פרק ג', הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׁאָר כָּל הַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בְּמָעוֹת דִּין תּוֹרָה, וּמִשֶּׁיִּתֵּן אֶת הַמָּעוֹת – קָנָה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקָּנוּ הַמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא בְּהַגְבָּהָה, אוֹ בִּמְשִׁיכַת דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ.
א. הַמִּטַּלְטְלִין. חפצים וכל דבר שאינו מחובר לקרקע (ואינו אדם). נִקְנִין בְּמָעוֹת דִּין תּוֹרָה. בקניין כסף, כדין הקרקע והעבדים (לעיל א,ג, ב,א). אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ וכו'. טעם התקנה מבואר לקמן ה"ה. אֶלָּא בְּהַגְבָּהָה אוֹ בִּמְשִׁיכַת דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ. ראה לקמן ד,ג פירוט המקומות שבהם אפשר לקנות בקניינים אלו.
ב. כֵּיצַד? הַמְקַבֵּץ עֵצִים אוֹ פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְעָשָׂה מֵהֶן טְעוֹן גָּדוֹל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהוֹ – אֵינוֹ נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר הָאֶגֶד וּלְהַגְבִּיהוֹ עֵץ עֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
אֲבָל אִם הָיָה הַטְּעוֹן שֶׁל פִּלְפְּלִין אוֹ אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְהָיָה גָּדוֹל שֶׁאֵין אֶחָד יָכוֹל לְהַגְבִּיהוֹ – הֲרֵי זֶה נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה, שֶׁאִם יַתִּירוֹ יִתְפָּרֵד, וְיִהְיֶה לוֹ בּוֹ טֹרַח גָּדוֹל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
ב. טְעוֹן גָּדוֹל. מטען גדול וכבד. לְהַתִּיר הָאֶגֶד וּלְהַגְבִּיהוֹ עֵץ עֵץ. לפתוח את הקשר ולהגביה כל עץ בנפרד.
וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. מטען של פירות קטנים. שֶׁאֵין אֶחָד יָכוֹל לְהַגְבִּיהוֹ. שאדם אחד אינו מסוגל להרימו בעצמו. וְיִהְיֶה לוֹ בּוֹ טֹרַח גָּדוֹל. טרחה יתרה להגביה כל פרי בנפרד.
ג. הַסְּפִינָה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהָהּ וְיֵשׁ בִּמְשִׁיכָתָהּ טֹרַח גָּדוֹל וְאֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא לָרַבִּים – לֹא הִצְרִיכוּהָ מְשִׁיכָה, אֶלָּא נִקְנֵית בִּמְסִירָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִם אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר: 'לֵךְ מְשֹׁךְ וּקְנֵה' – אֵינוֹ קוֹנֶה הַסְּפִינָה עַד שֶׁיִּמְשְׁכֶנָּה כֻּלָּהּ וְיוֹצִיאָהּ מִכָּל הַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד הַמּוֹכֵר שֶׁלֹּא יִקְנֶה זֶה אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה.
ג. וְאֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא לָרַבִּים. שרק אנשים רבים יכולים למשכה יחד. בִּמְסִירָה. שהקונה אוחז בה בהסכמת המוכר (מאירי בבא בתרא עה,ב; וראה לקמן ד,ג פירוט המקומות שבהם אפשר לקנות בקניין זה).
ד. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַלּוֹקֵחַ מִטַּלְטְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן כָּל הַדָּמִים – יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וְכֵן הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ יִמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בֶּן הַגְבָּהָה אוֹ יִמְסֹר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִמָּשֵׁךְ. וְכֵיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ אוֹ מָשַׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ, אוֹ נִמְסַר לוֹ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִמָּשֵׁךְ – קָנָה, וְאֵין אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְכוֹפִין אֶת הַלּוֹקֵחַ לִתֵּן אֶת הַדָּמִים.
ד. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן כָּל הַדָּמִים יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. ואף על פי כן אין ראוי לעשות כן, ובית דין מקללים את החוזר בו (ראה לקמן ז,א-ב).
ה. וְלָמָּה תִּקְּנוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה בַּמִּטַּלְטְלִין? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתֵּן הַלּוֹקֵחַ דְּמֵי הַחֵפֶץ, וְקֹדֶם שֶׁיִּקָּחֶנּוּ יֹאבַד בְּאֹנֶס, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה וְנִשְׂרַף אוֹ בָּאוּ לִיסְטִים וּנְטָלוּהוּ; אִם יִהְיֶה בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ – יִתְמַהְמֵהַּ הַמּוֹכֵר וְלֹא יַצִּילוֹ. לְפִיכָךְ הֶעֱמִידוּהוּ חֲכָמִים בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל וְיַצִּיל הַחֵפֶץ, שֶׁאִם אָבַד – יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ה. וְלָמָּה תִּקְּנוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה. שמעות אינן קונות. אִם יִהְיֶה בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. אם החפץ ייחשב בבעלותו של הקונה בעודו בבית המוכר. יִתְמַהְמֵהַּ הַמּוֹכֵר וְלֹא יַצִּילוֹ. שאין לו הפסד בכך שהחפץ יינזק. יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. להחזיר המעות לקונה, כמובא בהלכה הבאה.
ו. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁאִם נָתַן דְּמֵי הַמֶּקַח וְנֶאֱנַס קֹדֶם שֶׁיִּקָּחֶנּוּ – יֹאמַר לוֹ הַלּוֹקֵחַ: 'תֵּן לִי אֶת מִקְחִי אוֹ הַחֲזִיר לִי אֶת מְעוֹתַי'; וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁאָבַד בְּאֹנֶס וְלֹא הָיָה בַּמּוֹכֵר כֹּחַ לְהַצִּיל וְלֹא נִתְרַשֵּׁל בַּדָּבָר – הֲרֵי זֶה מַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים, שֶׁהֲרֵי תִּקְּנוּ חֲכָמִים מְשִׁיכָה.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה בֵּיתוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַחֵפֶץ הַנִּמְכָּר מֻשְׂכָּר לַמּוֹכֵר – לֹא תִּקְּנוּ לוֹ חֲכָמִים מְשִׁיכָה, שֶׁהֲרֵי הַמֶּקַח בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הוּא. וּמִשֶּׁנָּתַן אֶת הַדָּמִים – נִקְנָה הַמֶּקַח, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ו. שֶׁהֲרֵי תִּקְּנוּ חֲכָמִים מְשִׁיכָה. ולפני המשיכה החפץ שייך למוכר והמעות לקונה.
לֹא תִּקְּנוּ לוֹ חֲכָמִים מְשִׁיכָה שֶׁהֲרֵי הַמֶּקַח בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הוּא. וקנהו הקונה ממילא בקניין חצר (ראה מ"מ ואבן האזל; וראה הלכות שכירות ו,ה שחצרו של אדם קונה לו אף אם היא מושכרת לאחר).
ז. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁאוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִין הַנִּמְכָּרִין מֻנָּחִין בּוֹ – קָנָה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגְבִּיהַּ וְלֹא מָשַׁךְ וְלֹא נִמְסְרוּ לוֹ, שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בִּרְשׁוּתוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׂכִירוּת קַרְקַע נִקְנֵית בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה.
ז. שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בִּרְשׁוּתוֹ. מכיוון ששכר את המקום, קונה את המיטלטלין העומדים בו בקניין חצר (ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ח-ט). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל א,יח.
ח. הַמַּקְנֶה קַרְקַע וּמִטַּלְטְלִין כְּאֶחָד, כֵּיוָן שֶׁקָּנָה הַקַּרְקַע בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה – נִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין עִמָּהּ; בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמֶכֶר אוֹ בְּמַתָּנָה, בֵּין שֶׁמָּכַר הַמִּטַּלְטְלִין וְנָתַן הַקַּרְקַע, בֵּין שֶׁמָּכַר הַקַּרְקַע וְנָתַן הַמִּטַּלְטְלִין, כֵּיוָן שֶׁקָּנָה הַקַּרְקַע – קָנָה הַמִּטַּלְטְלִין.
ח. נִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין עִמָּהּ. המיטלטלין נחשבים כטפלים לקרקע, ולכן הקונה או מקבל המתנה זוכה בהם יחד עם הקרקע (קניין זה מכונה 'קניין אגב').
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַמִּטַּלְטְלִין צְבוּרִין בְּאוֹתָהּ קַרְקַע. אֲבָל אִם הָיוּ בְּמָקוֹם אַחֵר – צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ: 'קְנֵה הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע'. אֲפִלּוּ הָיוּ הַמִּטַּלְטְלִין בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, וְאָמַר לוֹ: 'קְנֵה אוֹתָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע פְּלוֹנִית', כֵּיוָן שֶׁקָּנָה הַקַּרְקַע – נִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן צְבוּרִין בְּתוֹכָהּ. וְאִם לֹא אָמַר לוֹ: 'קְנֵה עַל גַּב הַקַּרְקַע' – לֹא קָנָה. וְקַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – קוֹנִין עַל גַּבָּהּ כָּל מִטַּלְטְלִין שֶׁיִּרְצֶה.
ט. קְנֵה הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע. עם הקרקע, אגב הקרקע. וְקַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. פיסת קרקע מזערית.
י. הִקְנָה הַשָּׂדֶה לְאֶחָד וְהַמִּטַּלְטְלִין לְאַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ: 'קְנֵה הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּב הַקַּרְקַע', וְהֶחֱזִיק הָאֶחָד בַּקַּרְקַע – לֹא קָנָה הַשֵּׁנִי הַמִּטַּלְטְלִין. וְאִם תְּפָסָן אַחַר שֶׁחָזַר בּוֹ הַמַּקְנֶה – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ, שֶׁהֲרֵי תְּפָסָן אַחַר שֶׁקָּנָה חֲבֵרוֹ הַקַּרְקַע שֶׁנִּקְנוּ אֵלּוּ עַל גַּבָּהּ.
י. לֹא קָנָה הַשֵּׁנִי הַמִּטַּלְטְלִין וְאִם תְּפָסָן אַחַר שֶׁחָזַר בּוֹ הַמַּקְנֶה וכו'. בגמרא (קידושין כז,א) הסתפקו אם ניתן להקנות בקניין אגב כאשר מקנה לשני אנשים, ולא הכריעו בספק זה. משום כך ההלכה היא כמו בכל ספק ממוני, שהמיטלטלין שייכים למוכר שמוחזק בהם על פי הכלל ש'המוציא מחברו עליו הראיה', ואם כבר תפס הקונה את המיטלטלין אין מוציאים מידו, שכעת הוא המוחזק במיטלטלין (לעיקרון זה ראה הלכות נזקי ממון א,יא ועוד).
יא. הַמַּקְנֶה עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת כְּאֶחָד: הֶחֱזִיק בָּעֲבָדִים – לֹא קָנָה הַקַּרְקָעוֹת; הֶחֱזִיק בַּקַּרְקָעוֹת – לֹא קָנָה הָעֲבָדִים, עַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ: 'קְנֵה עֲבָדִים עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע' – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכָהּ, שֶׁהָעֶבֶד מְהַלֵּךְ לְדַעַת עַצְמוֹ.
יא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ… שֶׁהָעֶבֶד מְהַלֵּךְ לְדַעַת עַצְמוֹ. כאשר המוכר אומר 'קנה מיטלטלין על גבי קרקע', בכוח אמירתו נעשים המיטלטלין טפלים לקרקע ונקנים עמה גם כאשר אינם מונחים בה (כדלעיל ה"ט), כיוון שהמוכר יכול להביאם ולהניחם בקרקע. אבל עבד שמהלך על דעת עצמו, המוכר אינו יכול לעשותו טפל לקרקע, ולכן רק כאשר העבד עומד בפועל על הקרקע הוא נחשב טפל לה (אבן האזל).
יב. הַמַּקְנֶה עֲבָדִים וּמִטַּלְטְלִין כְּאֶחָד: מָשַׁךְ הַמִּטַּלְטְלִין – לֹא קָנָה הָעֲבָדִים; הֶחֱזִיק בָּעֲבָדִים – לֹא קָנָה הַמִּטַּלְטְלִין, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּב הָעֶבֶד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּת, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ.
יב. אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּב הָעֶבֶד. מונחים עליו, ומכיוון שקנה את העבד, נעשה העבד כחצרו הקונה לו את החפצים שבה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּת. שחצר מהלכת לא קונה, כדלקמן הי"ג (ראה גם הלכות גירושין ה,יח).
יג. הַמַּקְנֶה בְּהֵמָה וְכֵלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ כְּאֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ הַבְּהֵמָה וּקְנָיָהּ – לֹא קָנָה הַכֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ עַד שֶׁיַּגְבִּיהֵם, אוֹ יִמְשֹׁךְ הַכֵּלִים עַצְמָן אִם אֵין דַּרְכָּן לְהַגְבִּיהַּ, שֶׁהַבְּהֵמָה כְּחָצֵר הַמְהַלֶּכֶת הִיא, וְאֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ קָנוּי לִבְעָלֶיהָ. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה כְּפוּתָה – קָנָה אַף כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ.
יד. אָמַר לוֹ הַמַּקְנֶה: 'מְשֹׁךְ בְּהֵמָה זוֹ וּקְנֵה כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ', הוֹאִיל וְלֹא הִקְנָה לוֹ גּוּף הַבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּשָׁכָהּ וְהִיא כְּפוּתָה – לֹא קָנָה כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ הַכֵּלִים עַצְמָן.
יד. וּקְנֵה כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ. בלבד, אך לא את הבהמה עצמה. לֹא קָנָה כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ. שהבהמה שייכת למוכר ואינה יכולה לשמש כחצר הקונה.
טו. הָיָה עָצִיץ נָקוּב לְאֶחָד, וְהָיוּ הַזְּרָעִים שֶׁבּוֹ לְאַחֵר: הִקְנָה הֶעָצִיץ לְבַעַל הַזְּרָעִים – כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ, קָנָה; הִקְנָה הַזְּרָעִים לְבַעַל הֶעָצִיץ – לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּחֲזִיק בַּזְּרָעִים עַצְמָן.
טו. עָצִיץ נָקוּב. עציץ הוא כלי שיש בו עפר וצומחים בו זרעים, וכאשר יש נקב בתחתית הכלי נחשבים הזרעים כמחוברים לקרקע לעניינים רבים בהלכה (ראה לדוגמה הלכות תרומות ה,טו). וְהָיוּ הַזְּרָעִים שֶׁבּוֹ לְאַחֵר. הכלי שייך לאדם אחד, והזרעים לאדם אחר. כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ קָנָה. העציץ נקנה במשיכה שהרי הוא מיטלטלין. לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּחֲזִיק. שיעשה מלאכה כדין חזקה בקרקע, או שיקנה אותם בקניין שטר או כסף, כי הזרעים דינם כקרקע.
טז. הָיָה הֶעָצִיץ וְהַזְּרָעִים שֶׁבּוֹ לְאֶחָד, וְהִקְנָה הַכֹּל לְאֶחָד: הֶחֱזִיק בֶּעָצִיץ לִקְנוֹת הַזְּרָעִים – אַף הֶעָצִיץ לֹא קָנָה; הֶחֱזִיק בַּזְּרָעִים – קָנָה עָצִיץ. וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנוּ: נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת, שֶׁהַזְּרָעִים שֶׁבְּעָצִיץ נָקוּב כִּזְרוּעִין בָּאָרֶץ, וְכָל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כַּקַּרְקַע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. הֶחֱזִיק בֶּעָצִיץ… אַף הֶעָצִיץ לֹא קָנָה. שמיטלטלין אינם נקנים בחזקה. הֶחֱזִיק בַּזְּרָעִים קָנָה עָצִיץ. קנה את העציץ אגב הזרעים. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת. מיטלטלין (שנכסים אלו אינם אחראים לחובות של בעליהם, שאם אדם שחייב כסף מכר את מיטלטליו הנושה אינו יכול לגבות מהם). נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת. קרקעות (שמוטל עליהן אחריות החובות והנושה רשאי לגבות מהן אפילו אם נמכרו לאדם אחר – פה"מ פאה ג,ז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יז.
יז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הָעוֹמֵד לְהִבָּצֵר – הֲרֵי הוּא כְּבָצוּר, וְאֵינוֹ נִקְנֶה אֶלָּא בְּהַגְבָּהָה אוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁנִּקְנִין בָּהֶן הַמִּטַּלְטְלִין.
יז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל א,יז. הֲרֵי הוּא כְּבָצוּר. ואינו כקרקע, מפני שכבר אינו זקוק לה.
יח. פִּשְׁתָּן שֶׁהוּא מְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וְיָבַשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַקַּרְקַע, וְאָמַר לוֹ: 'יַפֵּה לִי קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא וּקְנֵה כָּל מַה שֶּׁעָלֶיהָ', כֵּיוָן שֶׁתָּלַשׁ כָּל שֶׁהוּא – קָנָה הַכֹּל מִפְּנֵי תְּנַאי זֶה. אֲבָל אִם הִקְנָה לוֹ הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה בְּמֶכֶר אוֹ בְּמַתָּנָה – לֹא קָנָה אֶלָּא מַה שֶּׁתָּלַשׁ, שֶׁהֲרֵי הִגְבִּיהוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

יח. יַפֵּה לִי קַרְקַע. נקה את הקרקע מן הצמחייה שעליה. כֵּיוָן שֶׁתָּלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה הַכֹּל מִפְּנֵי תְּנַאי זֶה. שכל הפשתן שבשדה נחשב כשכר התלישה, כפי שהסכימו ביניהם (פה"מ בבא בתרא ה,ז, ר"י מיגאש שם פו,ב, וראה אבן האזל). הִקְנָה לוֹ הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה בְּמֶכֶר אוֹ בְּמַתָּנָה וכו'. שלא באופן שנזכר, אין החזקתו במעט מן הפשתן מועילה לכולו.

תקציר הפרק 

🤔 המזרן עלה באש, מי ישלם?
רקטת האויב שפגעה במפעל המזרנים בשדרות במהלך סבב הלחימה האחרון גרמה לנזק כבד: המפעל ניזוק ומזרנים רבים נשרפו, חלקם רגע לפני שליחתם לבית הלקוחות שקנו אותם. מי יספוג את הנזק במקרה זה? ההלכה היא שמטלטלים, כמו מזרן, נקנים רק בהגבהה (או משיכה), ולא משעת העברת התשלום. לכן, את הנזק אמורים לספוג בעלי המפעל ולא הלקוחות. במקרה זה, ב"ה, מי שיפצה את המפעל הוא המדינה מכוח חוק מס רכוש וקרן הפיצויים 👌🏿

🤷‍ רוצה משאית? תמשוך אותה!
משיכת משאיות באמצעות חבלים היא תחום תחרותי פופולרי בארה"ב אבל עניין לא פשוט במיוחד כשחושבים על כך שכל משאית שוקלת 4.5 טון לפחות. המתחרים מושכים את המשאיות כדי להפגין כוח, אבל למפגן הזה יש גם הקשר הלכתי מעניין: ההלכה קובעת ש"ספינה", ובמקרה שלנו משאית, "הואיל ואי אפשר להגביה ויש במשיכתה טורח גדול ואינה נמשכת אלא לרבים – לא הצריכוה משיכה, אלא נקנית במסירה" (הלכה ג). זאת מלבד יוצא דופן אחד: אם המוכר מתנה את הקנייה בכך שהקונה ימשוך אותה, ובמקרה כזה מומלץ לגייס את אחד החבר'ה מתחילת הפסקה… 💪🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שילם ולא משך יכול לבטל את העסקה?

2.כסף לא קונה כדי שהמוכר ישמור על החפץ עד למסירתו ללקוח?

3.שילם עבור הרכב ולא משכו ופגע בו ברק ונשרף – האם הפסיד?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן