[א] הַמְּנוֹרָה – מְפֹרֶשֶׁת צוּרָתָהּ בַּתּוֹרָה. אַרְבָּעָה גְּבִיעִים וּשְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים וּשְׁנֵי פְּרָחִים הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ" (שמות כה,לד; לז,כ), וְעוֹד פֶּרַח שְׁלִישִׁי הָיָה סָמוּךְ לִירֵכָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ" (במדבר ח,ד), [ב] וְשָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הָיוּ לָהּ.
וּשְׁלֹשָׁה כַּפְתּוֹרִים אֲחֵרוֹת הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה, שֶׁמֵּהֶן יוֹצְאִין שֵׁשֶׁת הַקָּנִים: שְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה וּשְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה, וּבְכָל קָנֶה וְקָנֶה מֵהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח, וְהַכֹּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן.

א. מְפֹרֶשֶׁת צוּרָתָהּ בַּתּוֹרָה. שמות כה,לא–מ. בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה. הקנה האמצעי (והוא נקרא בסתם 'מנורה'). כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. ומיעוט רבים שניים. לִירֵכָהּ. יסוד המנורה, הבסיס שלה.
ב. וְשָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הָיוּ. לירכה.
וְהַכֹּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן. כל הגביעים והכפתורים והפרחים היו מעשה שקדים, שהוא מעשה יצירת צורות הדומות לשקדים במתכת על ידי הכאה באיזמל (פה"מ מנחות ג,ז).

[ג] נִמְצְאוּ כָּל הַגְּבִיעִים שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים, וְהַפְּרָחִים תִּשְׁעָה, וְהַכַּפְתּוֹרִים אַחַד עָשָׂר, וְכֻלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. אֲפִלּוּ אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם וְאַרְבָּעִים מְעַכֵּב אֶת כֻּלָּן.

[ד] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁעָשׂוּהָ זָהָב. אֲבָל שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת – אֵין עוֹשִׂין בָּהּ גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים. וְכֵן מְנוֹרָה הַבָּאָה זָהָב תִּהְיֶה כֻּלָּהּ כִּכָּר עִם נֵרוֹתֶיהָ, וְתִהְיֶה כֻּלָּהּ מִקְשָׁה מִן הָעֲשָׁתוֹת; וְשֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֵין מַקְפִּידִין עַל מִשְׁקָלָהּ, וְאִם הָיְתָה חֲלוּלָה – כְּשֵׁרָה. [ה] וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ לְעוֹלָם מִן הַגְּרוּטָאוֹת, בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת.

ד. אֲבָל שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. המנורה צריכה להיעשות לכתחילה זהב, אם לא יכלו לעשותה מזהב ניתן לעשותה משאר מיני מתכות, אבל לא מחומרים אחרים (לעיל א,יח). הַבָּאָה זָהָב תִּהְיֶה כֻּלָּהּ כִּכָּר עִם נֵרוֹתֶיהָ וכו'. בתורה נאמר שיש לעשות את המנורה במשקל כיכר זהב, כמו כן נאמר שיש לעשות את המנורה 'מקשה', מחתיכת זהב אחת שתעוצב למנורה ולא מכמה חתיכות שיחוברו. הקפדות אלו נאמרו דווקא במקרה שהמנורה נעשית מזהב. כִּכָּר. שישים מנה שהם אלף וחמש מאות שקלים של קודש (כארבעים ושתים וחצי ק"ג). מִקְשָׁה מִן הָעֲשָׁתוֹת. גוש אחד של מתכת. וְאִם הָיְתָה חֲלוּלָה כְּשֵׁרָה. אם נעשית מגוש אחד למרות שיש בה חללים (כעין צינורות) כשרה.
ה. הַגְּרוּטָאוֹת. שברי כלים וחתיכות מתכת.

[ו] הַמֶּלְקָחַיִם וְהַמַּחְתּוֹת וּכְלֵי הַשֶּׁמֶן – אֵינָן מִכְּלַל הַכִּכָּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּמְּנוֹרָה: "זָהָב טָהוֹר" (שמות כה,לו; לז,כב), וְחָזַר וְאָמַר: "וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר" (שם כה,לח; לז,כג), וְלֹא נֶאֱמַר 'נֵרוֹתֶיהָ זָהָב טָהוֹר', מִפְּנֵי שֶׁנֵּרוֹתֶיהָ קְבוּעִין בַּמְּנוֹרָה וְהֵן מִכְּלַל הַכִּכָּר.

ו. הַמֶּלְקָחַיִם. בהן נטלו את הפתילות מהנר. וְהַמַּחְתּוֹת. כפות ששימשו לנטילת האפר שנשאר בנר.
שֶׁנֵּרוֹתֶיהָ. כלי הקיבול בראש המנורה שבתוכם השמן והפתילה דולקים.

[ז] שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. וְכָל הַנֵּרוֹת קְבוּעִים בַּקָּנִים.

ז. וְכָל הַנֵּרוֹת קְבוּעִים בַּקָּנִים. מחוברים להם, ואינם מתפרקים.

[ח] שִׁשָּׁה הַנֵּרוֹת הַקְּבוּעִין בְּשִׁשָּׁה הַקָּנִים הַיּוֹצְאִין מִן הַמְּנוֹרָה – כֻּלָּן פְּנֵיהֶן לַנֵּר הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל קְנֵה הַמְּנוֹרָה, וְזֶה הַנֵּר הָאֶמְצָעִי פָּנָיו כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהוּא הַנִּקְרָא נֵר מַעֲרָבִי.

ח. כֻּלָּן פְּנֵיהֶן לַנֵּר הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל קְנֵה הַמְּנוֹרָה. פיית הנרות והפתילות שבהן היו פונות למרכז המנורה, לנר האמצעי. וְהוּא הַנִּקְרָא נֵר מַעֲרָבִי. מכיוון שהוא פונה לקודש הקדשים הנמצא ממערב למנורה.

[ט] הַגְּבִיעִים דּוֹמִין לְכוֹסוֹת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, שֶׁפִּיהֶן רָחָב וְשׁוּלֵיהֶן קָצָר, וְהַכַּפְתּוֹרִים כְּמִין תַּפּוּחִים בֵּרוּתִיִּים, שֶׁהֵן אֲרֻכִּין מְעַט כְּבֵיצָה שֶׁשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין, וְהַפְּרָחִים כְּמוֹ פִּרְחֵי הָעַמּוּדִים, שֶׁהֵן כְּמוֹ קְעָרָה וּשְׂפָתָהּ כְּפוּלָה לַחוּץ.

ט. הַגְּבִיעִים דּוֹמִין לְכוֹסוֹת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה וכו'. גביעים בצורת קונוס שפיהם רחב ותחתיתם צרה. כְּמִין תַּפּוּחִים בֵּרוּתִיִּים וכו'. יש נוסחאות: 'בירותיים' או 'בירותים', ולפי זה כנראה הכוונה לתפוחים מהעיר ביירות שבלבנון, וייתכן שזו גם הכוונה לפי נוסח הפנים אך ייתכן שהכוונה לתפוחי בר (הערת הר"י שילת ברמב"ם מדויק). ויש מפרשים שהכוונה לתפוחים של עץ המכונה 'ברות' או 'ברוש' (ונחלקו בזיהויו של עץ זה). שֶׁהֵן אֲרֻכִּין מְעַט כְּבֵיצָה שֶׁשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין. שאינם עגולים לגמרי אלא מאורכים בדומה לביצה ששני קצותיה אינם מחודדים. פִּרְחֵי הָעַמּוּדִים וכו'. כותרת של עמוד בעלת שפה מקופלת כלפי חוץ.

[י] גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה הָיָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר טֶפַח: הָרַגְלַיִם וְהַפֶּרַח שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וּשְׁנֵי טְפָחִים חָלָק, וְטֶפַח שֶׁבּוֹ גָּבִיעַ כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, וּטְפָחַיִם חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה, וְטֶפַח חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה, וְטֶפַח חָלָק, וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה, וּטְפָחַיִם חָלָק, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁבָּהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים, כַּפְתּוֹר וָפֶרַח. וְזוֹ הִיא צוּרָתָהּ:

[יא] וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ כֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּמַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּלֵי שַׁמְנָהּ וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ בִּשְׁעַת הֲטָבָה.

יא. שֶׁעָלֶיהָ כֹּהֵן עוֹמֵד. כיון שגובה המנורה היה שמונה עשר טפחים היה צריך הכהן לעמוד במקום גבוה כדי להגיע לנרות. וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. מנקה את הנרות שכבו, מחליף להם את הפתילות ומלדיק אותם (הלכות תמידין ומוספין ג,יב; לשיטות נוספות ראה בפסקים ושיטות שם).

[יב] הַשֻּׁלְחָן הָיָה אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְהָיָה מֻנָּח אָרְכּוֹ לְאֹרֶךְ הַבַּיִת וְרָחְבּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת, חוּץ מִן הָאָרוֹן שֶׁהָיָה אָרְכּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת. וְכֵן נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה הָיוּ כְּנֶגֶד רֹחַב הַבַּיִת בֵּין הַצָּפוֹן וְהַדָּרוֹם.

יב. לְאֹרֶךְ הַבַּיִת. ממזרח למערב. לְרֹחַב הַבַּיִת. מצפון לדרום. נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה. נרות המנורה.

[יג] אַרְבָּעָה צְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ לַשֻּׁלְחָן, מְפֻצָּלִין מֵרָאשֵׁיהֶם, שֶׁהָיוּ סוֹמְכִין בָּהֶן שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, שְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה וּשְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה, וְהֵן הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה: "וּקְשׂוֹתָיו" (שמות כה,כט). [יד] וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה קָנִים שֶׁל זָהָב, כָּל אֶחָד מֵהֶן כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל, הָיָה לוֹ, אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה, וְהֵן הַנִּקְרָאִין: "מְנַקִּיֹּתָיו" (שם לז,טז), וּשְׁנֵי הַבָּזִיכִין שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַלְבוֹנָה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַד הַמַּעֲרָכוֹת הֵן הַנִּקְרָאִין: "כַּפֹּתָיו" (שם), וְהַדְּפוּסִין שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם לֶחֶם הַפָּנִים הֵם הַנִּקְרָאִים: "קְעָרֹתָיו" (שם; שם כה,כט).

יג. אַרְבָּעָה צְנִיפִין שֶׁל זָהָב וכו'. שנים עשר הלחמים של לחם הפנים היו מסודרים בשתי ערימות ('מערכות', 'סדרים') על השולחן. בכל אחת שישה לחמים המונחים אחד על השני (הלכות תמידין ומוספין ה,ב). מצדי המערכות היו עמודים שהתפצלו בראשם בצורת Y (פה"מ מנחות יא,ו), שבהם סמכו את המערכות.
יד. וּשְׁנֵי הַבָּזִיכִין שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַלְּבוֹנָה. בצד לחם הפנים היו מניחים על השולחן שני כלים ובהם לבונה (ראה גם הלכות תמידין ומוספין ה,ב). וְהַדְּפוּסִין. תבניות.

[טו] אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה עָשָׂר קָנִים – נוֹתֵן הַחַלָּה הָרִאשׁוֹנָה עַל עַצְמוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְנוֹתֵן בֵּין רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים, וְכֵן בֵּין כָּל חַלָּה וְחַלָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים, וּבֵין שִׁשִּׁית וַחֲמִישִׁית שְׁנֵי קָנִים בִּלְבַד, לְפִי שֶׁאֵין עַל הַשִּׁשִּׁית אַחֶרֶת. נִמְצְאוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּכָל מַעֲרָכָה.

[טז] וּשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת: אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ, נוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, וְאֶחָד שֶׁל זָהָב שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו הַלֶּחֶם בִּיצִיאָתוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

טז. וּשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָּאוּלָם מִבִּפְנִים וכו'. על השולחן שבתוך ההיכל היה צריך להיות תמיד לחם. מידי שבת היו מחליפים את הלחמים. את הלחם החדש היו מניחים לפני הכנסתו על שולחן שיש, שהיה באולם סמוך לפתח ההיכל. לאחר שהוציאו את הלחם שהיה בהיכל היו מניחים אותו על שולחן של זהב שהיה באולם, ולאחר מכן היו מחלקים אותו לכהנים (הלכות תמידין ומוספין ה,ד-ה).

[יז] מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הָיָה מְרֻבָּע אַמָּה עַל אַמָּה, וְהוּא נָתוּן בַּהֵיכָל, מְכֻוָּן בֵּין הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם, מָשׁוּךְ מִבֵּין הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה לַחוּץ. וּשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ מֻנָּחִין מִשְּׁלִישׁ הַהֵיכָל וְלִפְנִים, כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

יז. אַמָּה עַל אַמָּה. באמה בת חמישה טפחים (פה"מ כלים יז,י; וראה לעיל ב,ו). מְכֻוָּן בֵּין הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם. בדיוק באמצע. מָשׁוּךְ מִבֵּין הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה לַחוּץ. ממזרח לשולחן ולמנורה. מִשְּׁלִישׁ הַהֵיכָל וְלִפְנִים. בחלק המערבי של ההיכל.

[יח] הַכִּיּוֹר – הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר דַּד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹסְקִין בַּתָּמִיד מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד. וּמֻכְנִי עָשׂוּ לוֹ שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ הַמַּיִם תָּמִיד, וְהִיא חֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהּ נִפְסָלִין בְּלִינָה, שֶׁהַכִּיּוֹר מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, וּמְקַדֵּשׁ, וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי קֹדֶשׁ – אִם לָן, נִפְסַל.

יח. שְׁנֵים עָשָׂר דַּד. שנים עשר ברזי יציאה למים. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹסְקִין בַּתָּמִיד מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד. שהרי בפיס השני לקביעת הכהנים שיעסקו בעבודות היום-יומיות שבמקדש זכו שלושה עשר כהנים (הלכות תמידין ומוספין ד,ו), וכולם מלבד השוחט (ראה פה"מ יומא ג,י) היו צריכים להתכונן לעבודה ברחיצת ידיים ורגליים מיד אחר הפיס. וּמֻכְנִי עָשׂוּ לוֹ וכו'. כלי שעמד מעל הכיור וממנו היו יוצאים מים לפי הצורך לכיור (והשווה הלכות ביאת מקדש ה,יד–טו). וְהִיא חֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהּ נִפְסָלִין בְּלִינָה. בניגוד לכיור שהיה כלי קודש, המוכני לא הוקדש כדי שהמים המונחים בו לא ייפסלו בלינה אם יעבור עליהם הלילה.