א. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ – אֵין הַמְקַבֵּל זוֹכֶה בָּהּ אֶלָּא בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁהַקּוֹנֶה זוֹכֶה בָּהֶן בְּמִקְחוֹ: אִם מִטַּלְטְלִין רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ – עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ, אוֹ שֶׁיִּמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ, אוֹ יִקְנֶה בְּאֶחָד מִשְּׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בָּהֶן.
וְאִם קַרְקַע אוֹ עֲבָדִים נָתַן לוֹ – עַד שֶׁיַּחֲזִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיק הַלּוֹקֵחַ, אוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטַר מַתָּנָה לְיָדוֹ. אֲבָל בִּדְבָרִים – לֹא זָכָה הַמְקַבֵּל, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ב. מָחַל לַחֲבֵרוֹ חוֹב שֶׁהָיָה לוֹ עָלָיו, אוֹ נָתַן לוֹ הַפִּקָּדוֹן שֶׁהָיָה מֻפְקָד אֶצְלוֹ – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה הַנִּקְנֵית בִּדְבָרִים בִּלְבַד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לָזֶה' – קָנָה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, בֵּין שֶׁנָּתַן הַמָּנֶה לָזֶה בְּחוֹב שֶׁהָיָה לוֹ אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ מַתָּנָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַמָּנֶה חוֹב אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁהָיָה פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין צְרִיכִין עֵדִים לְעִנְיַן מֶקַח וּמִמְכָּר אֶלָּא לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבַד, אִם הָיְתָה שָׁם טְעִינָה וּכְפִירָה, כָּךְ בְּמַתָּנוֹת וּבִמְחִילוֹת אֵין צְרִיכִין עֵדִים אֶלָּא מִפְּנֵי הַמְשַׁקְּרִין.
ה. כְּשֵׁם שֶׁהַמּוֹכֵר צָרִיךְ לְסַיֵּם הַמִּמְכָּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כָּךְ הַנּוֹתֵן. כֵּיצַד? הַכּוֹתֵב לַחֲבֵרוֹ: 'קַרְקַע מִנְּכָסַי נְתוּנָה לְךָ', אוֹ שֶׁכָּתַב לוֹ: 'כָּל נְכָסַי קְנוּיִין לְךָ חוּץ מִמִּקְצָתָן', הוֹאִיל וְלֹא סִיֵּם הַדָּבָר שֶׁנָּתַן לוֹ וְאֵינוֹ יָדוּעַ – לֹא קָנָה כְּלוּם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'תֵּן לִי פָּחוּת שֶׁבִּנְכָסֶיךָ' עַד שֶׁיְּסַיֵּם לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'חֵלֶק כָּךְ וְכָךְ בְּשָׂדֶה פְּלוֹנִית', הוֹאִיל וְסִיֵּם הַשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִיֵּם הַחֵלֶק – נוֹטֵל אוֹתוֹ חֵלֶק מִן הַפָּחוּת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה.
ו. כָּל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁהִתְנָה הַנּוֹתֵן בֵּין שֶׁהִתְנָה הַמְקַבֵּל, וְהֶחֱזִיק הַמְקַבֵּל וְזָכָה בָּהּ: אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – נִתְקַיְּמָה הַמַּתָּנָה, וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – בָּטְלָה הַמַּתָּנָה, וְיַחֲזִיר פֵּרוֹת שֶׁאָכַל; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי כָּרָאוּי.
ז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַתְּנָאִין שֶׁיֵּשׁ בַּמַּתָּנוֹת אוֹ בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תְּנַאי כָּפוּל, וְהִין קוֹדֵם לְלָאו, וּתְנַאי קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה, וְיִהְיֶה תְּנַאי שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. וְאִם חָסַר אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ – הַתְּנַאי בָּטֵל, וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם תְּנַאי.
ח. וְכָל הָאוֹמֵר: 'עַל מְנַת' – הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר: 'מֵעַכְשָׁיו', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפֹּל הַתְּנַאי.
כָּזֶה הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים, וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה. וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפֹּל אֶת הַתְּנַאי וּלְהַקְדִּים הִין לְלָאו, אֶלָּא בְּגִטִּין וְקִדּוּשִׁין בִּלְבַד; וְאֵין לְדָבָר זֶה רְאָיָה.
ט. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה עַל מְנַת לְהַחֲזִיר – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה; בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ מִיָּד, בֵּין שֶׁהִתְנָה לְהַחֲזִירָהּ לִזְמַן קָצוּב, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, אוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל פְּלוֹנִי – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה, בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקַע, וְאוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמַּתָּנָה.
י. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'שׁוֹר זֶה נָתוּן לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנַת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ', הִקְדִּישׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ – הֲרֵי זֶה מֻקְדָּשׁ וּמֻחֲזָר. אָמַר לוֹ: 'עַל מְנַת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי' – אֵינוֹ קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא הִתְנָה עָלָיו אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ דָּבָר הָרָאוּי לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן מַתְּנַת חִנָּם לְגוֹי, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" (דברים יד,כא) – בִּמְכִירָה לֹא בְּמַתָּנָה, אֲבָל לְגֵר תּוֹשָׁב בֵּין בִּמְכִירָה בֵּין בְּמַתָּנָה, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה,לה), כְּלוֹמַר לֹא יִהְיֶה זֶה הֶעָנִי פָּחוּת מִגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהוּא חַי עִמְּךָ.
יב. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעֶבֶד אוֹ לְאִשָּׁה – קָנָה הַבַּעַל וְהָאָדוֹן, אֶלָּא שֶׁהָאָדוֹן קוֹנֶה הַגּוּף וְהַבַּעַל קוֹנֶה אוֹתָהּ לַפֵּרוֹת.
יג. נָתַן מַתָּנָה לָאִשָּׁה עַל מְנַת שֶׁאֵין לְבַעְלָהּ בָּהּ רְשׁוּת, וּלְעֶבֶד עַל מְנַת שֶׁאֵין לְרַבּוֹ בָּהּ רְשׁוּת – קָנָה הָאָדוֹן וְקָנָה הַבַּעַל.
אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשָּׁה אוֹ לְעֶבֶד, וְהִתְנָה הַנּוֹתֵן בְּגוּפָהּ שֶׁל מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ – לֹא קָנָה הָאָדוֹן וְלֹא קָנָה הַבַּעַל.
יד. כֵּיצַד? הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה עַל מְנַת שֶׁתֹּאכְלִי בָּהֶם וְתִשְׁתִּי' אוֹ 'עַל מְנַת שֶׁתִּלְבְּשִׁי בָּהֶם' אוֹ 'עַל מְנַת שֶׁתַּעֲשִׂי בָּהֶם מַה שֶּׁתִּרְצִי' 'בְּלֹא רְשׁוּת בַּעְלִיךְ' – לֹא קָנָה הַבַּעַל. וְכֵן אִם אָמַר לָעֶבֶד: 'עַל מְנַת שֶׁתֹּאכַל בָּהֶם וְתִשְׁתֶּה', 'עַל מְנַת שֶׁתֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת' – לֹא קָנָה אָדוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. הַנּוֹתֵן כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ מַתָּנָה – קָנָה עַצְמוֹ וְיָצָא בֶּן חוֹרִין, וְקָנָה שְׁאָר הַנְּכָסִים. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין – לֹא קָנָה כְּלוּם, שֶׁאֵין זֶה גֵּט חֵרוּת גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי שִׁיֵּר בּוֹ בַּגֵּט, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר – לֹא קָנָה כְּלוּם.
כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיק הַלּוֹקֵחַ. כמפורט בהלכות מכירה א,ח-טז, ב,א-ד. בִּדְבָרִים. שסיכמו ביניהם בדיבור בלבד. כָּל אֶחָד מֵהֶן עֲדַיִן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. כשם שגם מקח אינו נקנה בדברים (שם א,א). אמנם אדם שמבטיח לחברו מתנה מועטת וחוזר בו, נקרא מחוסר אמנה (שם ז,ט).