פרק ג', הלכות מילה, ספר אהבה
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמָּל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיָּמוּל: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה', אִם הָיָה מָל בֶּן חֲבֵרוֹ. וְאִם מָל בְּנוֹ, מְבָרֵךְ: 'וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַבֵּן'. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֶרֶת: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ', שֶׁמִּצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בָּנָיו יָתֵר עַל הַמִּצְוָה שֶׁמְּצֻוִּין כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּמוּלוּ כָּל עָרֵל שֶׁבֵּינֵיהֶן. לְפִיכָךְ, אִם אֵין שָׁם אָבִיו — אֵין מְבָרְכִין אֲחֵרִים בְּרָכָה זוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָהּ בֵּית דִּין אוֹ אֶחָד מִן הָעָם. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ.
א. מָל בֶּן חֲבֵרוֹ… מָל בְּנוֹ. כאשר מקיים את המצווה עבור בנו שלו, שהיא הדרך המושלמת של המצווה, נוסח הברכה הוא 'למול'. כאשר מקיימה עבור אחר, הנוסח הוא 'על המילה' (וכן הוא בברכות נוספות כגון לקמן ה"ה; לפירוט הכלל ראה הלכות ברכות יא,יא-יג; שו"ת הרמב"ם שלב). שֶׁמִּצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בָּנָיו. ולכן הוא מברך ברכה נוספת על המצוה.
ב. וְאִם הָיוּ שָׁם עוֹמְדִין, אוֹמְרִין: 'כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית, כָּךְ תַּכְנִיסוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים'.  ג וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲבִי הַבֵּן אוֹ הַמָּל אוֹ אֶחָד מִן הָעוֹמְדִין שָׁם בְּרָכָה זוֹ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יָדִיד מִבֶּטֶן, וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת, אֵל חַי חֶלְקֵנוּ לָעַד. צוּרֵנוּ, צַוֵּה כְּצִוִּיתָ לִקְדוֹשִׁים לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. בָּרוּךְ אַתָּה יי כּוֹרֵת הַבְּרִית'. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'.
ב. עוֹמְדִין. נוכחים נוספים.
ג. בָּרוּךְ אַתָּה וכו'. ברכה העוסקת בלשון פיוטית בקדושתו של עם ישראל, בברית הנכרתת בינו ובין הקדוש ברוך הוא, ובתפילה לישועה. קִדֵּשׁ יָדִיד. קידש את אברהם אבינו, שנקרא ידידו של הקב"ה, מרחם אמו (תוס'); ויש מפרשים — יצחק אבינו (רש"י), או יעקב אבינו (גאונים). וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. ציווה אותו על המילה החקוקה בבשר. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ לָעַד. בשכר מצוות המילה, הקב"ה נהיה חלקנו לעד בכך שכרת עמנו ברית נצחית (ראה בראשית יז,ז; שו"ת הרמב"ם ריד). צַוֵּה כְּצִוִּיתָ לִקְדוֹשִׁים. צווה כפי שציווית כלפי אבותינו הקדושים. לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. להציל את נפשות שארית עמך מכליה. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וראה גם הלכות ברכות יא,ט.
ד. הַמָּל אֶת הַגֵּרִים, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מֵהֶן דַּם בְּרִית, שֶׁאִלְמָלֵי דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיהו לג,כה)'.
ד. שֶׁאִלְמָלֵי דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. העולם מתקיים בזכות קיום מצוות המילה.
ה. הַמָּל אֶת עַבְדּוֹ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶן דַּם בְּרִית, שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" וכו' (ירמיהו לג,כה)'. וְאִם מָל עֶבֶד שֶׁל אֲחֵרִים מְבָרֵךְ: 'עַל מִילַת הָעֲבָדִים'. וְהַמָּל אָדָם גָּדוֹל — צָרִיךְ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵךְ, וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּהוּ וּמָל אוֹתוֹ.
ה. צָרִיךְ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ. שאין לומר דברים שבקדושה כנגד הערווה (עיין הלכות קריאת שמע ג,טז).
ו. גֵּר שֶׁמָּל קֹדֶם שֶׁיִּתְגַּיֵּר וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד מָהוּל — כְּשֶׁמַּטִּיפִין מֵהֶן דַּם בְּרִית, אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה. וְכֵן אַנְדְּרָגִינָס — אֵין מְבָרְכִין עַל מִילָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ וַדַּאי.
ו. כְּשֶׁמַּטִּיפִין מֵהֶן דַּם בְּרִית. כמבואר לעיל א,ז. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ וַדַּאי. שהוא ספק נקבה.
ז. גּוֹי שֶׁצָּרִךְ לַחְתֹּךְ עָרְלָתוֹ מִפְּנֵי מַכָּה אוֹ שְׁחִין שֶׁנּוֹלַד בָּהּ — אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַחְתֹּךְ לוֹ אוֹתָהּ, שֶׁהַגּוֹיִם לֹא מַעֲלִין אוֹתָן מִידֵי מִיתָה וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָן אֵלֶיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָה בִּרְפוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לְמִצְוָה. לְפִיכָךְ, אִם נִתְכַּוֵּן הַגּוֹי לְמִילָה — מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לָמוּל אוֹתוֹ.
ז. לֹא מַעֲלִין אוֹתָן מִידֵי מִיתָה. אין מצילים אותם כאשר הם בסכנה (הלכות עבודה זרה י,א-ב, הלכות רוצח ד,יא). שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָה. מוסרת הערלה, ובכך יש קיום מצווה (ראה הלכות מלכים י,י, שו"ת הרמב"ם קמח).
ח. מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים" (ירמיהו ט,כה). וּגְדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁלֹּא נִקְרָא אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית יז,א-ב). וְכָל הַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהִנִּיחַ עָרְלָתוֹ אוֹ מְשָׁכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים הַרְבֵּה — אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
ח. וְהִנִּיחַ עָרְלָתוֹ. השאיר ערלתו ולא הסירה. אוֹ מְשָׁכָהּ. כיסה אותה בבשרו, כדי שלא יהיה ניכר שהוא מהול.
ט. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲמוּרָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלֶיהָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ בַּדֶּרֶךְ. וְכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה נִכְרְתוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית וכו' מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דברים כח,סט), וְשָׁם הוּא אוֹמֵר: "אַתֶּם נִצָּבִים וכו' לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יי אֱלֹהֶיךָ" (שם כט,ט-יא) — הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת; וְעַל הַמִּילָה נִכְרְתוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית יז,ב), "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (שם יז,ד), "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם יז,ז), "לִבְרִית עוֹלָם" (שם), "אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (שם יז,ט), "זֹאת בְּרִיתִי" (שם יז,י), "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית" (שם יז,יא), "וְהָיְתָה בְרִיתִי" (שם יז,יג), "לִבְרִית עוֹלָם" (שם), "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (שם יז,יד), "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ" (שם יז,יט), "לִבְרִית עוֹלָם" (שם), "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (שם יז,כא).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
נִגְמַר סֵפֶר שֵׁנִי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים: הִלְכוֹת קְרִיַּת שְׁמַע — אַרְבָּעָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת תְּפִלָּה — חֲמִשָּׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְסֵפֶר תּוֹרָה — עֲשָׂרָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת צִיצִית — שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים. הִלְכוֹת בְּרָכוֹת — אַחַד עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת מִילָה — שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים.
ט. שֶׁלֹּא נִתְלָה. לא ניתנה לו הארכה לקיימה, כאשר היה בדרך ממדין למצרים ולא מל את בנו (שמות ד,כד-כו). נִכְרְתוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת בִּלְבַד. שלוש פעמים מוזכרת המילה 'ברית' ביחס לכלל מצוות התורה.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות מילה
פרק אחרון בנושא זה

*ברכת המילה*

המל מברך קודם המילה "על המילה", או "למול את הבן" אם מל את בנו בעצמו, ואבי הבן מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". אח"כ מברך אחד הנוכחים ברכת "אשר קידש ידיד מבטן", ואבי הבן מברך "שהחיינו". המל את בגר או את העבד מברך "למול את הגרים" או "למול את העבדים". מי שנולד כשהוא מהול, אין מברכים על הטפת דם ברית שלו.
"מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר כי כל הגוים ערלים, וגדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו', וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף ע"פ שהיה בדרך, וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות, ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו."
(הלכה ז-ח-ט)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. לדעת הרמב"ם, מי צריך לברך את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"?

א- אבי הבן.
ב- בית הדין.
ג- אבי הבן או בית הדין או אחד מן העם.

[פרק ג', הלכה א']

2. כמה ברכות מברך אבי הבן, כשהוא מל את בנו בעצמו?

א- שתי ברכות.
ב- שלוש ברכות.
ג- ארבע ברכות.

[פרק ג', הלכה א-ג]

3. כמה בריתות נכרתו על כל התורה, וכמה בריתות נכרתו על המילה?

א- על כל התורה – 3; על ברית המילה – 13.
ב- על כל התורה – 3; על ברית המילה – 11.
ג- על כל התורה – 6; על ברית המילה – 13.

[פרק ג', הלכה ט']

 

תשובות
1-א 2-ג 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן