פרק ג', הלכות סוטה, ספר נשים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד סֵדֶר הַשְׁקָאַת שׂוֹטָה? הַבַּעַל בָּא לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ, וְאוֹמֵר לָהֶם: 'אִשְׁתִּי זוֹ, קִנֵּאתִי לָהּ עִם פְּלוֹנִי וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ, וְאֵלּוּ עֵדַי, וַהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ לִבְדֹּק הַדָּבָר'. וּבֵית דִּין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הָעֵדִים, וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְשָׁמְרוֹ שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ קֹדֶם שְׁתִיָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה עָלָיו עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה, וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁאֵין מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטָה אֶלָּא בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים בַּמִּקְדָּשׁ.
א. וְאֵלּוּ עֵדַי. עדי הקינוי והסתירה. וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְשָׁמְרוֹ. שיתלוו אליהם בדרכם לירושלים. נֶאֶסְרָה עָלָיו עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה. ואם יבוא עליה המים לא יבדקו אותה (לעיל ב,ח. לאיסור ראה הלכות גירושין יא,יד). שֶׁאֵין מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטָה אֶלָּא בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. הלכות סנהדרין ה,א.
ב. הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם, בֵּית דִּין הַגָּדוֹל מוֹשִׁיבִין אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעְלָהּ, וּמַפְחִידִין אוֹתָהּ פַּחַד גָּדוֹל שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה, וְאוֹמְרִין לָהּ: 'בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. אַל תִּגְרְמִי לַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם'.
וְאוֹמְרִין לָהּ: 'בִּתִּי, הַרְבֵּה קְדָמוּךְ וְנִשְׁטְפוּ, וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וִיקָרִים תָּקַף יִצְרָן עֲלֵיהֶן וְנִכְשְׁלוּ'. וּמַגִּידִין לָהּ מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר כַּלָּתוֹ, וּמַעֲשֵׂה רְאוּבֵן בְּפִילֶגֶשׁ אָבִיו עַל פְּשָׁטוֹ, וּמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וַאֲחוֹתוֹ, כְּדֵי לְהָקֵל עָלֶיהָ עַד שֶׁתּוֹדֶה. וְאִם אָמְרָה: 'הִין, נִטְמֵאתִי' אוֹ 'אֵינִי שׁוֹתָה' – יוֹצְאָה בְּלֹא כְּתֻבָּה וְהוֹלֶכֶת לָהּ.
ב. שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעְלָהּ. כדי שלא תתבייש להודות על מעשיה. הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה וכו'. שכל אלו יכולים למשוך לזנות. הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה. הגיל הצעיר, שיש בו שובבות וקלות דעת. לַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה. השם המפורש, שאסור למחוק אותו (הלכות יסודי התורה ו,א-ב). שֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם. יימחק במים.
וְנִשְׁטְפוּ. נסחפו אחר יצרם הרע. גְּדוֹלִים וִיקָרִים. חשובים ומכובדים. וּמַגִּידִין לָהּ מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וכו'. שכל אלו נכשלו בעריות (ראה בראשית לח, שם לה,כב, שמואל ב יג,א-כב). וּמַעֲשֵׂה רְאוּבֵן בְּפִילֶגֶשׁ אָבִיו עַל פְּשָׁטוֹ. שעל פי הפשט שכב ראובן עם בלהה פילגש יעקב (וראה הלכות תפילה יב,יב).
ג. עָמְדָה בְּדִבּוּרָהּ שֶׁהִיא טְהוֹרָה – מְבִיאִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁל עֲזָרָה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּמַעֲלִין אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמַקִּיפִין בָּהּ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ עַד שֶׁתִּקְצַר נַפְשָׁהּ, אוּלַי תּוֹדֶה.
ג. עָמְדָה בְּדִבּוּרָהּ. המשיכה לטעון כי היא טהורה. לְשַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁל עֲזָרָה. השער הראשי של החצר שסביב בית המקדש, ונקרא גם שער ניקנור (הלכות בית הבחירה ה,ה). וּמַעֲלִין אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם… עַד שֶׁתִּקְצַר נַפְשָׁהּ. מוליכים אותה במקדש לייגע אותה, כדי שתודה על האמת.
ד. אִם עָמְדָה בְּדִבּוּרָהּ – מְבִיאִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח מִבַּחוּץ, וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ שָׁם.
הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִּלְבָנִים – מְכַסָּהּ בִּשְׁחֹרִים. וְאִם הָיוּ הַשְּׁחֹרִין נָאִים לָהּ – מִתְכַּסָּה בִּבְגָדִים שֶׁאֵין לָהּ בָּהֶם נוֹי, וּמְסִירִין כָּל חֲלִי כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁעָלֶיהָ.
ד. כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח מִבַּחוּץ. מחוץ לעזרה (ראה הלכות מחוסרי כפרה ד,ב).
הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִּלְבָנִים מְכַסָּהּ בִּשְׁחֹרִים. אם האישה הייתה לבושה בבגדים לבנים, מלבישים אותה בבגדים שחורים, שהם לבוש גנאי (ראה הלכות ביאת מקדש ו,יא). וּמְסִירִין חֲלִי כֶּסֶף וְזָהָב. מורידים את תכשיטיה, כדי שתתגנה. [הערה: המילה נוי נכתבת ומנוקדת על ידי הרמב"ם בפה"מ: נוֹאִי.]
ה. וּמְקַבְּצִין עָלֶיהָ קִבּוּץ גָּדוֹל שֶׁל נָשִׁים, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים הַנִּמְצָאוֹת שָׁם חַיָּבוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים" וכו' (יחזקאל כג,מח). וְכָל אִישׁ שֶׁיַּחְפֹּץ לָבֹא לִרְאוֹתָהּ, יָבֹא וְיִרְאֶה. וְהִיא עוֹמֶדֶת בֵּינֵיהֶם בְּלֹא רְדִיד וְלֹא מִטְפַּחַת, אֶלָּא בִּבְגָדֶיהָ וְכֻפָּח שֶׁעַל רֹאשָׁהּ, כְּמוֹ שֶׁהָאִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.
ה. וּמְקַבְּצִין. אוספים. וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וכו'. יתייסרו, וילמדו שלא לעשות כך. רְדִיד. בגד המכסה את ראשה וגופה. וְכֻפָּח שֶׁעַל רֹאשָׁהּ. כיפה, כיסוי ראש (ראה הלכות אישות כד,יא-יג).
ו. וְאֵין מַנִּיחִין שָׁם לֹא עֲבָדֶיהָ וְלֹא שִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכֶּרֶת אוֹתָן וְדַעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת בָּהֶן.
ו. וְדַעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת בָּהֶן. שהיא מרגישה בטוחה בנוכחותם, ומתחזקת ואינה מודה.
ז. וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעָהּ הַכֹּהֵן בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת, וּמוֹדִיעָהּ בִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁלֹּא גָּרַם לָהּ אֶלָּא קִנּוּי וּסְתִירָה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה, וְאוֹמֵר לָהּ בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת: "אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ… יִתֵּן יי אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יי אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה, וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה,יט-כב), וְהִיא אוֹמֶרֶת: "אָמֵן אָמֵן" (שם) בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת. וּמוֹדִיעָהּ שֶׁהַבֶּטֶן תִּלְקֶה תְּחִלָּה וְהַיָּרֵךְ בַּסּוֹף, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל הַמַּיִם.
ז. בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא מַכֶּרֶת. בשפה שהיא מבינה, ולאו דווקא בלשון התורה. הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה. שתי את המים ולא יקרה לך דבר, וכך תוכיחי שאת נקייה מחטא. צָבָה. מתנפחת. אָמֵן. וכיוון שענתה אמן על השבועה, הרי זה כאילו נשבעה בעצמה (הלכות נדרים ב,א, הלכות שבועות ב,א). וּמוֹדִיעָהּ שֶׁהַבֶּטֶן תִּלְקֶה וכו'. משום שבלשון השבועה הסדר בהיפוך, מודיע לה הכהן מה יקרה למעשה, שלא תחשוב שפעולת המים אינה כסדר.
ח. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא מְגִלָּה שֶׁל עוֹר טָהוֹר, כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וְכוֹתֵב עָלֶיהָ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, בִּדְיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ קַלְקַנְתּוֹס, לִשְׁמָהּ שֶׁל אִשָּׁה, כְּמוֹ הַגֵּט. כּוֹתֵב כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ בָּהֶם, אוֹת בְּאוֹת וּמִלָּה בְּמִלָּה, וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וְאֵינוֹ כּוֹתֵב 'אָמֵן אָמֵן'.
ח. שֶׁל עוֹר טָהוֹר. של בהמה טהורה (הלכות תפילין א,י). בִּדְיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ קַלְקַנְתּוֹס. הקלקנתוס הוא תחמוצת הנחושת, המעמידה את הדיו כך שלא יימחק. ובמגילת סוטה יש צורך שהכתב יימחה במים (ראה עוד לקמן ה"י, ד,ט). לִשְׁמָהּ שֶׁל אִשָּׁה כְּמוֹ הַגֵּט. צריך שתיכתב המגילה רק לאותה סוטה, בדומה לגט (ראה הלכות גירושין פרק ב). וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ. כשמגיע לשם ה', כותב אותו כפי שהוא כתוב בתורה (באותיות יו"ד ה"א וי"ו ה"א) ולא כפי שהוא נהגה ('אדני').
ט. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בּוֹ מְלָאכָה מֵעוֹלָם, וְלֹא יֵרָאֶה כִּכְלִי בָּלֶה מֵאֹרֶךְ הַזְּמַן. וְאִם הֶחֱזִירוֹ לַכִּבְשָׁן עַד שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ – כָּשֵׁר. וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר, וּבַחֲצִי לֹג שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה מוֹדְדוֹ, וְנִכְנָס בּוֹ לַהֵיכָל.
ט. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בּוֹ מְלָאכָה וכו'. שיש להשתמש דווקא בכלי חדש (להלכה דומה ראה הלכות טומאת צרעת יא,א). בָּלֶה. בלוי וישן. הֶחֱזִירוֹ לַכִּבְשָׁן עַד שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ. הניחו שוב בתנור שמצרפים בו כלי חרס, עד שנשרף ונעשה כחדש. וּבַחֲצִי לֹג שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ. שהיה כלי מידה מיוחד שמחזיק בדיוק חצי לוג (הלכות כלי המקדש א,יז).
י. וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה לִימִין הַנִּכְנָס וּבוֹ טַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת קְבוּעָה בָּהּ, מַגְבִּיהַּ הַטַּבְלָה וְלוֹקֵחַ עָפָר מִקַּרְקַע הַמִּשְׁכָּן וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְנוֹתֵן לְתוֹכָן דָּבָר מַר, כְּגוֹן לַעֲנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים" (במדבר ה,יח; ה,כד), וּמוֹחֵק לְתוֹכָן הַמְּגִלָּה לִשְׁמָהּ. וְיִמְחֹק יָפֶה יָפֶה, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בַּמְּגִלָּה רֹשֶׁם הַנִּכָּר.
י. וּמָקוֹם הָיָה שָׁם. ברצפת ההיכל. טַבְלָה. לוח. הַמִּשְׁכָּן. המקדש. לַעֲנָה. צמח מר. וּמוֹחֵק לְתוֹכָן הַמְּגִלָּה לִשְׁמָהּ. המגילה נמחקת לשם אותה אישה (כדלעיל ה"ח).
יא. וְאַחַר כָּךְ כֹּהֵן אַחֵר בָּא אֵלֶיהָ מִכֹּהֲנֵי הָעֲזָרָה, וְאוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ מִכְּנֶגֶד פָּנֶיהָ וְקוֹרֵעַ עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, וּמְגַלֶּה אֶת שְׂעָרָהּ וְסוֹתֵר מַחְלְפוֹת רֹאשָׁהּ כְּדֵי לְנַוְּלָהּ, וּמֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי, כְּדֵי לְהַזְכִּירָהּ מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם שֶׁעָשָׂת, וְאִם לֹא מָצְאוּ מִצְרִי, מֵבִיא חֶבֶל מִכָּל מָקוֹם, וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַבְּגָדִים וְנִמְצֵאת עֲרֻמָּה, שֶׁהֲרֵי נִקְרְעוּ.
יא. בִּבְגָדֶיהָ מִכְּנֶגֶד פָּנֶיהָ. מלפנים. מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ. חושף את החזה שלה. וְסוֹתֵר מַחְלְפוֹת רֹאשָׁהּ. מתיר את קליעות שער ראשה. לְנַוְּלָהּ. לכערה ולבזות אותה. מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם. השטופים בזנות (ראה ויקרא יח,ג). וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ. קושר בו את הבגדים מעל שדיה.
יב. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא עִשָּׂרוֹן קֶמַח שְׂעוֹרִים מִשֶּׁל בַּעַל, וְנוֹתְנוֹ בִּקְפִיפָה מִצְרִית. וְהַחֶבֶל וְהַקְּפִיפָה בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְנוֹתְנוֹ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ.
יב. עִשָּׂרוֹן. עשירית האיפה. בִּקְפִיפָה מִצְרִית. סל קלוע מעלי דקל. מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. מכספי הציבור, ממה שניתן בתרומת מחצית השקל לקניית קרבנות המקדש, ונותר לשאר שימושי המקדש (הלכות שקלים ב,ד). וְנוֹתְנוֹ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. הכהן מניח את הסל עם המנחה בידי האישה, שתישא אותו בעצמה כדי שתתעייף, כדלעיל ה"ג.
יג. וְאַחַר כָּךְ לוֹקֵחַ הַמִּנְחָה מִן הַקְּפִיפָה וְנוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת, וְאֵינוֹ נוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא לְבֹנָה; וְאִם נָתַן – לוֹקֶה עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַלְּבֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה" (במדבר ה,טו).
יג. לִכְלִי שָׁרֵת. כלים המשמשים לעבודת הקודש במקדש. וְאֵינוֹ נוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן וכו'. בניגוד למנחה רגילה, ששמים בה שמן ולבונה (הלכות מעשה הקרבנות יב,ז). וְאִם נָתַן. והקריב על גבי המזבח (שם,ח).
יד. וּבְכָל הַזְּמַן שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ וְנָתַן הָעִשָּׂרוֹן עַל יָדֶיהָ יִהְיוּ הַמַּיִם בַּכְּלִי בְּיַד הַכֹּהֵן, וְיַרְאֶה אוֹתָהּ אֶת הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים" (במדבר ה,יח).
יד. וּבְכָל הַזְּמַן שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ וְנָתַן הָעִשָּׂרוֹן וכו'. במשך הזמן שבו הכהן מגלה את שער ראשה ומניח בידיה את המנחה (לעיל הל' יא-יב).
טו. וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. וְאַחַר שֶׁתִּשְׁתֶּה, לוֹקֵחַ כְּלִי הַשָּׁרֵת שֶׁבּוֹ הַמִּנְחָה וְנוֹתְנוֹ עַל יָדֶיהָ, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ בַּמִּזְרָח כִּשְׁאָר כָּל הַתְּנוּפוֹת, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד. וְאַחַר שֶׁמֵּנִיף, מַגִּישׁ הַמִּנְחָה לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ כִּשְׁאָר מְנָחוֹת שֶׁל יָחִיד, וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
טו. וּמְנִיפָהּ. מגביה עמה את המנחה. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד. מושיט את המנחה ממנו והלאה ומחזירה ומעלה ומוריד (ראה הלכות מעשה הקרבנות ט,ו-ז). מַגִּישׁ… כִּשְׁאָר מְנָחוֹת שֶׁל יָחִיד. מקרב ומצמיד את הכלי שבו המנחה לפינה של המזבח (שם יב,ו). וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ. לוקח חלק מן המנחה בכף ידו (שם יג,יג) ומקריבו על גבי המזבח. וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. כדין שיירי כל מנחה (שם יב,ט).
טז. אִם טְהוֹרָה הִיא – יוֹצְאָה וְהוֹלֶכֶת לָהּ, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ; וְאִם טְמֵאָה הִיא – מִיָּד פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלְּאָה גִּידִים גִּידִים, וְהֵם אוֹמְרִים: 'הוֹצִיאוּהָ, הוֹצִיאוּהָ', שֶׁלֹּא תִּפְרֹשׂ נִדָּה, וְהַנִּדּוֹת מְטַמְּאוֹת עֶזְרַת הַנָּשִׁים, וְהֵם מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּהּ. וּבִטְנָהּ צָבָה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תִּפֹּל יְרֵכָהּ וְתָמוּת.
טז. פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת. הופכות לגוון ירוק. וְהִיא מִתְמַלְּאָה גִּידִים גִּידִים. כלי הדם מתנפחים ובולטים מן הבשר. וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ שֶׁלֹּא תִּפְרֹשׂ נִדָּה וכו'. הכהנים דוחקים להוציאה מן העזרה, שמא תראה דם ותיטמא, ואסורה להיות שם בטומאתה (הלכות ביאת מקדש ג,ג). צָבָה. מתנפחת.
יז. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁתָּמוּת, יָמוּת הַנּוֹאֵף שֶׁהִשְׁקָהּ עַל יָדוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְיֶאֱרַע לוֹ מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לָהּ: "לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה,כב). וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ – בְּשֶׁלֹּא חָטָא הַבַּעַל מֵעוֹלָם. אֲבָל אִם בָּעַל בְּעִילָה אֲסוּרָה – אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יז. עַל יָדוֹ. בגללו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,ח.
יח. וְאִם עָבַר וְהִשְׁקָה אֶת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע, שֶׁגּוֹרֵם לַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁיִּמָּחֶה בַּמַּיִם לְבַטָּלָה, וּמוֹצִיא לַעַז עַל מֵי שׂוֹטָה, שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לַאֲחֵרוֹת שֶׁזִּנָּת וְלֹא בָּדְקוּ בָּהּ, וְהִיא לֹא תֵּדַע שֶׁמַּעֲשֵׂה הַבַּעַל גָּרְמוּ.
יח. וְאִם עָבַר. זה שבעל בעילה אסורה.
יט. לְפִיכָךְ, מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים בְּגָלוּי בְּבַיִת שֵׁנִי, בִּטְּלוּ הַסַּנְהֶדְרִין אֶת מֵי הַמָּרִים, וְסָמְכוּ עַל הַכָּתוּב בַּקַּבָּלָה: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה" (הושע ד,יד).
יט. וְסָמְכוּ עַל הַכָּתוּב בַּקַּבָּלָה וכו'. כשביטלו הסנהדרין את הבדיקה במים המרים, סמכו על דברי התוכחה האמורים בספרי הנביאים, שבריבוי הזנות כבר אין ה' מעניש את הנשים המנאפות.
כ. שׂוֹטָה שֶׁהָיָה לָהּ זְכוּת תַּלְמוּד תּוֹרָה – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה עַל תַּלְמוּד תּוֹרָה, הֲרֵי זֶה תּוֹלֶה לָהּ וְאֵינָהּ מֵתָה לִשְׁעָתָהּ, אֶלָּא נִמּוֹקֶת וְהוֹלֶכֶת, וָחֳלָאִים כְּבֵדִים עָלֶיהָ עַד שֶׁתָּמוּת אַחַר שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ לְפִי זְכוּתָהּ, וְהִיא מֵתָה בִּצְבִיַּת בֶּטֶן וּבִנְפִילַת אֵבָרִים.
כ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה עַל תַּלְמוּד תּוֹרָה. שאישה אינה מחויבת לא ללמוד ולא ללמד (הלכות תלמוד תורה א,א). תּוֹלֶה לָהּ וְאֵינָהּ מֵתָה לִשְׁעָתָהּ. מתן עונשה מתעכב בשל זכותה, והוא תלוי ועומד, והיא לא מתה מיד. נִמּוֹקֶת. נחלשת.
כא. שׂוֹטָה שֶׁשָּׁתָת מֵי הַמָּרִים וְלֹא מֵתָה מִיָּד – הֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ הֶחֳלָאִים לָבֹא עָלֶיהָ וְחָלוּ שְׁאָר אֵבָרֶיהָ, הוֹאִיל וְלֹא צָבְתָה בִּטְנָהּ וְלֹא הִתְחִיל יְרֵכָהּ לִנְפֹּל – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אֲבָל מִשֶּׁתַּתְחִיל בִּטְנָהּ לִצְבּוֹת וִירֵכָהּ לִנְפֹּל – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה וַדָּאִית.
כא. וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. שאשתו אסורה עליו אפילו אם זינתה באונס, ואפשר היה לחשוב שהמים אינם בודקים אותה (פה"מ סוטה ד,ד, הלכות איסורי ביאה יח,ו, לקמן הכ"ד). וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ… הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. מפני שאינם סימנים ודאיים שזינתה.
כב. שׂוֹטָה שֶׁשָּׁתָת וְהָיְתָה טְהוֹרָה – הֲרֵי זוֹ מִתְחַזֶּקֶת וּפָנֶיהָ מַזְהִירוֹת. וְאִם הָיָה בָּהּ חֹלִי – יָסוּר, וְתִתְעַבֵּר וְתֵלֵד זָכָר. וְאִם הָיָה דַּרְכָּהּ לֵילֵד בְּקֹשִׁי – תֵּלֵד בִּמְהֵרָה. הָיָה דַּרְכָּהּ לֵילֵד נְקֵבוֹת – תֵּלֵד זְכָרִים.
כב. מַזְהִירוֹת. מאירות. וְאִם הָיָה בָּהּ חֹלִי יָסוּר. תירפא ממנו. לֵילֵד בְּקֹשִׁי. ללדת מתוך כאבים רבים.
כג. בָּאוּ עֵדֵי טֻמְאָה אַחַר שֶׁשָּׁתָת – הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, וַאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, וַאֲפִלּוּ לֹא אֵרַע לָהּ דָּבָר מִדְּבָרִים הָאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶלָּא מִי שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים שֶׁמּוֹדִיעִים זְנוּתָהּ. וְעוֹד, שֶׁמָּא בַּעְלָהּ אֵינוֹ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, וּלְפִיכָךְ לֹא בָּדְקוּ הַמַּיִם אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲבָל אִם בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד שֶׁהִיא טְמֵאָה – הֲרֵי זוֹ תֵּשֵׁב תַּחַת בַּעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי שָׁתָת.
כג. עֵדֵי טֻמְאָה. שמעידים שזינתה.
כד. אִשָּׁה שֶׁזִּנָּת בְּאֹנֶס אוֹ בִּשְׁגָגָה, אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ עִמּוֹ דֶּרֶךְ אֵבָרִים – אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה" (במדבר ה,יג) – פְּרָט לַאֲנוּסָה, שֶׁהֲרֵי נִתְפְּשָׂה בְּחָזְקָה; "וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ" (שם ה,כז) – פְּרָט לְשׁוֹגֶגֶת; "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע" (שם ה,יג) – פְּרָט לַבָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ אֵבָרִים.
כד. שֶׁבָּא עָלֶיהָ… דֶּרֶךְ אֵבָרִים. ששכב עמה והתחכך באיבריה האחרים, אך לא בא עליה באופן שנחשב ביאה (ראה הלכות איסורי ביאה א,י).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות שֹוטה

סדר השקאת השֹוטה

הבעל החושד באשתו מגיע לבית הדין שבעירו ואומר להם שהוא קינא לאשתו ואף היא נסתרה עם הגבר הזר ויש עדים.
בני הזוג עולים לבית הדין הגדול שבבית המקדש.
בית הדין הגדול מבררים את טענות הבעל ומאיימים על האישה שתודה שנטמאה, היינו שאכן קיימה יחסי אישות עם גבר זר. במקביל מעודדים את האישה שאם היא טהורה שתסכים לבדיקת המים.

במידה והאישה מסכימה לשתות את 'מי המרים' מביאים אותה אל שער ניקנור בכניסה לעזרה שבבית המקדש.
הכהן משביעה ומודיעה הסדר של הסוטה. כותב המגילה, שם מים ועפר בכלי, ומוחק המגילה לתוכם, הכהן מנוולה, משקה ומניף בידה המנחה.
אם היא טהורה – מותרת לבעלה. טמאה – היא והנואף מתים כתיאור בתורה.

וכל הדברים האלו, בשלא חטא הבעל מעולם, אבל אם הבעל גם נאף -אין המים בודקין את אשתו. ולכן ביטלו חז"ל את דין מי סוטה -שרבו המנאפים.

סוטה שהיה לה זכות תלמוד תורה -אף על פי שאינה מצווה על תלמוד תורה -הרי זו תולה לה, ואינה מתה לשעתה אלא מאוחר יותר.
סוטה ששתת מי המרים, ולא מתה מיד -הרי היא מותרת לבעלה, ואפילו היה כהן.

סוטה ששתת, והייתה טהורה -הרי זו מתחזקת גופנית אף אם הייתה חולה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.משתדלים לא להשקות את השוטה שמא לא תבדק ויהיה חילול ה'?

2.האם המים מועילים כנגד עדות עד אחד?

3.את אפר מי הסוטה לוקחים מהקרקע שתחת העזרה?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן