פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. פֵּרוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת וְנִתְלְשׁוּ וַעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, כְּגוֹן תְּבוּאָה שֶׁקְּצָרָהּ וְדָשָׁהּ וַעֲדַיִן לֹא זָרָה אוֹתָהּ וְלֹא מֵרְחָהּ – מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן אֲכִילַת עֲרַאי עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּמִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן – אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי.
א. לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. לא הסתיימו המלאכות שבשדה. וְדָשָׁהּ. הפריד את הגרעינים מהקליפות. לֹא זָרָה אוֹתָהּ. לא פיזר אותה ברוח לצורך הסרת הפסולת שנשארה. וְלֹא מֵרְחָהּ. מירוח הוא החלקה וייפוי של ערמת התבואה (ראה לקמן הי"ג). מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן אֲכִילַת עֲרַאי. כמבואר לקמן הי"ט.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגוֹמֵר פֵּרוֹתָיו לְמָכְרָן בַּשּׁוּק. אֲבָל אִם הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְהוֹלִיכָן לַבַּיִת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ לַמַּעֲשֵׂר.
ג. וְאֶחָד מִשִּׁשָּׁה דְּבָרִים קוֹבֵעַ לַמַּעַשְׂרוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: הַבַּיִת, וְהַמֶּקַח, וְהָאֵשׁ, וְהַמֶּלַח, וְהַתְּרוּמָה, וְהַשַּׁבָּת. וְכֻלָּן אֵין קוֹבְעִין אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
ג. וְאֶחָד מִשִּׁשָּׁה דְּבָרִים קוֹבֵעַ לַמַּעַשְׂרוֹת. דברים אלו מעניקים חשיבות לאכילת הפירות, ומכאן ואילך כל אכילה מהם נחשבת אכילת קבע ואסורה.
ד. כֵּיצַד? פֵּרוֹת שֶׁדַּעְתּוֹ לְהוֹלִיכָן לַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן – אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לַבַּיִת. נִכְנְסוּ לַבַּיִת – נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר, וְאָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְכֵן אִם מְכָרָן, אוֹ בִּשְּׁלָן בָּאוּר, אוֹ כְּבָשָׁן בַּמֶּלַח, אוֹ הִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה, אוֹ נִכְנְסָה שַׁבָּת עֲלֵיהֶן – לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לַבַּיִת.
הִכְנִיסָן לַבַּיִת קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי. הִתְחִיל לִגְמֹר מְלַאכְתָּן מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לַבַּיִת – חַיָּב לְעַשֵּׂר הַכֹּל. כֵּיצַד? הִכְנִיס קִשּׁוּאִין וּדְלוּעִים לַבַּיִת קֹדֶם שֶׁיְּשַׁפְשֵׁף – מִשֶּׁיַּתְחִיל לְשַׁפְשֵׁף אַחַת, נִקְבְּעוּ הַכֹּל לַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן הַתּוֹרֵם פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן – מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי, חוּץ מִכַּלְכָּלַת תְּאֵנִים, שֶׁאִם תְּרָמָהּ קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ – נִקְבְּעָה לַמַּעֲשֵׂר.
ד. בָּאוּר. באש.
הִכְנִיס קִשּׁוּאִין וּדְלוּעִים לַבַּיִת קֹדֶם שֶׁיְּשַׁפְשֵׁף. שהוא גמר מלאכתם, כדלקמן ה"ח.
מִכַּלְכָּלַת תְּאֵנִים. סל תאנים. קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ. לפני שכיסה אותה או לפני שמילא את כולה (כדלקמן ה"י). נִקְבְּעָה לַמַּעֲשֵׂר. כיוון שההנחה בכלי מעניקה חשיבות מסוימת ולפעמים היא המלאכה האחרונה בפירות. ולכן כאשר מניח בכלי ובנוסף לכך תורם מתוכו, מצטרפים שני העניינים לקבוע למעשר.
ה. הַמֵּבִיא לַבַּיִת סוֹכֵי תְּאֵנָה וּבָהֵן תְּאֵנִים, מַכְבְּדֵי תְּמָרָה וּבָהֵן תְּמָרִים: אִם הִכְנִיסוּם תִּינוֹקוֹת אוֹ פּוֹעֲלִין – לֹא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר; וְאִם הִכְנִיסָן בַּעַל הַבַּיִת – חַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר. הִכְנִיס שִׁבֳּלִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן עִסָּה – לֹא נִקְבְּעוּ; לְאָכְלָן מְלִילוֹת – נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְבוּאָה. אֲבָל בְּקִטְנִיּוֹת – לֹא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר.
ה. סוֹכֵי תְּאֵנָה. ענפי תאנה. מַכְבְּדֵי תְּמָרָה. ענפי תמר. לֹא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר. כדין המכניס לבית לפני גמר מלאכה (לעיל ה"ד). וְאִם הִכְנִיסָן בַּעַל הַבַּיִת חַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר. שיש להניח שבדעתו להשתמש בפירות בעודם מחוברים בענפים (כגון להגישם כך לפני האורחים), ונמצא שפירות אלו הגיעו לגמר מלאכה לפני קטיפתם (רדב"ז). לֹא נִקְבְּעוּ. שעדיין לא נגמרה מלאכתן. לְאָכְלָן מְלִילוֹת. שיבולים שפורכים אותן ביד וכוססים אותן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְבוּאָה אֲבָל בְּקִטְנִיּוֹת וכו'. מיני דגן מקובל לאכלם מלילות, ולכן המכניס על דעת כך דינו כגומר מלאכתם, שהרי מוכנים לאכילה עבורו. אבל בקטניות צורת אכילה זו אינה מקובלת, ולכן אין תוקף למחשבתו בעניין.
ו. מֻתָּר לְהַעֲרִים עַל הַתְּבוּאָה וּלְהַכְנִיסָהּ בַּמֹּץ שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְזוֹרֶה מְעַט מְעַט אַחַר שֶׁהִכְנִיס לַבַּיִת, וּפָטוּר לְעוֹלָם מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַתְחִיל לִגְמֹר הַכֹּל.
ו. וּלְהַכְנִיסָהּ בַּמֹּץ שֶׁלָּהּ. להכניסה לבית לפני הפרדת הפסולת, שהבית אינו קובע לפני גמר מלאכה כדלעיל ה"ד. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת. שבהמה יכולה לאכול יחד עם המוץ. וְזוֹרֶה מְעַט מְעַט וכו'. אם רוצה לאכול בעצמו, רשאי לקחת קצת תבואה ולהפריד ממנה את הפסולת ולאכלה, ולאחר מכן לקחת עוד קצת תבואה. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַתְחִיל לִגְמֹר הַכֹּל. אין בדעתו לזרות את כל התבואה ולגמור את מלאכתה כנהוג, אלא רק לזרות מעט לצורך אכילה מידית (בניגוד למובא לעיל ה"ד שהתחלת פעולה של גמר מלאכה בפירות שנכנסו לבית קובעת למעשר מיד).
ז. הַגּוֹמֵר פֵּרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְכֵן הַקּוֹבֵעַ פֵּרוֹתָיו בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים הַשִּׁשָּׁה שֶׁקּוֹבְעִין לַמַּעֲשֵׂר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ נִטְבְּלוּ לַמַּעֲשֵׂר.
ז. הֲרֵי אֵלּוּ נִטְבְּלוּ לַמַּעֲשֵׂר. אסורים משום טבל, שנקבעו למעשר (לטעם הדין ראה פסקים ושיטות).
ח. אֵי זֶה הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּן שֶׁל פֵּרוֹת? הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים וְהָאֲבַטִּיחִים – מִשֶּׁיְּשַׁפְשֵׁף בְּיָדוֹ וְיָסִיר הַצִּהוּב שֶׁעֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֵׂעָר דַּק. וְאִם אֵינוֹ מְשַׁפְשֵׁף – מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. וּבָאֲבַטִּיחַ – מִשֶּׁיְּסַדֵּר אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה אֲבַטִּיחַ בְּצַד אֲבַטִּיחַ.
הָיָה מְשַׁפְשֵׁף אַחַת אַחַת, כֵּיוָן שֶׁגָּמַר כָּל צָרְכּוֹ – נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. וְתוֹרְמִין קִשּׁוּאִין וּדְלוּעִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵסִיר הַצִּהוּב מֵעֲלֵיהֶן.
ח. בַּמֻּקְצֶה. מקום ששוטחים בו פירות לייבוש. אֲבַטִּיחַ בְּצַד אֲבַטִּיחַ. שאין עושים מהאבטיחים ערמה כדי שלא ירסקו אחד את השני (פה"מ מעשרות א,ה).
שֶׁגָּמַר כָּל צָרְכּוֹ. ששפשף את כל הפירות שרוצה בהם עתה. נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. של הפירות שמעוניין בהם עכשיו (ולעיל ה"ד מדובר אחר שהכניס לבית, ולכן אפילו שפשף רק אחד נתחייבו כולם – ריק"ו, כס"מ ורדב"ז, וראה שם שהביאו חילוק נוסף בין המקרים). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵסִיר הַצִּהוּב מֵעֲלֵיהֶן. מפני שהדבר תלוי בדעתו, ויש שאוכלים ללא הסרת הציהוב (ביאור לתוספתא מהדו' ליברמן מעשרות א,ו).
ט. הַיָּרָק הַנֶּאֱגָד – מִשֶּׁיֶּאֱגֹד. אִם אֵינוֹ אוֹגֵד – מִשֶּׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. אִם אֵינוֹ מְמַלֵּא – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עֲרַאי עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ.
ט. הַיָּרָק הַנֶּאֱגָד. שרגילים לסדרו באגודות. אִם אֵינוֹ מְמַלֵּא. שאינו מעוניין למלא את הכלי עד הסוף או שמלקט לתוך ידו.
י. כַּלְכָּלָה – מִשֶּׁיְּחַפֶּה הַפֵּרוֹת שֶׁבָּהּ בְּעָלִים וּבְהוּצִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אִם אֵינוֹ מְחַפֶּה – מִשֶּׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. אִם אֵינוֹ מְמַלֵּא – עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ.
י. וּבְהוּצִין. עלי דקל.
יא. כְּלִי גָּדוֹל שֶׁדַּעְתּוֹ לְמַלֹּאות אֶת חֶצְיוֹ, כֵּיוָן שֶׁמִּלֵּא חֶצְיוֹ – נִטְבַּל. הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְמַלֹּאות אֶת כֻּלּוֹ – אֵינוֹ נִטְבָּל עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת כֻּלּוֹ. הָיוּ שְׁנַיִם וּבְדַעְתּוֹ לְמַלֹּאות אֶת שְׁנֵיהֶן – לֹא יִטָּבְלוּ עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת שְׁנֵיהֶן.
יב. אָגַד הַיָּרָק אֶגֶד גָּדוֹל בַּשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּדַעְתּוֹ לְאָגְדוֹ אֲגֻדּוֹת קְטַנּוֹת לַשּׁוּק – הֲרֵי זֶה נִטְבָּל.
הַפֶּרֶד וְהַצִּמּוּקִים וְהֶחָרוּבִין – מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ. הַבְּצָלִים – מִשֶּׁיָּסִיר הֶעָלִים וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהַשְׁלִיכָן מֵעֲלֵיהֶן. אִם אֵינוֹ מֵסִיר – עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
יב. הֲרֵי זֶה נִטְבָּל. כיוון שגמר את המלאכות הנעשות בשדה.
הַפֶּרֶד. הגרגרים שמוציאים מן הרימון כדי לייבשם.
יג. הַתְּבוּאָה – מִשֶּׁיְּמָרֵחַ. וְאֵי זֶה הוּא מְמָרֵחַ? זֶה הַמְיַפֶּה פְּנֵי הַכְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה בָּרַחַת בְּסוֹף כָּל דָּבָר, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין כְּשֶׁגּוֹמְרִין כָּל מַעֲשֶׂיהָ. אִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ – עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַקִּטְנִיּוֹת – מִשֶּׁיִּכְבֹּר, וְנוֹטֵל מִתַּחַת הַכְּבָרָה וְאוֹכֵל. אִם אֵינוֹ כּוֹבֵר – עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּרַח – מֻתָּר לִטֹּל מִן הַקֻּטָּעִין וּמִן הַצְּדָדִין וּמִמַּה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן, וְאוֹכֵל.
יג. הַמְיַפֶּה פְּנֵי הַכְּרִי. מחליק ומיישר את הערמה. בָּרַחַת. כעין כף גדולה ושטוחה. בְּסוֹף כָּל דָּבָר. בסוף העבודות הנעשות בתבואה. מִשֶּׁיִּכְבֹּר. שינפה אותן מן הפסולת באמצעות כברה (נפה גדולה). וְנוֹטֵל מִתַּחַת הַכְּבָרָה וְאוֹכֵל. אוסף את זרעי הקטנית שנפלו דרך הרשת יחד עם הפסולת, ר"י פליקס מעשרות א,ו, וראה שם הסבר נוסף. ומותרים באכילה מפני שלא נגמרה מלאכתם. מִן הַקֻּטָּעִין. יבול שהתפזר מן הגדיש והתאסף במקום אחר (פה"מ מעשרות א,ו). ויש מפרשים שהכוונה לשיבולים קטועות שלא נידשו (ר"ש ושאר מפרשים). וּמִמַּה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. שעדיין לא נפרד מהפסולת. וְאוֹכֵל. אכילת עראי, שכל אלו לא היו בתוך הכרי ולא חל עליהם המירוח.
יד. הַיַּיִן – מִשֶּׁיַּנִּיחֶנּוּ בֶּחָבִיּוֹת וְיִשְׁלֶה הַזֻּגִּין וְהַחַרְצַנִּין מֵעַל פְּנֵי הֶחָבִית. אֲבָל כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַבּוֹר, וּכְשֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ לְהַנִּיחוֹ בֶּחָבִית – שׁוֹתֶה עֲרַאי, וְקוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּנּוֹר וּמִכָּל מָקוֹם וְשׁוֹתֶה.
יד. וְיִשְׁלֶה הַזֻּגִּין וְהַחַרְצַנִּין. יסיר את הקליפות והגרעינים. הַבּוֹר. המקום שבו היין מתקבץ לפני הנחתו בחביות. הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה. המקום שבו דורכים את הענבים. וּמִן הַצִּנּוֹר. שדרכו עובר היין מהגת אל הבור.
טו. הַשֶּׁמֶן – מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה. אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד – נוֹטֵל מִן הָעֵקֶל וּמִן הַמֶּמֶל וּמִבֵּין הַפַּסִּין, וְנוֹתֵן לִקְעָרָה קְטַנָּה וְלַתַּמְחוּי לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל בִּכְלִי שֵׁנִי. וְאִם הָיָה חַם בְּיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְוֶה אֶת הַיָּד – לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל.
טו. לָעוּקָה. לגומא שהשמן מתקבץ בה לאחר סחיטתו. הָעֵקֶל. סל עגול עשוי מחבלים, שצוברים בו את הזיתים לסחיטה. הַמֶּמֶל. אבן לטחינת הזיתים. וּמִבֵּין הַפַּסִּין. בין שתי אבנים או שתי קורות של בית הבד. וְלַתַּמְחוּי. כלי שמניחים בו תבשיל לאחר בישולו. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל בִּכְלִי שֵׁנִי. השמן אינו מתבשל (וממילא אינו נקבע למעשר) כאשר נותנים אותו בתוך תבשיל חם הנמצא בכלי שני (כלי ראשון הוא הכלי שבו התבשיל התבשל, וכלי שני הוא הכלי שהעבירו אליו את התבשיל). מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל. כאשר התבשיל חם ביותר, אף שהוא בכלי שני, מכשיר את המאכל לאכילה ומעניק חשיבות לאכילתו, ולכן נחשב כבישול לעניין קביעות למעשרות (רדב"ז, חזו"א מעשרות ד,יח; בניגוד לדין בישול בשבת, ראה הלכות שבת כב,ו).
טז. הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה – מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶנּוּ. הַגְּרוֹגָרוֹת – מִשֶּׁיָּדוּשׁ. וְאִם הִכְנִיסָן לַמְּגוּרָה – מִשֶּׁיַּעְגִּיל בְּיָדוֹ עַל פִּי הַמְּגוּרָה. הָיָה דָּשׁ הַגְּרוֹגָרוֹת בְּחָבִית אוֹ הֶעְגִּיל עַל פִּי הַמְּגוּרָה, וְנִשְׁבְּרָה הֶחָבִית וְנִפְחֲתָה הַמְּגוּרָה – הֲרֵי זֶה לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
טז. דְּבֵלָה. תאנים מדובקות. מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶנּוּ. שיעשה את העיגול חלק ונאה (באמצעות אבן חלקה, או באמצעות מריחת מי פירות – ראה מפרשי המשנה מעשרות א,ח). הַגְּרוֹגָרוֹת. תאנים מיובשות. מִשֶּׁיָּדוּשׁ. שיאחסן אותם בצפיפות בתוך כלי. לַמְּגוּרָה. לאוצר (מחסן או כלי גדול). מִשֶּׁיַּעְגִּיל בְּיָדוֹ עַל פִּי הַמְּגוּרָה. שיסדר ויחליק את הגרוגרות החיצוניות. לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. שכבר נקבעו למעשר.
יז. תְּאֵנִים וַעֲנָבִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה – מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי בִּמְקוֹמָן. אֲבָל אִם נָטַל מִן הַמֻּקְצֶה וְהוֹלִיךְ לְמָקוֹם אַחֵר – לֹא יֹאכַל מֵהֶן עֲרַאי, שֶׁהֲרֵי נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָבְשׁוּ כָּל צָרְכָּן.
יז. שֶׁבַּמֻּקְצֶה. מקום ששוטחים בו פירות לייבוש. שֶׁהֲרֵי נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וכו'. שגילה דעתו שהייבוש אינו מעכב עבורו.
יח. הֶחָרוּבִין – עַד שֶׁלֹּא כְּנָסָן לְרֹאשׁ הַגַּג, מוֹרִיד מֵהֶן לַבְּהֵמָה וּפָטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר לְיַבְּשׁוֹ, וְנִמְצָא מַאֲכִיל עֲרַאי.
יח. עַד שֶׁלֹּא כְּנָסָן לְרֹאשׁ הַגַּג. ששטח אותם בגג לייבוש, אך עדיין לא כנס אותם בערמה אחת (שהיא גמר מלאכתם כדלעיל הי"ב). מוֹרִיד מֵהֶן לַבְּהֵמָה. שנוהגת לאכול חרובים לחים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר וכו'. שלא הסיח דעתו מן הייבוש, וממילא מלאכת החרובים לא נגמרה (בניגוד לנוטל מן המוקצה ומוליך למקום אחר האמור לעיל הי"ז).
יט. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִים – אָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ עֲרַאי קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ תְּרוּמָתוֹ. וְאִם אָכַל – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
כֵּיצַד הִיא אֲכִילַת עֲרַאי? כְּגוֹן שֶׁהָיָה מְקַלֵּף שְׂעוֹרִים וְאוֹכֵל – מְקַלֵּף אַחַת אַחַת. וְאִם קִלֵּף וְכָנַס לְתוֹךְ יָדוֹ – חַיָּב לְעַשֵּׂר. הָיָה מוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים – מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל. וְאִם נִפָּה בְּתוֹךְ חֵיקוֹ – חַיָּב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִפָּה בִּכְלִי, שֶׁאֵין זֶה עֲרַאי.
וְכֵן נוֹטֵל מִן הַיַּיִן וְנוֹתֵן לַקְּעָרָה לְתוֹךְ תַּבְשִׁיל צוֹנֵן וְאוֹכֵל, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צוֹנֶנֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבוֹר קָטָן. וְכֵן סוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ יָדוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יט. שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִים. שהפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה כאשר מלאכת התבואה עדיין לא נגמרה. קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ תְּרוּמָתוֹ. לפני שהלוי יפריש מהמעשר 'תרומת מעשר' לכהן. שפירות הקרויים 'מעשר ראשון' מתחייבים מיד בתרומת מעשר מחמת השם שלהם (בבלי ביצה יג,ב), ואפילו בתבואה שלא נגמרה מלאכתה (אבל תרומה גדולה הלוי אינו צריך להפריש כמובא בהלכות תרומות ג,יג). מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
מוֹלֵל. מקלף באמצעות שפשוף באצבעותיו. מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד. מנער ומעביר מיד ליד על מנת שהקליפה תסור. בְּתוֹךְ חֵיקוֹ. בשולי בגדיו.
לְתוֹךְ תַּבְשִׁיל צוֹנֵן. שאינו מבשל. הַקְּדֵרָה. כעין סיר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבוֹר קָטָן. שהקדרה מעניקה חשיבות ליין וקובעת למעשר כמו בור קטן שיש בו יין נקי מוכן לשתייה (ערוה"ש ק,ג). אֲבָל לֹא לְתוֹךְ יָדוֹ. לא ימלא ידו שמן על מנת לסוך בו את גופו.
כ. וּכְשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל עֲרַאי מִפֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, כָּךְ מֻתָּר לְהַאֲכִיל מֵהֶן לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה וְלָעוֹפוֹת כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וּמַפְקִיר מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם נִגְמְרוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר – לֹא יַפְקִיר, וְלֹא יַאֲכִיל לִבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף אֲכִילַת קֶבַע עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וּמֻתָּר לְהַאֲכִיל לַבְּהֵמָה עֲרַאי מִן הַטֶּבֶל, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. וּמַאֲכִיל פִּקְעֵי עָמִיר, עַד שֶׁיַּעֲשֵׂם חֲבִילוֹת.
כ. וְאִם נִגְמְרוּ… לֹא יַפְקִיר. שכבר התחייב בתרומות ומעשרות. פִּקְעֵי עָמִיר. אגודות דקות של מעט קש עדין.
כא. הַמּוֹצֵא קְצִיצוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ בְּצַד שְׂדֵה קְצִיצוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. מָצָא גְּרוֹגָרוֹת – אִם דָּרְסוּ הַגְּרוֹגָרוֹת רֹב הָאָדָם, חַיָּב לְעַשֵּׂר, שֶׁחֶזְקָתָן מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְכֵן אִם מָצָא פִּלְחֵי דְּבֵלָה שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֵן מִדָּבָר הַגָּמוּר.
כא. קְצִיצוֹת. פירות תלושים. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. כיוון שזכה בהם מן ההפקר לפני שנגמרה מלאכתם. דָּרְסוּ. דחסו אותן בכלים (שזהו גמר מלאכתן כדלעיל הט"ז). פִּלְחֵי דְּבֵלָה. חתיכות של עיגול דבילה. שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֵן מִדָּבָר הַגָּמוּר. שחותכים את העיגול לאחר גמר מלאכתו.
כב. מָצָא כְּרִיכוֹת: בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – חַיָּב לְעַשֵּׂר; בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – פְּטוּרוֹת. וְהָאֲלֻמּוֹת – בְּכָל מָקוֹם חַיָּבוֹת בַּמַּעֲשֵׂר. מָצָא תְּבוּאָה מְרוּחָה – עוֹשֶׂה אוֹתָהּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. מָצָא כַּלְכָּלָה מְחֻפָּה – חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת.
מָצָא כַּלְכָּלָה: בְּמָקוֹם שְׁהָרֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק – אָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה עֲרַאי, וּמְתַקְּנָהּ דְּמַאי; וּבְמָקוֹם שְׁהָרֹב מַכְנִיסִין לַבָּתִּים – אוֹכֵל מִמֶּנָּה עֲרַאי, וּמְתַקְּנָהּ וַדַּאי; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – מְתַקְּנָהּ דְּמַאי, וְאִם הִכְנִיסָהּ לַבַּיִת – מְתַקְּנָהּ וַדַּאי.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ גְּמַר מְלָאכָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּמַר מְלָאכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר וַדַּאי – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה, שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן.
כב. כְּרִיכוֹת. אגודות שיבולים קטנות וקלות. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַיָּב לְעַשֵּׂר. שאינן הפקר וצריך להחזירן לבעלים (ראה הלכות גזלה ואבדה טו,י), וממילא חייבות במעשרות. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרוֹת. שברשות הרבים הבעלים מתייאשים מהן מכיוון שמתגלגלות ממקום למקום, והמוצא זוכה בהן (שם ה"ח), ולכן הן נחשבות כהפקר לפני גמר מלאכה שפטור ממעשרות. וְהָאֲלֻמּוֹת בְּכָל מָקוֹם חַיָּבוֹת בַּמַּעֲשֵׂר. אגודות כבדות שנשארות במקום הנחתן אפילו ברשות הרבים והמוצא חייב להשיבם לבעלים (שם ה"י). תְּבוּאָה מְרוּחָה. שנגמרה מלאכתה (כדלעיל הי"ג). עוֹשֶׂה אוֹתָהּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת. מפריש ממנה על פירות אחרים שחייבים במעשרות. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אינו צריך לחשוש שכבר הפרישו ממנה (ואם כן הרי הוא מפריש מהפטור על החייב – ראה לעיל א,ו), כיוון שבדרך כלל מפרישים תרומה רק בזמן שעוקרים את התבואה ממקום שבו נגמרת מלאכתה (ירושלמי מעשרות ג,א), וכאן מדובר שמצא ערמת התבואה במקום שבו נמרחה (ד"א, יד"פ). כַּלְכָּלָה מְחֻפָּה. שנגמרה מלאכתה (כדלעיל ה"י).
מָצָא כַּלְכָּלָה. שאינה מכוסה (ד"א). בְּמָקוֹם שְׁהָרֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה עֲרַאי. שפירות שנגמרו על דעת למכרם בשוק אסור לאכול מהם עראי (לעיל הל' א-ב; ובכלכלה שאינה מכוסה יש גמר מלאכה כאשר ממלא אותה או שליקט כל צרכו כדלעיל ה"י). וּמְתַקְּנָהּ דְּמַאי. מפריש ממנה חלק מהמעשרות כדרך שמפרישים מפירות הלקוחים מעם הארץ (ראה לקמן ט,א-ה), שמא בעל הכלכלה הוא עם הארץ ולא עישר את הפירות כראוי. וּבְמָקוֹם שְׁהָרֹב מַכְנִיסִין לַבָּתִּים אוֹכֵל מִמֶּנָּה עֲרַאי. שהרי לא נקבעו למעשר עד שייכנסו לבית, כדלעיל ה"ב. וּמְתַקְּנָהּ וַדַּאי. כיוון שהפירות שבה עדיין לא נקבעו למעשר, ויש להניח שאינם מעושרים. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. חצי מהאנשים מכניסים לשוק וחצי לבית. מְתַקְּנָהּ דְּמַאי. שיש לחשוש שמא היתה שייכת לאדם שמכניס לשוק והתחייבה במעשר, ולכן אסור לאכול ממנה עראי וצריך לתקנה מספק שמא הבעלים עם הארץ ולא תיקנוה כראוי. וְאִם הִכְנִיסָהּ לַבַּיִת מְתַקְּנָהּ וַדַּאי. מפריש כל המעשרות שמא הייתה שייכת לאדם שמכניס לבית ורק עכשיו נקבעו הפירות למעשר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שכאשר הרוב מכניסים לבתים צריך להפריש כל המעשרות. בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ גְּמַר מְלָאכָה. שלא עושים בו מעשה מיוחד לגמר המלאכה, כמו כלכלה שאינה מחופה (המדוברת לעיל) שגמר מלאכתה בסיום העבודה השוטפת ולא במעשה מיוחד (ד"א). אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּמַר מְלָאכָה וכו'. כאשר עושים מעשה מיוחד לגמר המלאכה (כמו מירוח כרי או חיפוי כלכלה), נוהגים להפריש תרומה גדולה בשעת גמר המלאכה. ולכן כאשר מוצא כלכלה מחופה שנעקרה ממקום עשייתה, אינו צריך להפריש תרומה גדולה.
כג. חָרְרֵי הַנְּמָלִים שֶׁלָּנוּ בְּצַד הָעֲרֵמָה הַחַיֶּבֶת – הֲרֵי הַנִּמְצָא בָּהֶן חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁמִּדָּבָר גָּמוּר הָיוּ גּוֹרְרִין כָּל הַלַּיְלָה.
כג. חָרְרֵי הַנְּמָלִים. חורים שהנמלים אוגרות בהם גרגרים. שֶׁלָּנוּ. שהו שם בלילה. שֶׁמִּדָּבָר גָּמוּר. שנגמרה מלאכתו.
כד. הַמּוֹצֵא זֵיתִים תַּחַת הַזַּיִת וְחָרוּבִין תַּחַת הֶחָרוּב – חַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר, שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁנָּפְלוּ מֵאִילָן זֶה. מָצָא תְּאֵנִים תַּחַת הַתְּאֵנָה – הֲרֵי הֵן סָפֵק, שֶׁהֲרֵי מִשְׁתַּנוֹת וּמִתְלַכְלְכוֹת בֶּעָפָר, שֶׁמָּא מִתְּאֵנָה זוֹ נָפְלוּ אוֹ מִתְּאֵנִים שֶׁנִּתְעַשְּׂרוּ.
כד. הַמּוֹצֵא זֵיתִים וכו'. הלכה זו, בהמשך להלכה הקודמת, עוסקת באדם המוצא את היבול של עצמו בתוך רשותו. שֶׁהֲרֵי מִשְׁתַּנוֹת וּמִתְלַכְלְכוֹת בֶּעָפָר. ולא ניתן להבחין אם נפלו מהאילן שמעליהן או ממקום אחר. שֶׁמָּא מִתְּאֵנָה זוֹ נָפְלוּ. וממילא אינן מעושרות. אוֹ מִתְּאֵנִים שֶׁנִּתְעַשְּׂרוּ. או שתאנים אלו הגיעו לכאן מתאנים מעושרות שבחצר. ונמצא שתאנים אלו ספק מעושרות, ומחמת הספק צריך לתקנן (אבן האזל, מראה הפנים מעשרות ג,ב, וראה הלכות גזלה ואבדה טו,טו לגבי מקרה שהתאנה נוטה לדרך; וראה כס"מ, ריק"ו ומפרשים נוספים שפירשו באופנים אחרים).
כה. הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין, וּפְדָיָן קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן – חַיָּב לְעַשֵּׂר. וְאִם נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן בְּיַד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ פְּדָיָן – פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְּטוּרִין. וְהַמַּקְדִּישׁ קָמָה לִמְנָחוֹת – פְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.

כה. וּפְדָיָן. פדה אותם מיד ההקדש. פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְּטוּרִין. ראה גם לעיל ב,ח לגבי המקדיש פירות מחוברים. הכלל העולה מחיבור שתי ההלכות, שאם הפירות ברשות הקדש בזמן עונת המעשרות (במחובר) או בזמן גמר מלאכה (בתלוש) – פטורים ממעשרות. וְהַמַּקְדִּישׁ קָמָה לִמְנָחוֹת פְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. אף שאין מביאים מנחות מן הטבל (הלכות איסורי מזבח ה,ט), כאשר מקדיש את התבואה בעודה מחוברת הרי היא נפטרת מן המעשרות (שבשעת גמר מלאכה הייתה שייכת להקדש), וכשרה למנחה (ראה תוספתא מנחות י,ז).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות מעשר

גמר מלאכה (קביעות למעשרות)

לאחר שלמדנו בפרק הקודם שהחיוב במעשרות חל מ'עונת המעשרות', בפרק הזה ממשיך הרמב"ם ומלמדנו שלמרות שהחיוב חל משעה זו, מותר לאכול מהפירות אכילת עראי עד שתיגמר מלאכתן או שיקבעו למעשר. בתחילת הפרק מבאר הרמב"ם את העקרונות – ההיתר לאכול אכילת עראי לפני גמר מלאכה או קביעה למעשרות, לאחר מכן מבאר הרמב"ם מהו גמר המלאכה בגידולים שונים, ומה נחשב אכילת עראי. בחלקו השני של הפרק, מבאר הרמב"ם את החיוב במעשרות של פירות שנמצאו ואיננו יודעים מה דינם.

מותר לאכול עראי ולהאכיל לבהמות במקרים הבאים: א) קודם גמר מלאכה – כל דבר לפי ענינו (כמפורט בפרק).
או:
קודם שהוקבעו למעשר – שנכנסו לבית, או שעשה בהם מסחר, או בישלם, או כבשם במלח, או הפריש תרומה, או הגיעה שבת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.פירות המיועדים לשוק האם מותר לאכול מהם קודם שנגמרה מלאכתן כשהם לא מעושרים?

2.האם כניסת השבת קובעת למעשר?

3.מי שאוכל שיעור לא קבוע ושלא יכול לשבוע ממנו- האם אכילתו נחשבת אכילת ארעי?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן