פרק ג', הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כָּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יָתֵר עַל זֶה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ? כְּדֵי צְמִיחַת אַרְבַּע שְׂעָרוֹת, שְׁתַּיִם אֹרֶךְ וּשְׁתַּיִם רֹחַב. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת, וְהַבַּהֶרֶת מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מִכָּל צַד, וְהִיא יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּל צַד אוֹ יָתֵר.
אֲבָל אִם הָיְתָה הַמִּחְיָה בְּצַד הַבַּהֶרֶת – אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה. הָיְתָה מְפֻזֶּרֶת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם זֶה וּבָשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת – אֵינָן מִצְטָרְפִין לְכָעֲדָשָׁה, עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יָתֵר.
א. הַמִּחְיָה. עור בשר רגיל שאין בו בהרת, שכאשר הוא מופיע במרכז הבהרת והיא מקיפה אותו הוא נחשב סימן טומאה. כָּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת. בגודל של עדשה שהיא עגולה אלא שמוסיפים עליה את הקרנות ובריבוע זה משערים (פה"מ נגעים ו,א). כְּדֵי צְמִיחַת אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. שיעור שטח של עור שיכולות לצמוח בו ארבע שערות בהתחשב גם באוויר שביניהם.
כְּחַרְדָּל. כגודל של זרע החרדל, שהוא קטן מעדשה.
ב. הַמִּחְיָה מְטַמְּאָה בְּכָל מַרְאֶה, בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵה הַמִּחְיָה אָדֹם אוֹ שָׁחֹר אוֹ לָבָן, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַלֹּבֶן מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַלֹּבֶן מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ב, שבכגון כך הרי היא בהרת ולא מחיה.
ג. אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּגוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת. כֵּיצַד? בַּהֶרֶת שֶׁהָיָה בְּאֶמְצָעָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ מִחְיָתָן אוֹ בֹּהַק, וְהַמִּחְיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ בְּתוֹךְ הַמִּכְוָה אוֹ בְּתוֹךְ מִחְיָתָן אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק, אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת – אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ מִחְיָתָן אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק.
וְכֵן אִם הִקִּיף הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיָתוֹ וְהַמִּכְוָה אוֹ מִחְיָתָהּ וְהַבֹּהַק אֶת הַמִּחְיָה, אוֹ שֶׁנִּסְמַךְ אֶחָד מֵהֶם לַמִּחְיָה מִצִּדָּהּ, אוֹ שֶׁחָלַק אֶחָד מֵהֶן אֶת הַמִּחְיָה וְנִכְנַס לְתוֹכָהּ – אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה, וַהֲרֵי זוֹ כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן, וְיַסְגִּיר.
הָלְכוּ לָהֶן הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ הַבֹּהַק שֶׁהָיוּ תַּחַת הַמִּחְיָה אוֹ שֶׁהָיוּ בְּצִדָּהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אוֹתָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ, וְנִמְצֵאת הַמִּחְיָה לְבַדָּהּ בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי – הֲרֵי זֶה יַחֲלִיט. וְאִם לֹא הָלְכוּ לָהֶן – יִפְטֹר.

ג. עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּגוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת כֵּיצַד וכו'. כל ההלכה התבארה לעיל ב,ד-ה ביחס לשער הלבן. מִחְיָתָן. מחית השחין והמכווה.

ד. הַמִּחְיָה – סִימַן טֻמְאָה לְעוֹלָם, בֵּין שֶׁקָּדְמָה מִחְיָה אֶת הַבַּהֶרֶת בֵּין שֶׁקָּדְמָה בַּהֶרֶת אֶת הַמִּחְיָה, לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ: 'וְהִיא הָפְכָה'.
זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת" (ויקרא יג,י) – אֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן, לַשֵּׂעָר וְלַמִּחְיָה, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן סִימַן טֻמְאָה, וְלֹא נֶאֱמַר שֵׂעָר לָבָן עִם הַמִּחְיָה אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר לַמִּחְיָה, שֶׁתִּהְיֶה כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׂעָר לָבָן שֶׁהוּא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
ד. הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה לְעוֹלָם וכו'. בניגוד לשער לבן (לעיל ב,ו).
זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת. ובפסוק אחר כך נאמר: "וטמאו הכהן", ואפשר להבין שכדי שהנגע ייטמא צריך את שני הסימנים. אֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן. אין צריך ששניהם יהיו בנגע על מנת לטמא אותו אלא די באחד מהם. וְלֹא נֶאֱמַר שֵׂעָר לָבָן עִם הַמִּחְיָה אֶלָּא וכו'. שהרי השער הלבן כסימן טומאה הוזכר כבר לבדו בפסוקים הקודמים. שֶׁתִּהְיֶה כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׂעָר לָבָן שֶׁהוּא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. לאורך ולרוחב (לעיל ה"א).
ה. בַּהֶרֶת כִּגְרִיס מְצֻמְצָם וּבְאֶמְצָעָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה מְצֻמְצֶמֶת – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַבַּהֶרֶת אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה – טָהוֹר. וְכֵן אִם רָבְתָה הַמִּחְיָה שֶׁבְּתוֹךְ בַּהֶרֶת זוֹ – טָהוֹר, שֶׁאֵין הַבַּהֶרֶת מְטַמְּאָה בַּמִּחְיָה עַד שֶׁתִּהְיֶה יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּל צַד.
הָיְתָה הַמִּחְיָה פְּחוּתָה מִכָּעֲדָשָׁה, וְרָבָת הַמִּחְיָה עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית כָּעֲדָשָׁה – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ – הֲרֵי זֶה כְּמוֹת שֶׁהָיָה, וְאֵין כָּאן סִימַן טֻמְאָה.
ה. כִּגְרִיס מְצֻמְצָם. בדיוק בגודל גריס, שהוא השיעור המינימלי של הבהרת (לעיל א,ז). אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה טָהוֹר. ובמקרה זה אין מסגירים את הבהרת, מפני שבהרת שהלכו ממנה סימני הטומאה, שוב אין מסגירים אותה (לקמן ד,ח). רָבְתָה. גדלה.
נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה. שהמחיה הפחותה מכעדשה לא גדלה אלא נתמעטה עוד יותר משיעורה. הֲרֵי זֶה כְּמוֹת שֶׁהָיָה. ויש להסגיר את הבהרת. וְאֵין כָּאן סִימַן טֻמְאָה. ואין אומרים שנחשב לפשיון, שאין הנגע פושה פנימה לתוך עצמו (לקמן ד,א).
ו. בַּהֶרֶת יְתֵרָה מִכַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה, וְרָבוּ אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ – טָמֵא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּתְמַעֵט הַבַּהֶרֶת מִכַּגְּרִיס, וְלֹא תִּתְמַעֵט הַמִּחְיָה מִכָּעֲדָשָׁה, וְלֹא תִּקְרַב הַמִּחְיָה לְסוֹף הַבַּהֶרֶת בְּפָחוֹת מִכְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
ז. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וּבָשָׂר חַי כָּעֲדָשָׁה אוֹ יָתֵר מַקִּיף אוֹתָהּ מִבַּחוּץ, וּבַהֶרֶת שְׁנִיָּה מַקֶּפֶת אֶת הַבָּשָׂר הַחַי – הֲרֵי הַבַּהֶרֶת הַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה, וּבַהֶרֶת הַחִיצוֹנָה לְהַחֲלִיט, שֶׁהֲרֵי הַמִּחְיָה בְּאֶמְצָעָהּ. נִתְמַעֵט הַבָּשָׂר הַחַי שֶׁבֵּינֵיהֶן אוֹ שֶׁהָלַךְ כֻּלּוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט וְכָלֶה מִבִּפְנִים בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט מִבַּחוּץ – הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כְּבַהֶרֶת אַחַת שֶׁאֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה.
ז. וּבָשָׂר חַי כָּעֲדָשָׁה אוֹ יָתֵר מַקִּיף אוֹתָהּ מִבַּחוּץ. רצועה של בשר חי ברוחב של עדשה לכל הפחות מקיף את הבהרת. וּבַהֶרֶת הַחִיצוֹנָה לְהַחֲלִיט שֶׁהֲרֵי הַמִּחְיָה בְּאֶמְצָעָהּ. שאין הבהרת הפנימית פוסלת את המחיה מלהיות סימן טומאה לבהרת החיצונה.
ח. בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּרֹאשׁ אֵבֶר מִן הָאֵבָרִים, וְהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת בְּרֹאשׁ הָאֵבֶר – אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּחְיָה חוֹלֶקֶת אֶת הַנֶּגַע, וְנִמְצָא מִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן וּמִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן, וְנֶאֱמַר בַּנְּגָעִים: "וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן" (ויקרא יג,ג ועוד) – שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְּאַחַת.
וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין בַּמִּחְיָה: רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַחֹטֶם, וְרֹאשׁ הָעֲטָרָה, וְרָאשֵׁי הַדַּדִּין שֶׁבָּאִשָּׁה. אֲבָל רָאשֵׁי הַדַּדִּין שֶׁל אִישׁ, וְהַיַּבֹּלֶת, וְדִלְדּוּלִין – מִטַּמְּאִין בַּמִּחְיָה.
ח. בְּרֹאשׁ אֵבֶר מִן הָאֵבָרִים. המפורטים לקמן.
וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי אֵבָרִים וכו'. רשימה זו מופיעה לעניין אחר בהלכות עבדים ה,ה. וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם. שפת האוזן כולה. וְרֹאשׁ הָעֲטָרָה. ראש איבר המין של האיש. וְרָאשֵׁי הַדַּדִּין שֶׁבָּאִשָּׁה. פטמות השדיים. וְהַיַּבֹּלֶת וְדִלְדּוּלִין. מחיה הנמצאת בראש יבלת או דלדולי בשר היוצאים מן הגוף.
ט. וְכָל רָאשֵׁי אֵבָרִים אֵלּוּ שֶׁהָיָה מְקוֹמָן יוֹשֵׁב כַּגְּרִיס – מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. אֲבָל אִם הָיוּ עֲגֻלִּין כְּרֹב בְּרִיַּת בְּנֵי אָדָם – טְהוֹרִין. כֵּיצַד? בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס בְּרֹאשׁ חָטְמוֹ אוֹ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ, שׁוֹפַעַת אֵילָךְ וָאֵילָךְ – טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן" (שם) – עַד שֶׁיִּרְאֵהוּ כֻּלּוֹ כְּאֶחָד.

ט. שֶׁהָיָה מְקוֹמָן יוֹשֵׁב כַּגְּרִיס. שיש בהם מקום שטוח בשיעור גריס.

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות טומאת צרעת

סימני טומאת המחיה

מחיה פרושה בשר חי/בשר בריא שנמצא בתוך בהרת, בתוך נגע צרעת.

המחיה מטמאת בגודל של עדשה בריבוע מינימום.
צריך גם שבמקום יהיה מקום לגדילה של 2 על 2 שערות.
המחיה צריכה להימצא באמצע הבהרת ולא בצידה.
המחיה יכולה להיות בכל צבע למעט 4 מראות המטמאים שלמדנו ביום שישי.
מחיה סימן טומאה גם אם קדמה לבהרת. מחיה בראש איבר כמו למשל אצבעות ידיים לא מטמאה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת צרעת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.החומרה במחיה על פני שערות שהיא מטמאת למרות שקדמה לנגע?

2.התפשטה המחיה עד שלא נותר בבהרת שיעור -האם טהור?

3.מחיה בראשי אברים מטהרת רק משום שהיא מונעת לראות את כל הנגע כאחד?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן