א. אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל: הַמֵּת, אֲפִלּוּ נֵפֶל שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵבָרָיו בַּגִּידִים, וְכַזַּיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת, וְכַזַּיִת נֶצֶל, וְאֵבֶר מִן הַחַי וְאֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, וְהַשִּׁדְרָה, וְהַגֻּלְגֹּלֶת, וְרֹב בִּנְיָנוֹ, וְרֹב מִנְיָנוֹ, וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן לֹא רֹב בִּנְיָן וְלֹא רֹב מִנְיָן, וּרְבִיעִית דָּם, וּרְבִיעִית דַּם תְּבוּסָה – הַכֹּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.
א. אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וכו'. וכולם נתבארו לעיל פרק ב.
ב. וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל: אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ, וְאֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ אוֹ עַצְמוֹ, וְהַשִּׁדְרָה שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת, וְהַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת, וְעֶצֶם אֶחָד אֲפִלּוּ כַּשְּׂעוֹרָה, וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וּבֵית הַפְּרָס – הַכֹּל שִׁבְעָה.
ב. אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ. שאין עליו מספיק בשר כדי להעלות ארוכה. אך אם חסר מן העצם שלו, אינו מטמא כלל (לעיל ב,ג). וְאֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ אוֹ עַצְמוֹ. שם ה"ד. וְהַשִּׁדְרָה שֶׁחָסְרָה. שם ה"ח. וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת. שאין בה שיעור של רובע הקב עצמות (שם ה"ט). וְהַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁחָסְרָה. שם ה"ח. וְעֶצֶם אֶחָד אֲפִלּוּ כַּשְּׂעוֹרָה. שם ה"ט. וְאֶרֶץ הָעַמִּים וּבֵית הַפְּרָס. שם הט"ז.
ג. הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כַּקֶּבֶר, וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. הָרָקָב מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע.
טֻמְאַת רֹבַע עֲצָמוֹת בָּאֹהֶל וְטֻמְאַת רְבִיעִית דָּם וְטֻמְאַת אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי בֵּין מִן הַמֵּת בֵּין מִן הַחַי – יֵרָאֶה לִי שֶׁכֻּלָּן טֻמְאָתָן אֵינָהּ דִּין תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל הַטָּמֵא בְּטֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ – אֵינָהּ דִּין תּוֹרָה.
טֻמְאַת רֹבַע עֲצָמוֹת בָּאֹהֶל וְטֻמְאַת רְבִיעִית דָּם וְטֻמְאַת אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי בֵּין מִן הַמֵּת בֵּין מִן הַחַי – יֵרָאֶה לִי שֶׁכֻּלָּן טֻמְאָתָן אֵינָהּ דִּין תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל הַטָּמֵא בְּטֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ – אֵינָהּ דִּין תּוֹרָה.
ג. הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק. לעיל ב,טו. הָרָקָב. שם הי"א.
טֻמְאַת רֹבַע עֲצָמוֹת בָּאֹהֶל. שהאהיל על רובע הקב עצמות שאין בהן לא רוב בניין ולא רוב מניין (לעיל ב,ט; אך על חצי קב עצמות הנזיר מגלח – ראה הלכות נזירות ז,ב). וְטוּמְאַת רְבִיעִית דָּם. כל עוד אין בה שיעור של חצי לוג המטמא מהתורה (שם). וְטֻמְאַת אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי… מִן הַמֵּת. וכגון שאין בו עצם כשעורה (כס"מ). שֶׁהֲרֵי אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. נזיר שנטמא בטומאת מת, מתבטלים ימי נזירותו שנהג בהם והוא חייב לגלח שערו ולהביא קרבנות (הלכות נזירות ו,ג), ואם נטמא באחת מטומאות אלו אף על פי שהוא טמא טומאת שבעה אין נזירותו מתבטלת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת. ז,א, ז,ו-ז. וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וכו'. ראה הלכות ביאת מקדש ג,יג-יד.
טֻמְאַת רֹבַע עֲצָמוֹת בָּאֹהֶל. שהאהיל על רובע הקב עצמות שאין בהן לא רוב בניין ולא רוב מניין (לעיל ב,ט; אך על חצי קב עצמות הנזיר מגלח – ראה הלכות נזירות ז,ב). וְטוּמְאַת רְבִיעִית דָּם. כל עוד אין בה שיעור של חצי לוג המטמא מהתורה (שם). וְטֻמְאַת אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי… מִן הַמֵּת. וכגון שאין בו עצם כשעורה (כס"מ). שֶׁהֲרֵי אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. נזיר שנטמא בטומאת מת, מתבטלים ימי נזירותו שנהג בהם והוא חייב לגלח שערו ולהביא קרבנות (הלכות נזירות ו,ג), ואם נטמא באחת מטומאות אלו אף על פי שהוא טמא טומאת שבעה אין נזירותו מתבטלת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת. ז,א, ז,ו-ז. וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וכו'. ראה הלכות ביאת מקדש ג,יג-יד.
ד. אֵין רְקַב הַמֵּת מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּקָּבֵר עָרֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ שֶׁל זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ שָׁלֵם. חָסַר מִמֶּנּוּ אֵבֶר, אוֹ שֶׁנִּקְבַּר בִּכְסוּתוֹ אוֹ בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת – אֵין רְקָבוֹ טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁרְקַב הַכְּסוּת אוֹ רְקַב הָעֵץ אוֹ חוּלְדַּת הַמַּתֶּכֶת תִּתְעָרֵב בָּרָקָב בַּהֲוָיָתוֹ. וְרָקָב הַמְטַמֵּא שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ עָפָר כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְלֹא אָמְרוּ רָקָב אֶלָּא לַמֵּת בִּלְבַד, אֲבָל הָרוּג – אֵין לוֹ רָקָב.
ד. בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ שֶׁל זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהם חומרים שאינם מרקיבים. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ שָׁלֵם. אף שרקב מטמא בשיעור מלוא חופניים (לעיל ב,יא), צריך שיבוא ממת שלם. אֵין רְקָבוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁרְקַב הַכְּסוּת… תִּתְעָרֵב בָּרָקָב בַּהֲוָיָתוֹ. הואיל והם מתערבים ברקב בתהליך היווצרותו אין כאן רקב המטמא. חוּלְדַּת הַמַּתֶּכֶת. רסיסי חלודה של מתכת. וְרָקָב הַמְטַמֵּא שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ עָפָר כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. מכיוון שההתערבות אירעה לאחר שנוצר הרקב. אֲבָל הָרוּג אֵין לוֹ רָקָב. כיוון שנהרג ויצא ממנו דם אין הוא מת שלם ולפיכך אין רקבו מטמא (הלכות נזירות ז,ג).
ה. קָבְרוּ שְׁנֵי מֵתִים כְּאֶחָד, אוֹ שֶׁגָּזְזוּ שְׂעָרוֹ אוֹ צִפָּרְנָיו וּקְבָרוּם עִמּוֹ, אוֹ שֶׁקָּבְרוּ אִשָּׁה עֻבָּרָה וְעֻבָּרָהּ בְּמֵעֶיהָ – אֵין לָהֶן רָקָב.
ה. אוֹ שֶׁגָּזְזוּ שְׂעָרוֹ אוֹ צִפָּרְנָיו וּקְבָרוּם עִמּוֹ. שהם אינם נחשבים חלק מהמת כאשר אינם מחוברים אליו (לקמן הי"ג). אֵין לָהֶן רָקָב. אין הרקב שלהם מטמא כיוון שמעורבים בו דברים אחרים.
ו. טָחַן הַמֵּת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רָקָב – אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיַּרְקִיב מֵאֵלָיו.
ז. טְחָנוֹ כֻּלּוֹ וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִרְקִיב, אוֹ שֶׁהִרְקִיב מִקְצָתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי וּמֵת וְהִרְקִיב כֻּלּוֹ – הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאִם נִטְמָא לִמְלֹא חָפְנַיִם מֵרָקָב זֶה – הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּסָפֵק.
ז. טְחָנוֹ כֻּלּוֹ וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִרְקִיב. שלא טחנו עד למצב של רקב ממש אלא רק עד עפר וסיים להרקיב לאחר הטחינה. הֲרֵי זֶה סָפֵק. אם נחשב כהרקיב מאליו או לא (להלכות אלו ראה גם הלכות נזירות ז,ד).
ח. מְלוֹא חָפְנַיִם וְעוֹד מֵעָפָר הַנִּמְצָא תַּחַת הַמֵּת אוֹ מֵעָפָר הַנִּמְצָא בַּקֶּבֶר, וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבוֹ, אִם הוּא רָקָב שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָפָר שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּנֶצֶל הַמֵּת וְדָמוֹ – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בִּמְלֹא חָפְנַיִם וְעוֹד מְלֹא חָפְנַיִם רָקָב. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַף טֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ח. מְלֹא חָפְנַיִם וְעוֹד. שיעור מלוא חופניים ועוד משהו. עָפָר שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּנֶצֶל הַמֵּת וְדָמוֹ. שאין בו שיעור של דם ונצל המטמאים (לעיל ב,א, ב,יב) ואינו מטמא כשלעצמו. הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. אך אינו מטמא במגע כדין הרקב עצמו (לעיל ב,יא).
ט. הַמֵּת שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיֶּמֶת, וְהִיא הַשִּׁדְרָה וְהַצְּלָעוֹת – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נֶחֱרַךְ. אֲבָל אִם נִשְׂרַף עַד שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה צוּרַת תַּבְנִיתוֹ – טָהוֹר. וְכֵן שָׁפִיר מְרֻקָּם שֶׁטְּרָפוֹ בַּמַּיִם – טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי נִתְבַּלְבְּלָה צוּרָתוֹ.
ט. הַמֵּת שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיֶּמֶת וְהִיא הַשִּׁדְרָה וְהַצְּלָעוֹת. שהשדרה והצלעות נראות כתבניתן אף על פי שנשרפו. מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. במגע במשא ובאוהל. שָׁפִיר מְרֻקָּם. עור הוולד בתחילת היווצרותו שיש בו כבר צורת אדם (ראה הלכות איסורי ביאה י,ג). והוא מטמא כשאר נפל (לעיל ב,א). שֶׁטְּרָפוֹ. עירבו היטב.
י. בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁנִּפְרַךְ וְנַעֲשָׂה כְּקֶמַח – טָהוֹר. וְכֵן אֵפֶר הַשְּׂרוּפִים – טָהוֹר. וְכֵן הַתּוֹלָעִים הַנֶּהֱוִין מִבְּשַׂר הַמֵּת, בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים – טְהוֹרִים. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמֹּחַ כַּבָּשָׁר בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּנְבֵלָה וְשֶׁרֶץ.
י. שֶׁנִּפְרַךְ וְנַעֲשָׂה כְּקֶמַח. שהתייבש עד כדי כך שמתפורר לאפר דק כקמח. וְכֵן הַתּוֹלָעִים הַנֶּהֱוִין מִבְּשַׂר הַמֵּת. בתהליך הריקבון. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ב,ה. בֵּין בִּנְבֵלָה וְשֶׁרֶץ. ראה הלכות שאר אבות הטומאות א,ד.
יא. עוֹר הָאָדָם – כִּבְשָׂרוֹ, וְאִם עִבְּדוֹ כָּל צָרְכּוֹ אוֹ הָלַךְ בּוֹ כְּדֵי עֲבָדָה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם מְטַמֵּא בְּכַזַּיִת כִּבְשַׂר הַמֵּת, גְּזֵרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל בְּנֵי אָדָם לְעַבֵּד עוֹרוֹת הָאָדָם וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן.
יא. כִּבְשָׂרוֹ. שמטמא בכזית כמת שלם (ראה לעיל ב,א). וְאִם עִבְּדוֹ כָּל צָרְכּוֹ אוֹ הָלַךְ בּוֹ כְּדֵי עֲבָדָה. עיבד את העור או שדרך עליו ברגליו במשך זמן הראוי לעיבוד עורות שהוא כהליכת ארבעה מילין (ראה הלכות שאר אבות הטומאות א,ט, ד,ח). הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה. שאינו נחשב יותר כמת. גְּזֵרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל וכו'. שמעשה זה פוגע בכבוד האדם.
יב. עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁיִּוָּלֵד, בֵּין שֶׁהָיָה חַי וְאִמּוֹ חַיָּה בֵּין שֶׁנּוֹלַד מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ פֶּרֶשׁ אוֹ צוֹאָה וְקִיא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
יב. עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁיִּוָּלֵד. השליה שהעובר נמצא בתוכה (תוספות בכורות ז,ב). ויש מפרשים שהכוונה היא לקרום נוסף המכסה את פני העובר ואינו השליה עצמה (רבנו גרשום שם). מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ פֶּרֶשׁ וכו'. ודברים אלו אינם חלק מהאדם ולכן אינם מטמאים (לדין נוסף שנובע מכך ראה הלכות מאכלות אסורות ד,כ).
יג. כָּל שֶׁבַּמֵּת – טָמֵא, חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן, הוֹאִיל וְגִזְעָן מַחֲלִיף. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן – הַכֹּל טָמֵא. כֵּיצַד? הַמֵּת בַּחוּץ וּשְׂעָרוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת – נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בִּשְׂעָרוֹ אוֹ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְּצִפָּרְנָיו כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין – נִטְמָא.
שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְהִגָּזֵז וְצִפָּרְנוֹ הָעוֹמֵד לְהִנָּטֵל, הוֹאִיל וְהֵן עוֹמְדִין לְהִנָּטֵל – יֵשׁ בָּהֶן סָפֵק. לְפִיכָךְ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן – הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא.
כָּל מַשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַמֵּת – טָהוֹר, חוּץ מִדָּמוֹ. וְכָל מַרְאֵה דָּמִים מִן הַמֵּת – טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקֵה הַמֵּת כְּדֶרֶךְ שֶׁגָּזְרוּ עַל מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִכָּל הַטְּמֵאִין? מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּת הַכֹּל בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ, לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקָיו.
שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְהִגָּזֵז וְצִפָּרְנוֹ הָעוֹמֵד לְהִנָּטֵל, הוֹאִיל וְהֵן עוֹמְדִין לְהִנָּטֵל – יֵשׁ בָּהֶן סָפֵק. לְפִיכָךְ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן – הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא.
כָּל מַשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַמֵּת – טָהוֹר, חוּץ מִדָּמוֹ. וְכָל מַרְאֵה דָּמִים מִן הַמֵּת – טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקֵה הַמֵּת כְּדֶרֶךְ שֶׁגָּזְרוּ עַל מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִכָּל הַטְּמֵאִין? מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּת הַכֹּל בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ, לֹא גָּזְרוּ עַל מַשְׁקָיו.
יג. הוֹאִיל וְגִזְעָן מַחֲלִיף. שחלקים אלו בגוף מתחלפים, מה שאין כן בשאר חלקי הגוף שהם קבועים באדם מיום שנולד. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן הַכֹּל טָמֵא. שהמחובר לגוף הרי הוא כגוף (לעיל א,ג). נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת. הואיל והשער מחובר למת, נחשב כאילו המת עצמו בתוך הבית ומטמא מה שבתוכו מדין טומאת אוהל (ראה לעיל א,י-יא).
כָּל מַשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַמֵּת. הנוזלים המופרשים ממנו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,יב. כְּדֶרֶךְ שֶׁגָּזְרוּ עַל מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִכָּל הַטְּמֵאִין. שכל המשקים היוצאים מן הטמאים, טמאים (הלכות שאר אבות הטומאות י,ד; וראה שם ז,ב).
יד. כָּבֵד שֶׁנִּמּוֹחָה מְטַמְּאָה בִּרְבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּדַם קוֹפֶה. דָּם קָטָן שֶׁיָּצָא כֻּלּוֹ, אִם אֵין בּוֹ רְבִיעִית – טָהוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּל דָּם שֶׁבּוֹ.
יד. מְטַמְּאָה בִּרְבִיעִית. כדין דם המת (ראה לעיל ב,יב). מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּדַם קוֹפֶה. מכיוון שהכבד מלא בדם הוא נחשב כאילו הוא דם קפוא וקרוש. אבל כל עוד לא נימוח דינו כבשר המת המטמא בכזית (ערוה"ש ט,יא).
טו. וְאֵלּוּ אִם חָסְרוּ כָּל שֶׁהוּא טְהוֹרִים: רְבִיעִית דָּם, וְעֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, וְכַזַּיִת בָּשָׂר, וְכַזַּיִת נֶצֶל, וּמְלֹא חָפְנַיִם רָקָב, וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁחָסַר מֵעַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא.
טו. וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁחָסַר מֵעַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא. מכיוון שחסר מן העצם, אף על פי שיש בו בשר כראוי טהור שאין בשר מן החי מטמא כשלעצמו (לעיל ב,ג).