פרק ג', הלכות מטמאי משכב ומושב, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בּוֹעֵל נִדָּה – כַּנִּדָּה, שֶׁהוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה, מְטַמֵּא כֵּלִים בְּמַגָּע, וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וּמְטַמֵּא בְּהֶסֵּט, וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב כַּנִּדָּה.
א. וּמְטַמֵּא בְּהֶסֵּט. שאם הסיט את הטהור הוא מטמא אותו כשם שמטמאים הזב וחבריו (ראה לקמן ח,א-ב). וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב כַּנִּדָּה. שמטמא את הדברים המיועדים לשכיבה או רכיבה הנמצאים תחתיו אף על פי שאינו נוגע בהם, כשם שהנידה מטמאת.
ב. אֵין מִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ כְּמִשְׁכַּב נִדָּה וּמֶרְכָּבָהּ, שֶׁהַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב שֶׁדָּרְסָה עָלָיו נִדָּה – אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, וּמִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ – וְלַד טֻמְאָה, כַּכֵּלִים שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן, שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֶלָּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין בִּלְבַד.
וְלָמָּה נִגְרְעָה טֻמְאַת מִשְׁכָּבוֹ מִטֻּמְאַת מִשְׁכָּבָהּ? מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר בְּבוֹעֵל נִדָּה: "וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא טו,כד), וְנֶאֱמַר בּוֹ: "כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא" (שם, ושם: וְכָל); מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר: "וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב? וְלָמָּה נֶאֱמַר? מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב נְתָקוֹ מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה, מִלְּטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים, וּתְלָאוֹ בְּטֻמְאָה קַלָּה, שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁכָּבוֹ וָלָד וְלֹא יְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד, כִּשְׁאָר וַלְדוֹת הַטֻּמְאוֹת.
ב. שֶׁדָּרְסָה עָלָיו נִדָּה. טימאה אותו באחת מחמשת הדרכים שהזב וחבריו מטמאים את המשכב והמרכב, שכל אחת מדרכים אלו נקראת מדרס (לפירוטם ראה לקמן ז,א). וְלַד טֻמְאָה כַּכֵּלִים שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן. שהם ראשון לטומאה בלבד.
מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב. שכיוון שהוא טמא כמוה הרי הדבר ברור שהוא יטמא משכב כשם שהיא מטמאת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בדרישת הפסוקים. שֶׁהַכָּתוּב נִתְּקוֹ מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וכו'. הפסוק בא להוציא את בועל הנידה מכלל טומאה חמורה כנידה, ולהכניסו לדין טומאה קלה.
ג. אֶחָד הַבָּא עַל הַנִּדָּה אוֹ עַל הַזָּבָה אוֹ עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם אוֹ עַל הַיּוֹלֶדֶת, בֵּין כְּדַרְכָּן בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן, אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר, בֵּין גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה בֵּין קָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַבּוֹעֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהַנִּבְעֶלֶת בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה, אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בַּנִּדָּה בִּלְבַד, שֶׁהוּא וָלָד וְאֵינוֹ אָב. וְכֵן בּוֹעֵל הַזָּב – הֲרֵי הוּא כַּנּוֹגֵעַ בּוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בַּזָּב אוֹ הַנִּבְעָל מִן הַזָּב.
ג. אֶחָד הַבָּא וכו'. דין אחד שווה בכולן, שהבא עליהן מטמא כמותן. שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. זבה שראתה דם יום אחד או שניים בלבד שצריכה לשמור יום נקי אחד לטהרתה (הלכות איסורי ביאה ו,ז-ח). בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן. ביאה בפי הטבעת, מאחור. הַמְעָרֶה. תחילת הביאה (ראה הלכות איסורי ביאה א,י). הַגּוֹמֵר. השלמת הביאה (ראה שם). בֵּין גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה וכו'. אפילו כאשר אחד מהם אינו בר עונשין.
אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה. הואיל ופחות מגיל זה אין ביאתם נחשבת ביאה (הלכות איסורי ביאה א,יג). וְכֵן בּוֹעֵל הַזָּב. מי שבעל את הזב (משכב זכור). אוֹ הַנִּבְעָל מִן הַזָּב. אישה הנבעלת על ידי הזב (ראה פה"מ כלים א,ד).
ד. הַנִּדָּה וְהַזָּבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם וְהַיּוֹלֶדֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָת דָּם – כֻּלָּן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבַּנִּדָּה.
כֵּיצַד? אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה וְאֵין לָהּ וֶסֶת, וּבָדְקָה עַצְמָהּ בְּשַׁחֲרִית וּמָצְאָה טָהוֹר, וּבַחֲצִי הַיּוֹם בָּדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה דָּם – הֲרֵי כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂת מִשְּׁעַת פְּקִידָה רִאשׁוֹנָה עַד פְּקִידָה שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ.
וְכֵן אִם בָּדְקָה הַיּוֹם וּמָצְאָה טָהוֹר, וּלְאַחַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם – כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂת מֵעֵת שֶׁמָּצְאָה דָּם עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לְמַפְרֵעַ טְמֵאוֹת.
וְעֵד שֶׁלְּאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי הוּא כִּפְקִידָה; וְשֶׁלִּפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ – אֵינוֹ כִּפְקִידָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹדֶקֶת בּוֹ יָפֶה.
ד. וְהַיּוֹלֶדֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָת דָּם. שגם באופן זה היא טמאה (הלכות איסורי ביאה י,א). כֻּלָּן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ וכו'. שמטמאות את הטהרות שעסקו בהם קודם שנמצאו טמאות, החל מן היממה האחרונה או משעת הבדיקה האחרונה, כמבואר בסמוך.
וְאֵין לָהּ וֶסֶת. אין המחזור שלה בא בעת קבוע, כך שאינה יודעת מתי תראה דם ותיטמא. בְּשַׁחֲרִית. בבוקר. כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂת. דברים טהורים שהתעסקה בהם. מִשְּׁעַת פְּקִידָה. מהזמן שבדקה עצמה. טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. שמאחר שאין לה וסת ייתכן שנטמאה מיד לאחר הבדיקה הקודמת ולא הרגישה בכך עד שראתה כעת.
עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לְמַפְרֵעַ טְמֵאוֹת. שבמקרה שבין בדיקה לבדיקה יש יותר מיממה אחת אין האישה טמאה למפרע אלא שיעור יממה.וְעֵד שֶׁלְּאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ וכו'. דרך הנשים לבדוק עצמן אחר תשמיש המיטה במטלית (הנקראת עד) שמא נטמאו במהלך התשמיש (ראה הלכות איסורי ביאה ד,יד-טז). מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹדֶקֶת בּוֹ יָפֶה. שמחמת החיפזון שלפני התשמיש אין הבדיקה נעשית כראוי.

ה. אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, וְרָאָת דָּם בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וְאֵינָהּ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ. הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ וְלֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ, וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ, וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת נִדָּה מִשְּׁעַת וִסְתָּהּ, וְזוֹ הִיא טֻמְאַת וְסָתוֹת הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. וְאִם מָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה כְּשֶׁבָּדְקָה אַחַר הַוֶּסֶת – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
ה. בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ. בעת הקבוע לראייתה (ראה לקמן ה"ו). דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אינה מטמאת אלא משעה שראתה (ראה גם הלכות איסורי ביאה ט,ד). וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת נִדָּה מִשְּׁעַת וִסְתָּהּ. אף על פי שעבר יותר מיממה אחת משעת הווסת. שמאחר שיש לה וסת קבוע מסתבר שנטמאה בשעת הווסת.
ו. כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת – תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ מְפַהֶקֶת, אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת, אוֹ חוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְּרֵסָהּ וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, אוֹ אֲחָזַתָּה צַמְרוּרִית, אוֹ רֹאשָׁהּ כָּבֵד עָלֶיהָ, אוֹ אֵבָרֶיהָ כְּבֵדִין, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת בְּעֵת שֶׁיַּתְחִיל בָּהּ מִקְרֶה מֵאֵלּוּ מִיָּד בִּתְחִלָּתוֹ, וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁתַּמְתִּין בְּמִקְרֶה זֶה שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם וְאַחַר כָּךְ תִּרְאֶה הַדָּם בְּסוֹף הַוֶּסֶת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִּתְחִלַּת הַוֶּסֶת – כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂת בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְמֵאוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בְּסוֹף הַוֶּסֶת – כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂת בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְהוֹרוֹת, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת עַד עֵת שֶׁמָּצְאָה הַדָּם.
ו. תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ. תדע שהדם עתיד לבוא, לפי מאורעות הגוף. חוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְּרֵסָהּ וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ. מרגישה כבדות בתחתית בטנה. אֲחָזַתָּה צַמְרוּרִית. חשה בחום וברעידות. וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. ראה גם הלכות איסורי ביאה ח,ב.
לְמוּדָה. רגילה.
ז. הָרוֹאָה כֶּתֶם – טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד עֵת הַפְּקִידָה. וְכֵן הַבֶּגֶד שֶׁנִּמְצָא עָלָיו הַכֶּתֶם – טָמֵא לְמַפְרֵעַ. וְעַד כַּמָּה? עַד שֶׁתֹּאמַר: 'בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה עָלָיו כֶּתֶם'.
אֲפִלּוּ כִּבְּסָה אוֹתוֹ וְלֹא בָּדְקָה – טָמֵא מִקֹּדֶם הַכִּבּוּס לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת בְּדִיקָה. וַאֲפִלּוּ נִמְצָא הַכֶּתֶם לַח – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת הַבְּדִיקָה, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: מִיָּמִים הָיָה שָׁם, וְעַתָּה נָפְלוּ עָלָיו מַיִם וְנַעֲשָׂה לַח.
ז. הָרוֹאָה כֶּתֶם. של דם על בשרה או על בגדיה, שהיא טמאה מדברי סופרים שמא הוא מדם שבא מן המקור (להגדרת הכתם המטמא ראה הלכות איסורי ביאה פרק ט). עַד עֵת הַפְּקִידָה. אפילו אם הבדיקה האחרונה נעשתה לפני יותר מעשרים וארבע שעות, שלעניין זה הכתם חמור מן הראייה הואיל ויש חשש שהוא יצא מזמן (ריק"ו מובא בכס"מ, וראה פסקה הבאה). וְכֵן הַבֶּגֶד שֶׁנִּמְצָא עָלָיו הַכֶּתֶם טָמֵא לְמַפְרֵעַ. והטהרות שנגעו בו במשך זמן זה נטמאו.
טָמֵא מִקֹּדֶם הַכִּבּוּס. שייתכן שהכתם היה עוד קודם הכיבוס ולא ירד בכיבוס. וַאֲפִלּוּ נִמְצָא הַכֶּתֶם לַח. שמסתבר לומר שהדם יצא מגופה לא מזמן וטרם הספיק להתייבש.
ח. וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁדַּיָּן שְׁעָתָן – כִּתְמָן כִּרְאִיָּתָן, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתָן לְמַפְרֵעַ.
כָּל אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַטְּמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ, בֵּין רוֹאָה דָּם בֵּין מָצְאָה כֶּתֶם – מְטַמְּאוֹת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב לְמַפְרֵעַ לְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים. וְכֵן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן טְמֵאִים לְמַפְרֵעַ. וַאֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל – מְטַמְּאוֹת אוֹתוֹ לְמַפְרֵעַ. אֲבָל אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַבּוֹעֵל לְמַפְרֵעַ מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה, אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בִּלְבַד. וְכָל הָרוֹאָה כֶּתֶם – הַבּוֹעֵל אוֹתָהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם, טָמֵא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה.
ח. וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁדַּיָּן שְׁעָתָן. הנשים שאינן מטמאות למפרע אלא משעה שראו בלבד (ראה לקמן ד,א; וראה הלכות איסורי ביאה ט,ה). כִּתְמָן כִּרְאִיָּתָן. דינם זהה.
לְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים. שהמשכב והמרכב שלהן הוא אב הטומאה המטמא אדם וכלים. וַאֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל וכו'. שיש לו כיסוי צמוד ומהודק. שאף על פי שאינו נטמא באוהל המת (הלכות טומאת מת כא,א), נטמא על ידי היסט הזב (ראה לקמן ח,ג). אֲבָל אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַבּוֹעֵל לְמַפְרֵעַ. ראה גם הלכות איסורי ביאה ח,יג, ט,ג. אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בִּלְבַד. שהבועל אחת מנשים אלו קודם שנמצאו טמאות, אינו נעשה טמא למפרע בטומאה חמורה כדין בועל נידה אלא כדין אדם שנגע בנידה שהוא ולד הטומאה ומטמא אוכלים ומשקים בלבד. הַבּוֹעֵל אוֹתָהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם טָמֵא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה. שמשעה שראתה כתם היא טמאה מכאן ולהבא ואין לה חזקת טהרה יותר ולפיכך הבועל אותה נעשה טמא כבועל נידה (מה שאין כן לגבי הבועל למפרע שאינו נעשה טמא כבועל נידה הואיל ובשעה שבעל הייתה האישה בחזקת טהורה ריטב"א נידה טו,א).
ט. מְעֻבֶּרֶת שֶׁהוֹצִיא עֻבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ – אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה. וְטֻמְאַת יוֹלֶדֶת יָד, וְטֻמְאַת מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה לְמַפְרֵעַ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְטֻמְאַת וְסָתוֹת וְטֻמְאַת כְּתָמִים – הַכֹּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק.
לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים, אֶלָּא תּוֹלִין. וְכֵן חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ בְּאֵלּוּ – תּוֹלִין. אֲבָל הַנַּעֲשִׂין עַל טָהֳרַת הַתְּרוּמָה, וְחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה – אֵינָן מִתְטַמְּאִין בְּכָל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵיהֶם.
נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁכָּל אַחַת מֵאֵלּוּ הַנָּשִׁים, וּמִשְׁכָּבָן, וּמֶרְכָּבָן, וְרֻקָּן, וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶם, וּבוֹעֵל רוֹאָה כֶּתֶם מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם, וּבוֹעֵל יוֹלֶדֶת אֵבֶר מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הָאֵבֶר וְחָזַר – כֻּלָּן אֲבוֹת טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ט. שֶׁהוֹצִיא עֻבָּר אֶת יָדוֹ. אל מחוץ לגוף אמו. אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה. שלעניין טומאה היא נחשבת כיולדת (אף על פי שלעניין ימי טוהר אינה נחשבת יולדת עד שיצא רוב הוולד, ראה הלכות איסורי ביאה י,ז). שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד. וְטֻמְאַת וְסָתוֹת וְטֻמְאַת כְּתָמִים. המבוארות לעיל הל' ה-ז.
תּוֹלִין. מניחים ללא הכרעה. חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. חולין שמקפידים על טהרתם כאילו היו מאכלים של קודש, שלדברים אחדים הם נחשבים כקודש (ראה הלכות שאר אבות הטומאות יב,טז). אֲבָל הַנַּעֲשִׂין עַל טָהֳרַת הַתְּרוּמָה. שאף על פי שמקפידים על טהרתם כדרגת טהרת התרומה, לעניין זה אין הם נחשבים כתרומה. וְחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה. עיסה שלא הפרישו ממנה חלה עדיין. שאף על פי שהחלה עצמה שווה בדרגת טהרתה לתרומה, עיסה זו נחשבת כחולין ואינה נטמאת בטומאה זו (שם יא,יד-טו).
שֶׁכָּל אַחַת מֵאֵלּוּ הַנָּשִׁים. שנטמאו באחת מן הטומאות שהוזכרו בתחילת ההלכה. וּבוֹעֵל יוֹלֶדֶת אֵבֶר מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הָאֵבֶר וְחָזַר. שגם היא מטמאת מכאן ולהבא ולפיכך דין הבועלה זהה לדין הבועל את הרואה כתם מאחר שנמצא (ראה ביאור לעיל ה"ח).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב

בועל נידה, טומאות מדברי סופרים
א) בועל נידה/זבה/יולדת – טמא כנידה=אב הטומאה, ומטמא פחות ממנה=מטמא משכב ומושב ועושה אותם ראשון לטומאה;
ב) נידה/זבה/יולדת טמאות למפרע מזמן הבדיקה האחרונה ולא יותר מ-24 שעות (עת לעת).
ג) כתם בלא הרגשה מטמא למפרע מתקנת חכמים.
ד) מחמירים רק בתרומה וקודשים בכל מה שמתקנת חכמים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מזרן היולדת טמא מדרבנן?

2.הנוגע בנידה – הופך לאב הטומאה?

3.אישה שמפהקת – טמאה?

תשובות

1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן