פרק ג', הלכות גניבה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת נַעֲרָה שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין וְתַשְׁלוּמִין – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג. וְהָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוּת וְתַשְׁלוּמִין – לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה שׁוֹגֵג אוֹ לֹא הִתְרוּ בּוֹ – מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין עִם עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין כְּאַחַת, אוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב תַּשְׁלוּמִין וּמַלְקוּת בְּבַת אַחַת. אֲבָל אִם נִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין וְאַחַר כָּךְ נִתְחַיֵּב בְּמִיתַת בֵּית דִּין אוֹ בְּמַלְקוּת, אוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב מַלְקוּת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין וְאַחַר כָּךְ נִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם וּמֵת.
א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת נַעֲרָה. הלכות נערה בתולה א,יא-יד. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג וכו'. שאף על פי שאינו נהרג בפועל, פטור מהתשלומים כאשר יש בעברה זו חיוב מיתת בית דין. אִם הָיָה שׁוֹגֵג אוֹ לֹא הִתְרוּ בּוֹ. ולכן אינו לוקה. מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. שעברה שחייבים עליה מלקות ותשלומים פוטרת רק במקרה שלוקה בפועל.
כְּאַחַת. בו זמנית. הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם וּמֵת. לוקה ומשלם או משלם ומת.
ב. כֵּיצַד? זָרַק חֵץ בְּשַׁבָּת מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע וְקָרַע בֶּגֶד חֲבֵרוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ, אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁגָּנַב כִּיס בְּשַׁבָּת וְהָיָה מְגָרְרוֹ עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים שֶׁהוּא רְשׁוּת יָחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאִבְּדוֹ שָׁם – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין, שֶׁאִסּוּר שַׁבָּת וְאִסּוּר גְּנֵבָה וְהֶזֵּק בָּאִין כְּאַחַת.
אֲבָל אִם גָּנַב כִּיס בְּשַׁבָּת וְהִגְבִּיהוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִשְׁלִיכוֹ לַנָּהָר – חַיָּב לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּאִסּוּר גְּנֵבָה קֹדֶם שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּאִסּוּר סְקִילָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן אִם קָצַץ אִילַן חֲבֵרוֹ בְּיוֹם טוֹב וְהִתְרוּ בּוֹ, אוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִתְרוּ בּוֹ, אוֹ שֶׁטָּבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִתְרוּ בּוֹ – פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. אֲבָל אִם לֹא הִתְרוּ בּוֹ – חַיָּב בַּתַּשְׁלוּמִין, וּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
ב. מִתְּחִלַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע. למרחק של ארבע אמות ברשות הרבים, והזורק חפץ למרחק של ארבע אמות ברשות הרבים בשבת חייב מיתה משום מלאכת הוצאה (הלכות שבת יב,י). בַּהֲלִיכָתוֹ. בזמן שהיה בתנועה, וחייב לשלם על מה שהזיק, אלא שכאן התחייב לשלם תוך כדי עשיית מלאכה בשבת. אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת. וחייב מיתה על ההבערה (ראה שם יב,א). כִּיס. ארנק. עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים. וגנב מתחייב לשלם רק אם הוציא את הגנבה מרשות הבעלים (לעיל ב,טז), ובאותה שעה התחייב גם משום הוצאה מרשות לרשות (הלכות שבת יב,ח). וְאִבְּדוֹ. שאם לא איבדו היה חייב להשיבו, והיה פטור רק מתשלום הכפל, שהתחייב עליו מחמת ההוצאה.
וְהִגְבִּיהוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. ונעשה גנב (לעיל ב,טז).
בְּיוֹם טוֹב. שהעונש על מלאכה הוא מלקות. וְהִתְרוּ בּוֹ. שללא התראה אינו חייב מלקות. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שהעונש על מלאכה הוא כרת ומלקות, והמלקות פוטרות אותו מתשלום (אבל עונש כרת אינו פוטר מתשלום). אֲבָל אִם לֹא הִתְרוּ בּוֹ. ונפטר ממלקות.
ג. גַּנָּב שֶׁטָּבַח בְּשַׁבָּת, אוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִלּוּ בִּשְׁגָגָה – פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. גַּנָּב שֶׁטָּבַח בְּשַׁבָּת אוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה. וחייב על הטביחה מיתת בית דין (ראה הלכות שבת יא,א, הלכות עבודה זרה ג,א-ג). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
ד. הָיְתָה פָּרָה שְׁאוּלָה אֶצְלוֹ, וּטְבָחָהּ בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ גְּנֵבָה – פָּטוּר אַף מִן הַכֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי אִסּוּר שַׁבָּת וְאִסּוּר גְּנֵבָה בָּאִין כְּאַחַת, וְאִם אֵין גְּנֵבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
ד. הָיְתָה פָּרָה שְׁאוּלָה אֶצְלוֹ וּטְבָחָהּ בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ גְּנֵבָה. אם גנב וטבח בבת אחת, כגון שטבח אותה לעצמו, קנה אותה כגנב על ידי הטביחה, והתחייב באותו זמן גם במיתה וגם בתשלומים (מרכה"מ, וראה רדב"ז שפירש באופן אחר). פָּטוּר אַף מִן הַכֶּפֶל. יש שפירשו שהכוונה לקרן וכפל, ופטור גם מהקרן (לח"מ הלכות שאלה ופקדון א,ה), ויש שפירשו שפטור רק מהכפל אך את הקרן משלם, משום שחיוב הקרן נובע מכך שבשעת השאלה התחייב להשיבה ולא מכך שטבח אותה, ורק תשלומי הקנס תלויים בכך שטבח אותה (ש"ך חו"מ שמא ס"ק ו ומרכה"מ). וְאִם אֵין גְּנֵבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה. אם פטור מתשלום על עצם הגנבה אינו חייב גם בארבעה וחמישה (ראה שטמ"ק כתובות לד,ב מדוע יש צורך בנימוק זה שהרי לכאורה נפטר מארבעה וחמישה מפני שטבח בשבת).
ה. גַּנָּב שֶׁמָּכַר בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁמָּכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּב לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁאֵין בַּמְּכִירָה מִיתָה. וְאִם נַעֲשָׂת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בְּעֵת הַמְּכִירָה – פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁלֹּא הִקְנָה לוֹ עַד שֶׁתָּנוּחַ בַּחֲצַר הַלּוֹקֵחַ, שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אִסּוּר שַׁבָּת וּמְכִירָה בָּאִין כְּאַחַת.
ה. שֶׁאֵין בַּמְּכִירָה מִיתָה. אין חיוב מיתה במעשה זה. וְאִם נַעֲשָׂת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בְּעֵת הַמְּכִירָה. אם הקניין כרוך בעשיית מלאכה פטור מתשלום קנס על המכירה. כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁלֹּא הִקְנָה לוֹ עַד שֶׁתָּנוּחַ בַּחֲצַר הַלּוֹקֵחַ וכו'. על מלאכת הוצאה חייב רק אם עקר את הדבר, העבירו לרשות אחרת והניחו שם. ולכן במקרה שסיכמו במפורש שהקניין לא יחול עד שתנוח הגנבה בחצר הקונה, והגנב העביר אותה לחצר הלוקח והניח אותה שם, נמצא שבהנחה הושלמו בו זמנית גם המכירה וגם מלאכת הוצאה.
ו. עָשָׂה שָׁלִיחַ לִשְׁחֹט לוֹ, וְשָׁחַט לוֹ הַשָּׁלִיחַ בְּשַׁבָּת – הֲרֵי הַגַּנָּב חַיָּב בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי זֶה הַגַּנָּב לֹא עָשָׂה עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַשּׁוֹחֵט עַל יְדֵי שָׁלִיחַ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין.
ו. עָשָׂה שָׁלִיחַ. הגנב מינה שליח שיטבח את הגניבה. הֲרֵי הַגַּנָּב חַיָּב בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁהֲרֵי זֶה הַגַּנָּב לֹא עָשָׂה עֲוֹן מִיתַת בֵּית דִּין. אף על פי שהטביחה חייבה את השליח מיתה, חיוב המיתה של השליח אינו פוטר את הגנב מתשלומים, מכיוון שהפטור מתשלומים הוא רק כשאדם אחד התחייב בשניהם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ב,י.
ז. הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין שֶׁגָּנַב, בֵּין שֶׁהֵעִידוּ הֵם עַצְמָן שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר בֵּין שֶׁהֵעִידוּ אֲחֵרִים שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין שֶׁגָּנַב, וְעֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר, אוֹ שֶׁהוֹדָה מֵעַצְמוֹ שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁהַמּוֹדֶה בַּקְּנָס פָּטוּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. בֵּין שֶׁהֵעִידוּ אֲחֵרִים. שני עדים אחרים. וְעֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר. ואין מוציאים ממון אלא אם יש שני עדים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ה.
