א. כֵּיצַד סֵדֶר הַשְׁקָאַת שׂוֹטָה? הַבַּעַל בָּא לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ, וְאוֹמֵר לָהֶם: 'אִשְׁתִּי זוֹ, קִנֵּאתִי לָהּ עִם פְּלוֹנִי וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ, וְאֵלּוּ עֵדַי, וַהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ לִבְדֹּק הַדָּבָר'. וּבֵית דִּין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הָעֵדִים, וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְשָׁמְרוֹ שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ קֹדֶם שְׁתִיָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה עָלָיו עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה, וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁאֵין מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטָה אֶלָּא בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים בַּמִּקְדָּשׁ.
ב. הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם, בֵּית דִּין הַגָּדוֹל מוֹשִׁיבִין אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעְלָהּ, וּמַפְחִידִין אוֹתָהּ פַּחַד גָּדוֹל שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה, וְאוֹמְרִין לָהּ: 'בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. אַל תִּגְרְמִי לַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם'.
וְאוֹמְרִין לָהּ: 'בִּתִּי, הַרְבֵּה קְדָמוּךְ וְנִשְׁטְפוּ, וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וִיקָרִים תָּקַף יִצְרָן עֲלֵיהֶן וְנִכְשְׁלוּ'. וּמַגִּידִין לָהּ מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר כַּלָּתוֹ, וּמַעֲשֵׂה רְאוּבֵן בְּפִילֶגֶשׁ אָבִיו עַל פְּשָׁטוֹ, וּמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וַאֲחוֹתוֹ, כְּדֵי לְהָקֵל עָלֶיהָ עַד שֶׁתּוֹדֶה. וְאִם אָמְרָה: 'הִין, נִטְמֵאתִי' אוֹ 'אֵינִי שׁוֹתָה' – יוֹצְאָה בְּלֹא כְּתֻבָּה וְהוֹלֶכֶת לָהּ.
ג. עָמְדָה בְּדִבּוּרָהּ שֶׁהִיא טְהוֹרָה – מְבִיאִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁל עֲזָרָה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּמַעֲלִין אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמַקִּיפִין בָּהּ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ עַד שֶׁתִּקְצַר נַפְשָׁהּ, אוּלַי תּוֹדֶה.
ד. אִם עָמְדָה בְּדִבּוּרָהּ – מְבִיאִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח מִבַּחוּץ, וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ שָׁם.
הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִּלְבָנִים – מְכַסָּהּ בִּשְׁחֹרִים. וְאִם הָיוּ הַשְּׁחֹרִין נָאִים לָהּ – מִתְכַּסָּה בִּבְגָדִים שֶׁאֵין לָהּ בָּהֶם נוֹי, וּמְסִירִין כָּל חֲלִי כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁעָלֶיהָ.
ה. וּמְקַבְּצִין עָלֶיהָ קִבּוּץ גָּדוֹל שֶׁל נָשִׁים, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים הַנִּמְצָאוֹת שָׁם חַיָּבוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים" וכו' (יחזקאל כג,מח). וְכָל אִישׁ שֶׁיַּחְפֹּץ לָבֹא לִרְאוֹתָהּ, יָבֹא וְיִרְאֶה. וְהִיא עוֹמֶדֶת בֵּינֵיהֶם בְּלֹא רְדִיד וְלֹא מִטְפַּחַת, אֶלָּא בִּבְגָדֶיהָ וְכֻפָּח שֶׁעַל רֹאשָׁהּ, כְּמוֹ שֶׁהָאִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.
ו. וְאֵין מַנִּיחִין שָׁם לֹא עֲבָדֶיהָ וְלֹא שִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכֶּרֶת אוֹתָן וְדַעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת בָּהֶן.
ז. וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעָהּ הַכֹּהֵן בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת, וּמוֹדִיעָהּ בִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁלֹּא גָּרַם לָהּ אֶלָּא קִנּוּי וּסְתִירָה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה, וְאוֹמֵר לָהּ בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת: "אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ… יִתֵּן יי אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יי אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה, וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה,יט-כב), וְהִיא אוֹמֶרֶת: "אָמֵן אָמֵן" (שם) בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת. וּמוֹדִיעָהּ שֶׁהַבֶּטֶן תִּלְקֶה תְּחִלָּה וְהַיָּרֵךְ בַּסּוֹף, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל הַמַּיִם.
ח. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא מְגִלָּה שֶׁל עוֹר טָהוֹר, כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וְכוֹתֵב עָלֶיהָ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, בִּדְיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ קַלְקַנְתּוֹס, לִשְׁמָהּ שֶׁל אִשָּׁה, כְּמוֹ הַגֵּט. כּוֹתֵב כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ בָּהֶם, אוֹת בְּאוֹת וּמִלָּה בְּמִלָּה, וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וְאֵינוֹ כּוֹתֵב 'אָמֵן אָמֵן'.
ט. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בּוֹ מְלָאכָה מֵעוֹלָם, וְלֹא יֵרָאֶה כִּכְלִי בָּלֶה מֵאֹרֶךְ הַזְּמַן. וְאִם הֶחֱזִירוֹ לַכִּבְשָׁן עַד שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ – כָּשֵׁר. וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר, וּבַחֲצִי לֹג שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה מוֹדְדוֹ, וְנִכְנָס בּוֹ לַהֵיכָל.
י. וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה לִימִין הַנִּכְנָס וּבוֹ טַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת קְבוּעָה בָּהּ, מַגְבִּיהַּ הַטַּבְלָה וְלוֹקֵחַ עָפָר מִקַּרְקַע הַמִּשְׁכָּן וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְנוֹתֵן לְתוֹכָן דָּבָר מַר, כְּגוֹן לַעֲנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים" (במדבר ה,יח; ה,כד), וּמוֹחֵק לְתוֹכָן הַמְּגִלָּה לִשְׁמָהּ. וְיִמְחֹק יָפֶה יָפֶה, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בַּמְּגִלָּה רֹשֶׁם הַנִּכָּר.
יא. וְאַחַר כָּךְ כֹּהֵן אַחֵר בָּא אֵלֶיהָ מִכֹּהֲנֵי הָעֲזָרָה, וְאוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ מִכְּנֶגֶד פָּנֶיהָ וְקוֹרֵעַ עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, וּמְגַלֶּה אֶת שְׂעָרָהּ וְסוֹתֵר מַחְלְפוֹת רֹאשָׁהּ כְּדֵי לְנַוְּלָהּ, וּמֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי, כְּדֵי לְהַזְכִּירָהּ מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם שֶׁעָשָׂת, וְאִם לֹא מָצְאוּ מִצְרִי, מֵבִיא חֶבֶל מִכָּל מָקוֹם, וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַבְּגָדִים וְנִמְצֵאת עֲרֻמָּה, שֶׁהֲרֵי נִקְרְעוּ.
יב. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא עִשָּׂרוֹן קֶמַח שְׂעוֹרִים מִשֶּׁל בַּעַל, וְנוֹתְנוֹ בִּקְפִיפָה מִצְרִית. וְהַחֶבֶל וְהַקְּפִיפָה בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְנוֹתְנוֹ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ.
יג. וְאַחַר כָּךְ לוֹקֵחַ הַמִּנְחָה מִן הַקְּפִיפָה וְנוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת, וְאֵינוֹ נוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא לְבֹנָה; וְאִם נָתַן – לוֹקֶה עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַלְּבֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה" (במדבר ה,טו).
יד. וּבְכָל הַזְּמַן שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ וְנָתַן הָעִשָּׂרוֹן עַל יָדֶיהָ יִהְיוּ הַמַּיִם בַּכְּלִי בְּיַד הַכֹּהֵן, וְיַרְאֶה אוֹתָהּ אֶת הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים" (במדבר ה,יח).
טו. וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. וְאַחַר שֶׁתִּשְׁתֶּה, לוֹקֵחַ כְּלִי הַשָּׁרֵת שֶׁבּוֹ הַמִּנְחָה וְנוֹתְנוֹ עַל יָדֶיהָ, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ בַּמִּזְרָח כִּשְׁאָר כָּל הַתְּנוּפוֹת, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד. וְאַחַר שֶׁמֵּנִיף, מַגִּישׁ הַמִּנְחָה לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ כִּשְׁאָר מְנָחוֹת שֶׁל יָחִיד, וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
טז. אִם טְהוֹרָה הִיא – יוֹצְאָה וְהוֹלֶכֶת לָהּ, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ; וְאִם טְמֵאָה הִיא – מִיָּד פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלְּאָה גִּידִים גִּידִים, וְהֵם אוֹמְרִים: 'הוֹצִיאוּהָ, הוֹצִיאוּהָ', שֶׁלֹּא תִּפְרֹשׂ נִדָּה, וְהַנִּדּוֹת מְטַמְּאוֹת עֶזְרַת הַנָּשִׁים, וְהֵם מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּהּ. וּבִטְנָהּ צָבָה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תִּפֹּל יְרֵכָהּ וְתָמוּת.
יז. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁתָּמוּת, יָמוּת הַנּוֹאֵף שֶׁהִשְׁקָהּ עַל יָדוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְיֶאֱרַע לוֹ מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לָהּ: "לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה,כב). וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ – בְּשֶׁלֹּא חָטָא הַבַּעַל מֵעוֹלָם. אֲבָל אִם בָּעַל בְּעִילָה אֲסוּרָה – אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יח. וְאִם עָבַר וְהִשְׁקָה אֶת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע, שֶׁגּוֹרֵם לַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁיִּמָּחֶה בַּמַּיִם לְבַטָּלָה, וּמוֹצִיא לַעַז עַל מֵי שׂוֹטָה, שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לַאֲחֵרוֹת שֶׁזִּנָּת וְלֹא בָּדְקוּ בָּהּ, וְהִיא לֹא תֵּדַע שֶׁמַּעֲשֵׂה הַבַּעַל גָּרְמוּ.
יט. לְפִיכָךְ, מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים בְּגָלוּי בְּבַיִת שֵׁנִי, בִּטְּלוּ הַסַּנְהֶדְרִין אֶת מֵי הַמָּרִים, וְסָמְכוּ עַל הַכָּתוּב בַּקַּבָּלָה: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה" (הושע ד,יד).
כ. שׂוֹטָה שֶׁהָיָה לָהּ זְכוּת תַּלְמוּד תּוֹרָה – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה עַל תַּלְמוּד תּוֹרָה, הֲרֵי זֶה תּוֹלֶה לָהּ וְאֵינָהּ מֵתָה לִשְׁעָתָהּ, אֶלָּא נִמּוֹקֶת וְהוֹלֶכֶת, וָחֳלָאִים כְּבֵדִים עָלֶיהָ עַד שֶׁתָּמוּת אַחַר שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ לְפִי זְכוּתָהּ, וְהִיא מֵתָה בִּצְבִיַּת בֶּטֶן וּבִנְפִילַת אֵבָרִים.
כא. שׂוֹטָה שֶׁשָּׁתָת מֵי הַמָּרִים וְלֹא מֵתָה מִיָּד – הֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ הֶחֳלָאִים לָבֹא עָלֶיהָ וְחָלוּ שְׁאָר אֵבָרֶיהָ, הוֹאִיל וְלֹא צָבְתָה בִּטְנָהּ וְלֹא הִתְחִיל יְרֵכָהּ לִנְפֹּל – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אֲבָל מִשֶּׁתַּתְחִיל בִּטְנָהּ לִצְבּוֹת וִירֵכָהּ לִנְפֹּל – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה וַדָּאִית.
כב. שׂוֹטָה שֶׁשָּׁתָת וְהָיְתָה טְהוֹרָה – הֲרֵי זוֹ מִתְחַזֶּקֶת וּפָנֶיהָ מַזְהִירוֹת. וְאִם הָיָה בָּהּ חֹלִי – יָסוּר, וְתִתְעַבֵּר וְתֵלֵד זָכָר. וְאִם הָיָה דַּרְכָּהּ לֵילֵד בְּקֹשִׁי – תֵּלֵד בִּמְהֵרָה. הָיָה דַּרְכָּהּ לֵילֵד נְקֵבוֹת – תֵּלֵד זְכָרִים.
כג. בָּאוּ עֵדֵי טֻמְאָה אַחַר שֶׁשָּׁתָת – הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, וַאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, וַאֲפִלּוּ לֹא אֵרַע לָהּ דָּבָר מִדְּבָרִים הָאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶלָּא מִי שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים שֶׁמּוֹדִיעִים זְנוּתָהּ. וְעוֹד, שֶׁמָּא בַּעְלָהּ אֵינוֹ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, וּלְפִיכָךְ לֹא בָּדְקוּ הַמַּיִם אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲבָל אִם בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד שֶׁהִיא טְמֵאָה – הֲרֵי זוֹ תֵּשֵׁב תַּחַת בַּעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי שָׁתָת.
כד. אִשָּׁה שֶׁזִּנָּת בְּאֹנֶס אוֹ בִּשְׁגָגָה, אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ עִמּוֹ דֶּרֶךְ אֵבָרִים – אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה" (במדבר ה,יג) – פְּרָט לַאֲנוּסָה, שֶׁהֲרֵי נִתְפְּשָׂה בְּחָזְקָה; "וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ" (שם ה,כז) – פְּרָט לְשׁוֹגֶגֶת; "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע" (שם ה,יג) – פְּרָט לַבָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ אֵבָרִים.