א. חֲמִשָּׁה מִינִין הֵן: הַחִטִּים, וְהַשְּׂעוֹרִים, וְהַכֻּסְּמִין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְהַשִּׁיפוֹן. הַכֻּסְּמִין מִמִּין הַחִטִּים, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן מִמִּין הַשְּׂעוֹרִים. וַחֲמֵשֶׁת מִינִים הָאֵלּוּ: כְּשֶׁהֵן שִׁבֳּלִים — נִקְרָאִין תְּבוּאָה בְּכָל מָקוֹם; וְאַחַר שֶׁדָּשִׁין אוֹתָן וְזוֹרִין אוֹתָן — נִקְרָאִין דָּגָן; וּכְשֶׁטּוֹחֲנִין אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלָשִׁין אֶת קִמְחוֹ וְאוֹפִין אוֹתוֹ — נִקְרֵאת פַּת. וְהַפַּת הַנַּעֲשֵׂית מֵאֶחָד מֵהֶן — הִיא הַנִּקְרֵאת פַּת בְּכָל מָקוֹם, בְּלֹא לְוָיָה.
א. חֲמִשָּׁה מִינִין הֵן. הם חמשת מיני הדגן שמהם נאפה הלחם. הַכֻּסְּמִין מִמִּין הַחִטִּים וכו'. שהם שייכים לאותו הסוג (וראה הלכות ביכורים ח,ד). כְּשֶׁהֵן שִׁבֳּלִים נִקְרָאִין תְּבוּאָה וכו'. והשמות הללו מכוונים רק לחמשת המינים הללו (ראה הלכות נדרים ט,ט). נִקְרֵאת פַּת. דהיינו לחם. בְּלֹא לְוָיָה. בכל מקום שמוזכרת פת בלא שם לוואי (כגון פת אורז), הכוונה לפת מחמשת המינים.
ב. הָאוֹכֵל פַּת — חַיָּב לְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ'. אָכַל דָּגָן שָׁלוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא — מְבָרֵךְ לְפָנָיו 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה', וּלְאַחֲרָיו 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. אָכַל קֶמַח — מְבָרֵךְ לְפָנָיו 'שֶׁהַכֹּל', וּלְאַחֲרָיו 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'.
ב. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. הוא שבח מיוחד לה' על כך שפעל שהלחם, שהוא עיקר מזונו של האדם, נוצר מן הארץ. שָׁלוּק. מבושל קלות במים ללא תבלינים (הערת הר"י קאפח לפה"מ ברכות ו,ח; וראה פה"מ תרומות י,יא, הלכות נדרים ט,א). ויש מפרשים ששלוק היינו מבושל הרבה (רש"י נדרים מט,א ועוד; וראה מאירי שם שהמילה מתפרשת בשני המובנים — הכול לפי ההקשר). כְּמוֹת שֶׁהוּא. הגרגרים בשלמותם (השווה לקמן ה"ד). בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וכו'. כדין פירות האדמה שדרכם להיאכל כשהם מבושלים (לקמן ח,ג). אָכַל קֶמַח. כפי שהוא, שאין הדרך לאכלו כך (ראה שם).
ג. קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים שֶׁקָּלָהוּ וְעֵרְבוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין: אִם הָיָה עָבֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַאֲכִילָה, וּלְעָטוֹ — מְבָרֵךְ עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'; וְאִם הָיָה רַךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִשְׁתִיָּה — מְבָרֵךְ עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'שֶׁהַכֹּל', וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'.
ג. שֶׁקָּלָהוּ. קלה אותו באש. וְעֵרְבוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. עשה ממנו בלילה. עָבֶה. סמיך. וּלְעָטוֹ. אכלו, בלעו. בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. כדין מאכל העשוי דגן. הָיָה רַךְ. דליל. שֶׁהַכֹּל. שאין מעלה לדגן בהיותו משקה, ודינו ככל המשקים (לקמן ח,ב).
ד. קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים שֶׁבִּשְּׁלוֹ בִּקְדֵרָה, בֵּין לְבַדּוֹ בֵּין שֶׁעֵרְבוֹ עִם דְּבָרִים אֲחֵרִים, כְּגוֹן לְבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכֵן הַדָּגָן שֶׁחִלְּקוֹ אוֹ כְּתָשׁוֹ וּבִשְּׁלוֹ בִּקְדֵרָה, כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׂ הַכַּרְמֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכָל זֶה הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה, וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁעֵרֵב בּוֹ אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת — בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'.
ד. בֵּין לְבַדּוֹ. כגון דייסה. לְבִיבוֹת. בצק מבושל. שֶׁחִלְּקוֹ אוֹ כְּתָשׁוֹ. שבר את הגרגרים לחתיכות. הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׂ הַכַּרְמֶל. מיני דגנים גרוסים. בֵּין פַּת. עירב חתיכות לחם בתבשיל.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַמִּין חָשׁוּב אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה טְפֵלָה. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים שֶׁעֵרֵב טְפֵלָה — אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הָעִקָּר, וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה. וְזֶה כְּלָל בַּבְּרָכוֹת: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה — מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטְּפֵלָה מְעֹרֶבֶת עִם הָעִקָּר בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֹרֶבֶת.
ה. אוֹתוֹ הַמִּין חָשׁוּב אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה טְפֵלָה. שהקמח או הפת ניתנו בתבשיל כעיקר ולא לצורך משני, כפי שיבואר לקמן הל' ו-ז. כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה. כשאוכל שני מאכלים יחד, שאחד מהם טפל לשני.
ו. כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה הַמְעֹרֶבֶת? לֶפֶת אוֹ כְּרוּב שֶׁבִּשְּׁלוֹ, וְעֵרֵב בּוֹ קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים כְּדֵי לְדַבְּקוֹ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', שֶׁהַלֶּפֶת הוּא הָעִקָּר וְקֶמַח זֶה טְפֵלָה, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְדַבֵּק אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ הַתַּבְשִׁיל — הֲרֵי זֶה טְפֵלָה לוֹ. אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרֹבֶת — הֲרֵי הוּא עִקָּר. לְפִיכָךְ, מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין בָּהֶן חֵלֶב חִטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק, וְעוֹשִׂין מֵהֶן מִינֵי מְתִיקָה — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר.
ו. כְּדֵי לְדַבְּקוֹ. לעבות את התבשיל. אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. אלא ברכת הירק פוטרת את הקמח. אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרֹבֶת הֲרֵי הוּא עִקָּר. אף שהוא מיעוט, משום חשיבות חמשת מיני דגן. חֵלֶב חִטָּה. עמילן. מִינֵי מְתִיקָה. גושי ממתק.
ז. כֵּיצַד הַטְּפֵלָה שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת? הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל דָּג מָלִיחַ, וְאָכַל הַפַּת עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַמֶּלַח גְּרוֹנוֹ וּלְשׁוֹנוֹ — מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. שֶׁלֹּא יַזִּיק הַמֶּלַח גְּרוֹנוֹ וּלְשׁוֹנוֹ. שהיה הדג מלוח מכדי שאפשר יהיה לאכלו בפני עצמו.
ח. הַפַּת שֶׁפָּתַת אוֹתָהּ פִּתִּים וּבִשְּׁלָהּ בִּקְדֵרָה אוֹ לָשָׁהּ בְּמָרָק: אִם יֵשׁ בַּפְּתִיתִין כַּזַּיִת, אוֹ שֶׁנִּכָּר שֶׁהֵן פַּת וְלֹא נִשְׁתַּנָּת צוּרָתָהּ — מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה 'הַמּוֹצִיא'; וְאִם אֵין בָּהֶן כַּזַּיִת אוֹ שֶׁעָבְרָה צוּרַת הַפַּת בַּבִּשּׁוּל — מְבָרֵךְ עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'.
ח. שֶׁפָּתַת אוֹתָהּ פִּתִּים. פורר אותה לחתיכות. יֵשׁ בַּפְּתִיתִין כַּזַּיִת. שעדיין נותרו גדולים למדי. וְלֹא נִשְׁתַּנָּת צוּרָתָהּ. שלא נימוחה הצורה מחמת הבישול. הַמּוֹצִיא. שעדיין שם לחם על החתיכות הללו. בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. כדין מעשה קדרה מחמשת המינים (לעיל ה"ד).
ט. עִסָּה שֶׁנֶּאֱפָת בַּקַּרְקַע כְּמוֹ שֶׁהָעַרְבִיִּים שׁוֹכְנֵי מִדְבָּרוֹת אוֹפִים, הוֹאִיל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת פַּת — מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', וְאִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ — מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם'. וְכֵן עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב אוֹ שֶׁעֵרֵב בָּהּ מִינֵי תְּבָלִין וַאֲפָיָהּ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פַּת — מְבָרֵךְ עָלֶיהָ 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'. וְאִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ — מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא'.
ט. עִסָּה שֶׁנֶּאֱפָת בַּקַּרְקַע. בתוך בור באדמה, ולא בתנור או בכלי. הוֹאִיל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת פַּת. שאינה נראית כלחם. בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. כדין מאכל העשוי מדגן אך אינו לחם. וְאִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עָלֶיהָ. אוכל את המאפה הזה כעיקר הסעודה, כך שבפועל הוא משמש כלחם. עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ וכו'. מיני עוגות ומאפים מיוחדים. פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין. לחם הבא כקינוח סעודה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פַּת וכו'. על אף שהוא מוגדר לחם, מברכים עליו בורא מיני מזונות, משום שאין נוהגים לקבוע עליו סעודה, אלא נאכל לתענוג.
י. אֹרֶז שֶׁבִּשְּׁלוֹ אוֹ שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ פַּת — בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת', וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מְעֹרָב עִם דָּבָר אַחֵר, אֶלָּא אֹרֶז לְבַדּוֹ. אֲבָל פַּת דֹּחַן אוֹ פַּת שֶׁל שְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת — בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ 'שֶׁהַכֹּל', וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'.
י. אֹרֶז… בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. שהאורז דומה לדגן במידה רבה ולפיכך נידון כמעשה קדרה, אך אין בו חשיבות של לחם אם נאפה. דֹּחַן. מין קטנית שנעשה בה שימוש דומה לאורז. בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל. שאין במינים הללו חשיבות מיוחדת.
יא. כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם', מְבָרְכִין לְאַחֲרָיו בַּסּוֹף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כְּסִדְרָהּ, אַרְבַּע בְּרָכוֹת. וְכָל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת', מְבָרְכִין לְאַחֲרָיו בַּסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, חוּץ מִן הָאֹרֶז.
יא. אַרְבַּע בְּרָכוֹת. ברכת המזון במלואה (לעיל ב,א). בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ. ברכה מקוצרת, הכוללת את עיקרי הדברים שבברכת המזון. נוסחה יובא לקמן הי"ג.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁאָכַל מִכַּזַּיִת וָמַעְלָה. אֲבָל הָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, בֵּין מִן הַפַּת בֵּין מִשְּׁאָר אֳכָלִין, וְהַשּׁוֹתֶה פָּחוֹת מֵרְבִיעִית, בֵּין מִן הַיַּיִן בֵּין מִשְּׁאָר מַשְׁקִים — מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה בְּרָכָה הָרְאוּיָה לְאוֹתוֹ הַמִּין, וּלְבַסּוֹף אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלָל.
יב. מִכַּזַּיִת וָמַעְלָה. שהוא שיעור אכילה בכל מקום. פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. שהוא גדר שתייה בכל מקום.
יג. וְזוֹ הִיא בְּרָכָה אַחַת שֶׁמֵּעֵין שָׁלֹשׁ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יי עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה'. וּבְשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים אוֹמֵר בִּבְרָכָה זוֹ בִּכְלָלָהּ מֵעֵין קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּזְכִּיר בְּבִרְכַּת מָזוֹן.
יג. הַמִּחְיָה. דברים המחיים את הגוף. הַכַּלְכָּלָה. המזון. מֵעֵין קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. הזכרה של היום המקודש, ובקשה לישועה בו.
