פרק ג', הלכות מעילה, ספר עבודה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁמֵּתוּ – יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה, אֲבָל מוֹעֲלִין בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן אִם נִפְסְלוּ בִּדְבָרִים שֶׁיִּפָּסְלוּ בָּהֶן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הֶתֵּר לַאֲכִילַת כֹּהֲנִים. אֲבָל אִם הָיָה לְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִים שְׁעַת הֶתֵּר, וְאַחַר כָּךְ נִפְסְלוּ וְנֶאֶסְרוּ בַּאֲכִילָה – הוֹאִיל וְהֻתְּרוּ שָׁעָה אַחַת, אֵין מוֹעֲלִין בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהָיָה רָאוּי לַאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד? קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּפְסְלוּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ כְּהִלְכָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל בַּצָּפוֹן, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בַּצָּפוֹן וְקִבֵּל בַּדָּרוֹם, אוֹ שֶׁשָּׁחַט בַּיּוֹם וְזָרַק בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁשָּׁחַט בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁעֲשָׂיָן בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן אוֹ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, אוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הַפְּסוּלִין אֶת דָּמָן אַף עַל פִּי שֶׁזְּרָקוּהוּ כְּשֵׁרִים, אוֹ שֶׁזְּרָקוּהוּ פְּסוּלִים אַף עַל פִּי שֶׁקִּבְּלוּהוּ כְּשֵׁרִים, אוֹ שֶׁיָּצָא הַבָּשָׂר אוֹ הַדָּם כֻּלּוֹ קֹדֶם זְרִיקַת הַדָּם, אוֹ שֶׁלָּן הַדָּם – בְּכָל אֵלּוּ מוֹעֲלִין בְּכֻלָּן לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה לָהֶן שְׁעַת הֶתֵּר. אֲבָל אִם הִגִּיעַ הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ כְּמִצְוָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ לָן הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵמוּרִין, אוֹ שֶׁנִּטְמָא הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵמוּרִין, אוֹ שֶׁיָּצָא הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵמוּרִין לַחוּץ; אוֹ שֶׁיָּצָא מִקְצָת הַבָּשָׂר קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים – בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מוֹעֲלִין בִּשְׁאָר בְּשָׂרָן, שֶׁהֲרֵי הָיָה לוֹ שְׁעַת הֶתֵּר לַאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
א. קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁמֵּתוּ. דינם שייקברו (הלכות פסולי המוקדשין יט,יא), וכיוון שכך אינם קדשי ה' ואין בהם מעילה מן התורה. אִם נִפְסְלוּ בִּדְבָרִים שֶׁיִּפָּסְלוּ בָּהֶן הַקָּרְבָּנוֹת. בכל האופנים שבהם נפסלים הקרבנות. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ. בהלכות פסולי המוקדשין. בְּשֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הֶתֵּר לַאֲכִילַת כֹּהֲנִים. לפני שנפסלו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ב. בְּכָל אֵלּוּ מוֹעֲלִין בְּכֻלָּן לְעוֹלָם. מדברי סופרים. אֲבָל אִם הִגִּיעַ הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ כְּמִצְוָתוֹ וכו'. שבכל אלו הותר הבשר לאכילה קודם שנפסל. אוֹ שֶׁיָּצָא מִקְצָת הַבָּשָׂר קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים וכו'. במקרה זה חלק מהבשר נפסל קודם הזריקה אבל החלק האחר הותר בזריקה ולכן אף בשאר הבשר שיצא ונפסל מאכילה אין מועלים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ב.
ב. קִבְּלוּ הַפְּסוּלִין אֶת הַדָּם וּזְרָקוּהוּ, וְחָזְרוּ כְּשֵׁרִים לָעֲבוֹדָה וְקִבְּלוּ שְׁאָר דַּם הַנֶּפֶשׁ וּזְרָקוּהוּ – אֵין מוֹעֲלִין בִּבְשָׂרָן, שֶׁאֵין הַפְּסוּלִין עוֹשִׂין שְׁאָר דַּם הַנֶּפֶשׁ שְׁיָרִים, חוּץ מִן הַטָּמֵא; הוֹאִיל וְרָאוּי לַעֲבוֹדַת צִבּוּר – עוֹשֶׂה שְׁאָר דָּם שְׁיָרִים.
ב. וְקִבְּלוּ שְׁאָר דַּם הַנֶּפֶשׁ. הדם שנשאר בצוואר שעל ידו יוצאת הנפש, הדם הראוי למזבח. שֶׁאֵין הַפְּסוּלִין עוֹשִׂין שְׁאָר דַּם הַנֶּפֶשׁ שְׁיָרִים. זריקת הפסולים אינה פוסלת את דם הנפש שנשאר בצוואר הבהמה (הלכות פסולי המוקדשין א,כח). ולכן אם כשרים קיבלו וזרקו את הדם שנשאר, הקרבן כשר ובשרו מותר באכילה ואין בו מעילה. חוּץ מִן הַטָּמֵא וכו'. כשאין טהורים, יכול הטמא להקריב קרבנות הציבור (הלכות ביאת מקדש ד,ט). ולכן כאשר טמא קיבל וזרק את הדם, נפסל הקרבן גם אם נשאר בצוואר דם הנפש (הלכות פסולי המוקדשין שם).
ג. כֵּיצַד? קִבֵּל הַטָּמֵא וְזָרַק, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר הַכָּשֵׁר וְקִבֵּל שְׁאָר דַּם הַנֶּפֶשׁ וּזְרָקוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הֶתֵּר, וּמוֹעֲלִין בְּכֻלָּן, שֶׁזֶּה הַדָּם שְׁיָרִים הוּא, וְאֵין זְרִיקַת הַשְּׁיָרִים מוֹעֶלֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין בְּקָדָשִׁים קַלִּים מְעִילָה לְעוֹלָם, חוּץ מֵאֵמוּרֵיהֶן אַחַר זְרִיקַת הַדָּם, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה זְרִיקָה הַמּוֹעֶלֶת. אֲבָל קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּתְפַּגְּלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְרַק הַדָּם – אֵין מוֹעֲלִין בְּאֵמוּרֵיהֶן. וְכֵן אִם יָצָא הַדָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִירוֹ וּזְרָקוֹ – אֵין מוֹעֲלִין בְּאֵמוּרֵיהֶן.
ג. וּמוֹעֲלִין בְּכֻלָּן. בבשר ובאימורים. וְאֵין זְרִיקַת הַשְּׁיָרִים מוֹעֶלֶת. זריקת דם השיריים הפסול אינה מתירה את הבשר באכילה ומוציאה אותו ממעילה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ב,א. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה זְרִיקָה הַמּוֹעֶלֶת. זריקה כשרה שעל ידה נעשים האימורים ראויים למזבח. שֶׁנִּתְפַּגְּלוּ. נפסלו במחשבה שאינה ראויה. יָצָא הַדָּם. מהעזרה ונפסל.
ד. כָּל חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת, כְּגוֹן וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרָתָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן; וְאִם נֶהֱנָה – לֹא מָעַל.
ד. חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת כְּגוֹן וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרָתָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. חטאות שדינן למות (הלכות פסולי המוקדשין ד,א), שאינן ראויות למזבח ואין לפדותן (ראה לעיל ב,טז).
ה. וְכָל חַטָּאת שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם – מוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתִּפָּדֶה.
ה. חַטָּאת שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם. חטאת שאי אפשר להתכפר בה והיא אינה מהחטאות המתות, יש להמתין עד שייפול בה מום ואז לפדותה (הלכות פסולי המוקדשין פרק ד). מוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתִּפָּדֶה. כשאר בעלי מומים לפני פדיון (לעיל ב,טז).
ו. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת, וְשָׁחַט שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת וְזָרַק דַּם אַחַת מֵהֶן – אֵין מוֹעֲלִין לֹא בִּבְשַׂר זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ וְלֹא בִּבְשַׂר חֲבֶרְתָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, הוֹאִיל וְאִם רָצָה מִזֶּה זוֹרֵק וְאִם רָצָה מִזֶּה זוֹרֵק. אֲבָל אִם שָׁחַט זוֹ אַחַר זוֹ – אֵין דָּמָהּ מוֹעִיל לִבְשַׂר חֲבֶרְתָּהּ, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר זְרִיקָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה לָהּ שָׁעָה הָרְאוּיָה לְהֶתֵּר בְּשָׂרָהּ.
ו. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ וכו'. יכול לשחוט ולהתכפר בכל אחת מהן (ראה הלכות פסולי המוקדשין ד,ג). לֹא בִּבְשַׂר זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ. שהרי הותר באכילה. הוֹאִיל וְאִם רָצָה מִזֶּה זוֹרֵק וְאִם רָצָה מִזֶּה זוֹרֵק. כיוון שיכול לזרוק מדם שתיהן, זריקת האחת מועילה להוציא את שתיהן ממעילה. שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה לָהּ שָׁעָה הָרְאוּיָה לְהֶתֵּר בְּשָׂרָהּ. שכשנשחטה הראשונה נפסלה השנייה ולא היה זמן שאפשר היה לזרוק את דם השנייה.
ז. כָּל חַטַּאת עוֹף אוֹ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּפְסְלָה בְּשִׁנּוּי עֲשִׂיָּתָהּ אוֹ בְּשִׁנּוּי מְקוֹם עֲשִׂיָּתָהּ – מוֹעֲלִין בָּהּ, חוּץ מֵעוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּמְלְקָה לְמַטָּה כִּמְלִיקַת חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלָת לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה – אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ, הוֹאִיל וְשִׁנָּה שְׁמָהּ וּמְקוֹם עֲשִׂיָּתָהּ וְשִׁנָּה מַעֲשֶׂיהָ לְשֵׁם דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה.
ז. כָּל חַטַּאת עוֹף אוֹ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּפְסְלָה וכו'. חטאת העוף נעשית למטה בחלק התחתון של המזבח, ולא מפרידים את הראש מהגוף במליקתה. עולת העוף נעשית למעלה בחלק העליון של המזבח, ומפרידים את הראש מהגוף במליקתה. אם שינה ועשה את החטאת כעולה או את העולה כחטאת, נפסל הקרבן ומועלים בו (מדברי סופרים) כקדשי קדשים שנפסלו (לעיל ה"א). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלָת לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה וכו'. אף שהקרבן נפסל ואי אפשר לצאת בו ידי חובה כחטאת, לעניין דין מעילה עשיית העולה במקום ובאופן שנעשית החטאת מחשיבה אותה כחטאת העוף שכל בשרה נאכל ואין בה מעילה לאחר זריקת הדם.
ח. מִנְחָה שֶׁנִּתְפַּגְּלָה אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂת בְּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, וְכֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנִּתְפַּגְּלוּ אוֹ שֶׁנִּפְסְלוּ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם – מוֹעֲלִין בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הֶתֵּר.
ח. מִנְחָה שֶׁנִּתְפַּגְּלָה. נפסלה כשחשבו לאכול או להקטיר אותה לאחר הזמן הראוי. שֶׁנַּעֲשָׂת בְּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם. נפסלה כשחשבו לאכול או להקטיר אותה מחוץ לעזרה. מוֹעֲלִין בָּהֶן שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הֶתֵּר. אם היו נעשים כראוי היו יוצאים מידי מעילה שהרי הותרו באכילה. אמנם כשנפסלו לא הותרו באכילה ונשאר עליהם איסור המעילה.
ט. וְכֵן קֹמֶץ שֶׁיָּצָא לַחוּץ אוֹ לָן, וְחָזַר וְהִקְטִירוֹ – מוֹעֲלִין בַּשְּׁיָרִים, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה שָׁם שְׁעַת הֶתֵּר. אֲבָל אִם נִטְמָא הַקֹּמֶץ וְהִקְטִירוֹ – אֵין מוֹעֲלִין בַּשְּׁיָרִים, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה לֹא עַל הַלָּן וְלֹא עַל הַיּוֹצֵא. יָצְאוּ הַשְּׁיָרִים אוֹ נִטְמְאוּ וְאַחַר כָּךְ הִקְטִיר הַקֹּמֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי קָרַב הַקֹּמֶץ כְּמִצְוָתוֹ.
ט. וְחָזַר וְהִקְטִירוֹ. כיוון שנפסל, הקטרה זו אינה מתירה את השיריים באכילה. אֵין מוֹעֲלִין בַּשְּׁיָרִים שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה וכו'. מנחה שהקומץ שלה נטמא והוקטר עולה לרצון על ידי הציץ (יוצאים בו ידי חובה), ואין בשייריה מעילה ככל שיירי המנחות לאחר הקטרת הקומץ. שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא וכו'. הלכות פסולי המוקדשין יא,יט. יָצְאוּ הַשְּׁיָרִים אוֹ נִטְמְאוּ. יש שכתבו שמדובר כאן כשיצאו או נטמאו מקצת השיירים, אבל כשיצאו או נטמאו כל השיירים יש בהם מעילה כבבשר שיצא או נטמא כולו קודם זריקה (לעיל ה"א – ריק"ו, כס"מ ועוד). ויש שכתבו שמדובר כאן אפילו כשיצאו או נטמאו כל השיירים וחילקו בין בשר הקרבנות לשיירי המנחות (ראה או"ש, אבן האזל ועוד). אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. הלכות פסולי המוקדשין יא,כ. אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן שֶׁהֲרֵי קָרַב הַקֹּמֶץ כְּמִצְוָתוֹ. ומחמת דבר אחר אין לאכול את השיירים (ראה לעיל ב,ז).
י. הַנֶּהֱנֶה מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים כֻּלָּם לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, אוֹ מֵאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקָה, אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה מִן הָעוֹלָה כֻּלָּהּ אוֹ מִן הַקֹּמֶץ וְהַלְּבֹנָה וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וְהַחֲבִתִּין – יִפֹּל מַה שֶּׁנֶּהֱנָה לִנְדָבָה. מָעַל בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר – יִפֹּל מַה שֶּׁנֶּהֱנָה לַלִּשְׁכָּה.
י. הַנֶּהֱנֶה מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים כֻּלָּם. הבשר והאימורים. שֶׁנֶּהֱנָה מִן הָעוֹלָה כֻּלָּהּ וכו'. אפילו לאחר זריקת הדם כיוון שמוקטרים כליל (והוא הדין כשנהנה מאימורי קדשי קדשים לאחר זריקה). יִפֹּל מַה שֶּׁנֶּהֱנָה לִנְדָבָה. לעולת נדבה של ציבור. מָעַל בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר יִפֹּל מַה שֶּׁנֶּהֱנָה לַלִּשְׁכָּה. לבדק הבית (כס"מ; וריק"ו כתב שיינתנו הדמים לתרומת הלשכה שממנה קנו את קרבנות הציבור).
יא. נֶהֱנָה קֹדֶם זְרִיקָה מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה מֵאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱלָן לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
יא. נֶהֱנָה קֹדֶם זְרִיקָה מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא… הֲרֵי זֶה פָּטוּר. כיוון שהבשר נטמא ויש לשרפו אין בו מעילה (והמפרשים תמהו מדוע אין בו מעילה מדברי חכמים כדלעיל ה"א). מֵאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱלָן לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. ואף שכבר הגיע למזבח, כיוון שעדיין לא נזרק הדם אין בהם מעילה (ראה גם לעיל ב,א).
יב. קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ – חֲלָבָן וּבֵיצֵיהֶן אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן, וְהַנֶּהֱנֶה לֹא מָעַל. לְפִיכָךְ וְלַד הַקֳּדָשִׁים וְכֵן וְלַד הַמַּעֲשֵׂר – לֹא יִינָק מֵאִמּוֹ, אֶלָּא מִבְּהֵמָה אַחֶרֶת חֹל. וְיֵשׁ לְאָדָם לְהִתְנַדֵּב וְלוֹמַר: 'חֲלֵב בְּהֵמָה זוֹ הַחֻלִּין יִהְיֶה הֶקְדֵּשׁ לְוַלְדוֹת הַקֳּדָשִׁים שֶׁיִּינְקוּהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ'.
יב. וְכֵן וְלַד הַמַּעֲשֵׂר. מעשר בהמה. לֹא יִינָק מֵאִמּוֹ. שאסור ליהנות מחלבה. וְיֵשׁ לְאָדָם לְהִתְנַדֵּב וְלוֹמַר חֲלֵב בְּהֵמָה וכו'. כיוון שוולדות הקדשים לא יכולים לינוק מאמם, היו אנשים מקדישים את חלב הבהמות שלהם לצורך ולדות הקדשים (ראה פה"מ מעילה ג,ז).
יג. הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה וְעוֹף לַמִּזְבֵּחַ קְדֻשַּׁת דָּמִים, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: 'דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ לִנְסָכִים', וּ'דְמֵי בֶּן יוֹנָה זוֹ לִשְׁלָמִים' – הֲרֵי הֵן כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וּמוֹעֲלִין בַּחֲלָבָן וּבְבֵיצֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יג. דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ לִנְסָכִים וּדְמֵי בֶּן יוֹנָה זוֹ לִשְׁלָמִים. כשהקדישם לדבר שאי אפשר להקריב מהם, יש למכרם ולהביא את התחייבותו מדמיהם (הלכות מעשה הקרבנות טו,ה), ולכן דינם כקדשי בדק הבית ויש מעילה גם בחלבם ובביציהם. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ה,יג.

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות מעילה מעילה בקרבנות פסולים קדשים הראויים למעילה שנפסלו (על ידי טומאה או לינה או פסולי מחשבה וכו') -אם נפסלו קודם שהותרו לאכילה, יש בהם דין מעילה, אם לאחר שהותרו (זריקת דם בדר"כ), אין בהם מעילה. מנחה שנתפגלה (קורבן שנפסל להקרבה או לאכילה, עקב מחשבה לא רצויה של הכהן), או שנעשית במחשבת המקום (כאשר הכהן חושב לאכול את הקרבן במקום שלא נועד לו), וכן לחם הפנים שנתפגל או שנפסלו במחשבת המקום -יש להם דין מעילה, שהרי לא הייתה להן שעת היתר. חלב וביצים של קרבנות קדושים, אסור ליהנות בהן אך הנהנה, לא עבר על איסור מעילה. לפיכך ולד הקודשים -לא יינק מאימו, אלא מבהמה אחרת חול.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן