פרק ג', הלכות מחוסרי כפרה, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוּת – הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוּת – מוֹנֶה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים כְּזָבָה, וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי, וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל – סוֹתֵר הַכֹּל, וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם הָרְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה.
א. מוֹנֶה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים כְּזָבָה. סופר שבעה ימים נקיים מזוב, כשם שהזבה מונה שבעה ימים נקיים מדם (הלכות איסורי ביאה ו,יא). וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי. במשך היום. וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. ממתין לערב. סוֹתֵר הַכֹּל. הספירה כולה בטלה. אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל. לפני שהגיע הלילה (אבל ראייה בלילה השמיני אינה סותרת כדלקמן ה"ד). וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם הָרְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה. שהימים הנקיים צריכים להיות רצופים בלא זוב.
ב. זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה – אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד, וּמַשְׁלִים שִׁבְעַת יָמִים, וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד? רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי – סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי, וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי.
ב. אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד. שהיום שבו ראה קרי אינו נספר במניין השבעה, אך אינו מבטל את שבעת הנקיים. סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים. על מנת להשלים את הארבעה ימים שכבר מנה למניין של שבעה ימים.
ג. זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר, וְלֹא בָּדַק כָּל שִׁבְעָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמוֹ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב, וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה, וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר – עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה, וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.
ג. בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה. של שבעת הנקיים. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. שמתחילה הוחזק טהור, וחזקה זו לא בטלה, שהרי גם בסוף נמצא כך (ראה גם הלכות איסורי ביאה ו,כא-כב).
ד. כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת – אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד? רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת בִּלְבַד, וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב – אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁנַיִם, אֶלָּא סוֹתֶרֶת, וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, וַאֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָן בְּיוֹם אֶחָד, אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים – אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן.
רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי – מֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל זָב בַּעַל שָׁלֹשׁ שֶׁרָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר יְמֵי נְקִיִּים – אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ אֵלּוּ, אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת, הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן, וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכֹּל, חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁמוֹנִים, שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה.
ד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים. אף על פי שכמעט כלו ימי השבעה נקיים, עדיין הראיות עומדות לסתירה ולא לקרבן.
בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. שאינו מביא קרבן וטהרתו מסתיימת בסוף שבעת הנקיים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת. והרי הוא צריך למנות שבעה נקיים חדשים לשלוש הראיות השניות הואיל ויש כאן זיבה חדשה (ראה תוספתא זבים א,ט). הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכֹּל. מאחר שאין הזב יכול להביא את קרבנו אלא ביום השמיני ולא בלילה שלפניו (שהלילה נחשב כזמן שאינו ראוי לכל הקרבנות), נמצא שעדיין לא היה לזב שום זמן שבו הוא יכול להקריב את קרבנו הראשון, ולפיכך אין הראיות שבלילה זה מחייבות אותו בקרבן נוסף. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁמוֹנִים. שהיולדת נקבה מביאה קרבנה ביום שמונים ואחד ללידתה (לעיל א,ה), ואם הפילה נפל בלילה שלפניו חייבת עליו קרבן נוסף, ואף על פי שלא הגיע עדיין זמן הקרבן הראשון להיקרב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ח. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת הלכתית.
ה. רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה, וְאִם אַחֲרֶיהָ רָאָה שְׁתַּיִם, מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶן לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי – אֵין מִצְטָרְפוֹת, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל זִיבוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה.
ה. וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה… כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה. שהרי אינה מטמאת אותו אלא כבעל קרי, ואין הוא נעשה זב עד שיראה ראייה שנייה (לעיל ב,ה-ו). ולכן הולכים אחר הראיות שהיו ביום שמיני בזמן שהיה ראוי לקרבן, וצריך להביא קרבן נוסף.
ו. הַכֹּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה, אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ, וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָם בַּקֳּדָשִׁים, וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת, שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים.
ו. אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים. ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב א,ד. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה. על החרש והשוטה (שעל העבדים בוודאי מביאים כפרה, ראה הלכות שגגות י,ו). שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. ועל הקטן מביאים כפרה להאכילו בקדשים (לעיל א,ה). וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה. אדם שהתפתחותו המינית פגומה, בין אם נפגמה בידי אדם ובין אם נולד פגום מלידה (ראה הלכות אישות ב,יג-יד). מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים. ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב א,ה.
ז. הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס – נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה: מִתְטַמְּאִין בְּדָם כַּנָּשִׁים וּבְלֹבֶן כָּאֲנָשִׁים, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן זָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאָת דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה – מְבִיאִין קָרְבָּן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים לַלֹּבֶן וְרָאָה הָאֹדֶם, אוֹ לָאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר.
ז. הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס. ראה לעיל א,ט. נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. הואיל ויש ספק אם הם איש או אישה (ראה הלכות אישות ב,כד-כה). מִתְטַמְּאִין בְּדָם כַּנָּשִׁים וּבְלֹבֶן כָּאֲנָשִׁים. אם רואים דם נעשים נידה או זבה כאישה שרואה דם, ואם רואים זוב או קרי, נטמאים על ידי כך כאנשים (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב א,ו-ז). מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. כדין קרבנו של מחוסר כפרה הבא על הספק (ראה לעיל א,ו). הָאֹדֶם. דם. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר. שאף על פי שהם מטמאים בלובן ובאודם, אין אחד מהם סותר את שבעת הנקיים של השני, שהרי בין אם הם איש ובין אם הם אישה לעולם אינם סותרים באופן זה (ראה כס"מ).

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות מחוסרי כפרה

שבעה נקיים בזב

ספירה -שבעה ימים נקיים. זיבה אחת סותרת את כל הספירה הכללית וקרי סותר אותו יום.
בדיקה -אם בדק בתחילה ובסוף, בחזקה שהכל טהור.
ראיות -אם הן סותרות, אינם נחשבות עבור קרבן.

הכול מטמאים בזיבה-אפילו קטן בן יומו, והגרים, והעבדים, וחירש ושוטה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ראה ג' ראיות בתוך ז' נקיים, האם חייב בקרבן?

2.זב של שתי ראיות שראה שלש ראיות בליל שמיני של ז' נקיים-חייב קרבן?

3.מינימום הבדיקות שיכול להטהר על ידן-2?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן