פרק ג', הלכות מקוואות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

ט. וְשֶׁבַּקַּתֶּדְרָה. כיסא מיוחד שמשמש אנשים מכובדים. הַמְכֻבָּשִׁין. הדבוקים לכיסא או הקתדרה. וְהַמּוֹךְ שֶׁבַּשֵּׁיר. שיר הוא צמיד שעונדים על הצוואר, וכאשר הוא חלול מניחים בתוכו חתיכת צמר וכדומה (ר"ש מקוואות ט,ז). וְשֶׁבַּזּוּג. פעמון. יַד הַקַּרְדֹּם. הידית שלו.
א. וְאֵלּוּ חוֹצְצִין בַּכֵּלִים: הַזֶּפֶת וְהַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הַזֶּפֶת שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית – מִתּוֹכָן חוֹצְצִין, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִבֵּית הָאֻמָּן. אֲבָל מִבַּעַל הַבַּיִת – בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין.
הַזֶּפֶת שֶׁבַּתַּמְחוּי וְשֶׁבַּקְּעָרָה – בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן, חוֹצְצִין.
א. וְאֵלּוּ חוֹצְצִין בַּכֵּלִים. שאם נדבקו לכלי הטעון טבילה צריך להסירם לפני הטבילה, מפני שהם דברים שמפריעים לאדם בשימושו והוא מקפיד עליהם (ראה לעיל א,יב). וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית. כלי עם דפנות גבוהות ופה צר (פה"מ כלים ל,ד). מִתּוֹכָן חוֹצְצִין. שהמשקים שבתוכם יכולים להתלכלך מהם (ח"ד מקוואות ז,ד). מִבֵּית הָאֻמָּן. שהם חדשים ויפים, וכאשר יש עליהם מעט זפת יבש מבחוץ, אין זה מפריע לשימוש ולא פוגם כל כך במראה הכלי (שם). ויש מפרשים שהאומן אינו מקפיד על נקיות הכלי מפני שבין כך הקונה ינקה אותו (תס"ר שם עמ' 40). מִבַּעַל הַבַּיִת. כלים משומשים. מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. שהזפת פוגמת במראה הכלי, והאדם מקפיד על כך ורוצה להסירה (ח"ד שם).
שֶׁבַּתַּמְחוּי וְשֶׁבַּקְּעָרָה. כלים שמשמשים למאכלים חמים (בניגוד לכוס וצלוחית שהם כלי שתייה צוננת), ובהם אדם מקפיד אפילו על זפת יבשה הנמצאת על גב כלי מבית האומן, מפני שהחום ממיס את הזפת והאוחז בכלי מתלכלך (שם).
ב. הַמֹּר וְהַקּוֹמוֹס – בֵּין בְּכוֹס וּצְלוֹחִית בֵּין בְּתַמְחוּי וּקְעָרָה, בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן, בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, חוֹצְצִין.
הָיָה זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַטַּבְלָה וְעַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַדַּרְגָּשׁ: אִם הָיוּ נְקִיִּים – חוֹצְצִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן; וְעַל הַבְּלוּסִין – אֵינָן חוֹצְצִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן.
ב. הַמֹּר. נוזל בעל ריח חריף המשמש כבושם (הלכות כלי המקדש א,ג). וְהַקּוֹמוֹס. צבע העשוי משרף בגוון הנוטה לשחור. בֵּין בְּכוֹס וּצְלוֹחִית וכו'. שהמור והקומוס אינם מתייבשים, והאוחז בכלי מתלכלך אפילו בכוס וצלוחית שתשמישם בצונן (ח"ד שם).
הַטַּבְלָה. לוח המשמש כשולחן. הַדַּרְגָּשׁ. כיסא קטן שעולים בו לכיסא גדול. הַבְּלוּסִין. מלוכלכים.
ג. הָיוּ עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת – חוֹצְצִין; וְעַל שֶׁל עָנִי – אֵינָן חוֹצְצִין. עַל אִכּוּף בַּעַל הַבַּיִת – חוֹצֵץ; וְעַל זַקָּקִים – אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַמַּרְדַּעַת מִשְּׁנֵי צְדָדִין – חוֹצֵץ.
ג. וְעַל שֶׁל עָנִי. שאינו מקפיד. אִכּוּף. אוכף העשוי מעץ (פה"מ מקוואות ט,ה). וְעַל זַקָּקִים. על אוכף של זקקים שהם יוצרים נודות עור ונושאים אותם על האוכף ואינם מקפידים על נקיונו (שם). הַמַּרְדַּעַת. כר רכיבה הניתן על גב החמור. מִשְּׁנֵי צְדָדִין. אם בלוע בתוכה לכלוך רב עד שנראה משני צדדי המרדעת (ר"ש מקוואות ט,ו).
ד. הָיָה זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל בִּגְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד חוֹצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַקְפִּידִין עַל מַלְבּוּשָׁן לִהְיוֹת נָקִי. עַל בִּגְדֵי עַמֵּי הָאָרֶץ: מִשְּׁנֵי צְדָדִין – חוֹצֵץ; מִצַּד אֶחָד – אֵינוֹ חוֹצֵץ.
ד. אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד. שהלכלוך חיצוני בלבד ואינו בלוע בעובי הבגד. שֶׁהֵן מַקְפִּידִין עַל מַלְבּוּשָׁן לִהְיוֹת נָקִי. ראה הלכות דעות ה,ט.
ה. הָיוּ עַל הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁל זַפָּתִין וְשֶׁל יוֹצְרִין וְשֶׁל מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת – אֵינָן חוֹצְצִין.
ה. זַפָּתִין. אנשים שמלאכתם כרוכה בעיסוק עם זפת. יוֹצְרִין. עושי כלי חרס. מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת. כורתים מהאילן ענפים יבשים. אֵינָן חוֹצְצִין. שהלכלוך על מטפחותיהם הוא מחמת מלאכתם, והם אינם מקפידים על לכלוכם אם הוסר או נשאר (פה"מ מקוואות ט,ז).
ו. טַבָּח שֶׁהָיָה דָּם עַל בִּגְדוֹ – אֵינוֹ חוֹצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד.
ו. טַבָּח. שוחט.
ז. מוֹכֵר רְבָב שֶׁהָיָה רְבָב עַל בִּגְדוֹ – אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָיָה הַטַּבָּח מוֹכֵר רְבָב, וְהָיָה עַל בִּגְדוֹ דָּם וּרְבָב – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חוֹצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנַיִם מַקְפִּיד, אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ, שֶׁהֲרֵי מְלַאכְתּוֹ הִיא וְאֵינוֹ מַקְפִּיד.
ז. רְבָב. שומן.
ח. הָיָה הַזֶּפֶת אוֹ הַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַסַּנְדָּל מִתּוֹכוֹ: מִלְּמַעְלָה – חוֹצֵץ; וּמִלְּמַטָּה – אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַסַּפְסָל: מִלְּמַעְלָה אוֹ מִן הַצְּדָדִין – חוֹצֵץ; מִלְּמַטָּה – אֵינוֹ חוֹצֵץ.
ח. עַל הַסַּנְדָּל מִתּוֹכוֹ. ועל הסנדל מבחוץ אינו חוצץ שאין מקפידים על כך מכיוון שדרכו להתלכלך (ח"ד מקוואות ז,ג). מִלְּמַעְלָה. בעור הסנדל שמעל כף הרגל. וּמִלְּמַטָּה. בעור שתחת כף הרגל. עַל הַסַּפְסָל… מִלְּמַטָּה. בשטח שכלפי האדמה, שאין מקפידים על נקיונו.
ט. לִכְלוּכֵי צֵאָה שֶׁבַּכִּסֵּא וְשֶׁבַּקַּתֶּדְרָה הַמְכֻבָּשִׁין בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִן הַצְּדָדִין – אֵינָן חוֹצְצִין, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מַעֲבִירִין אוֹתָן. אֲבָל לִכְלוּכֵי שְׁמָרִים שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית, וְהַמּוֹךְ שֶׁבַּשֵּׁיר וְשֶׁבַּזּוּג, וְהַטִּיט וְהַבָּצֵק שֶׁעַל יַד הַקַּרְדֹּם וְשֶׁעַל יַד הַמַּגְרֵפָה – חוֹצְצִין.
י. דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בַּזֶּפֶת וּבַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין בְּכֵלִים – מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד הוּא. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד. וְאֵין בְּדָבָר זֶה הֶפְרֵשׁ בִּכְלִי מִן הַכֵּלִים, אֶלָּא כָּל הַכֵּלִים שָׁוִין בְּדָבָר זֶה.
י. חָפוּי. מכוסה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יב.
יא. כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן, אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן, אוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְנִשְׁבְּרוּ – לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה.
יא. שֶׁהִכְנִיסָן. למי המקווה. שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן. באופן שהמים לא נכנסים לתוך חלל הידית (כגון שהצד הפתוח של הידית כלפי מטה כמבואר בהלכה הבאה). וְלֹא מֵרְקָן. לא הניע ידו לצורך הכנסת המים בחלל הידית (פה"מ מקוואות י,א). שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְנִשְׁבְּרוּ. שחלקי הידית נמעכו זה בזה, והמים אינם נכנסים למקומות המעוכים (שם).
יב. כְּלִי שֶׁהָפַךְ פִּיו לְמַטָּה וְהִטְבִּילוֹ – כְּאִלּוּ לֹא טָבַל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בְּכֻלּוֹ. הָיָה בּוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בּוֹ עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ – לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ.
יב. שֶׁהָפַךְ פִּיו לְמַטָּה. שהטבילו באופן שהצד הפתוח הוא התחתון. שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בְּכֻלּוֹ. שהאוויר נשאר בתוך הכלי ומונע את המים מלהיכנס (פה"מ שם), ולכן צריך להטביל כאשר פי הכלי כלפי מעלה או שהכלי מוטה על צידו.
יג. כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב מִן הָאֶמְצַע – אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ.
יג. אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ. כדי שהמים ייכנסו לכל המקומות בתוך הכלי.
יד. צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ – אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיַּטֶּנָּה עַל צִדָּהּ.
יד. צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ. ששפת הכלי כפופה לתוך הכלי.
טו. קַלְמָרִין – אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיִּקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם לָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבָּהּ.
טו. קַלְמָרִין וכו'. קסת דיו שכפופה לתוכה הרבה, ועל מנת שייכנסו המים בכולה לא מספיק להטותה אלא צריך לנקבה.
טז. בְּהֵמָה שֶׁהָיָה הַשֵּׁיר שֶׁעָלֶיהָ רָפוּי, וְנִטְמָא – מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ.
טז. הַשֵּׁיר שֶׁעָלֶיהָ. צמיד על צווארה. מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ. בלי להסירו מן הבהמה, שכאשר הוא מונח עליה בצורה רפויה המים מגיעים לכל צדדיו.
יז. וְלֹא יַטְבִּיל אֶת הַקֻּמְקוּם בַּפֶּחָמִין שֶׁבּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף.
יז. הַקֻּמְקוּם. כלי לחימום מים. בַּפֶּחָמִין שֶׁבּוֹ. יחד עם הגחלים הכבויים שנשארו בו. שִׁפְשֵׁף. הזיז את הגחלים בידו, באופן שלא ייצמדו לצד אחד בכלי ויהוו חציצה (פה"מ מקוואות ט,ב).
יח. כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין וְהִטְבִּילוֹ – כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. הָיָה מָלֵא מַיִם וְהִטְבִּילוֹ – הֲרֵי הַמַּיִם וְהַכְּלִי טְהוֹרִין כְּאַחַת, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין.
