פרק ג', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּשֶׁמָּלְכוּ יָוָן, גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וּבִטְּלוּ דָּתָם, וְלֹא הִנִּיחוּ אוֹתָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וּפָשְׁטוּ יָדָם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל, וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת, וְטִמְּאוּ הַטְּהָרוֹת, וְצַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם, וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל, עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶן אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם, וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם, וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים, וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יָתֵר עַל מָאתַיִם שָׁנִים, עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי.
א. בְּבַיִת שֵׁנִי. בימי בית שני. וּבִטְּלוּ דָּתָם. מנעו מהם לקיים את הדת. וּפָשְׁטוּ יָדָם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם. גזלו את ממונם ואנסו את בנותיהם. וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל. שבבית המקדש. וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת. עשו חורים בסורג שמקיף את המקדש (ראה משנה מידות ב,ג). עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי. עד חורבן הבית השני.
ב. וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם – בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה, וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר אֶלָּא פַּךְ אֶחָד, וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד, וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים, עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר.
ב. שֶׁמֶן טָהוֹר. שלא נטמא על ידי היוונים. וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. כמות השמן שבו הספיקה ליום אחד בלבד. נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה. נרות שעורך הכהן במנורת בית המקדש. עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים. בטהרה.
ג. וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁתְּחִלָּתָן מִלֵּילֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל. וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה, וְהֵן אֲסוּרִין בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה.
ג. וּמִפְּנֵי זֶה. שהספיק השמן לשמונה ימים. בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית. בהספד ובתענית של ציבור או יחיד (ראה גם הלכות אבליא,ג, הלכות תעניות א,ז, א,ט). כִּימֵי הַפּוּרִים. ראה לעיל ב,יג. מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מדברי חכמים. כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה. ראה לעיל א,א.
ד. כָּל שֶׁחַיָּב בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה – חַיָּב בְּהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה. וְהַמַּדְלִיק אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁלַּחֲנֻּכָּה','בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה', 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה'. וְכָל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ, מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם: 'שֶׁעָשָׂה נִסִּים' וְ'שֶׁהֶחֱיָנוּ' וכו'. וּבִשְׁאָר הַלֵּילוֹת, הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת, שֶׁאֵין מְבָרְכִין 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן.
ד. כָּל שֶׁחַיָּב בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה.ראה לעיל א,א. וְכָל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ. אף אם כבר בירך והדליק בביתו (ראה שו"ת הרמב"ם רכב).
ה. כָּל יוֹם וָיוֹם מִשְּׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל, וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל', בֵּין יָחִיד בֵּין צִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁקְּרִיאַת הַהַלֵּל מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ' כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמְּגִלָּה וְעַל הָעֵרוּב, שֶׁכָּל וַדַּאי שֶׁל דִּבְרֵיהֶם – מְבָרְכִין עָלָיו. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם וְעִקַּר עֲשִׂיָּתָם לוֹ מִפְּנֵי הַסָּפֵק, כְּגוֹן מַעְשַׂר דְּמַאי – אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְלָמָּה מְבָרְכִין עַל יוֹם טוֹב שֵׁנִי, וְהֵם לֹא תִּקְּנוּהוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַסָּפֵק? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בּוֹ.
ה. גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל. קוראים את כולו. בֵּין יָחִיד בֵּין צִבּוּר. בין כשאומרו היחיד ובין כשאומרים אותו הציבור. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמְּגִלָּה. ראה לעיל א,ג. וְעַל הָעֵרוּב. ראה הלכות עירובין א,טז. שֶׁכָּל וַדַּאי שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. שחייבוהו חכמים לא משום ספק. וְעִקַּר עֲשִׂיָּתָם לוֹ. סיבת תקנתו. מַעְשַׂר דְּמַאי. פירות שמעשרים אותם מספק שמא לא עישרום (ראה הלכות מעשר ט,א). יוֹם טוֹב שֵׁנִי. יום שמוסיפים בני חוץ לארץ לכל חג. שכשהיו מעברים את החודש בארץ ישראל על פיהראייה, לאהיויודעיםבניחוץלארץמהותאריךקביעתהחודש והיו עושים שני ימים טובים מספק, ותיקנו שגם בזמן הזה שמקדשים על פי החשבון ימשיכו לנהוג בכך (הלכות קידוש החודש ה,ד-ו; וראה הלכות שביתת יום טוב א,כא).
ו. וְלֹא הַלֵּל חֲנֻכָּה בִּלְבַד הוּא שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא קְרִיאַת הַהַלֵּל לְעוֹלָם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּכָל הַיָּמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל. וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה מִצְוָה לִגְמֹר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, וְרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְיוֹם עֲצֶרֶת. אֲבָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים – אֵין בָּהֶן הַלֵּל, לְפִי שֶׁהֵן יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיִרְאָה וָפַחַד, לֹא יְמֵי שִׂמְחָה יְתֵרָה. וְלֹא תִּקְּנוּ הַלֵּל בְּפוּרִים, שֶׁקְּרִיאַת הַמְּגִלָּה הִיא הַהַלֵּל.
ו. שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. סוכות ושמיני עצרת. וְיוֹם עֲצֶרֶת. שבועות.
ז. מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין יָמִים טוֹבִים שְׁנֵי יָמִים – גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל בְּאֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם: בְּתִשְׁעַת יְמֵי הֶחָג, וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל פֶּסַח, וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת. אֲבָל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים – קְרִיאַת הַהַלֵּל מִנְהָג וְאֵינָהּ מִצְוָה. וּמִנְהָג זֶה – בַּצִּבּוּר. לְפִיכָךְ קוֹרְאִין בְּדִלּוּג, וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּנְהָג. וְיָחִיד לֹא יִקְרָא כְּלָל, וְאִם הִתְחִיל – יַשְׁלִים בְּדִלּוּג כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִים הַצִּבּוּר. וְכֵן בִּשְׁאָר יְמֵי הַפֶּסַח קוֹרְאִין בְּדִלּוּג כְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.
ז. מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין יָמִים טוֹבִים שְׁנֵי יָמִים. לפירוט המקומות ראה הלכות קידוש החודש ה,יא. מִנְהָג וְאֵינָהּ מִצְוָה. אף לא מדברי סופרים. קוֹרְאִין בְּדִלּוּג. כמפורט בהלכה הבאה.
ח. כֵּיצַד מְדַלְּגִין? מַתְחִילִין מִתְּחִלַּת הַהַלֵּל עַד "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיג,א-קיד,ח), וְדוֹלֵג וְאוֹמֵר: "יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ" וכו'עַד "הַלְלוּיָהּ" (שם קטו,יב-יח), וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר: "מָה אָשִׁיב לַיי" וכו'עַד "הַלְלוּיָהּ"(שם קטז,יב-יט), וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ"עַד סוֹף הַהַלֵּל(שם קיח,ה-כט); זֶה הוּא הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט, וְיֵשׁ מְדַלְּגִין דִּלּוּג אַחֵר.
ט. כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַהַלֵּל. וְהַקּוֹרֵא הַלֵּל לְמַפְרֵעַ – לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁהָה וְחָזַר וְקָרָא, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ – יָצָא. יָמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל – יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק, אֲבָל בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק לֹא יַפְסִיק. וְיָמִים שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן בְּדִלּוּג – אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק פּוֹסֵק.
ט. וְהַקּוֹרֵא הַלֵּל לְמַפְרֵעַ.קראו שלא כסדרו. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ. ששהה שיעור זמן שמספיק לקריאת ההלל כולו (השווה לעיל ב,ב, הלכות קריאת שמע ב,יב). יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק. בדיבור (והשווה לדיני הפסקה בקריאת שמע וברכותיה – הלכות קריאת שמע ב,טו-טז).
י. כָּל יוֹם שֶׁגּוֹמְרִין בּוֹ אֶת הַהַלֵּל – מְבָרֵךְ לְפָנָיו. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו – מְבָרֵךְ. כֵּיצַד מְבָרֵךְ? 'יְהַלְלוּךָ יי אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ וְצַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, כִּי אַתָּה יי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָעִים לְזַמֵּר, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הָאֵל, בָּרוּךְ אַתָּה יי, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַמְשֻׁבָּח הַמְפֹאָר חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'.
יא. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל מֵ"אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי" עַד סוֹף הַהַלֵּל, כּוֹפְלִין כָּל דָּבָר וְדָבָר שְׁנֵי פְּעָמִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל – יִכְפֹּל, וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִכְפֹּל – אֵין כּוֹפְלִין.
יא. כּוֹפְלִין כָּל דָּבָר וְדָבָר. כל פסוק ופסוק.
יב. מִנְהַג קְרִיאַת הַהַלֵּל בִּימֵי חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיָה: אַחַר שֶׁמְּבָרֵךְ גָּדוֹל שֶׁמַּקְרֵא אֶת הַהַלֵּל, מַתְחִיל וְאוֹמֵר: "הַלְלוּיָהּ"(תהלים קיג,א), וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: "הַלְלוּ עַבְדֵי יי" (שם), וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: "הַלְלוּ אֶת שֵׁם יי" (שם), וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: "יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם קיג,ב), וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ'; וְכֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ עוֹנִין בְּכָל הַהַלֵּל 'הַלְלוּיָהּ' מֵאָה וְשָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים, סִימָן לָהֶן – שְׁנוֹתָיו שֶׁל אַהֲרֹן.
יג. וְכֵן כְּשֶׁהַקּוֹרֵא מַגִּיעַ לְרֹאשׁ כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק – הֵם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין מַה שֶּׁאָמַר. כֵּיצַד? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (תהלים קיד,א), כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין 'בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם'; וְהַקּוֹרֵא אוֹמֵר: "בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז" (שם), וְכָל הָעָם עוֹנִין 'הַלְלוּיָהּ', עַד שֶׁיֹּאמַר: "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יי אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי" (שם קטז,א), כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יי' וכו'. וְכֵן כְּשֶׁיֹּאמַר הַקּוֹרֵא: "הַלְלוּ אֶת יי כָּל גּוֹיִם" (שם קיז,א), כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין 'הַלְלוּ אֶת יי כָּל גּוֹיִם'.
יד. הַקּוֹרֵא אוֹמֵר: "אָנָּא יי הוֹשִׁיעָה נָּא" (תהלים קיח,כה), וְהֵן עוֹנִין 'אָנָּא יי הוֹשִׁיעָה נָּא', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רֹאשׁ פֶּרֶק. הוּא אוֹמֵר: "אָנָּא יי הַצְלִיחָה נָּא" (שם), וְהֵן עוֹנִין 'אָנָּא יי הַצְלִיחָה נָּא'. הוּא אוֹמֵר: "בָּרוּךְ הַבָּא" (שם קיח,כו), וְכָל הָעָם אוֹמְרִים: "בְּשֵׁם יי" (שם). וְאִם הָיָה הַמַּקְרֵא אֶת הַהַלֵּל קָטָן אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה – עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין מִלָּה מִלָּה בְּכָל הַהַלֵּל. זֶה הוּא הַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן וּבוֹ רָאוּי לֵילֵךְ. אֲבָל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ רָאִיתִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת מִנְהָגוֹת מְשֻׁנּוֹת בִּקְרִיאָתוֹ וּבַעֲנִיַּת הָעָם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לְאַחֵר.
יד. עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין מִלָּה מִלָּה בְּכָל הַהַלֵּל. משום שאינו יכול לצאת ידי חובה בקריאתם.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות מגילה וחנוכה

ימי החנוכה,דיני הלל ההלל🕎

ימי החנוכה:
בזמן בית שני גזרה מלכות יון גזרות על ישראל וביטלו דתם, והושיעם ה' ובכ"ה בכסלו גברו בית חשמונאי על מלכות יון ואיבדום, ונכנסו להיכל וטיהרוהו, ונעשה נס פך השמן. ומשום כך התקינו חכמי הדור ההוא, לעשות את שמונת הימים המחילים בכ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות על פתחי הבתים בכל לילה, ואסורים בהספד ובתענית.

הברכות – 1.להדליק של חנוכה. 2.שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. 3.(בלילה הראשון) שהחיינו.

הלל:
גומרים את ההלל בחג הסוכות, וביו"ט ראשון של פסח, ובעצרת [אך לא בראש השנה ויום הכיפורים שהם ימי תשובה ויראה, ולא בפורים שקוראים בו את המגילה].ובחנוכה.
קריאת ההלל בראשי חדשים ובשאר ימי הפסח אינה מצוה אלא מנהג, ולפיכך קוראים אותה בדילוג, ואין מברכים עליה, והיחיד אינו קורא אותה כלל.
כל היום כשר לקריאת ההלל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.לעולם לא מברכים על מצווה דרבנן שניתקנה מפני הספק?

2.האם גומרים את ההלל בחול המועד פסח?

3.האם מברכים על ההלל בראש חודש?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן