פרק ג', הלכות טוען ונטען, ספר משפטים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין מוֹדֶה בְּמִקְצָת חַיָּב שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְרוּטָה אוֹ יָתֵר וְיִכְפֹּר בִּשְׁתֵּי מָעִין כֶּסֶף אוֹ יָתֵר. וְכַמָּה הִיא פְּרוּטָה? מִשְׁקַל חֲצִי שְׂעוֹרָה שֶׁל כֶּסֶף נָקִי. וְכַמָּה הֵם שְׁתֵּי מָעִין? מִשְׁקַל שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שְׂעוֹרוֹת כֶּסֶף מְזֻקָּק.
א. עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְרוּטָה וכו'. שיודה שהוא חייב לפחות פרוטה או דבר ששווה פרוטה ויכפור בשתי מעות או דבר שווה שתי מעות, ויוצא שסכום התביעה צריך להיות לפחות בשווי של שתי מעות ופרוטה. שְׂעוֹרָה. גרגר שעורה. וְכַמָּה הֵם שְׁתֵּי מָעִין מִשְׁקַל שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שְׂעוֹרוֹת. שמשקלה של כל מעה שש עשרה גרגרי שעורה (לפירוט החישוב ראה הלכות שקלים א,ג).
ב. כָּל כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, וְהוּא עֶשְׂרִים מָעָה. וְכָל כֶּסֶף שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הוּא מִמַּטְבֵּעַ יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיָה הַסֶּלַע שֶׁלָּהֶן אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בּוֹ כֶּסֶף וְהַשְּׁאָר נְחֹשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲבָל הַמָּעָה – הִיא הָיְתָה כֶּסֶף נָקִי אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִיא הָיְתָה כֶּסֶף שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וּלְפִי שֶׁזֶּה שֶׁהִצְרִיכוּ לִהְיוֹת כְּפִירַת הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף הוּא מִדִּבְרֵיהֶם, עָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁתֵּי כֶּסֶף שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהֵן שְׁתֵּי מָעִין, וְלֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנֵי שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.
זֶה הוּא הַדָּבָר הַנִּרְאֶה לִי בְּשִׁעוּר כְּפִירַת הַטַּעֲנָה. וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁכְּפִירַת הַטַּעֲנָה הוּא מִשְׁקַל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת וַחֲצִי שְׂעוֹרָה מִן הַכֶּסֶף. וְיֵשׁ לִי כַּמָּה רְאָיוֹת לִסְתֹּר אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁתָּפְסוּ עַד שֶׁיָּצָא לָהֶן זֶה הַחֶשְׁבּוֹן, וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא טָעוּת.
ב. כָּל כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְהוּא עֶשְׂרִים מָעָה. בכל מקום שמוזכר בתורה סכום כסף הכוונה לשקל הקודש המוזכר במצוות מחצית השקל (שמות ל,יג), ושם נאמר שמשקלו עשרים גרה, ופירשו חכמים שגרה זו מעה. וְכָל כֶּסֶף שֶׁל דִּבְרֵיהֶם וכו'. סכומי כסף שקבעום חכמים היו במטבעות של ירושלים בזמן בית שני. והמטבע המכונה 'סלע' שהיה בירושלים (שהיה משקלו כמשקל שקל הקודש – ראה הלכות שקלים א,ב) היה עשוי מתערובת של שמינית כסף ושבעה חלקים נחושת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות אישות י,ח, הלכות חובל ג,ח.
וּלְפִי שֶׁזֶּה שֶׁהִצְרִיכוּ לִהְיוֹת כְּפִירַת הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף הוּא מִדִּבְרֵיהֶם וכו'. בתורה נאמרה לשון "כסף" לגבי חיוב שבועת מודה במקצת (שמות כב,ו), אבל לא מפורש סכום כסף. וחכמים קבעו את הסכום לפי מטבעות הכסף הטהור שהיו נהוגים בזמנם.
וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁכְּפִירַת הַטַּעֲנָה הוּא מִשְׁקַל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת וַחֲצִי שְׂעוֹרָה מִן הַכֶּסֶף. זוהי שיטת הר"י מיגאש (בחידושיו לשבועות מ,א) שפירש ש'שתי כסף' הנזכרים בחז"ל כשיעור לכפירה המחייבת שבועה הם שני דינרי כסף מהמטבעות של ירושלים, ובנוסף לכך יש לו שיטה אחרת בשיעור משקל דינר (ראה יד"פ).
ג. 'שְׁתֵּי מָעִין וּפְרוּטָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא פְּרוּטָה' – חַיָּב; 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת' – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁכָּפַר בְּפָחוֹת מִשְּׁתֵּי מָעִין. 'מָנֶה לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא חֲצִי פְּרוּטָה' – פָּטוּר, שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה כְּאִלּוּ לֹא הוֹדָה בִּכְלוּם.

ג. שְׁתֵּי מָעִין וּפְרוּטָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ. זהו השיעור הקטן ביותר שיכול להביא לידי שבועת מודה במקצת כדלעיל ה"א. אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא פְּרוּטָה חַיָּב. שמודה בפרוטה וכופר בשתי מעות. כְּאִלּוּ לֹא הוֹדָה בִּכְלוּם. ואינו נחשב למודה במקצת.

ד. 'מֵאָה תְּמָרִים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא תִּשְׁעִים' – רוֹאִין: אִם הָיוּ שָׁוִים שָׁם הָעֶשֶׂר שֶׁכָּפַר בָּהֶן שְׁתֵּי מָעִין – נִשְׁבָּע, וְאִם לָאו – פָּטוּר.
'חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים אֱגוֹזִים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא אֱגוֹז אֶחָד' – רוֹאִין: אִם שָׁוֶה הָאֶחָד פְּרוּטָה – נִשְׁבָּע, וְאִם לָאו – פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֶסֶף אוֹ בְּמִינֵי סְחוֹרוֹת וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הַכֵּלִים – אֵין מְשַׁעֲרִין אֶת דְּמֵיהֶן. אֲפִלּוּ הָיוּ עֶשֶׂר מְחָטִין בִּפְרוּטָה, וּטְעָנוֹ שְׁתֵּי מְחָטִין, הוֹדָה בְּאַחַת וְכָפַר בְּאַחַת – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֶּסֶף אוֹ כֵלִים" (שמות כב,ו) – כָּל הַכֵּלִים כַּכֶּסֶף.
טְעָנוֹ כֶּסֶף וּכְלִי, הוֹדָה בַּכְּלִי וְכָפַר בַּכֶּסֶף: אִם יֵשׁ בַּכְּפִירָה שְׁתֵּי מָעִין – חַיָּב, וְאִם לָאו – פָּטוּר. הוֹדָה בַּכֶּסֶף וְכָפַר בַּכְּלִי, אִם הוֹדָה בִּפְרוּטָה – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שכדי להתחייב בשבועת מודה במקצת נדרשת הודאה בפרוטה וכפירה בשתי מעות. כָּל הַכֵּלִים כַּכֶּסֶף. כלים הוזכרו בתורה בנפרד ואינם נלמדים מ"כסף" כמו סחורות ופירות, ולכן אין צורך שיהיה בהם שיעור מסוים.
ו. הֵעִיד עָלָיו עֵד אֶחָד, אֲפִלּוּ לֹא כָּפַר אֶלָּא בִּפְרוּטָה – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם מְחַיְּבִין אוֹתוֹ מָמוֹן, אֶחָד מְחַיְּבוֹ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד? 'פְּרוּטָה' אוֹ 'שָׁוֶה פְּרוּטָה' 'יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם', וְעֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁיֵּשׁ לוֹ – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע.
וְכֵן בִּשְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין: אֲפִלּוּ הִפְקִיד אֶצְלוֹ פְּרוּטָה אוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְטָעַן שֶׁאָבְדָה – נִשְׁבָּע. וְכָל פָּחוֹת מִפְּרוּטָה – אֵינוֹ מָמוֹן, וְאֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לוֹ. וְכֵן כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין – נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין מִפְּרוּטָה וָמַעְלָה.
ו. שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם מְחַיְּבִין אוֹתוֹ מָמוֹן אֶחָד מְחַיְּבוֹ שְׁבוּעָה. כדלעיל א,א. וכמו ששני עדים מחייבים תשלום בעדות שיש בה שווה פרוטה כך גם עד אחד מחייבו שבועה.
ז. הוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁהַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין אֵין צְרִיכִין טַעֲנַת שְׁתֵּי כֶּסֶף. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ הַנִּתְבָּע שֶׁיִּכְפֹּר בִּשְׁתֵּי מָעִין וְאַחַר כָּךְ יִשָּׁבַע הַתּוֹבֵעַ בְּתַקָּנַת חֲכָמִים וְיִטֹּל, שֶׁהֲרֵי כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּטַעֲנַת סָפֵק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶן סְפֵק כְּפִירַת שְׁתֵּי כֶּסֶף, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׁבַע מִסָּפֵק.
ז. שֶׁהֲרֵי כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּטַעֲנַת סָפֵק וכו'. השותפים וכיוצא בהם החייבים שבועה בטענת ספק, חייבים רק אם המשביע אותם חושד בהם לגבי סכום של לפחות שתי מעות כסף (הלכות שלוחין ושותפין ט,א-ב).
ח. אֵין מוֹדֶה בְּמִקְצָת חַיָּב שְׁבוּעָה עַד שֶׁתִּהְיֶה הוֹדָיָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. כֵּיצַד? 'כּוֹר חִטִּים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ חִטִּים' – חַיָּב. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא כּוֹר שֶׁל שְׂעוֹרִים' – פָּטוּר, שֶׁהַמִּין שֶׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ בּוֹ, וְהַמִּין שֶׁהוֹדָה לוֹ בּוֹ לֹא טְעָנוֹ.
'דִּינַר זָהָב יֵשׁ לִי פִּקָּדוֹן אֶצְלְךָ', 'לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֶלָּא דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף'; 'מָעָה כֶּסֶף הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ', 'לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֶלָּא פְּרוּטָה' – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁטְּעָנוֹ עֵין דָּבָר וְהוֹדָה לוֹ בְּעַיִן אַחֶרֶת. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: 'עֲשָׂרָה דִּינָרִין מִצְרִיּוֹת הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ', 'לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֶלָּא עֲשָׂרָה צוֹרִיּוֹת' – פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. לֶתֶךְ. חצי כור. שֶׁהַמִּין שֶׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ בּוֹ וְהַמִּין שֶׁהוֹדָה לוֹ בּוֹ לֹא טְעָנוֹ. אף על פי שמבחינת השווי הכספי הודה על מקצת התביעה (ששעורים שוות פחות מחיטים), מכיוון שלא הודה במקצת ממה שתבע אותו אלא כפר בכל תביעתו והודה על דבר אחר שלא תבע אותו, פטור משבועת מודה במקצת.
עֵין דָּבָר. דבר בעל תואר וצורה ולא שווי בלבד. מָעָה כֶּסֶף הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ. מטבעות מסוג מעה (לח"מ, שהרי בשבועת מודה במקצת לא די בתביעה של מעה אחת).
ט. 'מְנוֹרָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא מְנוֹרָה קְטַנָּה' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אֲבָל אִם טְעָנוֹ מְנוֹרָה בַּת עֶשֶׂר רְטָלִין וְהוֹדָה לוֹ בִּמְנוֹרָה בַּת חָמֵשׁ רְטָלִין – הֲרֵי זֶה מוֹדֶה בְּמִקְצָת, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְגָרְדָהּ וּלְהַעֲמִידָהּ עַל חָמֵשׁ. וְכֵן אִם טְעָנוֹ אֵזוֹר גָּדוֹל, וְאָמַר לוֹ: 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא אֵזוֹר קָטָן' – פָּטוּר. אֲבָל אִם טְעָנוֹ יְרִיעָה בַּת עֶשְׂרִים אַמָּה וְהוֹדָה לוֹ בִּירִיעָה בַּת עֶשֶׂר אַמּוֹת – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְחָתְכָהּ וּלְהַעֲמִידָהּ עַל עֶשֶׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. מְנוֹרָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא מְנוֹרָה קְטַנָּה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. מכיוון שמדובר על שתי מנורות שונות ולא הודה על מה שתבע ממנו. רְטָלִין. מידת משקל. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְגָרְדָהּ וּלְהַעֲמִידָהּ עַל חָמֵשׁ. מכיוון שיכול לגרד את המנורה ולהקטין את עובייה כך שתהיה במשקל של חמש, הרי זה כמודה על חלק מהמנורה שתבע ממנו. אֵזוֹר. חגורה, והוא עשוי באופן שאי אפשר לחתוך אותו ולהקטינו. אֲבָל אִם טְעָנוֹ יְרִיעָה… הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְחָתְכָהּ וּלְהַעֲמִידָהּ עַל עֶשֶׂר. ונמצא שהודה על חלק ממה שתבע ממנו.
י. 'כּוֹר חִטִּים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא כּוֹר שְׂעוֹרִים' – פָּטוּר אַף מִדְּמֵי שְׂעוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין לִי בְּיָדְךָ שְׂעוֹרִים', וְנִמְצָא זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ בְּבֵית דִּין: 'מָנֶה יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי', וְאָמַר לוֹ הָאַחֵר: 'אֵין לִי בְּיָדְךָ', שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן לוֹ כְּלוּם. וְאִם תָּפַשׂ הַתּוֹבֵעַ דְּמֵי הַשְּׂעוֹרִים – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
י. פָּטוּר אַף מִדְּמֵי שְׂעוֹרִים. כשמודה לו שלא ממין הטענה, לא רק שאינו נשבע אלא שגם פטור מלשלם את מה שהודה לו. וְאִם תָּפַשׂ הַתּוֹבֵעַ דְּמֵי הַשְּׂעוֹרִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שכשהלך הניזק ותפס הראה שקודם לא דייק, וכעת חוזר בו מהודאתו ומסכים עם המזיק שטענתו נכונה (ר"ח בבא קמא לה,ב, יד"פ).
יא. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה בְּאֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי הַהוֹדָיָה מִמִּין הַטַּעֲנָה, וְנִשְׁבָּע. כֵּיצַד? 'כּוֹר חִטִּים וְכוֹר שְׂעוֹרִים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא כּוֹר חִטִּים' – חַיָּב. הִתְחִיל הַטּוֹעֵן וְאָמַר: 'כּוֹר חִטִּים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', וְקֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים דְּבָרָיו וְיֹאמַר: 'וְכוֹר שְׂעוֹרִים', אָמַר לוֹ הַנִּטְעָן: 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא כּוֹר שְׂעוֹרִים': אִם נִרְאֶה לַדַּיָּנִים שֶׁהַנִּטְעָן הֶעֱרִים – חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְאִם לְפִי תֻּמּוֹ – פָּטוּר.
יא. הֲרֵי הַהוֹדָיָה מִמִּין הַטַּעֲנָה וְנִשְׁבָּע. ואין צריך שגם הכפירה וגם ההודאה יהיו באותו מין. וְקֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים דְּבָרָיו וְיֹאמַר וְכוֹר שְׂעוֹרִים אָמַר לוֹ הַנִּטְעָן אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא כּוֹר שְׂעוֹרִים. והתובע טוען שהתכוון לתבוע גם שעורים. אִם נִרְאֶה לַדַּיָּנִים שֶׁהַנִּטְעָן הֶעֱרִים חַיָּב לְשַׁלֵּם. את השעורים, וחייב גם להישבע על החיטים שבועת מודה במקצת (רמב"ם מדויק לר"י שילת, וכן מפורש בגרסה שבדפוסים ושבחלק מכתה"י: "חייב שבועה"). וְאִם לְפִי תֻּמּוֹ פָּטוּר. שדינו כאמור לעיל ה"י.
יב. 'כּוֹר חִטִּים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', אָמַר לוֹ: 'הִין', 'וְכוֹר שְׂעוֹרִים', אָמַר לוֹ: 'אֵין לְךָ בְּיָדִי שְׂעוֹרִים' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, וְאֵין זֶה מוֹדֶה בְּמִקְצָת עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּבַת אַחַת: 'כּוֹר חִטִּים וְכוֹר שְׂעוֹרִים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', וְיֹאמַר לוֹ הַנִּטְעָן: 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא כּוֹר שְׂעוֹרִים'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יב. וְכוֹר שְׂעוֹרִים. לאחר שהנתבע הודה בשעורים, המשיך התובע ותבע ממנו גם שעורים.
יג. 'מְלֹא עֶשֶׂר כַּדִּין שֶׁמֶן יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא עֶשֶׂר כַּדִּין בְּלֹא שֶׁמֶן' – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי טְעָנוֹ שֶׁמֶן וְהוֹדָה בַּחֲרָסִים. 'עֶשֶׂר כַּדֵּי שֶׁמֶן יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא עֶשֶׂר כַּדִּין רֵיקָנִין' – חַיָּב שְׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי טְעָנוֹ הַכַּדִּין וְהַשֶּׁמֶן וְהוֹדָה בַּכַּדִּין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יג. שֶׁהֲרֵי טְעָנוֹ שֶׁמֶן וְהוֹדָה בַּחֲרָסִים. שלשון תביעתו מלמדת שתבע רק שמן והשני הודה לו על כדים ריקים. חַיָּב שְׁבוּעָה שֶׁהֲרֵי טְעָנוֹ הַכַּדִּין וְהַשֶּׁמֶן וְהוֹדָה בַּכַּדִּין. שלשון תביעתו מלמדת שתבע שמן וכדים והשני הודה לו על הכדים.
יד. 'מָנֶה יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ הַלְוָאָה', 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם וְלֹא לָוִיתִי מִמְּךָ מֵעוֹלָם, אֲבָל חֲמִשִּׁים דִּינָר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן' אוֹ 'מִשּׁוּם נֶזֶק' וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – הוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁזֶּה מוֹדֶה בְּמִקְצָת, וְיִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי טְעָנוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מֵאָה וְהוֹדָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ חֲמִשִּׁים, וּמַה לִּי נִתְחַיֵּב לוֹ מִשּׁוּם הַלְוָאָה אוֹ מִשּׁוּם פִּקָּדוֹן אוֹ מִשּׁוּם נֶזֶק. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה.
יד. מָנֶה. מאה דינרים. וּמַה לִּי נִתְחַיֵּב לוֹ מִשּׁוּם הַלְוָאָה אוֹ מִשּׁוּם פִּקָּדוֹן אוֹ מִשּׁוּם נֶזֶק. מכיוון שבסופו של דבר מודה על מקצת החוב שטוענים כלפיו, אין זה משנה מאיזו סיבה מודה שחייב.
טו. 'מָנֶה וּכְלִי יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ', 'אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא הַכְּלִי, וְהֵא לְךָ' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁאֵין לוֹ אֶצְלוֹ אֶלָּא זֶה. אָמַר בַּעַל הַכְּלִי: 'אֵין זֶה כִּלְיִי' – כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁזֶּה כִּלְיוֹ. הוֹדָה הַנִּטְעָן שֶׁאֵין זֶה כִּלְיוֹ וְנִתְחַלֵּף לוֹ בְּאַחֵר – הֲרֵי זֶה חַיָּב שְׁבוּעָה.
כָּל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר בְּעִנְיָן זֶה 'פָּטוּר' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַתּוֹרָה וְחַיָּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת, כְּמָה שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים.
טו. אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא הַכְּלִי וְהֵא לְךָ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. כדלעיל א,ג. כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁזֶּה כִּלְיוֹ. כאשר הנתבע נשבע היסת על שאר התביעה, כולל בשבועה שזהו הכלי שהפקיד אצלו התובע. הֲרֵי זֶה חַיָּב שְׁבוּעָה. שבועת מודה במקצת, שהרי הודה שחייב כלי.
בְּעִנְיָן זֶה. דיני מודה במקצת. וְחַיָּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת כְּמָה שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. שהכופר בכול חייב להישבע שבועת היסת (לעיל א,ד ועוד).

תקציר הפרק 

🤔 באיזה הקשר נזכר רטלין ברמב"ם?
כן, קראתם נכון, "רטלין" נזכר ברמב"ם – אבל במשמעות שונה משל ימינו… רטלין היא צורת הרבים של רוטל (המכונה גם ליטרא) שהוא יחידת משקל של כ-150 גרם. בפרקנו הוא נזכר בהקשר של "מודה במקצת הטענה" (כאשר הנתבע מודה בחלק מהתביעה נגדו); השאלה הנידונה היא האם כשהנתבע מודה שהוא חייב לתובע מנורה "בת חמש רטלין" של זהב (משקל של 750 גרם בערך), בעוד שהתובע טוען שמשקלה היה "עשר רטלין" (כפול), האם הודאת הנתבע היא בגדר "מודה במקצת"? הרמב"ם אומר שכן, "מפני שיכול לגרדה ולהעמידה על חמש" ולכן הרי הוא כמודה על חלק מהמנורה שתבע ממנו – ועליו להישבע (הלכה ט) 💰

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טען שהפקיד אצלו 10$ והודה שהפקידו 10 ₪-האם חייב שבועה?

2.הפקידו פר ששוקל טון והודה לו בפר ששוקל חצי טון – חייב שבועה?

3.טען שהלווהו שקל והוא טוען שאינו אלא פקדון של חצי שקל – ישבע?

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן