בַּאֲנִינוּת. וְהָאוֹכְלָן בַּאֲנִינוּת – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ו. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ז. הַבִּכּוּרִים טְעוּנִין כְּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" (דברים כו,ב). וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהָבִיא כָּל מִין וָמִין בִּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאִם הִנִּיחָן בִּכְלִי אֶחָד – יָצָא. וְלֹא יְבִיאֵם בְּעִרְבּוּב, אֶלָּא שְׂעוֹרִים מִלְּמַטָּה, וְחִטִּים עַל גַּבֵּיהֶן, וְזֵיתִים עַל גַּבֵּיהֶן, וּתְמָרִים עַל גַּבֵּיהֶן, וְרִמּוֹנִים עַל גַּבֵּיהֶן, וּתְאֵנִים לְמַעְלָה מִן הַכֹּל. וְיִהְיֶה דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּין כָּל מִין וָמִין, כְּגוֹן הוּצִין וְחֵלֶף אוֹ עָלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמַקִּיף לַתְּאֵנִים אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל עֲנָבִים מִבַּחוּץ.
ז. וְחִטִּים עַל גַּבֵּיהֶן. שחטים חשובות משעורים. וְזֵיתִים עַל גַּבֵּיהֶן וכו'. שפירות האילן חשובים מפירות האדמה, ובפירות האילן עצמם מניח את הרכים מעל הקשים כדי שהרכים לא יימעכו, ולכן תאנים למעלה מן הכל (ד"א). הוּצִין. עלי דקל. וְחֵלֶף. צמח ששימש לעשיית מחצלות וסלים. אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל עֲנָבִים מִבַּחוּץ. משום נוי המצווה, ולמרות שהענבים אינם בחלל הפנימי של הכלי נחשבים כמונחים בכלי כיוון שנושא אותם באמצעות הכלי (ד"א).
ח. הֱבִיאָם בִּכְלִי מַתָּכוֹת – נוֹטֵל הַכֹּהֵן הַבִּכּוּרִים, וְחוֹזֵר הַכְּלִי לִבְעָלָיו. וְאִם הֱבִיאָן בְּסַלִּים שֶׁל עֲרָבָה וְחֵלֶף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הַבִּכּוּרִים וְהַסַּלִּים לַכֹּהֲנִים. וְאִם נִטְמְאוּ הַבִּכּוּרִים – אֵין הַסַּלִּים לַכֹּהֲנִים.
ח. וְחוֹזֵר הַכְּלִי לִבְעָלָיו. כיוון שיש לו חשיבות עצמית ואינו בטל לביכורים. וְאִם נִטְמְאוּ הַבִּכּוּרִים אֵין הַסַּלִּים לַכֹּהֲנִים. מכיוון שהכהן אינו מקבל ביכורים טמאים (כדלקמן ד,י), ממילא אינו מקבל את הסל.
ט. כְּשֶׁהָיוּ מְבִיאִין אֶת הַבִּכּוּרִים, הָיוּ מְבִיאִין בְּיָדָם תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, וְכֵן הָיוּ תּוֹלִים מִצִּדֵּי הַסַּלִּים תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, כְּדֵי לְעַטֵּר אֶת הַבִּכּוּרִים: אֵלּוּ שֶׁעִם הַסַּלִּים הָיוּ קְרֵבִים עוֹלוֹת, וְאֵלּוּ שֶׁבִּידֵיהֶן הָיוּ נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים.
ט. מִצִּדֵּי הַסַּלִּים. ולא על גביהם כדי שלא יטנפו את הפירות (פה"מ ביכורים ג,ה). קְרֵבִים עוֹלוֹת. לקרבן עולה, שכן נהגו להקדישם יחד עם הביכורים. אך את הגוזלות שבידם הביאו כמתנה לכהנים (רדב"ז).
י. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת עַל הַבִּכּוּרִים בַּמִּקְדָּשׁ בְּשָׁעָה שֶׁמְּבִיאָן. מַתְחִיל וְקוֹרֵא: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיי אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יי לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ… אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה" וכו' (שם כו,ג-ה) עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, עַד "אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יי" (שם כו,י). וְאֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ" (שם כו,ה) – בַּלָּשׁוֹן הַזֹּאת.
י. לְהִתְוַדּוֹת עַל הַבִּכּוּרִים. לספר מה שאירע ולהודות לה' (ראה תוכ"פ ביכורים עמ' 850 ובהערה שם).
יא. בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת – מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין יוֹדְעִין לִקְרוֹת מִלְּהָבִיא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּלְמוּ. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.
יא. מַקְרִין אוֹתוֹ. קוראים לפניו והוא חוזר מילה במילה. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין וכו'. כיוון שבתחילת בית שני היו רבים שלא ידעו לשון הקודש (פה"מ ביכורים ג,ז).
יב. הַמֵּבִיא אֶת הַבִּכּוּרִים – יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִתְּנָם לְעַבְדּוֹ וּקְרוֹבוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת – נוֹטֵל אֶת הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, וְנִכְנָס עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה, וְקוֹרֵא וְעוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיי אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יי לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כו,ג), וּמוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֵז בִּשְׂפָתָיו, וְהַכֹּהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמֵנִיף, וְקוֹרֵא: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה" וכו' (שם כו,ה) עַד שֶׁגּוֹמֵר, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן, וְיִשְׁתַּחֲוֶה וְיֵצֵא.
וּמִנַּיִן שֶׁהַבִּכּוּרִים טְעוּנִין תְּנוּפָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ" (דברים כו,ד) – לְרַבּוֹת הַבִּכּוּרִים לִתְנוּפָה. וּכְשֵׁם שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה, כָּךְ טְעוּנִין קָרְבַּן שְׁלָמִים וְשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב" (שם כו,יא), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר בָּרְגָלִים: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (שם טז,יד) – מַה שִּׂמְחַת הֶחָג בִּשְׁלָמִים, אַף כָּאן בִּשְׁלָמִים. וְאֵין הַקָּרְבָּן מְעַכֵּב.
יב. הוּא בְּעַצְמוֹ. שנאמר "ולקח הכהן הטנא מידך" (דברים כו,ד; פה"מ ביכורים ג,ד). וְאוֹחֵז בִּשְׂפָתָיו וְהַכֹּהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמֵנִיף. בעל הפירות אוחז בשפת הסל בקצהו העליון, והכהן מניח ידו מתחת לסל, וכך מבצעים את הנפת הביכורים. וְיִשְׁתַּחֲוֶה. בפישוט ידים ורגליים נגד ההיכל (תפא"י ביכורים ג,ו, ד"א).
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ. ולמדו חכמים גזרה שווה מקרבן שלמים שמפורש בתורה שטעון תנופה, ונאמר שם לשון 'יד' (ויקרא ז,ל; בבלי סוכה מז,ב).
יג. וְאֵימָתַי קוֹרְאִין בְּשִׁיר עֲלֵיהֶן? כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לָעֲזָרָה מַתְחִילִין הָיוּ הַלְוִיִּם וְקוֹרְאִין: "אֲרוֹמִמְךָ יי כִּי דִלִּיתָנִי" וכו' (תהלים ל,ב).
יד. הַבִּכּוּרִים טְעוּנִין לִינָה. כֵּיצַד? הֵבִיא בִּכּוּרָיו לַמִּקְדָּשׁ וְקָרָא וְהִקְרִיב שְׁלָמָיו – לֹא יֵצֵא בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מִירוּשָׁלַיִם לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, אֶלָּא יָלִין שָׁם וְיַחֲזֹר לְמָחָר לְעִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ" (דברים טז,ז) – כָּל פּוֹנוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה מִן הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁתָּבֹא לוֹ, לֹא יִהְיוּ אֶלָּא בַּבֹּקֶר.
טו. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַבִּכּוּרִים טְעוּנִין שִׁבְעָה דְּבָרִים: הֲבָאַת מָקוֹם, וּבִכְלִי, וּקְרִיאָה, וְקָרְבָּן, וְשִׁיר, וּתְנוּפָה, וְלִינָה שָׁם בִּירוּשָׁלַיִם.
טו. הֲבָאַת מָקוֹם. לבית המקדש, והנחתם בעזרה (כדלעיל ה"ג).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות ביכורים ומתנות כהונה

הבאת הביכורים

בחלקו הראשון של הפרק מבאר הרמב"ם את קדושת הביכורים ודיני אכילתם על ידי הכהנים, בחלקו השני של הפרק מתאר הרמב"ם את תהליך הבאת הביכורים – הבאתם בכלי, מקרא ביכורים וסדר הבאתם למקדש. בפרק הבא ישלים הרמב"ם דינים אלו ויעסוק בדיני מקרא ביכורים ובפירוט העלאת הביכורים למקדש.

פירוט הדינים:
🔹אכילה – רק לכהן, בירושלים, אחר שהונחו בעזרה.
🔹כלי – רצוי כלי לכל סוג של פרי, ורק כלי מתכת חוזר לבעלים.
🔹וידוי – מקריאים את הנוסח.
🔹המביא – יחזיק בעצמו בהר הבית, ויישאר ללון בעיר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הצד שחמורים ביכורים מתרומה הוא שחייב להעלותן לירושליים?

2.מלבד הביכורים עצמם זוכים הכהנים בבני יונה?

3.הביכורים מותרים לכהן רק משעת הוידוי?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן