א. כְּשֶׁבּוֹדֵק אָדָם וּמְחַפֵּשׂ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר, מוֹצִיא אֶת הֶחָמֵץ מִן הַחוֹרִים וּמִן הַמַּחֲבוֹאוֹת וּמִן הַזָּוִיּוֹת, וּמְקַבֵּץ הַכֹּל וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד עַד תְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית בַּיּוֹם וּמְבַעֲרוֹ. וְאִם רָצָה לְבַעֲרוֹ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר – מְבַעֵר.
א. כְּשֶׁבּוֹדֵק אָדָם. בדיקת חמץ. הַזָּוִיּוֹת. הפינות. עַד תְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית. שבה אסרו חכמים את החמץ הן באכילה והן בהנאה (ראה לעיל א,ט).
ב. הֶחָמֵץ שֶׁמַּנִּיחַ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ לְמָחָר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת – אֵינוֹ מַנִּיחוֹ מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בְּכָל מָקוֹם, אֶלָּא מַצְנִיעוֹ בִּכְלִי אוֹ בְּזָוִית יְדוּעָה, וְנִזְהָר בּוֹ, שֶׁאִם לֹא נִזְהַר בּוֹ וּמְצָאוֹ חָסֵר – צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וְלִבְדֹּק פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁמָּא גְּרָרוּהוּ הָעַכְבָּרִים.
ב. עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. שהרי משעה חמישית ואילך אין אוכלים חמץ (ראה לעיל א,ט). בְּזָוִית יְדוּעָה. בפינה המיועדת לכך. וְנִזְהָר בּוֹ. שלא יתפזר או יאבד. וּמְצָאוֹ חָסֵר. כגון שהיו עשר חתיכות ונשארו תשע. וְלִבְדֹּק פַּעַם אַחֶרֶת. לעשות בדיקת חמץ פעם נוספת (ראה לעיל ב,יב).
ג. חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי עֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, וּמַנִּיחַ מִן הֶחָמֵץ כְּדֵי לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם מֻצְנָע, וְהַשְּׁאָר מְבַעֲרוֹ מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וְאִם נִשְׁאַר מִן הֶחָמֵץ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת – מְבַטְּלוֹ, וְכוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, וּמְבַעֲרוֹ.
ג. חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. ולא ניתן לבדוק את החמץ בליל ארבעה עשר משום שהוא ליל שבת. בְּלֵילֵי עֶרֶב שַׁבָּת. בליל שישי, ליל שלושה עשר. וְאִם נִשְׁאַר מִן הֶחָמֵץ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת. והרי לא ניתן לבער חמץ זה בשבת. מְבַטְּלוֹ. בלבו ואומר את נוסח הביטול (ראה הנוסח לקמן ה"ז). וְכוֹפֶה עָלָיו כְּלִי. כדי שלא יבוא לאכלו. עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. שאף ביום טוב אי אפשר לבער את החמץ.
ד. הָיוּ לוֹ כִּכָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁל תְּרוּמָה וְצָרַךְ לְשָׂרְפָהּ עֶרֶב שַׁבָּת – לֹא יְעָרֵב טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה וְיִשְׂרֹף, אֶלָּא שׂוֹרֵף טְהוֹרָה לְעַצְמָהּ וּטְמֵאָה לְעַצְמָהּ וּתְלוּיָה לְעַצְמָהּ, וּמַנִּיחַ מִן הַטְּהוֹרָה כְּדֵי לֶאֱכֹל עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְבַד.
ד. וְצָרַךְ לְשָׂרְפָהּ עֶרֶב שַׁבָּת. משום שבשבת לא יספיק לאכול את כל הכיכרות, וצריך לדאוג לבערן עוד קודם השבת. לֹא יְעָרֵב טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה וְיִשְׂרֹף. משום שעדיין לא הגיע זמן שרפת החמץ אינו יכול לטמא את התרומה הטהורה ולשרפה יחד עם הטמאה (ראה הלכות תרומות יב,א). וּתְלוּיָה. תרומה שספק אם היא טמאה או טהורה.
ה. מִי שֶׁשָּׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר – בּוֹדֵק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית. לֹא בָּדַק בְּשַׁחֲרִית – בּוֹדֵק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר. לֹא בָּדַק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר – בּוֹדֵק בְּתוֹךְ הֶחָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא בָּדַק – בּוֹדֵק אַחַר הָרֶגֶל, כְּדֵי שֶׁיְּבַעֵר מַה שֶּׁיִּמְצָא מֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה.
ה. בִּשְׁעַת הַבִּעוּר. שעה שישית. בְּתוֹךְ הֶחָג. במהלך ימי הפסח. בּוֹדֵק אַחַר הָרֶגֶל. לאחר שעברו ימי החג. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה. מדברי חכמים (ראה לעיל א,ד).
ו. כְּשֶׁבּוֹדֵק הֶחָמֵץ בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל – מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ', וּבוֹדֵק וּמְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶם חָמֵץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם בָּדַק לְאַחַר הָרֶגֶל – אֵינוֹ מְבָרֵךְ.
ו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,ה-ו. וְאִם בָּדַק לְאַחַר הָרֶגֶל אֵינוֹ מְבָרֵךְ. משום שבדיקה זו לא נועדה לשם מצוות ביעור החמץ, שהרי עבר זמן הביעור, אלא כדי שלא ייהנה מחמץ שעבר עליו הפסח שהוא קנס מדברי חכמים (ראה לעיל א,ד).
ז. כְּשֶׁגּוֹמֵר לִבְדֹּק: אִם בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם שֵׁשׁ שָׁעוֹת – צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל חָמֵץ שֶׁנִּשְׁאַר בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ, וְיֹאמַר: 'כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיו וְלֹא יְדַעְתִּיו – הֲרֵי הוּא בָּטֵל, וַהֲרֵי הוּא כְּעָפָר'. אֲבָל אִם בָּדַק מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַטֵּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּהֲנָיָה.
ז. כָּל חָמֵץ שֶׁנִּשְׁאַר בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ. אף על פי שבדק ועליו לבער כל מה שראה, יש אפשרות שנשאר חמץ שלא ראהו ועליו לבטלו. אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַטֵּל. שביטולו אינו מועיל. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּהֲנָיָה. שהחמץ לאחר שנאסר אינו בבעלותו של האדם, ולכן אינו יכול לבטלו.
ח. לְפִיכָךְ, אִם לֹא בִּטֵּל קֹדֶם שֵׁשׁ, וּמִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וָמַעְלָה מָצָא חָמֵץ שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עָלָיו וְהָיָה בְּלִבּוֹ, וּשְׁכָחוֹ בִּשְׁעַת הַבִּעוּר וְלֹא בִּעֲרוֹ – הֲרֵי זֶה עָבַר עַל 'לֹא יֵרָאֶה' וְ'לֹא יִמָּצֵא', שֶׁהֲרֵי לֹא בִּעֵר וְלֹא בִּטֵּל, וְאֵין הַבִּטּוּל עַתָּה מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַכָּתוּב עָשָׂהוּ כְּאִלּוּ הוּא בִּרְשׁוּתוֹ לְחַיְּבוֹ מִשּׁוּם 'לֹא יֵרָאֶה' וְ'לֹא יִמָּצֵא'. וְחַיָּב לְבַעֲרוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ. וְאִם מְצָאוֹ בְּיוֹם טוֹב – כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד לָעֶרֶב, וּמְבַעֲרוֹ. וְאִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא – אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹת עָלָיו, שֶׁהַכֹּל פּוֹרְשִׁין מִמֶּנּוּ.
ח. וּמִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וָמַעְלָה מָצָא חָמֵץ… הֲרֵי זֶה עָבַר עַל לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא. שעובר על איסורים אלו מתחילת שעה שישית. ויש המוחקים תיבות 'ומשש שעות ומעלה', וגורסים 'אם לא בטל קדם שש ומצא חמץ. ולגרסה זו מדובר שזמן מציאת החמץ הוא בתוך הפסח, ודעת הרמב"ם שאינו עובר על איסורים אלו אלא מכניסת ליל חמישה עשר בניסן (ראה מהדורת הר"י קאפח). שֶׁהַכֹּל פּוֹרְשִׁין מִמֶּנּוּ. כדי שלא יבואו לידי מעילה (לקמן ד,ב).
ט. מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ קֹדֶם שְׁעַת הַבִּעוּר לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אוֹ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן סְעוּדַת אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין, וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ: אִם יָכוֹל לַחֲזֹר וִיבַעֵר וְיַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ – יַחֲזֹר; וְאִם לָאו – יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. יָצָא לְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִס, מִן הַנָּהָר, מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַמַּפֹּלֶת – יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. יָצָא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – יַחֲזֹר מִיָּד. וְעַד כַּמָּה הוּא חוֹזֵר? עַד כַּבֵּיצָה. הָיָה פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה – מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ.
ט. מִיַּד הַגַּיִס. חיל אויב. מִן הַנָּהָר. מטביעה בנהר. מִן הַדְּלֵקָה. שרפה. יָצָא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ. ולא למצווה או להצלה. וְעַד כַּמָּה הוּא חוֹזֵר. עבור איזה שיעור חמץ שנשאר בבית עליו לחזור לצורך ביעורו.
י. מִי שֶׁהִנִּיחַ עִסָּה מְגֻלְגֶּלֶת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא, וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁיָּצָא וְהוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, וְהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ קֹדֶם שֶׁיָּבֹא – הֲרֵי זֶה מְבַטְּלָהּ בְּלִבּוֹ קֹדֶם שֶׁתַּחֲמִיץ. אֲבָל אִם הֶחֱמִיצָה – אֵין הַבִּטּוּל מוֹעִיל כְּלוּם, אֶלָּא כְּבָר עָבַר עַל לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא, וְחַיָּב לְבַעֵר מִיָּד כְּשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ.
י. מִי שֶׁהִנִּיחַ וכו'. לאחר שעת הביעור. עִסָּה מְגֻלְגֶּלֶת. מים וקמח מעורבים שטרם החמיצו.
יא. כֵּיצַד בִּעוּר חָמֵץ? שׂוֹרְפוֹ, אוֹ מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ, אוֹ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְאִם הָיָה הֶחָמֵץ קָשֶׁה וְאֵין הַיָּם מְחַתְּכוֹ בִּמְהֵרָה – הֲרֵי זֶה מְפָרְרוֹ וְאַחַר כָּךְ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְחָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת וְנִמְצָא עָלָיו עָפָר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר, וְצָרִיךְ לְבַטֵּל בְּלִבּוֹ אִם עֲדַיִן לֹא נִכְנְסָה שָׁעָה שִׁשִּׁית.
נְתָנוֹ לְנָכְרִי קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר. וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שִׁשִּׁית – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בַּפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. אֲבָל אִם שְׂרָפוֹ מִשָּׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה, הוֹאִיל וְהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה – הֲרֵי זֶה לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם, וְלֹא יֹאפֶה בּוֹ וְלֹא יְבַשֵּׁל בּוֹ. וְאִם אָפָה אוֹ בִּשֵּׁל – אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְכֵן הַפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, הוֹאִיל וּשְׂרָפוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֱסַר בַּהֲנָיָה.
נְתָנוֹ לְנָכְרִי קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר. וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שִׁשִּׁית – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בַּפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. אֲבָל אִם שְׂרָפוֹ מִשָּׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה, הוֹאִיל וְהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה – הֲרֵי זֶה לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם, וְלֹא יֹאפֶה בּוֹ וְלֹא יְבַשֵּׁל בּוֹ. וְאִם אָפָה אוֹ בִּשֵּׁל – אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְכֵן הַפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, הוֹאִיל וּשְׂרָפוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֱסַר בַּהֲנָיָה.
יא. עָפָר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יָתֵר. בגובה שלושה טפחים או יותר. הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר. ואינו חייב לחפור תחת המפולת על מנת להוציאו ולבערו.
נְתָנוֹ לְנָכְרִי. במתנה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר. שאין צריך לבער חמץ ששייך לגוי (לקמן ד,א-ב). וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שִׁשִּׁית. לפני שנאסר בהנאה. מֻתָּר לֵהָנוֹת בַּפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. מכיוון שיצאו מגדר מאכל קודם שנאסרו, אינם נחשבים חמץ (ראה גם הלכות מאכלות אסורות טז,כד). אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אָסוּר בַּהֲנָיָה. שהרי בהכנת הפת או התבשיל נהנה מחום של איסור חמץ (ראה גם שם טז,כב, הלכות עבודה זרה ז,יג).
נְתָנוֹ לְנָכְרִי. במתנה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר. שאין צריך לבער חמץ ששייך לגוי (לקמן ד,א-ב). וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שִׁשִּׁית. לפני שנאסר בהנאה. מֻתָּר לֵהָנוֹת בַּפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. מכיוון שיצאו מגדר מאכל קודם שנאסרו, אינם נחשבים חמץ (ראה גם הלכות מאכלות אסורות טז,כד). אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אָסוּר בַּהֲנָיָה. שהרי בהכנת הפת או התבשיל נהנה מחום של איסור חמץ (ראה גם שם טז,כב, הלכות עבודה זרה ז,יג).