הָיָה הַכְּלִי מָלֵא מֵי רַגְלַיִם – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הֵן מַיִם. הָיָה בּוֹ מֵי חַטָּאת: אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי, כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ מֵי מִקְוֶה עַל מֵי חַטָּאת שֶׁבְּתוֹכוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר; וְאִם לָאו – עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ, וּכְאִלּוּ הֵן שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁחוֹצְצִין בֵּין גּוּף הַכְּלִי וּבֵין מֵי הַמִּקְוֶה.
יח. כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. מפני שהמשקים חוצצים בין הכלי למי המקווה. הַמַּיִם וְהַכְּלִי טְהוֹרִין כְּאַחַת. שכיוון שהמים נטהרים במקווה אינם מהווים חציצה בין הכלי למי המקווה. שֶׁהַמַּיִם יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה. בניגוד לשאר משקים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין. הלכות טומאת אוכלין ב,כא.
רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הֵן מַיִם. שמי רגליים של אדם נחשבים כמים (שם י,ב). מֵי חַטָּאת. מים שניתנו עליהם אפר פרה אדמה כדי להזות על טמא מת. וּכְאִלּוּ הֵן שְׁאָר מַשְׁקִין. במקרה זה מי חטאת נחשבים כשאר משקים ולא כמים, מכיוון שקדושתם מעניקה להם חשיבות ואינם בטלים כלפי מי המקווה אלא אם כן מי המקווה מרובים מהם (ר"ש מקוואות י,ו).
יט. כְּלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא, וְהָיָה מָלֵא יַיִן לָבָן אוֹ חָלָב וְהִטְבִּילוֹ – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב: אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶם. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יַיִן אָדֹם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין – לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה.
יט. שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא. כגון שגב הכלי (חלקו החיצוני) נגע במשקה טמא ועל ידי כך נטמא בטומאה מדברי חכמים (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ז,ג). הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב… מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶם. בטומאה מדברי חכמים הקלו שהמשקה הלבן שצבעו אינו בולט מתבטל כלפי מי המקווה המרובים ואינו מהווה חציצה.
כ. לָגִין שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם טְמֵאִים, וְנָתַן עַל פִּיו טִיט טוֹפֵחַ, וְהָיָה הַטִּיט שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְהִטְבִּילוֹ – טָהוֹר; וְאִם הָיָה טִיט הַיָּוֵן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. וְכֵן טַבַּעַת שֶׁנְּתָנָהּ בִּלְבֵנָה שֶׁל טִיט טוֹפֵחַ, וְהִטְבִּילָהּ – טְהוֹרָה; וְאִם הָיָה טִיט יָוֵן – כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה.
כ. לָגִין. כד. טִיט טוֹפֵחַ. טיט לח ורך שהמים יכולים להיספג בתוכו והוא אינו נחשב חציצה. וְהָיָה הַטִּיט שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם. הטיט שעל גבי הלגין נוגע במים שבתוכו, וכשמטביל את הלגין המים שבמקווה נוגעים בטיט ומשיקים למים הטמאים (ראה ח"ד מקוואות ז,ב). טִיט הַיָּוֵן. טיט הבורות שהוא סמיך ומהווה חציצה.
כא. אֵלּוּ שֶׁאֵין צְרִיכִין שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם: סְתָם קִשְׁרֵי בִּגְדֵי עֲנִיִּים, וְאִם הִקְפִּיד עֲלֵיהֶם – חוֹצְצִין; וְקִשְׁרֵי בִּגְדֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים – סְתָמָן חוֹצְצִין, וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל הַקְּשָׁרִים – אֵינָן חוֹצְצִין; וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ מֵאֵילֵיהֶן, וְחֶבֶט הַסַּנְדָּל, וְהַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהַקְּצִיצָה דְּבוּקָה עִם הָרְצוּעָה בְּבֵית הָרְצוּעָה שֶׁבָּהּ וַחֲזָקָה, וּתְפִלָּה שֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, וְאָזְנֵי הַחֵמֶת וְאָזְנֵי הַתֻּרְמֵל, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִקְּשָׁרִים וּתְפָרִים שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַתִּירָן.
כא. סְתָם קִשְׁרֵי בִּגְדֵי עֲנִיִּים וְאִם הִקְפִּיד עֲלֵיהֶם חוֹצְצִין. קשר בבגד של עניים בדרך כלל נעשה לצורך תיקון הבגד ויש להניח שיישאר קשור (פה"מ מקוואות י,ג). משום כך קשר כזה נחשב טבעי עבור הבגד ואינו חוצץ, אלא אם כן בעל הבגד גילה דעתו שהוא מקפיד על הקשר ואינו מעוניין להשאירו. בַּעֲלֵי בָּתִּים. אנשים שאינם עניים. סְתָמָן חוֹצְצִין. שיש להניח שבעל הבגד אינו מעוניין להשאיר את הקשר. נִימֵי הַבְּגָדִים. חוטים שבקצוות הבגד. וְחֶבֶט הַסַּנְדָּל. לולאות של סנדלים. וְהַתְּפִלָּה. תפילין. שֶׁהַקְּצִיצָה. בתי התפילין עצמם ללא הרצועות. דְּבוּקָה עִם הָרְצוּעָה בְּבֵית הָרְצוּעָה שֶׁבָּהּ וַחֲזָקָה. מחוברת היטב באמצעות תפירת עור על בית הרצועה שבקציצה (המקום שבו הרצועה עוברת בתוך הקציצה). שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. דחוקה על הרצועה ואינה זזה בקלות (שם). וְאָזְנֵי. ידיות אחיזה. הַחֵמֶת. נוד העשוי מעור. הַתֻּרְמֵל. תרמיל הרועים העשוי מעור.
כב. וְאֵלּוּ שֶׁהֵן צְרִיכִין שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם: הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּפִתְחֵי הֶחָלוּק שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין בְּלוּלָאוֹת, וְכֵן קִשְׁרֵי לוּלָאוֹת שֶׁבַּכָּתֵף, וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ, וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה בָּרְצוּעָה, וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, וְשֶׁנֶץ שֶׁל סַנְדָּל, וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁקָּשַׁר אוֹתָן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לְגַלּוֹתָן וּלְמַתְּחָן.
הַסַּלִּין שֶׁל גַּת וְשֶׁל בַּד: אִם הָיוּ חֲזָקִים – צָרִיךְ לְחַטֵּט; וְאִם הָיוּ רָפִין – צָרִיךְ לְנַעֵר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר – צְרִיכִין שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם.
כב. הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּפִתְחֵי הֶחָלוּק שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין בְּלוּלָאוֹת. המקום הפתוח בחלוק שקושרים אותו בצורת לולאה לאחר לבישת החלוק ומכניסים לתוכה כפתור (ראה פה"מ מקוואות י,ד וכלים כט,א). צָרִיךְ לְמַתֵּחַ. להסיר קפליה במים, מפני שצדדי הסדין טבעם להתקפל. וְשֶׁנֶץ שֶׁל סַנְדָּל. רצועה שנכנסת בלולאה. שֶׁהוּא עָתִיד לְגַלּוֹתָן וּלְמַתְּחָן. בזמן השימוש, ולכן צריך לגלותם ולמתחם לפני הטבילה כדי להטבילם במצב הטבעי.
וְשֶׁל בַּד. של בית בד שעושים בו שמן. אִם הָיוּ חֲזָקִים. אם הענפים שמהם עשוי הסל מהודקים בחוזק. צָרִיךְ לְחַטֵּט. להוציא את הפסולת שבין הענפים באמצעות היד. צָרִיךְ לְנַעֵר. מספיק לנער והפסולת נופלת מעצמה. צְרִיכִין שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם. בתוך החלל הפנימי שלהם, מפני שהמילוי אינו קבוע בתוכם אלא רגילים להוציאו ולהכניסו.
כג. כֶּסֶת עֲגֻלָּה, וְהַכַּדּוּר, וְהָאִמּוּם, וְהַקָּמֵיעַ, וְהַתְּפִלָּה – אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבֹאוּ הַמַּיִם לַחֲלָלָן. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא – טוֹבֵל סָתוּם.
כג. כֶּסֶת עֲגֻלָּה. כרית שאין בה פתח להוצאת המילוי. וְהָאִמּוּם. תבנית שתופרים עליה נעל, ועשוייה מעור שבתוכו חומר רך (ר"ש מקוואות י,ב). וְהַקָּמֵיעַ. קלף שכותבים עליו סגולות ומכוסה בעור.
כד. הַמַּטְבִּיל בְּגָדִים כְּשֶׁהֵן מְכֻבָּסִין – צְרִיכִין שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן הַמַּיִם עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. הִטְבִּילָן נְגוּבִין – עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן.
כד. כְּשֶׁהֵן מְכֻבָּסִין. ועדיין רטובים. עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. שמקומות מסוימים בבגד יתרוממו מעל מקומות אחרים, כעין אבעבועות (פה"מ מקוואות י,ד). וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן. שכאשר הבגד יבש לפני הטבילה, הפסקת הבעבוע היא הסימן שהמים נכנסו לכולו. אבל כאשר הבגד רטוב, מי המקווה מתחברים עם המים שבתוכו ואין צורך להמתין עד שהבעבוע מפסיק (רע"ב ותפא"י שם).
כה. כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן אֲרֻכִּין יָתֵר מִצָּרְכָּן וְעָתִיד לְקֻצָּן – מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. כֵּיצַד? שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל – אַרְבָּעָה טְפָחִים; וְקָטָן – עֲשָׂרָה טְפָחִים. מַטְבִּיל מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת עַד מִדָּה זוֹ בִּלְבַד, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר.
כה. לְקֻצָּן. לחתכן. מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. עד המקום שבו הידית עתידה להיקצץ. שכל העומד להיחתך נחשב כחתוך (בבלי חולין עג,א). שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל וכו'. ראה גם הלכות כלים ט,טו. וְקָטָן עֲשָׂרָה טְפָחִים. שדלי קטן זקוק לשלשלת ארוכה יותר.
כו. כְּלִי טָמֵא שֶׁנָּתַן בְּתוֹכוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים וְהִטְבִּיל הַכֹּל – עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁפִּי הַכְּלִי צַר בְּיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִכְנָסִין לוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה הַטְּבִילָה לַכְּלִי הַגָּדוֹל עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ וְהִטְבִּיל – לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.
וְכֵן אִם הָיָה הַכְּלִי טָהוֹר וְנָתַן לְתוֹכוֹ כֵּלִים טְמֵאִים וְהִטְבִּילָן – לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לַתְּרוּמָה. אֲבָל לַקֹּדֶשׁ – אֵין מַטְבִּילִין כֵּלִים לְתוֹךְ כֵּלִים טְהוֹרִים כְּלָל, וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּסַל אוֹ בְּקֻפָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

כו. שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִכְנָסִין לוֹ. שאם אינם נכנסים, הרי לא עלתה טבילה לכלי הגדול כדלעיל הי"ב. וּמִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה וכו'. מכיוון שהכלי הגדול נטהר בטבילה זו, הוא אינו מפסיק בין מי המקווה לבין הכלים הפנימיים. וְאִם הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ וְהִטְבִּיל וכו'. יש שפירשו שמדובר שהיטה את הכלי הגדול על צדו כדי שייכנסו המים אל הכלים הקטנים וחלק מהכלי הגדול נשאר מחוץ למים, וממילא לא ניתן לומר שמתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול עלתה טבילה לכלים הקטנים (תוס' רי"ד חגיגה כב,א מובא בתס"ר מקוואות עמ' 20, חזו"א מקוואות תניינא ג,ג). ורבים פירשו שאף אם הכניס את כל הכלי הגדול לא עלתה טבילה לכלים הקטנים (ראה ב"י, ש"ך וט"ז יו"ד רא,ט, ובטעם הדבר ראה מקוה טהרה ס"ק כח, גידולי טהרה שאלה יג). כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. קנה חלול שנותנים בפי הנוד של עור לצורך שתייה וכדומה, ושיעורה קוטר ברוחב שתי אצבעות בינוניות (לקמן ח,ו), וזהו שיעור חיבור בין מקוואות. כאשר הכלי הגדול פתוח כשיעור זה, הרי המים שנכנסים לתוכו נחשבים כחלק ממי המקווה והם עצמם מטהרים את הכלים הקטנים, וממילא טהרת הכלים הקטנים אינה תלויה בטהרת הכלי הגדול.

לַתְּרוּמָה. לצורך אכילת תרומה, וכל שכן לחולין. לַקֹּדֶשׁ. לצורך שימוש בקרבנות. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שאר אבות הטומאות יב,א.

תקציר הפרק 

פרק ​ג הלכות מקוות

⚠ פרק ארוך
​מעניין 🗯
מה נחשב כתם אצל תלמיד חכם ומה אצל שאר העם לעניין *הלכתי* כמו חציצה ?
"על הדרך" בלימוד הלכות חציצה בכלים הרמב"ם נותן לנו כלים להתנהגות.
(ראו בסוף הוואצפ את ההמשך)​

*חציצות בכלים*
הכלל: בכללות, תנאי חציצה הינם כמו בנוגע לאדם, שאם מקפיד או שחוצץ ברוב הכלי – זו חציצה. וצריך שהמים יבואו בכל הכלי הטמא.​

וכך הרמב"ם כתב בהלכות דעות פרק ה:

"כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהן משאר העם–כך צריך שיהיה ניכר במעשיו, במאכלו ובמשקהו ובדיבורו ובהילוכו ובמלבושו …
(הלכה א)
*מלבוש תלמיד חכמים, מלבוש נאה נקי; ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בה*"
(הלכה ט)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טבל כלי בתוך כלי-לעולם טהור?

2.קשר שלא יפתח – אינו חוצץ?

3.אין הבדל אם טבל כלי הפוך או ישר?

תשובות
1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן