א. הַגּוֹזֵל חָבִית שֶׁל יַיִן מֵחֲבֵרוֹ וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה דִּינָר בִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, וְהוּקְרָה אֶצְלוֹ וְעָמְדָה בְּאַרְבָּעָה: אִם שִׁבֵּר אֶת הֶחָבִית אוֹ שָׁתָה אוֹתָהּ אוֹ מְכָרָהּ אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה אַחַר שֶׁהוּקְרָה — מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה כִּשְׁעַת הוֹצָאָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁאִלּוּ הִנִּיחָהּ הָיְתָה חוֹזֶרֶת בְּעַצְמָהּ; נִשְׁבְּרָה מֵאֵילֶיהָ אוֹ אָבְדָה — מְשַׁלֵּם דִּינָר כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.
א. וְהוּקְרָה אֶצְלוֹ וְעָמְדָה בְּאַרְבָּעָה. התייקרה ללא שחל בה שינוי ומחירה עמד על ארבעה דינרים. אִם שִׁבֵּר אֶת הֶחָבִית וכו'. באופן עקרוני הגזלן משלם על הגזלה לפי שווייה בזמן הגזלה (משנה בבא קמא ט,א), אבל כאשר איבדה בידיים משלם לפי שווייה באותה שעה (ראה בבלי בבא מציעא מג,א).
ב. הָיְתָה שָׁוָה בִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה אַרְבָּעָה וּבִשְׁעַת הוֹצָאָה מִן הָעוֹלָם דִּינָר — מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, בֵּין שֶׁשִּׁבֵּר אוֹתָהּ בֵּין שֶׁשְּׁתָיָהּ, בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ אָבְדָה מֵאֵילֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. הַגּוֹזֵל חוֹתָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשִּׁים תְּמָרִים, וּכְשֶׁיִּמְכֹּר הַחוֹתָל כֻּלּוֹ כְּאַחַת יִמְכֹּר בְּתִשְׁעָה, וּכְשֶׁיִּמְכֹּר אַחַת אַחַת יִמְכֹּר בַּעֲשָׂרָה — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא תִּשְׁעָה, וְאֵין הַנִּגְזָל יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: ‘אֲנִי אַחַת אַחַת הָיִיתִי מוֹכֵר‘. וְכֵן הַדִּין בַּמַּזִּיק, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּנִכְסֵי הֶדְיוֹט. אֲבָל בַּהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מְשַׁלֵּם עֲשָׂרָה.
ג. חוֹתָל. עטיפה, כעין שקית או קופסא, שעשויה מעלי דקל וכדומה שבה מוכרים תמרים לחים (פה"מ כלים טז,ה). וּכְשֶׁיִּמְכֹּר אַחַת אַחַת יִמְכֹּר בַּעֲשָׂרָה. אם ימכור את התמרים בנפרד יקבל תמורתם עשרה מטבעות. וְאֵין הַנִּגְזָל יָכוֹל לוֹמַר לוֹ אֲנִי אַחַת אַחַת הָיִיתִי מוֹכֵר. ולכן שווי הגזלה הוא עשרה. וְכֵן הַדִּין בַּמַּזִּיק. גם במקרה שהזיק רכוש של חברו שמים את הנזק באותו האופן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּנִכְסֵי הֶדְיוֹט אֲבָל בַּהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מְשַׁלֵּם עֲשָׂרָה. לגבי הדיוט הקלו חכמים לאמוד לפי השווי הכולל, מכיוון שמצינו שהתורה הקלה בכעין זה בנזקי ממון (ראה הלכות נזקי ממון ד,יג ובביאור שם), אך בהקדש לא הקלו בכך (ראה בבלי בבא מציעא צט,ב).
ד. גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה אוֹ כָּחֲשָׁה כַּחַשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר, גָּזַל עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ אוֹ כָּחֲשׁוּ כַּחַשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר, כְּגוֹן חֳלָאִים שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאַת תְּעָלָה, אוֹ שֶׁגָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק אוֹ פְּסָלוֹ הַמֶּלֶךְ, אוֹ שֶׁגָּזַל פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ כֻּלָּן אוֹ יַיִן וְהֶחֱמִיץ — הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁגָּזַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ, וּמְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.
אֲבָל אִם גָּזַל בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וְכָחֲשׁוּ כַּחַשׁ שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲזֹר, אוֹ שֶׁגָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל בִּמְדִינָה זוֹ וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁגָּזַל פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ מִקְצָתָן אוֹ תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, אוֹ שֶׁגָּזַל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, אוֹ בְּהֵמָה וְנֶעֶבְרָה בָּהּ עֲבֵרָה אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מִלִּקָּרֵב אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לְהִסָּקֵל — אוֹמֵר לוֹ: ‘הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ‘, וּמַחֲזִיר אוֹתָהּ בְּעַצְמָהּ.
אֲבָל אִם גָּזַל בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וְכָחֲשׁוּ כַּחַשׁ שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲזֹר, אוֹ שֶׁגָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל בִּמְדִינָה זוֹ וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁגָּזַל פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ מִקְצָתָן אוֹ תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, אוֹ שֶׁגָּזַל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, אוֹ בְּהֵמָה וְנֶעֶבְרָה בָּהּ עֲבֵרָה אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מִלִּקָּרֵב אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לְהִסָּקֵל — אוֹמֵר לוֹ: ‘הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ‘, וּמַחֲזִיר אוֹתָהּ בְּעַצְמָהּ.
ד. כָּחֲשָׁה. רזתה, נחלשה.
כְּגוֹן חֳלָאִים שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאַת תְּעָלָה. שאין להם רפואות שיועילו להם. אוֹ פְּסָלוֹ הַמֶּלֶךְ. שגזר על המטבע שלא יהיה ניתן לשלם בו. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁגָּזַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ וכו'. והגזלן נוטל את הגזלה ומשלם לנגזל את כל שווייה (ראה לעיל ב,טו).
וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. ניתן לשלם בו במקום אחר. אוֹ תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת. והרי היא אסורה באכילה. חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח. ונאסר באכילה והנאה. בְּהֵמָה וְנֶעֶבְרָה בָּהּ עֲבֵרָה. כגון שנרבעה על ידי אדם ונפסלה מהקרבה. אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מִלִּקָּרֵב. כגון שנוצר בה מום. אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לְהִסָּקֵל. ואסורה בהנאה, כגון שור שהרג אדם.
כְּגוֹן חֳלָאִים שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאַת תְּעָלָה. שאין להם רפואות שיועילו להם. אוֹ פְּסָלוֹ הַמֶּלֶךְ. שגזר על המטבע שלא יהיה ניתן לשלם בו. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁגָּזַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ וכו'. והגזלן נוטל את הגזלה ומשלם לנגזל את כל שווייה (ראה לעיל ב,טו).
וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. ניתן לשלם בו במקום אחר. אוֹ תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת. והרי היא אסורה באכילה. חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח. ונאסר באכילה והנאה. בְּהֵמָה וְנֶעֶבְרָה בָּהּ עֲבֵרָה. כגון שנרבעה על ידי אדם ונפסלה מהקרבה. אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מִלִּקָּרֵב. כגון שנוצר בה מום. אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לְהִסָּקֵל. ואסורה בהנאה, כגון שור שהרג אדם.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהֶחֱזִיר הַגְּזֵלָה. אֲבָל אִם נִשְׂרְפָה הַגְּזֵלָה אוֹ אָבְדָה אַחַר שֶׁנֶּאֶסְרָה בַּהֲנָיָה — חַיָּב לְהַחֲזִיר לוֹ דָּמֶיהָ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. לְפִיכָךְ אִם כָּפַר בּוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֶסְרָה בַּהֲנָיָה וְנִשְׁבַּע — חַיָּב לְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
ה. חַיָּב לְהַחֲזִיר לוֹ דָּמֶיהָ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. ולא לפי שווייה כשאבדה, כמבואר לעיל ה"ב. לְפִיכָךְ וכו'. מכיוון שחייב לשלם אם תאבד, יוצא שיש לה עדיין ערך אף על פי שנאסרה בהנאה, ולכן אם כפר בגזלה ונשבע על כך, חייב לשלם את שווייה בתוספת חומש וקרבן אשם (כדלקמן ז,א).
ו. הַגּוֹזֵל בְּהֵמָה וְנָשָׂא עָלֶיהָ מַשָּׂא אוֹ רָכַב עָלֶיהָ אוֹ חָרַשׁ בָּהּ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְהֶחֱזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה — אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְסִידָהּ וְלֹא הִכְחִישָׁהּ. וְאִם הֻחְזַק אָדָם זֶה לִגְזֹל אוֹ לַעֲשֹׁק אוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים אֵלּוּ פַּעַם אַחַר פַּעַם — קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְשָׁמִין אֶת הַשָּׂכָר אוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ בַּבְּהֵמָה, וּמְשַׁלֵּם לַנִּגְזָל.
ו. אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. של גזלה (לעיל א,ג).
קוֹנְסִין אוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אף על פי שבדרך כללי דייני חוץ לארץ לא דנים דיני קנסות ואף לא גובים קנסות שתיקנו חכמים (ראה הלכות סנהדרין ה,ח-ט), במקרים חריגים מותר לפעול בהוראת שעה שלא על פי הדין הרגיל ולקנוס את מי שפורץ את גדרות הדת או מתנהג בצורה אלימה (ראה שם כד,ו). וְשָׁמִין אֶת הַשָּׂכָר אוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ בַּבְּהֵמָה. אומדים כמה הרוויח הגזלן או כמה שבחו נכסיו מחמת המלאכה.
קוֹנְסִין אוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אף על פי שבדרך כללי דייני חוץ לארץ לא דנים דיני קנסות ואף לא גובים קנסות שתיקנו חכמים (ראה הלכות סנהדרין ה,ח-ט), במקרים חריגים מותר לפעול בהוראת שעה שלא על פי הדין הרגיל ולקנוס את מי שפורץ את גדרות הדת או מתנהג בצורה אלימה (ראה שם כד,ו). וְשָׁמִין אֶת הַשָּׂכָר אוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ בַּבְּהֵמָה. אומדים כמה הרוויח הגזלן או כמה שבחו נכסיו מחמת המלאכה.
ז. הַתּוֹקֵף עַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה, וְלֹא בִּטְּלוֹ מִמְּלָאכָה אַחֶרֶת — פָּטוּר, שֶׁנֹּחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא יִבְטַל עַבְדּוֹ. וְאִם בִּטְּלוֹ מִמְּלָאכָה אַחֶרֶת — מְשַׁלֵּם לוֹ כְּפוֹעֵל.
ז. הַתּוֹקֵף. מחזיק בכוח. פָּטוּר שֶׁנֹּחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא יִבְטַל עַבְדּוֹ. ואף על פי שהעבד מכחיש מחמת המלאכה, בעל העבד מעדיף זאת על פני עבד בטל (בבלי בבא קמא צז,א).
ח. הַתּוֹקֵף סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה: אִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר — שָׁמִין כַּמָּה פָּחֲתָה וִישַׁלֵּם; וְאִם עֲשׂוּיָה הִיא לְשָׂכָר: אִם יָרַד לָהּ בְּתוֹרַת שְׂכִירוּת — הוֹאִיל וְיָרַד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, אִם רָצָה הַבַּעַל לִטֹּל שְׂכָרָהּ — נוֹטֵל, רָצָה לִטֹּל פְּחָתָהּ — נוֹטֵל; וְאִם יָרַד לָהּ בְּתוֹרַת גָּזֵל — נוֹתֵן הַפְּחָת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. אִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר. אם הבעלים אינו רגיל להשכיר אותה. אִם יָרַד לָהּ בְּתוֹרַת שְׂכִירוּת וכו'. שהתכוון לשלם את דמי השכירות. ובמקרה זה אפשר לדון אותו כשוכר שצריך לשלם שכירות, ואפשר לדון אותו כגזלן (כדין השואל שלא מדעת, לקמן הט"ו) שמשלם את הפחת, ולכן בעל הספינה יבחר מה לגבות ממנו.
ט. הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ: אִם אוֹתָהּ חָצֵר אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ זֶה הַדָּר לִשְׂכֹּר מָקוֹם לְעַצְמוֹ, שֶׁזֶּה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר; וְאִם הֶחָצֵר עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה לִשְׂכֹּר — צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, שֶׁהֲרֵי חִסְּרוֹ
מָמוֹן.
מָמוֹן.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ זֶה הַדָּר לִשְׂכֹּר מָקוֹם לְעַצְמוֹ. שהדייר רגיל לשכור לעצמו מקום לדירה. שֶׁזֶּה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר. הבעלים אינם נחסרים בגלל הנאתו של הדר ולכן אינו חייב לשלם להם.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה לִשְׂכֹּר. ונמצא שהדייר אינו מרוויח מכך שלא שכר את החצר בתשלום.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה לִשְׂכֹּר. ונמצא שהדייר אינו מרוויח מכך שלא שכר את החצר בתשלום.
י. מִי שֶׁהָיָה לוֹ צֶמֶר וְסַמְמָנִין שְׁרוּיִין, וּבָא אַחֵר וְצָבַע הַצֶּמֶר בַּסַּמְמָנִין שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ — מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי מַה שֶּׁהִפְסִיד בַּצֶּמֶר, וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לוֹ שֶׁבַח סַמְמָנִין שֶׁעַל גַּבֵּי הַצֶּמֶר. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק דְּמֵי מַה שֶּׁחִסְּרוֹ מִן הַסַּמְמָנִין — אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
י. וְסַמְמָנִין שְׁרוּיִין. חומרי צביעה מושרים במים בנפרד מהצמר. מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי מַה שֶּׁהִפְסִיד בַּצֶּמֶר וכו'. כאשר מעריכים את שווי הצמר הצבוע שמחזיר הגזלן לנגזל, ידו על התחתונה. שאם מחמת הצביעה פחת ערכו של הצמר הצבוע משלם את ההפרש מכיוון שהזיק לצמר, ואם הצמר השביח מחמת הסממנים שעליו אינו משלם לו את מה שהשביח (ראה מרכה"מ). וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק דְּמֵי מַה שֶּׁחִסְּרוֹ מִן הַסַּמְמָנִין אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שמלבד השבת הצמר צריך הגזלן להשיב את הסממנים. אך בעניין זה יש ספק שמא השבת הצמר הצבוע נחשבת גם כהשבת הצבע שלקח או לא. ולכן בית דין לא מחייבים אותו לשלם על הצבע, אך אם הבעלים תפס את שווי הצבע מממון הצובע, אין מוציאים מידו.
יא. הַשּׁוֹלֵחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן, בֵּין שֶׁשָּׁלַח יָד בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ וּשְׁלוּחוֹ — הֲרֵי זֶה גַּזְלָן וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסָיו, וְנַעֲשָׂת הַגְּזֵלָה בִּרְשׁוּתוֹ, כְּדִין כָּל הַגַּזְלָנִין.
חִשֵּׁב לִשְׁלֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן — אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּשְׁלַח יָד, וּמִשֶּׁשָּׁלַח יָד נִתְחַיֵּב בּוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסֵּר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, אֶלָּא נָטַל הַפִּקָּדוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּרְשׁוּתוֹ כְּדֵי לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד — הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁשְּׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חִסָּרוֹן.
חִשֵּׁב לִשְׁלֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן — אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּשְׁלַח יָד, וּמִשֶּׁשָּׁלַח יָד נִתְחַיֵּב בּוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסֵּר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, אֶלָּא נָטַל הַפִּקָּדוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּרְשׁוּתוֹ כְּדֵי לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד — הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁשְּׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חִסָּרוֹן.
יא. הַשּׁוֹלֵחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן. לקח את הפיקדון שהופקד אצלו כדי להכניסו לרשותו כגזלן. עַל יַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ וּשְׁלוּחוֹ הֲרֵי זֶה גַּזְלָן וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסָיו. אף שבדרך כלל אין שליח לדבר עברה, בשליחות יד למדו חכמים שמעשה השליח מחייב את משלחו (בבלי קידושין מב,ב).
אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. כגזלן, אלא דינו עדיין כשומר.
אֶלָּא נָטַל הַפִּקָּדוֹן… כְּדֵי לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד. שהכניסו לרשותו כגזלן.
אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. כגזלן, אלא דינו עדיין כשומר.
אֶלָּא נָטַל הַפִּקָּדוֹן… כְּדֵי לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד. שהכניסו לרשותו כגזלן.
יב. הִגְבִּיהַּ אֶת הֶחָבִית לִטֹּל מִמֶּנָּה רְבִיעִית — נִתְחַיֵּב בָּאֳנָסֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל. אֲבָל אִם הִגְבִּיהַּ אֶת הַכִּיס לִטֹּל מִמֶּנּוּ דִּינָר, וְכַיּוֹצֵא בַּכִּיס מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן גּוּף אֶחָד — הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב בְּכָל הַכִּיס אוֹ לֹא נִתְחַיֵּב אֶלָּא בְּדִינָר בִּלְבַד.
יב. נִתְחַיֵּב בָּאֳנָסֶיהָ. של החבית וכל היין שבה, מכיוון שהגביה את כל החבית. הַכִּיס. ארנק. וְכַיּוֹצֵא בַּכִּיס מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן גּוּף אֶחָד. כלי שיש בתוכו כמה דברים נפרדים שהגביהו ומתכוון לקחת רק דבר אחד מתוכו. הֲרֵי זֶה סָפֵק. שמא רק בחבית התחייב בכל היין מכיוון שכל היין הוא יחידה אחת, ולא בהגבהת כיס שבו כל דינר עומד בפני עצמו.
יג. הָיוּ פֵּרוֹת מֻפְקָדִין אֶצְלוֹ וְנָטַל מִקְצָתָן — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּאַחֲרָיוּת הַפֵּרוֹת שֶׁנָּטַל, וּשְׁאָר הַפִּקָּדוֹן הַמֻּנָּח בִּמְקוֹמוֹ הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו. וְאִם נִפְסַד הַשְּׁאָר מֵחֲמַת זֶה שֶׁנָּטַל — חַיָּב בַּכֹּל.
כֵּיצַד? הִטָּה אֶת הֶחָבִית בִּמְקוֹמָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית אוֹ יָתֵר: אִם נִשְׁבְּרָה אַחַר שֶׁנָּטַל וְהִיא בִּמְקוֹמָהּ — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּמַה שֶּׁנָּטַל, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגְבִּיהַּ הֶחָבִית; וְאִם הֶחֱמִיצָה — מְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי כֻּלָּהּ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא
בָּזֶה.
כֵּיצַד? הִטָּה אֶת הֶחָבִית בִּמְקוֹמָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית אוֹ יָתֵר: אִם נִשְׁבְּרָה אַחַר שֶׁנָּטַל וְהִיא בִּמְקוֹמָהּ — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּמַה שֶּׁנָּטַל, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגְבִּיהַּ הֶחָבִית; וְאִם הֶחֱמִיצָה — מְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי כֻּלָּהּ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא
בָּזֶה.
יג. הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו. ונשאר דינו כפיקדון.
שֶׁהֲרֵי לֹא הִגְבִּיהַּ הֶחָבִית. והחבית לא עברה לאחריותו. וְאִם הֶחֱמִיצָה מְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי כֻּלָּהּ. אם היין שנשאר בחבית החמיץ חייב מכיוון שהוצאת רביעית היין יכולה לגרום להחמצת השאר (פה"מ בבא מציעא ג,יב).
שֶׁהֲרֵי לֹא הִגְבִּיהַּ הֶחָבִית. והחבית לא עברה לאחריותו. וְאִם הֶחֱמִיצָה מְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי כֻּלָּהּ. אם היין שנשאר בחבית החמיץ חייב מכיוון שהוצאת רביעית היין יכולה לגרום להחמצת השאר (פה"מ בבא מציעא ג,יב).
יד. הַכּוֹפֵר בַּפִּקָּדוֹן בְּבֵית דִּין, אִם הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ בְּעֵת שֶׁכָּפַר — נַעֲשֶׂה עָלָיו גַּזְלָן, וְחַיָּב בָּאֳנָסָיו.
טו. הַשּׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים — הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. הָיָה כְּלִי בְּיַד בְּנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ, וּלְקָחוֹ אֶחָד מֵהֶן וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ — הֲרֵי זֶה שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת, וְנַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ, וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסָיו עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ לַבְּעָלִים. לְפִיכָךְ אִם הֶחֱזִירוֹ לַקָּטָן שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ אוֹ לְעֶבֶד וְאָבַד מֵהֶן אוֹ נִשְׁבַּר — חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. וּלְקָחוֹ אֶחָד מֵהֶן וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. אדם אחד לקח את החפץ מהם והשתמש בו. עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ לַבְּעָלִים. ולא די בכך שיחזיר אותו למי שלקח ממנו.
טז. הַחוֹטֵף מַשְׁכּוֹן מִיַּד הַלֹּוֶה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין — הֲרֵי זֶה גַּזְלָן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִכְנַס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּחוּץ תַּעֲמֹד“ (דברים כד,יא).
טז. הַחוֹטֵף מַשְׁכּוֹן מִיַּד הַלֹּוֶה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין. אבל לשליח בית דין מותר לקחת את המשכון בכוח מיד הלווה ובתנאי שלא ייכנס לביתו (ראה הלכות מלווה ולווה ג,ד).