ח. מִי שֶׁהוֹדָה בַּקְּנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים: אִם הוֹדָה בַּתְּחִלָּה בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּבְבֵית דִּין – פָּטוּר; אֲבָל אִם הוֹדָה חוּץ לְבֵית דִּין אוֹ שֶׁהוֹדָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם בִּלְבַד, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּיהֶם.
ח. בִּפְנֵי בֵּית דִּין. בפני שלשה דיינים. וּבְבֵית דִּין. במקום המיועד לדון בו. פָּטוּר. שרק הודאה כזו נחשבת להודאה בבית דין, ורק לגביה נאמר שהמודה בקנס פטור. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים. והעידו שהוא חייב.
ט. כֵּיצַד? הוֹדָה בְּבֵית דִּין שֶׁגָּנַב, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב – פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ בַּקֶּרֶן קֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים. אֲבָל אִם אָמַר: 'לֹא גָּנַבְתִּי', שֶׁפָּטַר עַצְמוֹ מִן הַכֹּל, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב, וְחָזַר וְאָמַר בְּבֵית דִּין: 'טָבַחְתִּי' אוֹ 'מָכַרְתִּי', אִם בָּאוּ עֵדִים אַחַר כָּךְ שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, לְפִי שֶׁפָּטַר עַצְמוֹ תְּחִלָּה מִכְּלוּם עַד שֶׁבָּאוּ הָעֵדִים.
ט. שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ בַּקֶּרֶן קֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים. ומכיוון שחייב את עצמו בקרן נפטר מהכפל, גם אם אחר כך באו עדים שגנב. וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב. והתחייב לשלם קרן וכפל. לְפִי שֶׁפָּטַר עַצְמוֹ תְּחִלָּה מִכְּלוּם. מכיוון שלא הודה על עצם הגנבה, אלא רק על חיוב שמסתעף ממנה ההודאה אינה נחשבת להודאה גמורה, ולכן חייב אם אחר כך באו על כך עדים (אבן האזל נזקי ממון ב,ח).
י. הַגּוֹנֵב שׁוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, וְהוֹדָה בְּבֵית דִּין לְאֶחָד מֵהֶן וְכָפַר בְּאֶחָד, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב וְטָבַח אוֹ מָכַר – מְשַׁלֵּם לְזֶה שֶׁכָּפַר בּוֹ חֲמִשָּׁה חֲצָיֵי בָּקָר וְאַרְבָּעָה חֲצָיֵי שֶׂה.
י. מְשַׁלֵּם לְזֶה שֶׁכָּפַר בּוֹ. שהודאתו פוטרת אותו רק ביחס למי שהודה לו.
יא. דִּין הַגַּנָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן וְהַכֶּפֶל אוֹ תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלּוֹ. אִם לֹא נִמְצְאוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וְגוֹבִין הַכֹּל מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו כִּשְׁאָר הַנְּזָקִין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" (שמות כב,ד). וְאִם אֵין לוֹ קַרְקַע וְלֹא מִטַּלְטְלִין – בֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין דָּמָיו לַנִּזָּק, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (שם כב,ב).
יא. אִם לֹא נִמְצְאוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו. גובים מהקרקעות שלו. אבל כל זמן שיש לו מיטלטלין לא גובים ממנו קרקע (הלכות נזקי ממון ח,י). מוֹכְרִין אוֹתוֹ. להיות עבד עד לשנת השמיטה (לקמן הי"ד). דָּמָיו. מה ששילם הקונה עבורו.
יב. הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה, וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְאֵין הַגַּנָּב נִמְכָּר אֶלָּא בַּקֶּרֶן, אֲבָל הַכֶּפֶל אוֹ תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינוֹ נִמְכָּר בּוֹ, אֶלָּא הֲרֵי זֶה עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר.
יב. אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. אישה שגנבה ואין לה מה לשלם. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת חכמים. וְאֵין הַגַּנָּב נִמְכָּר אֶלָּא בַּקֶּרֶן וכו'. הגנב נמכר רק אם אינו יכול לשלם את הקרן, אך אם שילם את הקרן אינו נמכר, גם אם אינו יכול לשלם את תשלומי הקנס. עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר. ויוכל לשלם את חובו (ראה הלכות מלווה ולווה ב,א).
יג. גָּנַב אֶת הַגּוֹי אוֹ אֶת הַהֶקְדֵּשׁ – אֵינוֹ נִמְכָּר עַל הַקֶּרֶן, אֶלָּא הֲרֵי זֶה עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר.
יג. גָּנַב אֶת הַגּוֹי אוֹ אֶת הַהֶקְדֵּשׁ. שאין משלמים להם כפל אלא קרן בלבד (לעיל ב,א).
יד. הָיָה קֶרֶן הַגְּנֵבָה מֵאָה, וְאֵין הַגַּנָּב שָׁוֶה אֶלָּא חֲמִשִּׁים – הֲרֵי זֶה נִמְכָּר, וּשְׁאָר הַקֶּרֶן עִם הַכֶּפֶל עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיֵּצֵא בַּשְּׁבִיעִית וְיַעֲשִׁיר וִישַׁלֵּם. הָיָה הַגַּנָּב שָׁוֶה מֵאָה וְאֶחָד – אֵינוֹ נִמְכָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (שמות כב,ב) – עַד שֶׁיִּהְיוּ דָּמָיו כֻּלָּם מֻבְלָעִין בִּגְנֵבָתוֹ.
יד. עַד שֶׁיֵּצֵא בַּשְּׁבִיעִית. שאז עבד עברי יוצא לחירות. הָיָה הַגַּנָּב שָׁוֶה מֵאָה וְאֶחָד. והגנבה שווה מאה.
טו. גָּנַב וְנִמְכַּר, וְחָזַר וְגָנַב: אִם לְשֵׁנִי גָּנַב – הֲרֵי זֶה נִמְכָּר פַּעַם שְׁנִיָּה, וַאֲפִלּוּ גָּנַב מֵאָה אִישׁ נִמְכָּר מֵאָה פְּעָמִים; וְאִם אֶת הָרִאשׁוֹן גָּנַב פַּעַם שְׁנִיָּה – אֵינוֹ נִמְכָּר שְׁנִיָּה, אֶלָּא יִשָּׁאֵר עָלָיו הַכֹּל חוֹב.
טו. אִם לְשֵׁנִי גָּנַב. אם גנב מאדם אחר ולא ממי שכבר גנב ממנו.
טז. גָּנַב לָזֶה, וְחָזַר וְגָנַב לָזֶה, וְחָזַר וְגָנַב לָזֶה – כֻּלָּן שֻׁתָּפִין בּוֹ: אִם הָיוּ דָּמָיו כְּנֶגֶד הַקֶּרֶן שֶׁל שְׁלָשְׁתָּם אוֹ פָּחוֹת מִן הַקֶּרֶן – נִמְכָּר, וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן, וּשְׁאָר הַכְּפֵלוֹת חוֹב עָלָיו; וְאִם הָיוּ דָּמָיו יָתֵר – אֵינוֹ נִמְכָּר, וְהַכֹּל חוֹב עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר.
טז. כֻּלָּן שֻׁתָּפִין בּוֹ. לכולם יש חלק במכירתו, ולכן אומדים את שוויו ביחס לכל הגנבות יחד, ואם אינו שווה יותר מהן מוכרים אותו.

טז. שֻׁתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ כְּאֶחָד. שגנבו בפעולה משותפת. מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן וכו'. מחלקים את תשלום הקרן לפי מספר הגנבים, ואם אינם יכולים לשלם אומדים את שוויו של כל אחד רק ביחס למה שעליו לשלם, ולא ביחס לשווי הכולל של הגנבה.

יז. שֻׁתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ כְּאֶחָד – מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן, וְכָל אֶחָד מֵהֶן נִמְכָּר בְּחֶלְקוֹ מִן הַקֶּרֶן. וְכָל מִי שֶׁדָּמָיו יָתֵר עַל חֵלֶק הַקֶּרֶן שֶׁנִּתְחַיֵּב בּוֹ – אֵינוֹ נִמְכָּר.

תקציר הפרק 

הלכות ​גנבה​
פרק ג *ח​יוב ופטור מתשלום*
א) עונש ותשלום – אינו משלם במקרה שעשה עבירה שיש בה מיתת בית דין או אם לוקה, ובלבד שחיוב העונש בא יחד עם חיוב התשלום
ב) מודה בקנס – אם הגנב הודה מיוזמתו, נפטר מהכפל והארבעה וחמישה
ג) גביית התשלום – מנכסי הגנב, והאיש נמכר כעבד אם אין לו את הקרן.​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גניבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הודה בבית דין שחייב-פטור מהכפל?

2.גנב שאין לו כסף לשלם את הכפל-נמכר לעבד?

3.גנב בהמה והשתחוה לה-פטור?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן