א. שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן דֶּרֶךְ רָעָה הֵן וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרֹשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן, עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר, וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה, וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה, וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר הַקָּשֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּגוֹן כָּמְרֵי אֱדוֹם – גַּם זוֹ דֶּרֶךְ רָעָה הִיא, וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ.
הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (במדבר ו,יא). אָמְרוּ חֲכָמִים: וּמַה אִם נָזִיר שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן צָרִיךְ כַּפָּרָה, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמָּנְעָה הַתּוֹרָה בִּלְבַד, וְלֹא יִהְיֶה אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לֹא דַּיְּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?!
וּבַכְּלָל הַזֶּה, אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין תָּמִיד – אֵינָן בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז,טז).
הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (במדבר ו,יא). אָמְרוּ חֲכָמִים: וּמַה אִם נָזִיר שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן צָרִיךְ כַּפָּרָה, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמָּנְעָה הַתּוֹרָה בִּלְבַד, וְלֹא יִהְיֶה אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לֹא דַּיְּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?!
וּבַכְּלָל הַזֶּה, אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין תָּמִיד – אֵינָן בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז,טז).
א. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. שו"ע או"ח תקעא,א. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. והשו"ע כתב שאדם היכול לסבול את התענית ומתענה, נקרא קדוש. ואם לא, כגון שאינו בריא וחזק, נקרא חוטא. ותלמידי חכמים ומלמדי תינוקות אינם רשאים להתענות מכיוון שממעטים במלאכת שמים (וראה רמב"ם הלכות תלמוד תורה ב,ג בפסקים ושיטות). וכתבו האחרונים שאם אדם יודע שחטא, חייב להתענות כדי לכפר על כך (ט"ז ומג"א) ואפילו תלמיד חכם, אך למלמדי תינוקות אין להחמיר על עצמם (שע"ת).
ב. צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוּ וְדִבּוּרוֹ הַכֹּל לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן אוֹ יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לִטּוֹל שָׂכָר, לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ קִבּוּץ מָמוֹן בִּלְבַד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה.
וְכֵן כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעֹל, לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ וְיִבְעֹל כְּדֵי לֵהָנוֹת, אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו בִּלְבַד. לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה, כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לוֹ, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְתוּקִים לַחֵךְ.
כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה בְּשָׂרוֹ חַם – לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא דְּבַשׁ וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה דֶּרֶךְ מָשָׁל: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב" וגו' (משלי כה,כז), וְשׁוֹתֶה מֵי הָעֳלָשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַר, שֶׁנִּמְצָא שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דֶּרֶךְ רְפוּאָה בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיא וְיַעֲמֹד שָׁלֵם, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִחְיוֹת אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
וְכֵן כְּשֶׁיִּבְעֹל, לֹא יִבְעֹל אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. לְפִיכָךְ אֵינוֹ בּוֹעֵל כָּל זְמַן שֶׁיִּתְאַוֶּה, אֶלָּא כָּל עֵת שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע, כְּמוֹ דֶּרֶךְ הָרִפְאוּת, אוֹ לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע.
וְכֵן כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעֹל, לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ וְיִבְעֹל כְּדֵי לֵהָנוֹת, אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו בִּלְבַד. לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה, כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לוֹ, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְתוּקִים לַחֵךְ.
כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה בְּשָׂרוֹ חַם – לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא דְּבַשׁ וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה דֶּרֶךְ מָשָׁל: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב" וגו' (משלי כה,כז), וְשׁוֹתֶה מֵי הָעֳלָשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַר, שֶׁנִּמְצָא שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דֶּרֶךְ רְפוּאָה בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיא וְיַעֲמֹד שָׁלֵם, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִחְיוֹת אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
וְכֵן כְּשֶׁיִּבְעֹל, לֹא יִבְעֹל אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. לְפִיכָךְ אֵינוֹ בּוֹעֵל כָּל זְמַן שֶׁיִּתְאַוֶּה, אֶלָּא כָּל עֵת שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע, כְּמוֹ דֶּרֶךְ הָרִפְאוּת, אוֹ לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע.
ב. שֶׁיְּכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד. שכל מעשיו בענייני הגוף יהיו למטרה זו. לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. לשם כוונה זו. שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן. שיוכל לפרנס בממון זה את צרכי גופו.
ב. וכן כשיבעול לא יבעול אלא כל עת שידע שהוא צריך להוציא שכבת זרע כמו דרך הרפואות או לקיים הזרע. אמר אברהם: וכן למצות עונה אם היא מקפדת.
ב-ג. שו"ע או"ח רלא,א.
לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד. אין לעשות את המעשים הללו לצורך ההנאה בלבד. יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לוֹ. מאכלים שטובים לבריאות הגוף (לפירוט ראה לקמן פרק ד).
מִי שֶׁהָיָה בְּשָׂרוֹ חַם וכו'. שעל פי הרפואה המאכלים הללו מזיקים לגופו. וְשׁוֹתֶה מֵי הָעֳלָשִׁין. מים שנחלט בהם צמח העולש, ומועילים לרפואה. שֶׁנִּמְצָא שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דֶּרֶךְ רְפוּאָה בִּלְבַד. שאכילתו ושתייתו לא נועדו להנאה, אלא להחזקת הגוף ורפואתו.
כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ. שיש צורך בריאותי בכך (לפירוט ראה לקמן ד,יט). וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. להוליד ילדים.
לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. שו"ע אה"ע כה,ב. לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. וכן כדי לקיים מצוות עונה (שו"ע כהשגת הראב"ד; וראה רמב"ם הלכות אישות פרק יד).
לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד. אין לעשות את המעשים הללו לצורך ההנאה בלבד. יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לוֹ. מאכלים שטובים לבריאות הגוף (לפירוט ראה לקמן פרק ד).
מִי שֶׁהָיָה בְּשָׂרוֹ חַם וכו'. שעל פי הרפואה המאכלים הללו מזיקים לגופו. וְשׁוֹתֶה מֵי הָעֳלָשִׁין. מים שנחלט בהם צמח העולש, ומועילים לרפואה. שֶׁנִּמְצָא שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דֶּרֶךְ רְפוּאָה בִּלְבַד. שאכילתו ושתייתו לא נועדו להנאה, אלא להחזקת הגוף ורפואתו.
כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ. שיש צורך בריאותי בכך (לפירוט ראה לקמן ד,יט). וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. להוליד ילדים.
לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. שו"ע אה"ע כה,ב. לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. וכן כדי לקיים מצוות עונה (שו"ע כהשגת הראב"ד; וראה רמב"ם הלכות אישות פרק יד).
ג. הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה, אִם שָׂם עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה כָּל גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו שְׁלֵמִים חֲזָקִים בִּלְבַד, וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים עוֹשִׂין מְלַאכְתּוֹ וַעֲמֵלִין לְצָרְכּוֹ – אֵין זוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה. אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם חָזָק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת יי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִסְתַּכֵּל בַּחָכְמוֹת וְהוּא חוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו כָּאֵב. וְיָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן, אוּלַי יִהְיֶה חָכָם וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.
נִמְצָא הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו כֻּלָּן – עוֹבֵד אֶת יי תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת יי.
וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן, אִם יָשֵׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת יי וְהוּא חוֹלֶה – נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַים. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג,ו).
נִמְצָא הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו כֻּלָּן – עוֹבֵד אֶת יי תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת יי.
וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן, אִם יָשֵׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת יי וְהוּא חוֹלֶה – נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַים. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג,ו).
ג. אֵין זוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה. שרואה את טובת גופו בלבד. לָדַעַת אֶת יי. להתבונן במציאות הבורא ובאחדותו, שהן מצוות עשה (ראה הלכות יסודי התורה א,א-ז). וְיָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן וכו'. שזו תהיה מטרתו בהולדת ילדים.
עוֹבֵד אֶת יי תָּמִיד. בכל מעשיו, שכולם נועדו לתכלית עבודת ה'.
שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו. שמחשבתו תירגע. בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ. שכל מעשיך יהיו לשם ידיעת ה'.
עוֹבֵד אֶת יי תָּמִיד. בכל מעשיו, שכולם נועדו לתכלית עבודת ה'.
שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו. שמחשבתו תירגע. בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ. שכל מעשיך יהיו לשם ידיעת ה'.
וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ. נאמר על מי שנדר בנזירות, ונטמא במהלך נזירותו. שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן. שהנזיר אסור בכל היוצא מן הגפן (ראה הלכות נזירות א,א). צָרִיךְ כַּפָּרָה. על כך שאסר על עצמו הנאת דבר מה. הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר. מתנזר מכל הנאה.
אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמָּנְעָה הַתּוֹרָה בִּלְבַד. הדברים האסורים לפי ההלכה בלבד.
וּבַכְּלָל הַזֶּה וכו'. אף אלו נכללים בציווי חכמים, שלא לאסור את הדבר המותר. לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם. פרישות יתרה מביאה לידי חורבן ונזק.