פרק ג', הלכות יום טוב, ספר זמנים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ – הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף וּמְכַסֶּה דָּמָם. וְאִם אֵין לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר הָרָאוּי – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט; וְאִם עָבַר וְשָׁחַט – לֹא יְכַסֶּה דָּמָם עַד לָעֶרֶב. וְכֵן בְּרִיָּה שֶׁהִיא סָפֵק אִם חַיָּה הִיא אִם בְּהֵמָה – אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב; וְאִם שָׁחַט – לֹא יְכַסֶּה דָּמוֹ עַד לָעֶרֶב, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר, שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה: חַיָּה וַדָּאִית הוּא וּלְפִיכָךְ כִּסָּה דָּמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְיָבֹא הָרוֹאֶה לְהַתִּיר חֶלְבּוֹ.
א. עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ. ראה לעיל ב,יח. שׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף וּמְכַסֶּה דָּמָם. מצוות עשה לכסות בעפר את דם השחיטה של חיה ועוף (ראה הלכות שחיטה יד,א). עַד לָעֶרֶב. מוצאי יום טוב. בְּרִיָּה שֶׁהִיא סָפֵק אִם חַיָּה הִיא אִם בְּהֵמָה. בעל חיים שיש ספק אם להגדירו כחיה החייבת בכיסוי הדם או כבהמה הפטורה מכיסוי, ודמו חייב בכיסוי מספק (ראה שם יד,ד). שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה חַיָּה וַדָּאִית הוּא… וְיָבֹא הָרוֹאֶה לְהַתִּיר חֶלְבּוֹ. שאם יכסו דמו ביום טוב עלול הרואה לחשוב שבעל חיים זה הוא חיה ודאית, ויבוא להתיר חלבו באכילה כדין חֵלֶב חיה. אך באמת חלבו אסור באכילה לפי שהוא גם ספק בהמה שחלבה אסור באכילה (הלכות מאכלות אסורות ז,א).
ב. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – לֹא יְכַסֶּה דָּמָם בְּיוֹם טוֹב. שָׁחַט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב וְנִתְעָרֵב דָּמָם – לֹא יְכַסֶּה אוֹתוֹ עַד לָעֶרֶב, וְאִם הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר וְיָכוֹל לְכַסּוֹת הַכֹּל בִּדְקִירָה אַחַת – הֲרֵי זֶה יְכַסֵּהוּ.
ב. הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא יְכַסֶּה דָּמָם בְּיוֹם טוֹב. שאין מכסים את הדם בשבת וביום טוב (ראה הלכות שחיטה יד,ד), ורק כאשר שחט ביום טוב עצמו יכול גם לכסות את הדם בהמשך למעשה השחיטה. שָׁחַט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב וְנִתְעָרֵב דָּמָם לֹא יְכַסֶּה אוֹתוֹ עַד לָעֶרֶב. שהרי יש בתערובת דם בהמה שאינו חייב בכיסוי, ואת הדם הזה אסור לכסות ביום טוב. וְאִם הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן… וְיָכוֹל לְכַסּוֹת הַכֹּל בִּדְקִירָה אַחַת הֲרֵי זֶה יְכַסֵּהוּ. מכיוון שבאותה הפעולה מכסה בוודאי גם את דם החיה והעוף שחייבים בכיסוי.
ג. הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב – מֻתָּר לוֹ לִתְלֹשׁ צֶמֶר לִמְקוֹם הַסַּכִּין בְּיָדוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יִשָּׁאֵר שָׁם מְסֻבָּךְ בִּשְׁאָר צֶמֶר הַצַּוָּאר. אֲבָל בָּעוֹף – לֹא יִמְרֹט, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דַּרְכּוֹ, וְנִמְצָא תּוֹלֵשׁ בְּיוֹם טוֹב.
ג. מֻתָּר לוֹ לִתְלוֹשׁ צֶמֶר לִמְקוֹם הַסַּכִּין בְּיָדוֹ. מכיוון שתלישת הצמר ביד אינה הדרך הרגילה של גזיזה, היא אינה נחשבת מלאכה גמורה והתירו לעשות כן לצורך השחיטה. אֲבָל בָּעוֹף לֹא יִמְרֹט מִפְּנֵי שֶׁהוּא דַּרְכּוֹ וְנִמְצָא תּוֹלֵשׁ בְּיוֹם טוֹב. מכיוון שבעוף הדרך הרגילה היא לתלוש את הנוצות ביד נחשב הדבר כמלאכה גמורה (ראה הלכות שבת ט,ז; פה"מ בכורות ג,ג), ומשום כך לא הותר לצורך השחיטה.
ד. הַמַּפְשִׁיט עוֹר הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב – לֹא יִמְלָחֶנּוּ, שֶׁזֶּה עִבּוּד הוּא, וְנִמְצָא עוֹשֶׂה מְלָאכָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, אֲבָל נוֹתְנוֹ לִפְנֵי בֵּית הַדְּרִיסָה כְּדֵי שֶׁיִּדְרְסוּ עָלָיו וְלֹא יִפָּסֵד. וְלֹא הִתִּירוּ דָּבָר זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלִּשְׁחֹט. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ בָּשָׂר לְצָלִי עַל גַּבֵּי הָעוֹר, וּמַעֲרִימִים בְּדָבָר זֶה. כֵּיצַד? מוֹלֵחַ מְעַט בָּשָׂר בְּכָאן וּמְעַט בְּכָאן, עַד שֶׁיִּמָּלַח הָעוֹר כֻּלּוֹ.
ד. שֶׁזֶּה עִבּוּד הוּא. מליחת העור היא בכלל מלאכת מעבד שהיא אחת מאבות המלאכה האסורים בשבת (ראה הלכות שבת יא,ה). אֲבָל נוֹתְנוֹ לִפְנֵי בֵּית הַדְּרִיסָה כְּדֵי שֶׁיִּדְרְסוּ עָלָיו וְלֹא יִפָּסֵד. יכול להניחו במקום שהולכים בו, וההולכים דורסים אותו ברגליהם וכך אינו מתקלקל. וּמֻתָּר לִמְלוֹחַ בָּשָׂר לְצָלִי עַל גַּבֵּי הָעוֹר. את הבשר שרוצה לצלות יכול למלוח מעל העור שהופשט כדי שהמלח הנופל יתפזר עליו.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹלֵחַ לְצָלִי, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ מֶלַח הַרְבֵּה. אֲבָל לִקְדֵרָה – אָסוּר לִמְלֹחַ עַל הָעוֹר. וְכֵן אֵין מוֹלְחִין אֶת הַחֲלָבִים וְאֵין מְהַפְּכִין בָּהֶן וְאֵין שׁוֹטְחִין אוֹתָן בָּרוּחַ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה.
ה. אֲבָל לִקְדֵרָה אָסוּר לִמְלֹחַ עַל הָעוֹר. כשמולחים את הבשר לצלייה עיקר הוצאת הדם נעשית על ידי הצלייה ואין צורך בהרבה מלח, ואילו להכשרת הבשר יש צורך במלח רב (ראה הלכות מאכלות אסורות ו,י-יב), ומליחה כזו אסורה מעל העור. וְכֵן אֵין מוֹלְחִין אֶת הַחֲלָבִים וכו'. פעולות אלו נעשות כדי שהחלבים לא יתקלקלו.
ו. הַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּהֵמָה – לֹא יַרְגִּיל בְּיוֹם טוֹב. כֵּיצַד הוּא הַמַּרְגִּיל? זֶה שֶׁיּוֹצִיא כָּל הַבָּשָׂר מֵרֶגֶל אַחַת כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא כָּל הָעוֹר שָׁלֵם וְלֹא יִקָּרַע, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרֵחַ בְּהֶפְשֵׁט זֶה טֹרַח גָּדוֹל, וְאֵין בּוֹ צֹרֶךְ לַמּוֹעֵד. וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת בֵּית יָד בַּבָּשָׂר, וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּסַכִּין, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת סִימָן בַּבָּשָׂר.
ו. זֶה שֶׁיּוֹצִיא כָּל הַבָּשָׂר מֵרֶגֶל אַחַת כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא כָּל הָעוֹר שָׁלֵם וְלֹא יִקָּרַע. המרגיל מוציא את כל בשר הבהמה דרך חור אחד בעור שעושה באחת מהרגליים כדי שהעור יישאר שלם וניתן יהיה להשתמש בו ככלי קיבול למים וכיוצא בזה. וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת בֵּית יָד בַּבָּשָׂר. אסור לעשות בבשר חיתוך שיוצר מקום לאחיזה. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּסַכִּין. אבל אם עושה זאת בידו, מותר. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת סִימָן בַּבָּשָׂר. מותר לחתוך את הבשר בסכין בצורה מסוימת כדי שיהיה לו בו סימן ויוכל לזהותו (וראה הלכות מאכלות אסורות ח,יב).
ז. מוֹלְגִין אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בָּאוּר, אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָן בְּחַרְסִית וְלֹא בַּאֲדָמָה, וְאֵין גּוֹזְזִין אוֹתָן בְּמִסְפָּרַיִם. וְכֵן אֵין גּוֹזְזִין אֶת הַיָּרָק בְּתִסְפֹּרֶת שֶׁלּוֹ, אֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הָאֹכֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קוֹצִים כְּגוֹן קִנְרֵס וְעַכָּבִיּוֹת בְּתִסְפֹּרֶת.
ז. מוֹלְגִין אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בָּאוּר וכו'. מותר לשפוך מים רותחים על ראשה ורגליה של בהמה או לחרוך אותם באש כדי להסיר מהם את השיער, אבל אין למרוח עליהם חרסית או אדמה לשם מטרה זו. בְּתִסְפֹּרֶת שֶׁלּוֹ. באמצעות המספריים המיוחדים שלו. אֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הָאֹכֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קוֹצִים.שהוא גדל וקוציו עמו, מכיוון שבמאכלים אלו יש טורח רב להסירם בידיים (ר"י קאפח). קִנְרֵס. ארטישוק. [הערה: כך הגרסא בחלק מכתה"י ובדפוסים וכ"ה גם בפה"מ כלאיים ה,ח; ויש נוסחאות בכה"י: קרנס.] וְעַכָּבִיּוֹת. מין קרוב לקנרס.
ח. מֻתָּר לָלוּשׁ עִסָּה גְּדוֹלָה בְּיוֹם טוֹב. וְהַלָּשׁ עִסָּה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – אֵין מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה בְּיוֹם טוֹב. וְאִם לָשָׁהּ בְּיוֹם טוֹב – מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן. וְאִם הָיְתָה עִסָּה טְמֵאָה אוֹ שֶׁנִּטְמֵאת הַחַלָּה – לֹא יְבַשֵּׁל אֶת הַחַלָּה, שֶׁאֵין מְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לֶאֱכֹל, וְזוֹ לִשְׂרֵפָה עוֹמֶדֶת. וְכֵן אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁשְּׂרֵפַת קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יט), וַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.
ח. מֻתָּר לָלוּשׁ עִסָּה גְּדוֹלָה בְּיוֹם טוֹב. למרות שאינו צריך את כל הפת ליום טוב. וְהַלָּשׁ עִסָּה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֵין מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה בְּיוֹם טוֹב. מכיוון שאסור להפריש חלה בשבת וביום טוב כשם שאין מפרישים תרומות ומעשרות (ראה הלכות שבת כג,ט). וְאִם לָשָׁהּ בְּיוֹם טוֹב מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה. מכיוון שזה חלק מהכנת הלחם ובכלל היתר אוכל נפש. שֶׁשְּׂרֵפַת קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מִצְוַת עֲשֵׂה. הלכות פסולי המוקדשין יט,א.
ט. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה בָּהּ? יַנִּיחֶנָּה עַד הָעֶרֶב וְיִשְׂרֹף אוֹתָהּ. הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, שֶׁאִם יַנִּיחֶנָּה תַּחֲמִיץ – לֹא יַפְרִישׁ אֶת הַחַלָּה בָּצֵק, אֶלָּא יֹאפֶה אֶת כָּל הָעִסָּה הַטְּמֵאָה, וְאַחַר כָּךְ יַפְרִישׁ הַחַלָּה לֶחֶם.
י. אֵין אוֹפִין בְּפֻרְנֵי חֲדָשָׁה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּפָּחֵת וְתַפְסִיד הַלֶּחֶם, וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב. אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאֵפֶר שֶׁבָּהֶן. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בּוֹ אוֹ לִצְלוֹת אֶלָּא אִם כֵּן גָּרַף – מֻתָּר. וְסוֹתְמִין פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט וְרֶפֶשׁ שֶׁסְּבִיבוֹת הַנָּהָר, וְהוּא שֶׁרִכְּכוֹ מֵאֶמֶשׁ. אֲבָל לְגַבֵּל טִיט בְּיוֹם טוֹב – אָסוּר. וּמֻתָּר לְגַבֵּל אֶת הָאֵפֶר לִסְתֹּם בּוֹ פִּי הַתַּנּוּר.
י. בְּפֻרְנֵי חֲדָשָׁה. תנור חדש גדול עשוי מחרס שעדיין לא התחסם, ויש חשש שיישבר ויקלקל את הלחם. אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם אֲבָל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאֵפֶר שֶׁבָּהֶן. אסור לפנות את האפר שמצטבר בתנור אלא לשטֵח אותו ביד. וְסוֹתְמִין פִּי הַתַּנּוּר. הסדק שבין התנור לכיסוי שלו, כדי שחומו יישמר. וְהוּא שֶׁרִכְּכוֹ מֵאֶמֶשׁ אֲבָל לְגַבֵּל טִיט בְּיוֹם טוֹב אָסוּר. הטיט מותר בשימוש רק אם הוא מוכן מערב יום טוב ואינו צריך להוסיף לו מים כדי לרכך אותו, אבל אסור להוסיף לו מים ביום טוב כדי לרככו. וּמֻתָּר לְגַבֵּל אֶת הָאֵפֶר. שאין גיבול באפר (הלכות שבת ח,טז).
יא. תַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים – אֵין סָכִין אוֹתָן בְּשֶׁמֶן בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין שָׁטִין אוֹתָן בְּמַטְלִית, וְאֵין מְפִיגִין אוֹתָן בְּצוֹנֵן כְּדֵי לְחַסְּמָן. וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱפוֹת בָּהֶן – מֻתָּר. אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָאֲבָנִים לִצְלוֹת אוֹ לֶאֱפוֹת עֲלֵיהֶן, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַסְּמָן. וּמַסִּיקִין וְאוֹפִין בְּפֻרְנֵי, וּמְחִמִּין חַמִּין בְּאַנְטִיכִי.
יא. תַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים אֵין סָכִין אוֹתָן בְּשֶׁמֶן… כְּדֵי לְחַסְּמָן. פעולות אלו שמטרתן חיזוק התנור אסורות ביום טוב מפני שאסור לתקן כלי ביום טוב. שָׁטִין. משפשפים. וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱפוֹת בָּהֶן. אם רוצה לצנן את התנור כדי שלא יהיה חם מדי. וְאוֹפִין בְּפֻרְנֵי וּמְחִמִּין חַמִּין בְּאַנְטִיכִי. מותר לאפות בתנור גדול ולהרתיח מים באנטיכי שהוא מיחם מים גדול שבו האש בתא התחתון והמים בחלק העליון.
יב. אֵין עוֹשִׂין גְּבִינָּה בְּיוֹם טוֹב, שֶׁאִם גִּבֵּן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – אֵין בָּזֶה חֶסְרוֹן טַעַם. אֲבָל דָּכִין אֶת הַתְּבָלִים כְּדַרְכָּן, שֶׁאִם יָדוּךְ אוֹתָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב יָפוּג טַעְמָן. אֲבָל מֶלַח אֵינוֹ נִדּוֹךְ בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן הִטָּה הַמַּכְתֵּשׁ אוֹ שֶׁיָּדֹק בַּקְּעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, כְּדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה, שֶׁאִם שָׁחַק הַמֶּלַח מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – לֹא יָפוּג טַעְמוֹ. וְאֵין שׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן, אֶלָּא דָּךְ אוֹתָן בַּמְּדוֹכָה כְּכָל הַתְּבָלִים.
יב. אֵין עוֹשִׂין גְּבִינָּה בְּיוֹם טוֹב שֶׁאִם גִּבֵּן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֵין בָּזֶה חֶסְרוֹן טַעַם. גיבון גבינה היא מלאכה האסורה (ראה הלכות שבת ז,ו), ולא הותרה אפילו לצורך אוכל נפש מכיוון שטעמה לא נפגם אם מכינים אותה לפני יום טוב (ראה לעיל א,ז-ח).
יג. אֵין כּוֹתְשִׁין אֶת הָרִיפוֹת בְּמַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה, אֲבָל כּוֹתְשִׁין אוֹתָהּ בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה, שֶׁזֶּה הוּא הַשִּׁנּוּי שֶׁלָּהּ. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֲפִלּוּ בִּקְטַנָּה אָסוּר, שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁלָּהֶן טוֹבָה הִיא, וְאִם כּוֹתְשִׁין אוֹתָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד.
יג. הָרִיפוֹת. גרעיני חיטה שמחלקים לכמה חלקים על ידי כתישה.
יד. הַקֶּמַח, אַף עַל פִּי שֶׁרִקְּדוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְהֵסִיר מִמֶּנּוּ הַסֻּבִּין – אֵין מְרַקְּדִין אוֹתוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן נָפַל לְתוֹכוֹ צְרוֹר אוֹ קֵיסָם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאִם שִׁנָּה – מֻתָּר. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁיְּרַקֵּד מֵאֲחוֹרֵי הַנָּפָה אוֹ שֶׁיְּרַקֵּד עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, וְכַיּוֹצֵא בְּשִׁנּוּי זֶה.
יד. אֵין מְרַקְּדִין אוֹתוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּיוֹם טוֹב. אין מנפים אותו פעם נוספת כדי שיהיה נקי יותר. וְאִם שִׁנָּה מֻתָּר. לנפות אותו פעם שנייה. כְּגוֹן שֶׁיְּרַקֵּד מֵאֲחוֹרֵי הַנָּפָה אוֹ שֶׁיְּרַקֵּד עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. הפך את הנפה וריקד על צדה השני או ניפה מעל שולחן ולא מעל קערה המיועדת לכך.
טו. מוֹלְלִין מְלִילוֹת וּמְפָרְכִין קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב, וּמְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד בְּכָל כֹּחוֹ וְאוֹכֵל, וַאֲפִלּוּ בְּקָנוֹן אוֹ בְּתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְּטַבְלָה וְלֹא בִּכְבָרָה. וְכֵן הַבּוֹרֵר קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב – בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְּנָפָה וְלֹא בְּטַבְלָה וְלֹא בִּכְבָרָה.
טו. מוֹלְלִין מְלִילוֹת וּמְפָרְכִין קִטְנִיּוֹת. מותר לחכך את השיבולים בין אצבעותיו כדי לפרק את גרעיני הדגן מתוכן, ולפרוך את השרביטים כדי כדי להוציא מהם את הקטניות (השווה הלכות שבת כא,יד). וּמְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד בְּכָל כֹּחוֹ וְאוֹכֵל. יכול לברור כל פעם מעט מהתערובת על ידי שנושף בפיו כדי להפריח את הקליפות. וַאֲפִלּוּ בְּקָנוֹן אוֹ בְּתַמְחוּי. יכול לברור גם בעזרת מגש או קערה (בשונה משבת שגזרו על אופן זה, ראה שם כא,יז). אֲבָל לֹא בְּנָפָה וְלֹא בְּטַבְלָה וְלֹא בִּכְבָרָה. שבכלים אלו הדרך לברור כמות גדולה של אוכל.
טז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָאֹכֶל מְרֻבֶּה עַל הַפְּסֹלֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַפְּסֹלֶת מְרֻבָּה עַל הָאֹכֶל – בּוֹרֵר אֶת הָאֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסֹלֶת. וְאִם הָיָה טֹרַח בִּבְרִירַת הַפְּסֹלֶת מִן הָאֹכֶל יָתֵר מִטֹּרַח בְּרִירַת הָאֹכֶל מִן הַפְּסֹלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֹכֶל מְרֻבֶּה – בּוֹרֵר אֶת הָאֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסֹלֶת.
טז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שמוציא את הפסולת מתוך האוכל. כְּשֶׁהָאֹכֶל מְרֻבֶּה עַל הַפְּסֹלֶת. שאז יותר קל לברור על ידי הוצאת הפסולת מתוך האוכל, שהברירה שהותרה ביום טוב היא כאשר ממעט בטורח (בשונה משבת ששם הברירה המותרת היא רק באופן שמוציא את האוכל מתוך הפסולת ורק בתנאי שבורר בידו ולצורך אכילה מידית, ראה הלכות שבת ח,יב). וְאִם הָיָה טֹרַח בִּבְרִירַת הַפְּסֹלֶת מִן הָאֹכֶל וכו'. כגון שהפסולת דקה וקשה לתפסה ולהוציאה.
יז. אֵין מְסַנְּנִין אֶת הַחַרְדָּל בַּמַּסְנֶנֶת שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹרֵר. אֲבָל נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְהוּא מִסְתַּנֵּן מֵאֵלָיו. וְאִם הָיְתָה מַשְׁמֶרֶת תְּלוּיָה – מֻתָּר לִתֵּן לָהּ יַיִן בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא יִתְלֶה בַּתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וּמַעֲרִים וְתוֹלֶה אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת לִתְלוֹת בָּהּ רִמּוֹנִים, וְתוֹלֶה בָּהּ רִמּוֹנִים וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לְתוֹכָהּ שְׁמָרִים.
יז. אֵין מְסַנְּנִין אֶת הַחַרְדָּל. כדי להפריד בין חלקיו הגסים והדקים. מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹרֵר. ואף שאינו בורר ממש אוכל מפסולת שהרי גם החלק הגס ראוי לאכילה. אֲבָל נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל וְהוּא מִסְתַּנֵּן מֵאֵלָיו. מותר לשים במסננת ביצה חיה והחרדל מסתנן מאיליו בעזרת הביצה שאז פעולת הסינון נעשית באופן אגבי (ראה גם הלכות שבת ח,יד). מַשְׁמֶרֶת. מסננת שבה מסננים את השאריות של היין שנותר מעורב עם השמרים. אֲבָל לֹא יִתְלֶה בַּתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. השווה שם כא,יז.

תקציר הפרק 

שבוע טוב!

פרק ג הלכות שביתת יום טוב

הכנת אוכל ביום טוב

מותר להשתמש ולעשות רק מה:

שלצורך אכילת יו"ט.
שלא יכל לעשותו מערב החג.
אינו מוקצה.

🔹 משום שמחת יו"ט – התירו בשחיטה לתלוש צמר ולהערים בעיבוד עור.
🔹אין אופין בתנור חדש, שמא יישבר ויפסיד את הלחם, וימנע משמחת יו"ט.
🔹אין עושין גבינה ביום טוב.
🔹ברירה – מותר למלול מלילות או לברור קטניות בשני תנאים:
שיברור בקנון ובתמחוי (כלים קטנים) ולא בנפה ובכברה.(כלים גדולים)
שיברור את הדבר שיש בו פחות טורח, בין אם היה זה אוכל מתוך פסולת, בין אם היה זה פסולת מתוך אוכל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם ישנה דרך מותרת לנפות את הקמח ניפוי נוסף ביו"ט?

2.ההבדל בין בורר בשבת ליו"ט הוא-שביו"ט התירו לפי מידת הטורח?

3.במקרה של טורח מרובה מותר לברור אפילו בכלי המיועד לכמות מזון גדולה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן