פרק ג', הלכות עבדים, ספר קניין
[elad_hebdate date="1721606400"]
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721520000"]
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721433600"]
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721347200"]
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721260800"]
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721174400"]
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721088000"]
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721001600"]
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720915200"]
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721692800"]
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720828800"]
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720742400"]
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720656000"]
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720569600"]
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720483200"]
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720396800"]
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720310400"]
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720224000"]
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722384000"]
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722297600"]
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722211200"]
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722124800"]
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722038400"]
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721952000"]
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721865600"]
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721779200"]
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726272000"]
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726185600"]
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726099200"]
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726012800"]
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל עֶבֶד עִבְרִי – הֲרֵי הָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה, לֹא אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל אִם הָיְתָה מֵאִסּוּרֵי לָאוִין, אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה – אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" (שמות כא,ג) – אִשָּׁה הָרְאוּיָה לַעֲמֹד עִמּוֹ. וְכֵן חַיָּב בִּמְזוֹן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו.
בִּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין נֶאֱמַר: "אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" (שמות כא,ג). וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּקְנָה זֶה נִשְׁתַּעְבְּדָה אִשְׁתּוֹ? אֶלָּא לֹא בָּא לְלַמֵּד אֶלָּא שֶׁהָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. וּבַמּוֹכֵר עַצְמוֹ נֶאֱמַר: "וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ" (ויקרא כה,מא), וּבַנִּמְכָּר לְגוֹי נֶאֱמַר: "וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ" (שם כה,נד).
אֶחָד אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בִּשְׁעַת מְכִירָה אוֹ אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ אַחַר מְכִירָתוֹ, וְהוּא שֶׁיִּקָּחֶנָּה מִדַּעַת הָאָדוֹן. אֲבָל אִם לְקָחָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ – אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
א. הֲרֵי הָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה. שהרי לעבד אין רווחים לפרנס בהם את משפחתו. לֹא אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אינו חייב במזונות אישה שהתקדשה לעבד ועדיין לא נכנסה לחופה או אישה שהתאלמנה מאחיו וממתינה שהעבד ייבם אותה. אֲבָל אִם הָיְתָה מֵאִסּוּרֵי לָאוִין. אישה שאסורה על העבד בציווי לא תעשה. אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה. שניות לעריות הן קרובות משפחה האסורות מדברי חכמים (לפירוטן ראה הלכות אישות א,ו). אִשָּׁה הָרְאוּיָה לַעֲמֹד עִמּוֹ. שמותר להם להישאר נשואים.
וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וכו'. נאמר בתורה שבזמן השחרור גם אשתו יוצאת אתו, ובוודאי אין הכוונה שבזמן השעבוד היא משועבדת אלא שבזמן השעבוד היא ברשות האדון לעניין שחייב במזונותיה. וּבַמּוֹכֵר עַצְמוֹ נֶאֱמַר וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וּבַנִּמְכָּר לְגוֹי נֶאֱמַר וכו'. ומכאן שחייב האדון גם במזונות בניו של העבד, ולא רק כשמכרוהו בית דין אלא אפילו כשמכר את עצמו ואפילו כשנמכר לגוי (ואף על פי שלגבי מכרוהו בית דין נאמר רק אשתו ולגבי מוכר עצמו ונמכר לגוי נאמר רק בניו, מכל מקום לומדים זה מזה שבכולם חייב במזונות אשתו ובניו).
אֶחָד אִשָּׁה וּבָנִים וכו'. דינם שווה. אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ אַחַר מְכִירָתוֹ. שנשא אישה או הוליד בנים בהיותו עבד. וְהוּא שֶׁיִּקָּחֶנָּה מִדַּעַת הָאָדוֹן. שנשא את האישה בהסכמת האדון.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹן אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו – אֵין לוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם כְּלוּם, אֶלָּא הֲרֵי מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאִשָּׁה וּמְצִיאָתָהּ לְבַעְלָהּ. וְכָל שֶׁזּוֹכֶה הַבַּעַל בְּאִשְׁתּוֹ – זוֹכֶה זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֶבֶד עִבְרִי.
ב. אֵין לוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם כְּלוּם. אינו נוטל את הרווח מעבודתם. וְכָל שֶׁזּוֹכֶה הַבַּעַל בְּאִשְׁתּוֹ. ראה הלכות אישות יב,א-ד.
ג. מִי שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין – יֵשׁ לְרַבּוֹ לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית; בֵּין הָאָדוֹן, בֵּין בְּנוֹ שֶׁל אָדוֹן אִם מֵת אָבִיו – הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וְכוֹפֵהוּ עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁיּוֹלִיד לוֹ מִמֶּנָּה עֲבָדִים, וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לוֹ כָּל יְמֵי עַבְדוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה" וכו' (שמות כא,ד). וְהַמּוֹכֵר עַצְמוֹ – אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, כִּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל.
ג. יֵשׁ לְרַבּוֹ לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. האדון רשאי להשיאו שפחה כנענית. שֶׁנֶּאֱמַר אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וכו'. והמשך הכתוב: "האשה וילדיה תהיה לאדניה", הרי שמדובר על שפחה כנענית. אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית כִּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל. ראה הלכות איסורי ביאה יב,יא.
ד. אֵין עֶבֶד עִבְרִי מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וּבָנִים, אֲבָל אִם אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים – אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא. אֲפִלּוּ הָיָה הַנִּמְכָּר כֹּהֵן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית כָּל יְמֵי עַבְדוּתוֹ
ד. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא. מסורת חכמים. אֲפִלּוּ הָיָה הַנִּמְכָּר כֹּהֵן. שחמור מישראל בעניין ביאה על נכרית, מפני שאסור בזונה מן התורה (ראה הלכות איסורי ביאה יב,ב-ג).
ה. אִם הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים.
אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַר לוֹ רַבּוֹ שִׁפְחָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁוֹ מֵאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" (שמות כא,ג). וְאֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, וְלֹא לִתֵּן שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדָיו הָעִבְרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן לַכְּנַעֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה" (שם כא,ד).
נִרְצָע שֶׁמָּסַר לוֹ רַבּוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, וְהִגִּיעַ יוֹבֵל, וְהָיָה רַבּוֹ מְסָרֵב בּוֹ לָצֵאת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת, וְחָבַל בּוֹ – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱסַר בְּשִׁפְחָה.
ה. כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן לַכְּנַעֲנִים. שפחה כנענית אחת לשני עבדים כנעניים (הלכות איסורי ביאה יד,יט).
נִרְצָע. עבד שמכרוהו בית דין ורצה להישאר יותר משש שנים, שהאדון נוקב את אוזנו כדלקמן ה"ט. מְסָרֵב בּוֹ לָצֵאת… וְחָבַל בּוֹ. מפציר בו שייצא, ומתוך כך הכה אותו כדי להכריחו להשתחרר ולשוב לביתו. פָּטוּר שֶׁהֲרֵי נֶאֱסַר בְּשִׁפְחָה. משהגיעה שנת היובל הרי העבד ככל ישראל שאסורים בשפחה כנענית, ומכיוון שרבו הכהו כדי להפרישו מן האיסור הריהו פטור מתשלומים על החבלה.
ו. הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ – אֵינוֹ נִרְצָע. אֲבָל מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין וְעָבַד שֵׁשׁ וְלֹא רָצָה לָצֵאת – הֲרֵי זֶה נִרְצָע, וְעוֹבֵד עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָדוֹן.
ז. אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן – אֵין הַנִּרְצָע עוֹבֵד אֶת הַבֵּן. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "וַעֲבָדוֹ" (שמות כא,ו) – וְלֹא לִבְנוֹ; "לְעֹלָם" (שם) – לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַנִּרְצָע אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא בַּיּוֹבֵל אוֹ בְּמִיתַת הָאָדוֹן.
ז. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש הפסוקים. לְעֹלָם לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל. שהמילה 'לעולם' בפסוק אינה במובן של נצח, אלא פירושה לתקופת היובל, שהיא תקופה של שנים רבות.
ח. עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן – אֵינוֹ נִרְצָע, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל מוּם, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ" (ויקרא כה,מא) – לַחֲזָקָה שֶׁהָיָה בָּהּ; וְאֵינוֹ שָׁב לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ.
ח. מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל מוּם. ולא יוכל לעבוד בבית המקדש (הלכות ביאת מקדש ו,א, ז,ג). וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ לַחֲזָקָה שֶׁהָיָה בָּהּ. לעניין שהחזיק בו מחמת ייחוסו המשפחתי, כמו כשרותו לעבוד במקדש מחמת שנולד כהן. וְאֵינוֹ שָׁב לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ. למשרה ציבורית שהחזיק בה לפני שנמכר, שמכיוון שהיה במעמד שפל כזה אינו ראוי שיהיה בתפקיד של שררה (מאירי מכות יג,א, ערוה"ש יו"ד רסז,קנח).
ט. כֵּיצַד רוֹצְעִין? מְבִיאוֹ לְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה וְאוֹמֵר דְּבָרָיו בִּפְנֵיהֶם, וּמַגִּישׁוֹ בְּסוֹף שֵׁשׁ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין בְּבִנְיָן, בֵּין דֶּלֶת וּמְזוּזָה שֶׁל אָדוֹן בֵּין שֶׁל כָּל אָדָם, וְנוֹקֵב אֶת אָזְנוֹ הַיְמָנִית בְּגֹבַהּ שֶׁל אֹזֶן בְּמַרְצֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַדֶּלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת" (דברים טו,יז). וְלֹא נֶאֱמַר "מְזוּזָה" אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד בֵּין אֵצֶל דֶּלֶת בֵּין אֵצֶל מְזוּזָה, וּמַה מְּזוּזָה כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת אַף דֶּלֶת כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת. אֲבָל הָרְצִיעָה בַּדֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם מְזוּזָה.
הָאָדוֹן הוּא שֶׁרוֹצֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָצַע אֲדֹנָיו" (שמות כא,ו) – לֹא בְּנוֹ וְלֹא שְׁלוּחוֹ וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאֵין רוֹצְעִין שְׁנֵי עֲבָדִים כְּאֶחָד, שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת.
ט. וְאוֹמֵר דְּבָרָיו בִּפְנֵיהֶם. העבד אומר: "אהבתי את אדנִי… לא אצא חפשי" (שמות כא,ה). בְּסוֹף שֵׁשׁ. בסוף שנה שישית לעבדותו (ראה לקמן ה"י). הַמְּזוּזָה. אחד מהעמודים בצדי הפתח שהמשקוף עליהם. כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין בְּבִנְיָן. מחוברים וקבועים למבנה העומד על תלו. בְּגֹבַהּ שֶׁל אֹזֶן. החלק העבה והקשה של האוזן. עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַדֶּלֶת שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת. באופן שהמרצע עובר בתוך האוזן ונוגע בדלת. וְלֹא נֶאֱמַר מְזוּזָה וכו'. בספר שמות (כא,ו) נאמר "והגישו אל הדלת או אל המזוזה", ולומדים מכך שהעבד יכול לעמוד סמוך לדלת או סמוך למזוזה ואין צורך בשניהם, וכן לומדים מכך שהדלת צריכה להיות קבועה במקומה כמו מזוזה ואין לרצוע בדלת עקורה.
שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת. יש לעשות כל מצווה בפני עצמה, ולא לעשות כמה מצוות יחד בחבילה אחת, מפני שנראה כרוצה להיפטר מהמצוות (לעיקרון זה ראה גם הלכות טומאת צרעת יא,ו, הלכות רוצח י,ה).
י. "וְאִם אָמֹר יֹאמַר" (שמות כא,ה) – עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה. "הָעֶבֶד" (שם) – עַד שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁהוּא עֶבֶד. אֲבָל אִם אָמַר אַחַר שֵׁשׁ – אֵינוֹ נִרְצָע, עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה בְּסוֹף שֵׁשׁ מִתְּחִלַּת פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה.
כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַיּוֹם כְּדֵי שָׁוֶה פְּרוּטָה מִדְּמֵי מְכִירָתוֹ אוֹ יָתֵר מְעַט. אֲבָל אִם נִשְׁאַר פָּחוֹת מִפְּרוּטָה – הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר אַחַר שֵׁשׁ.
י. שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה. שיאמר פעמיים. עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה בְּסוֹף שֵׁשׁ מִתְּחִלַּת פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה. שצריך ששתי האמירות יהיו בסמוך לזמן יציאתו כדי שייראה שהדברים נאמרים בכוונה גמורה (מאירי קידושין כב,א ושם כתב שסוף שש היינו ביום האחרון של השנה השישית).
כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַיּוֹם כְּדֵי שָׁוֶה פְּרוּטָה מִדְּמֵי מְכִירָתוֹ אוֹ יָתֵר מְעַט. זמן העבודה שנותר עד סוף השש שנים שווה פרוטה או מעט יותר.
יא. הָיְתָה לָעֶבֶד אִשָּׁה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וְלוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים, וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ" (דברים טו,טז). לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וְלוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי" (שמות כא,ה). הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" (דברים טו,טז). רַבּוֹ אֲהֵבוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֲהֵבְךָ" (שם). הוּא חוֹלֶה וְרַבּוֹ אֵינוֹ חוֹלֶה, רַבּוֹ חוֹלֶה וְהוּא אֵינוֹ חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם חוֹלִים – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" (שם) – עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּטוֹבָה.
יא. הָיְתָה לָעֶבֶד אִשָּׁה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וכו'. אפילו אם לעבד יש אישה ובנים אינו נרצע אלא אם כן גם לאדונו יש אישה ובנים, שצריך שיהיה לשניהם אישה ובנים. כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ. אותך (האדון) ואת משפחתך. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. שהטוב הוא הדדי ומשותף לשניהם.
יב. מַה בֵּין מוֹכֵר עַצְמוֹ לִמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין? מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע, וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין נִרְצָע. מוֹכֵר עַצְמוֹ אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְגוֹי, וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי" וכו' (דברים טו,יב) – אֵין בֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְךָ. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְשֵׁשׁ וְיָתֵר עַל שֵׁשׁ, מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְשֵׁשׁ. מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵין מַעֲנִיקִין לוֹ, מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין מַעֲנִיקִין לוֹ.
יב. מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע וכו'. לעיל ה"ו. מוֹכֵר עַצְמוֹ אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וכו'. לעיל ה"ג. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְגוֹי וכו'. לעיל א,ג. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְשֵׁשׁ וְיָתֵר עַל שֵׁשׁ וכו'. לעיל ב,ב-ג. מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין מַעֲנִיקִין לוֹ. כאשר יוצא לחירות, אדונו מעניק לו מתנות, כמפורט בהלכות הבאות.
יג. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִרְצַעַת. וְכֵן יֵרָאֶה מֵעִנְיַן הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנִּרְצָע: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי" (שמות כא,ה). וּמַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (דברים טו,יז)? לְהַעֲנִיק, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה לְהַעֲנִיק עֶבֶד עִבְרִי, כָּךְ מַעֲנִיק אָמָה הָעִבְרִיָּה.
יג. וְכֵן יֵרָאֶה מֵעִנְיַן הַכָּתוּב. מפשוטו של מקרא. וּמַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן. אף שבתחילת הפסוק נאמר: "ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת", המשך הכתוב "ואף לאמתך תעשה כן" אינו מתפרש כמתייחס לדין רציעה שנזכר בתחילת הפסוק, אלא לדין הענקה שנזכר בפסוקים לפני כן.
יד. כָּל הַמְשַׁלֵּחַ עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ רֵיקָם – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" (דברים טו,יג); וַהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" (שם טו,יד).
אֶחָד הַיּוֹצֵא בְּסוֹף שֵׁשׁ אוֹ שֶׁיָּצָא בַּיּוֹבֵל אוֹ בְּמִיתַת אָדוֹן, וְכֵן אָמָה עִבְרִיָּה שֶׁיָּצָאת בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ בְּסִימָנִין – הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲנִיקִין לָהֶן. אֲבָל הַיּוֹצְאִין בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף – אֵין מַעֲנִיקִין לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ" (דברים טו,יג), וְזֶה לֹא שִׁלְּחוֹ חָפְשִׁי, אֶלָּא הָעֶבֶד נָתַן שְׁאָר הַדָּמִים שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ לַעֲבֹד בָּהֶן וְאַחַר כָּךְ יָצָא.
"הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טו,יד, ושם: וּמִגָּרְנְךָ) – כְּעִנְיַן צֹאן גֹּרֶן וְיֶקֶב: דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בְּרָכָה מֵחֲמַת עַצְמָן הוּא שֶׁחַיָּב לְהַעֲנִיק לוֹ מֵהֶן, אֲבָל הַכְּסָפִים וְהַבְּגָדִים – אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ מֵהֶם.
וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ? אֵין פָּחוֹת מִשָּׁוֶה שְׁלֹשִׁים סֶלַע, בֵּין מִמִּין אֶחָד בֵּין מִמִּינִים הַרְבֵּה, כַּשְּׁלֹשִׁים שֶׁל קְנַס הָעֶבֶד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "יִתֵּן לַאדֹנָיו" (שמות כא,לב). בֵּין שֶׁנִּתְבָּרֵךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" (דברים טו,יד) – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ" (שם)? הַכֹּל לְפִי הַבְּרָכָה תֵּן לוֹ.

יד. וַהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה. איסור לא תעשה ('לא תשלחנו ריקם') נעתק להיות מצוות עשה ('העניק תעניק לו'), ואין לוקים על לאו כזה (הלכות סנהדרין יח,ב).

בְּסִימָנִין. צמיחת שתי שערות לאחר גיל שתים עשרה, ראה לקמן ד,א. הַיּוֹצְאִין בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף. לעיל ב,ח.
כְּעִנְיַן צֹאן גֹּרֶן וְיֶקֶב וכו'. צריך להעניק לו דברים הדומים לצאן תבואה ויין, שגדלים ומתרבים מחמת עצמם.
כַּשְּׁלֹשִׁים שֶׁל קְנַס הָעֶבֶד. שמשלם בעל השור שנגח עבד והרגו (הלכות נזקי ממון יא,א). שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יִתֵּן לַאדֹנָיו. ולמדו מכאן בהקש שזהו שיעור הנתינה בהענקה שבה נאמרה גם כן לשון נתינה ("תתן לו", בבלי קידושין יז,א). הַכֹּל לְפִי הַבְּרָכָה תֵּן לוֹ. שאם הייתה ברכה מרובה אצל האדון יוסיף לו על השיעור הקצוב.

טו. בָּרַח, וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל כְּשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, וְיָצָא לְחֵרוּת – אֵינוֹ חַיָּב לְהַעֲנִיקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ" (דברים טו,יג).
עֶנֶק עֶבֶד עִבְרִי לְעַצְמוֹ, וְאֵין בַּעַל חוֹבוֹ גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ; וְעֶנֶק אָמָה עִבְרִיָּה וְכֵן מְצִיאָתָהּ שֶׁל אָבִיהָ. וְאִם מֵת אָבִיהָ קֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ לְיָדוֹ – הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ, וְאֵין לְאַחֶיהָ בָּהֶן כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם מוֹרִישׁ זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבִתּוֹ לִבְנוֹ.
טו. וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל כְּשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וְיָצָא לְחֵרוּת. כדלעיל ב,ד.
וְעֶנֶק אָמָה עִבְרִיָּה וְכֵן מְצִיאָתָהּ שֶׁל אָבִיהָ. שכיוון שהיא נערה עודנה ברשות אביה לכמה דברים, והוא זוכה בדברים הללו (ראה הלכות אישות ג,יא, הלכות גזלה ואבדה יז,יג).

תקציר הפרק 

🤔 האם עבד פטור מתשלום מזונות לאשתו?
כל גבר נשוי מתחייב לספק לאשתו את מזונותיה במהלך תקופת הנישואין, כשמזונותיה כוללים דאגה לקיומה החומרי לרבות מקום מגורים, כסות וריפוי. מה יעשה גבר כזה שנמכר לעבד ואינו יכול לספק את צרכי אשתו שכן אין לו רווחים לפרנס בהם אותה ואת ילדיו? – גבר זה פטור מתשלום המזונות וההלכה מטילה אותם על אדונו של העבד, שחייב בהם רק אם העבד נמכר לו כשהוא בעל אישה וילדים או שלאחר המכירה העבד נשא אישה ברשות האדון (הלכה א) 🍞

🤷‍ קצין וד"ר, כהן ו… עבד?!
אנחנו רגילים שכהנים זוכים לכבוד מיוחד: הם עולים ראשונים לתורה, קודמים לאחרים בכל דבר מצווה ועוד. לכן, קשה לעכל את האפשרות שכהן יהיה עבד, אך האפשרות הזאת בהחלט קיימת. כפי שהיו כהנים עשירים שרכשו בכסף רב את הכהונה הגדולה, כך היו גם כהנים עניים שנאלצו למכור עצמם לעבדות בשל קשיים כספיים. אכן, עבד כהן אינו נרצע באוזנו כדי שלא יעשה בעל מום, ואחרי שהוא משתחרר הוא כשר לעבוד במקדש, אך אינו שב למשרה ציבורית שבה החזיק לפני שנמכר, מכיוון שהיה במעמד שפל (הלכה ח) 😎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עבד עברי שמכר עצמו מותר לישא שפחה כנענית?

2.רק עבד שמכר עצמו – נרצע?

3.מוכר עצמו – אפשר שיעבוד יותר משש שנים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן