פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יֵשׁ מִינִין בַּזְּרָעִים שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין הָאֶחָד נִפְרָד לְצוּרוֹת הַרְבֵּה מִפְּנֵי שִׁנּוּי הַמְּקוֹמוֹת וְהָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹבְדִין הָאָרֶץ, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁנֵי מִינִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה, הוֹאִיל וְהֵן מִין אֶחָד – אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
א. הוֹאִיל וְהֵן מִין אֶחָד. שיש להם תכונות טבעיות שוות (כדלקמן ה"ה), כגון ערכים תזונתיים (חזו"א כלאיים ג,א), תנאי גידול (שם סעיף ז), או התרבות טבעית זה מזה (יד"פ). אמנם אין בידינו הגדרה מדויקת כיצד מחלקים את הצמחים למינים (וראה עוד לקמן ה"ו בפסקים ושיטות).
ב. וְיֵשׁ בַּזְּרָעִים שְׁנֵי מִינִין שֶׁהֵן דּוֹמִין זֶה לָזֶה וְצוּרַת שְׁנֵיהֶן קְרוֹבָה לִהְיוֹת צוּרָה אַחַת, וְאַף עַל פִּי כֵן, הוֹאִיל וְהֵן שְׁנֵי מִינִין – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין זֶה בָּזֶה.
ג. כֵּיצַד? הַחַזֶּרֶת עִם חַזֶּרֶת גַּלִּים, וְהָעֳלָשִׁין עִם עֻלְשֵׁי שָׂדֶה, וְהַכְּרֵשִׁין עִם כְּרֵשֵׁי שָׂדֶה, וְהַכֻּסְבָּר עִם כֻּסְבַּר הָרִים, וְהַחַרְדָּל עִם חַרְדָּל מִצְרִי, וּדְלַעַת הַמִּצְרִית עִם הַדְּלַעַת הָרְמוּצָה – אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
וְכֵן הַחִטִּים עִם הַזּוֹנִין, וְהַשְּׂעוֹרִים עִם שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְהַכֻּסְּמִין עִם הַשִּׁיפוֹן, וְהַפּוֹל עִם הַסָּפִיר, וְהַפֻּרְקְדָן עִם הַטֹּפַח, וּפוֹל הַלָּבָן עִם הַשְּׁעוּעִית, וְהַקִּשּׁוּת עִם הַמְּלָפְפוֹן, וְהַכְּרוּב עִם הַתְּרֻבְתּוֹר, וְהַתְּרָדִין עִם הַלְּעוּנִין – אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
אֲבָל הַצְּנוֹן עִם הַנָּפוּס, וְהַחַרְדָּל עִם הַלַּפְסָן, וּדְלַעַת יְוָנִית עִם דְּלַעַת מִצְרִית אוֹ עִם דְּלַעַת רְמוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה – הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
ג. הַחַזֶּרֶת עִם חַזֶּרֶת גַּלִּים. חסה תרבותית עם חסה הררית. וְהָעֳלָשִׁין עִם עֻלְשֵׁי שָׂדֶה. עולש תרבותי עם עולש מצוי. וְהַכְּרֵשִׁין עִם כְּרֵשֵׁי שָׂדֶה. שום הכרש עם מין של שום בר (יש מזהים אותו עם צמח הנקרא שום גבוה). וְהַכֻּסְבָּר. ראה לעיל א,ט. וּדְלַעַת. דלעת הבקבוק הנקראת בארמית ובערבית קרא. הַדְּלַעַת הָרְמוּצָה. דלעת מרה מאוד שראויה לאכילה רק לאחר הטמנה באפר חם הנקרא רמץ (פה"מ כלאיים א,ב).
הַזּוֹנִין. מין חיטים גרועים שהשתנו משאר חיטים (פה"מ כלאיים א,א). כנראה הכוונה לעשב רע הנקרא 'זון משכר', שצומח עם החיטה וגרגיריו דומים לגרגיריה. שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל… וְהַכֻּסְּמִין… הַשִּׁיפוֹן… הַסָּפִיר. ראה לעיל א,ח. וְהַפֻּרְקְדָן עִם הַטֹּפַח. את הפורקדן מזהים עם טופח תרבותי, שזרעיו דומים לאפונה. והטופח הוא כנראה אחד מהזנים שלו. ובפה"מ (שם) כתב שגרגיריו לבנים עגולים וקשים. וּפוֹל הַלָּבָן עִם הַשְּׁעוּעִית. השעועית היא לוביה תרבותית (על פי פה"מ שם), ופול הלבן הוא כנראה אחד מהזנים שלה (יש מזהים אותו עם הלבלב המטפס). וְהַקִּשּׁוּת. מלון הקתא, הדומה למלפפון גדול (על פי פה"מ שם א,ב). הַתְּרֻבְתּוֹר. כרוב מדברי שקלחיו דקים (פה"מ שם א,ג), כנראה כרובית של ימינו. וְהַתְּרָדִין. סלק עלים (על פי פה"מ שם). הַלְּעוּנִין. חומעה תרבותית או מלוח תרבותי.
הַנָּפוּס. זן של צנון (פה"מ כלאיים א,ה), ויש מזהים אותו עם כרוב הלפת (שמפיקים ממנו שמן קנולה). הַלַּפְסָן. חרדל השדה.
ד. וְכֵן בָּאִילָן, שְׁנֵי מִינִין שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה בֶּעָלִין אוֹ בַּפֵּרוֹת, הוֹאִיל וְהֵן שְׁנֵי מִינִין – הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם. כֵּיצַד? הַתַּפּוּחַ עִם הַחֻזְרָר, וְהַאֲפַרְקְסִין עִם הַשְּׁקֵדִים, וְהַשֵּׁזָפִין עִם הָרִימִין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן דּוֹמִין זֶה לָזֶה – הֲרֵי הֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה. אֲבָל הָאַגָּסִים עִם הַקְּרֻסְטְמֵלִין וְהַפְּרִישִׁין עִם הָעֻזְרָרִין – אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
ד. הַחֻזְרָר. יש מזהים אותו עם האגס הסורי. וְהַאֲפַרְקְסִין. אפרסקים, ובתחילת צמיחתם הם דומים לשקד (פה"מ כלאיים א,ד). וְהַשֵּׁזָפִין. שיזף תרבותי (ואיננו הפרי הקרוי שזיף). הָרִימִין. כנראה הכוונה לשיזף מצוי. הָאַגָּסִים עִם הַקְּרֻסְטְמֵלִין. יש מזהים אותם עם שזיף ומשמש, ויש מזהים עם אגס תרבותי ואחד מהזנים שלו. וְהַפְּרִישִׁין. חבושים. הָעֻזְרָרִין. פרי בהיר דומה לתפוח קטן, שגדל על שיח העוזרד הקוצני.
ה. וְכֵן יֵשׁ שָׁם זְרָעִים וְאִילָנוֹת אֲחֵרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין בְּטִבְעָן, הוֹאִיל וְעָלִין שֶׁל זֶה דּוֹמִין לֶעָלִין שֶׁל זֶה אוֹ פְּרִי שֶׁל זֶה דּוֹמֶה לַפְּרִי שֶׁל זֶה דִּמְיוֹן גָּדוֹל עַד שֶׁיֵּרָאוּ כִּשְׁנֵי גְּוָנִים מִמִּין אֶחָד – לֹא חָשְׁשׁוּ לָהֶן לְכִלְאַיִם זֶה עִם זֶה, שֶׁאֵין הוֹלְכִין בַּכִּלְאַיִם אֶלָּא אַחַר מַרְאִית הָעַיִן.
ה. וְכֵן יֵשׁ שָׁם וכו'. במקרים מסוימים הכריעו חכמים, ששני מינים שטבעם שונה, נחשבים מין אחד לעניין כלאיים, כיוון שיש ביניהם דמיון חיצוני גדול.
ו. כֵּיצַד? הַלֶּפֶת עִם הַצְּנוֹן אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁפְּרִי שֶׁל זֶה דּוֹמֶה לַפְּרִי שֶׁל זֶה. וְהַלֶּפֶת עִם הַנָּפוּס אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֶעָלִין דּוֹמִין לֶעָלִין. אֲבָל צְנוֹן עִם הַנָּפוּס, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעָלִין דּוֹמִין זֶה לָזֶה וְהַפְּרִי דּוֹמֶה לַפְּרִי – הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם, הוֹאִיל וְטַעַם פְּרִי זֶה רָחוֹק מִטַּעַם פְּרִי זֶה בְּיוֹתֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
ו. הוֹאִיל וְטַעַם פְּרִי זֶה רָחוֹק מִטַּעַם פְּרִי זֶה בְּיוֹתֵר. הפרש גדול בטעם יכול להוות שיקול מכריע בהגדרת שני מינים לעניין כלאיים. נמצא שההכרעה בכל מקרה פרטי, נתונה לשקלול של מספר גורמים: טבע שווה, דמיון חיצוני בעלים או בפירות, טעם הפירות.
ז. וְכַמָּה מַרְחִיקִין בֵּין שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים שֶׁהֵן כִּלְאַיִם זֶה עִם זֶה? כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִין מֻבְדָּלִין זֶה מִזֶּה. אֲבָל אִם נִרְאִין שֶׁנִּזְרְעוּ בְּעִרְבּוּבְיָה – הֲרֵי זֶה אָסוּר.
ח. וְשִׁעוּרִין רַבִּים יֵשׁ בַּהַרְחָקָה הַזֹּאת, הַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הַשָּׂדֶה הַנִּזְרַעַת וּלְפִי רֹחַב הֶעָלִין וְשִׁלּוּחַ הַיּוֹנְקוֹת.
ח. לְפִי גֹּדֶל הַשָּׂדֶה הַנִּזְרַעַת. שבשדה קטנה אינו נראה ערבוב אפילו כשמרחיק מעט. וְשִׁלּוּחַ הַיּוֹנְקוֹת. התפשטות הענפים הרכים.
ט. כֵּיצַד? שָׂדֵהוּ שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה מִין תְּבוּאָה, וּבִקֵּשׁ לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ מִין תְּבוּאָה אַחֵר בְּשָׂדֶה אַחֶרֶת – מַרְחִיק בֵּינֵיהֶן בֵּית רֹבַע, וְהוּא כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת וַחֲצִי אַמָּה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וַחֲצִי אַמָּה מְרֻבָּע, בֵּין מִן הָאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד. וְאִם לֹא הָיָה בֵּינֵיהֶן כַּשִּׁעוּר הַזֶּה – אָסוּר. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִין בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים.
ט. בֵּית רֹבַע. שטח שמתאים לזריעת רבע קב חיטים, דהיינו אחד חלקי עשרים וארבע מבית סאה. כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת וַחֲצִי אַמָּה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וַחֲצִי אַמָּה מְרֻבָּע. זהו שיעור מקורב, ובחלק מהנוסחאות מופיע שיעור מדויק יותר: "כעשר אמות וחומש אמה על עשר אמות וחומש אמה" (ראה הערת הר"י שילת ברמב"ם מדויק), שהן כ-26 מ"ר. בֵּין מִן הָאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד. צריך להשאיר שטח פנוי בצורת מרובע בשיעור זה באמצע הגבול שבין השדות, או בקצה הגבול. ובשאר אורך הגבול אינו צריך הרחקה כזו, אך צריך להרחיק שישה טפחים (יד"פ).
י. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק, וּבִקֵּשׁ לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ שְׂדֵה יָרָק אַחֵר, אֲפִלּוּ דְּלַעַת – מַרְחִיק בֵּין שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים מְרֻבָּע, בֵּין מִן הָאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד. וּפָחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה – אָסוּר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִין בְּתוֹךְ טֶפַח.
י. אֲפִלּוּ דְּלַעַת. שהעלים שלה ארוכים ומסתבכים (לקמן הי"ג). שִׁשָּׁה טְפָחִים. כ-48 ס"מ.
יא. הָיְתָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַשָּׂדוֹת זְרוּעָה תְּבוּאָה וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁבְּצִדָּהּ יָרָק אוֹ דְּלַעַת – מַרְחִיק בֵּינֵיהֶן בֵּית רֹבַע.
יא. מַרְחִיק בֵּינֵיהֶן בֵּית רֹבַע. כדלעיל ה"ט.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לַהַרְחָקָה כַּשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ? בֵּין שְׁתֵּי שָׂדוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק וְרָצָה לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק מִמִּין אַחֵר – דַּיּוֹ לַעֲשׂוֹת בֵּין הַשָּׂדֶה וּבֵין הַשּׁוּרָה תֶּלֶם אֶחָד, אָרְכּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים בִּלְבַד, וְרָחְבּוֹ כְּעָמְקוֹ.
יב. תֶּלֶם. חריץ. אָרְכּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים בִּלְבַד. שבזה ניכרת החלוקה בין השדה לשורה. ובשאר אורך השורה ירחיק טפח בינה לבין השדה ללא חריץ (יד"פ). וְרָחְבּוֹ כְּעָמְקוֹ. אם עומק החריץ טפח אחד, גם רוחבו צריך להיות טפח, ועל דרך זה אם עומקו יותר מטפח (אבל פחות מטפח אינו נחשב חריץ – ד"א ויד"פ, וכן משמע לקמן ד,ד).
יג. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְּבוּאָה, וְרָצָה לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ שׁוּרָה אַחַת שֶׁל יָרָק, אֲפִלּוּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין שֶׁהֶעָלִין שֶׁלָּהּ אֲרֻכִּין וּמִסְתַּבְּכִין – מַרְחִיק בֵּינֵיהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְאִם נִמְשְׁכוּ הֶעָלִין שֶׁל דְּלַעַת וְנִכְנְסוּ לַתְּבוּאָה וְנִסְתַּבְּכוּ בָּהּ – יַעֲקֹר מִן הַתְּבוּאָה שֶׁלִּפְנֵי הַדְּלַעַת עַד שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ הֶעָלִין.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם זָרַע שׁוּרָה מִמִּין זֶה וְשׁוּרָה מִמִּין אַחֵר, שֶׁדַּיּוֹ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶן תֶּלֶם אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יג. מַרְחִיק בֵּינֵיהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים. לאורך כל השורה (ד"א ויד"פ).
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וכו'. מוסב על לעיל הי"ב: ההרחקה הנדרשת בין שדה ירק לשורת ירק, בוודאי מספיקה כשמדובר בזריעת שורת ירק בצד שורת ירק (אך בין שורת תבואה לשורת ירק צריך להרחיק שישה טפחים, ד"א; וראה רדב"ז שפירש באופן אחר). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ד,א, וראה גם לקמן ד,י.
יד. הִרְחִיק בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִין הַרְחָקָה הָרְאוּיָה לָהֶן, וְהָיָה מִין זֶה נוֹטֶה עַל גַּבֵּי מִין זֶה, בֵּין שֶׁנָּטָת תְּבוּאָה עַל הַתְּבוּאָה, אוֹ יָרָק עַל גַּבֵּי יָרָק, אוֹ יָרָק עַל הַתְּבוּאָה, אוֹ תְּבוּאָה עַל הַיָּרָק – הַכֹּל מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי הִרְחִיק כַּשִּׁעוּר, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית, שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ, אִם נָטָת – יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יד. שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת הַרְבֵּה. שיש לה עלים גדולים שמסתבכים עם הזרוע בצדה, ונראה כלאיים (פה"מ כלאיים ב,יא). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת.
טו. הָיָה בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִין בּוּר אוֹ נִיר אוֹ גַּפָּה אוֹ דֶּרֶךְ, אוֹ גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה, אוֹ אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ בְּגוּפוֹ עַל הָאָרֶץ, אוֹ סֶלַע שֶׁהוּא גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִסְמֹךְ הַמִּין לְצַד אֶחָד מֵאֵלּוּ וְהַמִּין הָאַחֵר לַצַּד הַשֵּׁנִי; הוֹאִיל וְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶן – הֲרֵי הֵן מֻבְדָּלִין זֶה מִזֶּה.
טו. בּוּר. אדמה שלא נחרשה. נִיר. אדמה חרושה אך לא זרועה. גַּפָּה. שער (מלשון הגפת הדלת, פה"מ פאה ו,ב). אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ בְּגוּפוֹ עַל הָאָרֶץ. שענפיו נוטים כלפי הארץ ומסככים עליה, והמרחק ביניהם לבין הארץ פחות משלושה טפחים (רדב"ז, ר"י קאפח ועוד, על פי תוספתא כלאיים ב,ה).
טז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ הַרְחָקָה אוֹ דָּבָר הַמַּבְדִּיל? בְּשֶׁזָּרַע בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אֲבָל אִם הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים – מֻתָּר לַחֲבֵרוֹ לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ שְׂעוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט,יט) – אֵין הָאִסּוּר אֶלָּא שֶׁיִּזְרַע שָׂדֵהוּ כִּלְאַיִם, וְלֹא נֶאֱמַר 'הָאָרֶץ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם'.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ זָרַע בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שְׂעוֹרִים סָמוּךְ לְחִטִּים, וּמָשַׁךְ זֶרַע הַשְּׂעוֹרִים עַד שֶׁסְּמָכוֹ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁהִיא זְרוּעָה שְׂעוֹרִים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאוּ הַשְּׂעוֹרִים שֶׁבְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שֶׁהֵן סוֹף שְׂדֵה חֲבֵרוֹ.
טז. מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאוּ הַשְּׂעוֹרִים שֶׁבְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שֶׁהֵן סוֹף שְׂדֵה חֲבֵרוֹ. השדה שלו, שזרועה חיטים בצד שעורים, נראית כשדה של שני אנשים, מכיוון שהשעורים שלו נראים חלק משדה חבירו הזרועה שעורים.
יז. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים, וּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בְּצִדָּהּ זְרוּעָה חִטִּים – מֻתָּר לוֹ לִזְרֹעַ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן אֶחָד בְּצַד חִטִּים שֶׁלּוֹ סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לִזְרֹעַ תֶּלֶם אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְלֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אִם רְאוּיָה הִיא לִזְרֹעַ פִּשְׁתָּן אִם לֹא, וְנִמְצָא כְּזוֹרֵעַ לְהַשְׁחָתָה. לְפִיכָךְ אָסוּר לִזְרֹעַ מִין אַחֵר בֵּין שְׁתֵּי שָׂדוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן מִמִּין אֶחָד, עַד שֶׁיַּרְחִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.
יז. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לִזְרֹעַ תֶּלֶם אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן. שאינו מניב תפוקה שראויה לשימוש (פה"מ כלאיים ב,ז). וְנִמְצָא כְּזוֹרֵעַ לְהַשְׁחָתָה. שהזורע לצורך בדיקת השדה, דרכו לעקור את הצמח בתחילת צמיחתו, ודינו כזורע מין שאין דרך לקיימו, שאין בזריעתו איסור כלאיים (ד"א). אָסוּר לִזְרֹעַ מִין אַחֵר. אף על פי שזורע כדי לבדוק השדה, מכיוון שהרואים יחשבו שזורע לצורך שימוש ביבול (פה"מ שם).
יח. הָיְתָה שָׂדֵהוּ וּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁבְּצִדָּהּ זְרוּעִין שְׁנֵי מִינֵי תְּבוּאָה – לֹא יִזְרַע בֵּינֵיהֶן חַרְדָּל וְחָרִיעַ אֲפִלּוּ תֶּלֶם אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם זוֹרְעִין מֵאֵלּוּ תֶּלֶם אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת זְרוּעִין שְׁנֵי מִינֵי יְרָקוֹת – מֻתָּר לִזְרֹעַ בֵּינֵיהֶן חַרְדָּל אוֹ חָרִיעַ, שֶׁמֻּתָּר לְהַקִּיף חַרְדָּל אוֹ חָרִיעַ לְכָל מִין חוּץ מִן הַתְּבוּאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מַזִּיקִין אוֹתָהּ.
וְכֵן אִם הָיְתָה זָוִית שֶׁל זֶרַע זֶה נוֹגַעַת בְּצֵלָע שֶׁל זֶרַע הָאַחֵר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִרְאִין מֻבְדָּלִין זֶה מִזֶּה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיְתָה זָוִית שֶׁל זֶרַע זֶה נוֹגַעַת בְּזָוִית שֶׁל זֶרַע הָאַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִרְאִין כְּסוֹף שָׂדֶה שֶׁנָּגַע בְּסוֹף שָׂדֶה, שֶׁהוּא מֻתָּר בְּלֹא הַרְחָקָה וְלֹא הַבְדָּלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יח. שְׁנֵי מִינֵי תְּבוּאָה לֹא יִזְרַע בֵּינֵיהֶן חַרְדָּל וכו'. אף על פי שחרדל דומה לפשתן באופן זריעתו, שזורעים ממנו שדה שלם (כדלעיל א,ט), מכל מקום מכיוון שלפעמים זורעים ממנו תלם אחד, דינו כשאר מינים שאסור לזרעם בין שדות תבואה אפילו כשכוונתו רק לבדקם כמובא בהלכה הקודמת. וְחָרִיעַ. קורטם הצבעים. מֻתָּר לִזְרֹעַ בֵּינֵיהֶן חַרְדָּל אוֹ חָרִיעַ. לצורך בדיקתם כמובא בהלכה הקודמת. והרואים לא יחשבו שזורע לצורך שימוש, מכיוון שחרדל וחריע מזיקים לירקות. לְהַקִּיף. לסמוך.
זָוִית. הפינה של השדה. זָוִית שֶׁל זֶרַע זֶה נוֹגַעַת בְּצֵלָע שֶׁל זֶרַע הָאַחֵר. ראה איור. זָוִית שֶׁל זֶרַע זֶה נוֹגַעַת בְּזָוִית שֶׁל זֶרַע הָאַחֵר. ראה איור. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הט"ז.

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות כלאיים

שיעורי הרחקה בשדות של מיני כלאיים

לאחר שבשני הפרקים הקודמים הגדיר הרמב"ם את איסור כלאי זרעים, היום ומחר עובר הרמב"ם לדון בצד המעשי של דיני כלאים – כיצד ניתן לזרוע שני מינים מבלי לעבור על איסור כלאיים. בפרקנו, נדרש הרמב"ם קודם כל להגדרת שני מינים לעניין איסור כלאיים, ולאחר מכן מבאר את ההרחקה הנדרשת בין המינים השונים בזריעה בשדות.

המינים האסורים: שני מינים, שיש ביניהם שוני כלשהו.
האופנים המותרים:
🔹הרחקה – בשיעור הנקבע לפי גודל השדה, הגידולים ושורשיהם (כמפורט בפרק).
🔹מחיצה – כגדר גבוה, חריץ עמוק וכד'.
🔹בשדה חברו. אף אם סמוכים אחת לשניה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלאים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם צריך להרחיק בין שתי שדות בבעלות נפרדת?

2.האם מותר לזרוע ב' מינים שפריים זהה ללא הרחקה?

3.האם גודל השדה משפיע על שיעור ההרחקה?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן