א. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ – אֵין הַמְקַבֵּל זוֹכֶה בָּהּ אֶלָּא בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁהַקּוֹנֶה זוֹכֶה בָּהֶן בְּמִקְחוֹ: אִם מִטַּלְטְלִין רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ – עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ, אוֹ שֶׁיִּמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ, אוֹ יִקְנֶה בְּאֶחָד מִשְּׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בָּהֶן.
וְאִם קַרְקַע אוֹ עֲבָדִים נָתַן לוֹ – עַד שֶׁיַּחֲזִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיק הַלּוֹקֵחַ, אוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטַר מַתָּנָה לְיָדוֹ. אֲבָל בִּדְבָרִים – לֹא זָכָה הַמְקַבֵּל, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
וְאִם קַרְקַע אוֹ עֲבָדִים נָתַן לוֹ – עַד שֶׁיַּחֲזִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיק הַלּוֹקֵחַ, אוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטַר מַתָּנָה לְיָדוֹ. אֲבָל בִּדְבָרִים – לֹא זָכָה הַמְקַבֵּל, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ב. מָחַל לַחֲבֵרוֹ חוֹב שֶׁהָיָה לוֹ עָלָיו, אוֹ נָתַן לוֹ הַפִּקָּדוֹן שֶׁהָיָה מֻפְקָד אֶצְלוֹ – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה הַנִּקְנֵית בִּדְבָרִים בִּלְבַד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. נָתַן לוֹ הַפִּקָּדוֹן שֶׁהָיָה מֻפְקָד אֶצְלוֹ. בעל הפיקדון אמר לשומר שהוא נותן לו במתנה את הפיקדון שנמצא אצלו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מכירה ה,יא.
ג. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לָזֶה' – קָנָה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, בֵּין שֶׁנָּתַן הַמָּנֶה לָזֶה בְּחוֹב שֶׁהָיָה לוֹ אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ מַתָּנָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַמָּנֶה חוֹב אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁהָיָה פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ תְּנֵהוּ לָזֶה. ושלושתם עמדו באותו מקום. כגון שאמר ראובן לשמעון 'תן מעותי שנמצאים אצלך ללוי'. קָנָה. לוי את המעות, אף לפני שהגיעו אליו. בֵּין שֶׁנָּתַן הַמָּנֶה לָזֶה בְּחוֹב שֶׁהָיָה לוֹ אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ מַתָּנָה. אין הבדל אם הנתינה של ראובן ללוי הייתה לצורך פריעת חוב או בתורת מתנה. בֵּין שֶׁהָיָה הַמָּנֶה חוֹב אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁהָיָה פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ. אין הבדל אם המעות היו לפני כן אצל שמעון בתורת חוב שהיה חייב לראובן או בתורת פיקדון. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מכירה ו,ח.
ד. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין צְרִיכִין עֵדִים לְעִנְיַן מֶקַח וּמִמְכָּר אֶלָּא לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבַד, אִם הָיְתָה שָׁם טְעִינָה וּכְפִירָה, כָּךְ בְּמַתָּנוֹת וּבִמְחִילוֹת אֵין צְרִיכִין עֵדִים אֶלָּא מִפְּנֵי הַמְשַׁקְּרִין.
ד. לְעִנְיַן מֶקַח וּמִמְכָּר. ראה הלכות מכירה א,ב, ה,ט. לְגַלּוֹת הַדָּבָר וכו'. לברר אמתות הדברים במקרה של מחלוקת בין הצדדים.
ה. כְּשֵׁם שֶׁהַמּוֹכֵר צָרִיךְ לְסַיֵּם הַמִּמְכָּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כָּךְ הַנּוֹתֵן. כֵּיצַד? הַכּוֹתֵב לַחֲבֵרוֹ: 'קַרְקַע מִנְּכָסַי נְתוּנָה לְךָ', אוֹ שֶׁכָּתַב לוֹ: 'כָּל נְכָסַי קְנוּיִין לְךָ חוּץ מִמִּקְצָתָן', הוֹאִיל וְלֹא סִיֵּם הַדָּבָר שֶׁנָּתַן לוֹ וְאֵינוֹ יָדוּעַ – לֹא קָנָה כְּלוּם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'תֵּן לִי פָּחוּת שֶׁבִּנְכָסֶיךָ' עַד שֶׁיְּסַיֵּם לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'חֵלֶק כָּךְ וְכָךְ בְּשָׂדֶה פְּלוֹנִית', הוֹאִיל וְסִיֵּם הַשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִיֵּם הַחֵלֶק – נוֹטֵל אוֹתוֹ חֵלֶק מִן הַפָּחוּת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה.
ה. לְסַיֵּם הַמִּמְכָּר. להגדירו במדויק. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מכירה כא,א. פָּחוּת. הגרוע. חֵלֶק כָּךְ וְכָךְ. כגון חצי מהשדה. שֶׁלֹּא סִיֵּם הַחֵלֶק. שלא הגדיר את מקומו המדויק.
ו. כָּל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁהִתְנָה הַנּוֹתֵן בֵּין שֶׁהִתְנָה הַמְקַבֵּל, וְהֶחֱזִיק הַמְקַבֵּל וְזָכָה בָּהּ: אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – נִתְקַיְּמָה הַמַּתָּנָה, וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – בָּטְלָה הַמַּתָּנָה, וְיַחֲזִיר פֵּרוֹת שֶׁאָכַל; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי כָּרָאוּי.
ו. כָּל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל תְּנַאי וכו'. ראה גם הלכות מכירה יא,א. פֵּרוֹת שֶׁאָכַל. כגון אם קיבל קרקע ואכל פירותיה. שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי כָּרָאוּי. כמבואר בהלכה הבאה.
ז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַתְּנָאִין שֶׁיֵּשׁ בַּמַּתָּנוֹת אוֹ בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תְּנַאי כָּפוּל, וְהִין קוֹדֵם לְלָאו, וּתְנַאי קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה, וְיִהְיֶה תְּנַאי שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. וְאִם חָסַר אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ – הַתְּנַאי בָּטֵל, וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם תְּנַאי.
ז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות אישות ו,א-ב, וראה הלכות מכירה יא,א (לפירוט דיני התנאים ראה הלכות אישות פרק ב). תְּנַאי כָּפוּל. שמפרש בו מה יהיה אם יתקיים התנאי וגם מה יהיה אם לא יתקיים התנאי (כגון שאמר 'אם תעשה דבר מסוים חפץ זה יהיה לך במתנה, ואם לא תעשה זאת לא תקבל את החפץ במתנה'). וְהִין קוֹדֵם לְלָאו. שצריך להקדים את החלק החיובי, מה יהא אם יתקיים התנאי, ואחר כך יאמר את החלק השלילי, מה יהא אם לא יתקיים התנאי. וּתְנַאי קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה. שיאמר את התנאי לפני נתינת המתנה בפועל (ראה פסקים ושיטות). תְּנַאי שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. מבחינת המציאות. הַתְּנַאי בָּטֵל וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם תְּנַאי. והמקבל זוכה במתנה מיד.
ח. וְכָל הָאוֹמֵר: 'עַל מְנַת' – הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר: 'מֵעַכְשָׁיו', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפֹּל הַתְּנַאי.
כָּזֶה הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים, וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה. וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפֹּל אֶת הַתְּנַאי וּלְהַקְדִּים הִין לְלָאו, אֶלָּא בְּגִטִּין וְקִדּוּשִׁין בִּלְבַד; וְאֵין לְדָבָר זֶה רְאָיָה.
כָּזֶה הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים, וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה. וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפֹּל אֶת הַתְּנַאי וּלְהַקְדִּים הִין לְלָאו, אֶלָּא בְּגִטִּין וְקִדּוּשִׁין בִּלְבַד; וְאֵין לְדָבָר זֶה רְאָיָה.
ח. וְכָל הָאוֹמֵר עַל מְנַת הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר מֵעַכְשָׁיו. כגון שאמר 'קנה מתנה זו על מנת שתעשה מעשה מסוים', ומשמעו שאם יקיים את התנאי יתקיים הקניין מעכשיו (ראה הלכות אישות ו,יז-יח). וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפֹּל הַתְּנַאי. מכיוון שחל מיד, אין התנאי צריך חיזוק. וכן אינו צריך להקדים תנאי למעשה, אך צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו (שם).
כָּזֶה הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים וכו'. ראה גם הלכות אישות ו,יד.
כָּזֶה הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים וכו'. ראה גם הלכות אישות ו,יד.
ט. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל מְנַת לְהַחֲזִיר – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה; בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ מִיָּד, בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ לִזְמַן קָצוּב, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל פְּלוֹנִי – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה, בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקַע, וְאוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמַּתָּנָה.
ט. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל מְנַת לְהַחֲזִיר. בתנאי שיחזירנה לו המקבל. וְאוֹכֵל פֵּרוֹת. המקבל.
י. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'שׁוֹר זֶה נָתוּן לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנַת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ', הִקְדִּישׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ – הֲרֵי זֶה מֻקְדָּשׁ וּמֻחֲזָר. אָמַר לוֹ: 'עַל מְנַת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי' – אֵינוֹ קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא הִתְנָה עָלָיו אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ דָּבָר הָרָאוּי לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. מֻקְדָּשׁ וּמֻחֲזָר. שחל ההקדש, וגם נחשב השור כמוחזר לבעלים. דָּבָר הָרָאוּי לוֹ. וכיוון שלא קיים את התנאי, שהרי אינו יכול להשתמש בהקדש, בטלו המתנה וההקדש.
יא. אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן מַתְּנַת חִנָּם לְגוֹי, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" (דברים יד,כא) – בִּמְכִירָה לֹא בְּמַתָּנָה, אֲבָל לְגֵר תּוֹשָׁב בֵּין בִּמְכִירָה בֵּין בְּמַתָּנָה, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה,לה), כְּלוֹמַר לֹא יִהְיֶה זֶה הֶעָנִי פָּחוּת מִגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהוּא חַי עִמְּךָ.
יא. אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן וכו'. ואיסור זה נלמד מן הכתוב "ולא תחנם" (דברים ז,ב, הלכות עבודה זרה י,ד). לְגֵר תּוֹשָׁב. גוי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, שמותר לו לשבת בארץ ישראל (הלכות איסורי ביאה יד,ז). שֶׁנֶּאֱמַר לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וכו'. פסוק זה עוסק באיסור אכילת נבלה לישראל, ונאמר שמותר לתת אותה מתנה לגר תושב אבל לנכרי צריך למכור ולא לתת מתנה. שֶׁנֶּאֱמַר גֵּר וְתוֹשָׁב וכו'. פסוק זה עוסק בעניין החזקת עניים מישראל.
יב. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעֶבֶד אוֹ לְאִשָּׁה – קָנָה הַבַּעַל וְהָאָדוֹן, אֶלָּא שֶׁהָאָדוֹן קוֹנֶה הַגּוּף וְהַבַּעַל קוֹנֶה אוֹתָהּ לַפֵּרוֹת.
יב. לְעֶבֶד. כנעני. קוֹנֶה הַגּוּף. לגמרי, מפני שמה שקנה עבד קנה רבו (הלכות מלווה ולווה ב,ח). קוֹנֶה אוֹתָהּ לַפֵּרוֹת. שיכול ליהנות ממנה, אבל גוף המתנה שייך לאישה, ואם ימות הבעל או יגרשנה תיטול האישה את המתנה לגמרי ('נכסי מלוג' – ראה הלכות אישות טז,ב).
יג. נָתַן מַתָּנָה לָאִשָּׁה עַל מְנַת שֶׁאֵין לְבַעְלָהּ בָּהּ רְשׁוּת, וּלְעֶבֶד עַל מְנַת שֶׁאֵין לְרַבּוֹ בָּהּ רְשׁוּת – קָנָה הָאָדוֹן וְקָנָה הַבַּעַל.
אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשָּׁה אוֹ לְעֶבֶד, וְהִתְנָה הַנּוֹתֵן בְּגוּפָהּ שֶׁל מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ – לֹא קָנָה הָאָדוֹן וְלֹא קָנָה הַבַּעַל.
אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשָּׁה אוֹ לְעֶבֶד, וְהִתְנָה הַנּוֹתֵן בְּגוּפָהּ שֶׁל מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ – לֹא קָנָה הָאָדוֹן וְלֹא קָנָה הַבַּעַל.
יג. קָנָה הָאָדוֹן וְקָנָה הַבַּעַל. שלא הועיל התנאי להפקיע זכותו.
בְּגוּפָהּ שֶׁל מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ. שייחד אותה לשימוש האישה והעבד.
בְּגוּפָהּ שֶׁל מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ. שייחד אותה לשימוש האישה והעבד.
יד. כֵּיצַד? הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה עַל מְנַת שֶׁתֹּאכְלִי בָּהֶם וְתִשְׁתִּי' אוֹ 'עַל מְנַת שֶׁתִּלְבְּשִׁי בָּהֶם' אוֹ 'עַל מְנַת שֶׁתַּעֲשִׂי בָּהֶם מַה שֶּׁתִּרְצִי' 'בְּלֹא רְשׁוּת בַּעְלִיךְ' – לֹא קָנָה הַבַּעַל. וְכֵן אִם אָמַר לָעֶבֶד: 'עַל מְנַת שֶׁתֹּאכַל בָּהֶם וְתִשְׁתֶּה', 'עַל מְנַת שֶׁתֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת' – לֹא קָנָה אָדוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. הַנּוֹתֵן כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ מַתָּנָה – קָנָה עַצְמוֹ וְיָצָא בֶּן חוֹרִין, וְקָנָה שְׁאָר הַנְּכָסִים. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין – לֹא קָנָה כְּלוּם, שֶׁאֵין זֶה גֵּט חֵרוּת גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר בּוֹ בַּגֵּט, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר – לֹא קָנָה כְּלוּם.
טו. הַנּוֹתֵן כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ מַתָּנָה. שכתב לו כן בשטר. קָנָה עַצְמוֹ וְיָצָא בֶּן חוֹרִין. מפני שהעבד בכלל הנכסים. שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא. שכתב בשטר שנותן לו הכול חוץ מפרט אחד. שֶׁאֵין זֶה גֵּט חֵרוּת גָּמוּר. שטר שחרור של עבד, כגט אישה, צריך לנתק את העבד מהאדון לגמרי (ראה גם הלכות עבדים ז,א). לֹא קָנָה כְּלוּם. שהרי אין קניין עצמי לעבד.
כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיק הַלּוֹקֵחַ. כמפורט בהלכות מכירה א,ח-טז, ב,א-ד. בִּדְבָרִים. שסיכמו ביניהם בדיבור בלבד. כָּל אֶחָד מֵהֶן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. כשם שגם מקח אינו נקנה בדברים (שם א,א). אמנם אדם שמבטיח לחברו מתנה מועטת וחוזר בו, נקרא מחוסר אמנה (שם ז,ט).