[א] זֶרַע לֵוִי כֻּלּוֹ מֻבְדָּל לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל יי אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דברים י,ח). וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִהְיוֹת הַלְוִיִּם פְּנוּיִים וּמוּכָנִים לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, בֵּין רָצוּ בֵּין שֶׁלֹּא רָצוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר יח,כג). וּבֶן לֵוִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו כָּל מִצְווֹת לְוִיָּה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד – אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כֻּלָּן.

א. בֵּין רָצוּ בֵּין שֶׁלֹּא רָצוּ. מחייבים אותם לעבוד. אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כֻּלָּן. אלא כופים אותו לקבל את כל מצוות הלווייה ואז לעבוד.

[ב] עֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶן שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְרִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְיִהְיוּ מֵהֶן שׁוֹעֲרִים לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ וּלְהָגִיף דַּלְתוֹתָיו, וְיִהְיוּ מֵהֶן מְשׁוֹרְרִים לְשׁוֹרֵר עַל הַקָּרְבָּן בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יי אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם" (דברים יח,ז) – אֵיזֶה הוּא שֵׁרוּת שֶׁהוּא בְּשֵׁם יי? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ שִׁירָה.
וּמָתַי אוֹמְרִין הַשִּׁירָה? עַל כָּל עוֹלוֹת הַחוֹבָה וְעַל שַׁלְמֵי עֲצֶרֶת בְּעֵת נִסּוּךְ הַיַּיִן. אֲבָל עוֹלוֹת נְדָבָה שֶׁמַּקְרִיבִין הַצִּבּוּר לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וְכֵן הַנְּסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן – אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן שִׁירָה.

ב. שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְרִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ. ראה גם הלכות בית הבחירה ח,ב. אֵיזֶה הוּא שֵׁרוּת שֶׁהוּא בְּשֵׁם יי. שמזכירים בו את שם ה'.
וּמָתַי אוֹמְרִין הַשִּׁירָה. לתיאור אמירת השירה ראה הלכות תמידין ומוספין ו,ה-י. עוֹלוֹת הַחוֹבָה. עולות התמיד והמוספים שמקריבים הציבור. שַׁלְמֵי עֲצֶרֶת. שני כבשים לשלמים שהקריבו הציבור בחג השבועות (שם ח,א). עוֹלוֹת נְדָבָה שֶׁמַּקְרִיבִין הַצִּבּוּר לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ. קרבנות נדבה שהיו הציבור מקריבים בנוסף לקרבנות החובה. נקראו כך כיוון שהם באים בנוסף לקרבנות החובה, כמו פירות הקיץ המיובשים שרגילים לאכול כתוספת לסעודה (פה"מ שקלים ד,ד). וְכֵן הַנְּסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן. כשלא ניסכו את הנסכים יחד עם הקרבן אלא לאחר זמן.

[ג] לֵוִי הָאוֹנֵן מֻתָּר לַעֲבֹד וּלְשׁוֹרֵר. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן בְּכָל יוֹם לוֹמַר שִׁירָה עַל הַקָּרְבָּן, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. וְאֵין אוֹמְרִין שִׁירָה אֶלָּא בַּפֶּה בְּלֹא כְּלִי, שֶׁעִקַּר הַשִּׁירָה שֶׁהִיא עֲבוֹדָתָם – בַּפֶּה.
וַאֲחֵרִים הָיוּ עוֹמְדִין שָׁם מְנַגְּנִין בִּכְלֵי שִׁיר, מֵהֶן לְוִיִּם וּמֵהֶן יִשְׂרְאֵלִים מְיֻחָסִין הַמַּשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, שֶׁאֵין עוֹלֶה עַל הַדּוּכָן אֶלָּא מְיֻחָס. וְאֵין אֵלּוּ הַמְשׁוֹרְרִים עַל פִּי הַכֵּלִים עוֹלִים לְמִנְיַן הַשְּׁנֵים עָשָׂר.

ג. הָאוֹנֵן. שמת לו קרוב משפחה באותו היום (הלכות מעשר שני ג,ו). מֻתָּר לַעֲבֹד וּלְשׁוֹרֵר. אף שלכהן אונן אסור לעבוד בבית המקדש (הלכות ביאת מקדש ב,ו). הַדּוּכָן. בימה מוגבהת הנמצאת בין עזרת ישראל לעזרת כהנים (הלכות בית הבחירה ו,ג). וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. ניתן להוסיף בלי הגבלה לוויים נוספים שישירו. וְאֵין אוֹמְרִין שִׁירָה אֶלָּא בַּפֶּה בְּלֹא כְּלִי. הלוויים שהיו שרים בפיהם, לא ניגנו בכלים אלא רק שרו, שהנגינה הנלווית בכלים הייתה רק תוספת לשירה שהיא העיקר.
יִשְׂרְאֵלִים מְיֻחָסִין הַמַּשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה. שהכהנים היו נישאים רק למשפחות מיוחסות הבדוקות מפגם בייחוסם (ראה הלכות איסורי ביאה יט,יח–יט). וְאֵין אֵלּוּ הַמְשׁוֹרְרִים עַל פִּי הַכֵּלִים עוֹלִים לְמִנְיַן הַשְּׁנֵים עָשָׂר. אפילו אם הם לוויים, אלא השנים עשר צריכים לשיר בלי לנגן.

[ד] וּבַמֶּה הֵן מְנַגְּנִין? בִּנְבָלִים וַחֲלִילִים וְכִנּוֹרוֹת וַחֲצוֹצְרוֹת וְהַצִּלְצָל. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִים וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה, וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר, וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת וְלֹא מוֹסִיפִין עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים, וְאֵין פּוֹחֲתִין מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. וְהַצִּלְצָל – אֶחָד בִּלְבַד.

ד. בִּנְבָלִים. כלי בעל מיתרים (פה"מ ערכין ב,ג, ונבדל מהכינור במספר מתריו – שם ב,ו). וְהַצִּלְצָל. מצלתיים. וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. כפי שירצו בלי שיעור.

[ה] בִּימֵי הַמּוֹעֲדוֹת כֻּלָּן וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים הָיוּ הַכֹּהֲנִים תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן וְהַלְוִיִּם אוֹמְרִין שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת" (במדבר י,י).
הַחֲצוֹצְרוֹת הָיְתָה נַעֲשֵׂית מִן הָעֶשֶׁת שֶׁל כֶּסֶף. עָשָׂה אוֹתָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף – כְּשֵׁרָה, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת – פְּסוּלָה. וְהַחֲלִילִים שֶׁהָיוּ מְנַגְּנִין בָּהֶן – הָיָה אַבּוּב שֶׁלָּהֶן שֶׁל קָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. וְלֹא הָיָה מְחַלֵּק אֶלָּא בְּאַבּוּב יְחִידִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַלֵּק יָפֶה.

ה. בִּימֵי הַמּוֹעֲדוֹת כֻּלָּן… הָיוּ הַכֹּהֲנִים תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן וְהַלְוִיִּם אוֹמְרִין שִׁירָה. וכן בעת הקרבת התמיד בכל יום (ראה הלכות תמידין ומוספין ו,ו-ז).
מִן הָעֶשֶׁת שֶׁל כֶּסֶף. מגוש אחד גולמי של כסף, ולא מחיבור כמה גושי כסף זה לזה. הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף. חתיכות ושברי כלים של כסף שחיברם זה לזה. אַבּוּב שֶׁל קָנֶה. החלק המונח בראש החליל לא היה ממתכת (פה"מ ערכין ב,ג). וְלֹא הָיָה מְחַלֵּק אֶלָּא בְּאַבּוּב יְחִידִי וכו'. לא היו מנגנים בפתיחת השיר אלא בחליל בעל נקב אחד, מפני שהוא פותח את השירים בצורה יפה (שם).

[ו] בִּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי, וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת, וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וְחָלִיל זֶה דּוֹחֶה שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָלִיל שֶׁל קָרְבָּן, וְחָלִיל שֶׁל קָרְבָּן עֲבוֹדָה הוּא, וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

ו. הֶחָלִיל מַכֶּה. מנגן. בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי. י"ד בניסן וי"ד באייר. עֲצֶרֶת. חג השבועות. וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. חג הסוכות. מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָלִיל שֶׁל קָרְבָּן. ואינו כחליל של שמחת בית השואבה שאינו דוחה שבת (הלכות לולב ח,יג).

[ז] אֵין בֶּן לֵוִי נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָתוֹ עַד שֶׁיְּלַמְּדוּהוּ חָמֵשׁ שָׁנִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (במדבר ח,כד), וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר: "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (שם ד,ג ועוד), הָא כֵּיצַד? חָמֵשׁ לְתַלְמוּד. וְאֵינוֹ נִכְנָס לָעֲבוֹדָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ" (שם ד,יט; ד,מט).

ז. וְאֵינוֹ נִכְנָס לָעֲבוֹדָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה אִישׁ. כאשר הגיע לגיל שלוש עשרה והביא סימני גדלות (הלכות אישות ב,י). ואף שבזמן המשכן נכנסו לעבודה רק בגיל שלושים, יכול כל לוי גדול לעבוד, ובלבד שילמד חמש שנים קודם (ריק"ו, רדב"ז, וראה כס"מ).

[ח] זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בַּלְוִיִּם: "וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה" (במדבר ח,כה), אֵינוֹ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין הַמִּקְדָּשׁ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאֵינָהּ מִצְוָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת. אֲבָל לְדוֹרוֹת – אֵין הַלֵּוִי נִפְסָל בַּשָּׁנִים וְלֹא בַּמּוּמִין, אֶלָּא בַּקּוֹל: כְּשֶׁיִּתְקַלְקֵל קוֹלוֹ מֵרֹב הַזִּקְנָה יִפָּסֵל לַעֲבוֹדָתוֹ בַּמִּקְדָּשׁ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ נִפְסָל אֶלָּא לוֹמַר שִׁירָה, אֲבָל יִהְיֶה מִן הַשּׁוֹעֲרִים.

ח. וְלֹא בַּמּוּמִין. שלא ככהנים שנפסלים במום (הלכות ביאת מקדש ו,א).

[ט] שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה וְדָוִד הַמֶּלֶךְ חִלְּקוּ הַלְוִיִּם לְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת, וְעוֹבֵד מִשְׁמָר בְּכָל שַׁבָּת. וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר מְחַלֵּק אוֹתָם רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר לְבָתֵּי אָבוֹת, וְכָל יוֹם מִימֵי הַשַּׁבָּת עוֹבְדִין בּוֹ אֲנָשִׁים יְדוּעִין, וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת מְחַלְּקִין אֵלּוּ הָעוֹבְדִין בַּיּוֹם שֶׁלָּהֶם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ.
וְכָל הַלְוִיִּם מֻזְהָרִין עַל עֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ" (במדבר יח,ג) – לֹא יִקְרְבוּ לָעֲבוֹדָה, אֲבָל לִגַּע מֻתָּרִין. [י] וּכְשֵׁם שֶׁהַלְוִיִּם מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים, כָּךְ הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַם הֵם גַּם אַתֶּם" (שם). וְכֵן הַלְוִיִּם עַצְמָן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶחָד מְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ: לֹא יְסַיֵּעַ הַמְשׁוֹרֵר לַשּׁוֹעֵר וְלֹא הַשּׁוֹעֵר לַמְּשׁוֹרֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (שם ד,יט).

ט. הָרוֹאֶה. הנביא. חִלְּקוּ הַלְוִיִּם לְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. ובדומה לכך חילקו גם את משפחות הכהונה לעשרים וארבע משמרות (לקמן ד,ג). וְעוֹבֵד מִשְׁמָר בְּכָל שַׁבָּת. שבוע שלם.
אֲבָל לִגַּע. לגעת במזבח.
י. גַם הֵם גַּם אַתֶּם. בפסוק נאמר לכהנים שהלוויים המסייעים להם לא יקרבו לעבודת המזבח "ולא ימותו גם הם גם אתם", ומכאן נלמד שכשם שאסור ללוויים להתקרב לעבודת הכהנים ('גם הם'), כך אסור לכהנים להתקרב ולעבוד את עבודת הלוויים ('גם אתם').

[יא] לְוִיִּם שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים, אוֹ שֶׁסִּיַּע לֵוִי בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ מְלַאכְתּוֹ – חַיָּבִין מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָמֻתוּ" (במדבר ד,יט; יח,ג). אֲבָל כֹּהֵן שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת לֵוִי – אֵינוֹ בְּמִיתָה אֶלָּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה.