פרק ג', הלכות עבודת יום הכיפורים, ספר עבודה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת – אֶחָד כָּתוּב עָלָיו 'לַיי' וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו 'לַעֲזָאזֵל', וְהֵן כְּשֵׁרִין מִכָּל דָּבָר, בֵּין מִן הָעֵץ בֵּין מִן הָאֶבֶן בֵּין מִן הַמַּתֶּכֶת. אֲבָל לֹא יִהְיֶה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אֶחָד כֶּסֶף וְאֶחָד זָהָב, אֶלָּא שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְשֶׁל עֵץ הָיוּ, וּבְבַיִת שֵׁנִי עָשׂוּ אוֹתָן שֶׁל זָהָב. וּמַנִּיחִין שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת בִּכְלִי אֶחָד הַמַּחֲזִיק שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, כְּדֵי שֶׁיַּכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו וְלֹא יִתְכַּוֵּן. וּכְלִי זֶה חֹל הוּא, וְשֶׁל עֵץ הָיָה, וְקַלְפִּי שְׁמוֹ.
א. שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת. שנזכרו בתורה שיש להניחם על שני השעירים כדי לקבוע איזה מהם יוקרב לה' ואיזה יישלח לעזאזל (ויקרא טז,ח). וְלֹא יִתְכַּוֵּן. אם הגורל לה' היה עולה ביד ימין, היה בזה סימן טוב, וכדי שהכהן הגדול לא ימשש את הגורלות ויעלה במודע את הגורל לה' ביד ימין היה עליו להכניס את שתי ידיו יחד לכלי של הגורלות (בבלי יומא לט,א ורש"י שם). וּכְלִי זֶה חֹל הוּא וְשֶׁל עֵץ הָיָה. אינו נחשב לאחד מכלי השרת שבמקדש (ולכן מותר לעשותו מעץ – ראה הלכות בית הבחירה א,יח).
ב. הֵיכָן מַגְרִיל? בְּמִזְרַח הָעֲזָרָה בִּצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ. מַנִּיחִין שָׁם הַקַּלְפִּי, וּמַעֲמִידִין שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים פְּנֵיהֶם לַמַּעֲרָב וַאֲחוֹרֵיהֶן לַמִּזְרָח. וְכֹהֵן גָּדוֹל בָּא לְשָׁם, וְהַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ, וּשְׁנֵי הַשְּׂעִירִים לְפָנָיו, אֶחָד לִימִינוֹ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ.
ב. וְכֹהֵן גָּדוֹל בָּא לְשָׁם. לאחר שהתוודה על הפר בין האולם והמזבח (לקמן ד,א). וְהַסְּגָן. הכהן שהוא משנה לכהן הגדול (הלכות כלי המקדש ד,טז). וְרֹאשׁ בֵּית אָב. הכהן העומד בראש המשמרת שעובדת באותו היום במקדש (ראה הלכות כלי המקדש ד,יא).
ג. טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו לְשֵׁם שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, וּפוֹתֵחַ יָדָיו: אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ – הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינְךָ'; וְאִם בִּשְׂמֹאלוֹ עָלָה – רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְׂמֹאלְךָ'. וְנוֹתֵן שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת עַל שְׁנֵיהֶן: שֶׁל יָמִין עַל שֶׁל יָמִין, וְשֶׁל שְׂמֹאל עַל שֶׁל שְׂמֹאל. וְאִם לֹא נָתַן – לֹא עִכֵּב, אֲבָל חִסֵּר מִצְוָה, שֶׁהַהַנָּחָה מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת, וְהַהַגְרָלָה מְעַכֶּבֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדָה. לְפִיכָךְ הַנָּחָה כְּשֵׁרָה בְּזָר, וְהַעֲלָיַת הַגּוֹרָלוֹת מִן הַקַּלְפִּי פְּסוּלָה בְּזָר.
ג. טָרַף. ערבב את הגורלות. וְהַהַגְרָלָה מְעַכֶּבֶת. אם הקדיש את השעירים שלא על פי הגרלה, לא הוקדשו השעירים. וְהַהַגְרָלָה מְעַכֶּבֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדָה. למרות שאינה נחשבת חלק ממערכת העבודות שבמקדש (כגון הקרבת הקרבנות, הקטורת והדלקת המנורה), היא הכרחית ובלעדיה אי אפשר לעשות את העבודה בשעירים. וְהַעֲלָיַת הַגּוֹרָלוֹת מִן הַקַּלְפִּי פְּסוּלָה בְּזָר. ישראל שאינו כהן.
ד. וְקוֹשֵׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מִשְׁקַל שְׁתֵּי סְלָעִים בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וּמַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ, וְשׁוֹחֵט אֶת פַּר הַחַטָּאת שֶׁלּוֹ וְאֶת הַשָּׂעִיר שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם.
ד. לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. חתיכת צמר צבועה בצבע אדום המופק מתולעת השני. לאחר שילוח השעיר פעמים שצבעה היה משתנה ללבן לסימן שנתכפרו עוונותיהם של ישראל כפי שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים (צבע השנִי) כשלג ילבינו" (ישעיהו א,יח, משנה שבת ט,ג). מִשְׁקַל שְׁתֵּי סְלָעִים. משקל של שתי מטבעות שנקראו 'סלע' (כ-34 גרם). וּמַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ. כלפי השער המזרחי של העזרה דרכו היו מוצאים אותו לעזאזל. וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. את השעיר הנשחט יעמיד מול המקום בו ישחטו אותו, קרוב לצפון המזבח (ר"י קאפח, אורה ושמחה).
ה. וּמַכְנִיס דָּמָן לַהֵיכָל, וּמַזֶּה מִדַּם שְׁנֵיהֶן בְּיוֹם זֶה שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים הַזָּיָה, וְאֵלּוּ הֵן: מַזֶּה תְּחִלָּה מִדַּם הַפָּר שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן, קָרוֹב לַכַּפֹּרֶת בְּטֶפַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה" (ויקרא טז,יד), וּמַזֶּה שָׁם אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: "שֶׁבַע פְּעָמִים" (שם) – יָתֵר עַל הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: 'אַחַת', 'אַחַת וְאַחַת', 'אַחַת וּשְׁתַּיִם', 'אַחַת וְשָׁלֹשׁ', 'אַחַת וְאַרְבַּע', 'אַחַת וְחָמֵשׁ', 'אַחַת וָשֵׁשׁ', 'אַחַת וָשֶׁבַע'. וְלָמָּה מוֹנֶה כָּכָה? שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִמְנֶה הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה מִכְּלַל הַשֶּׁבַע. וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן שְׁמוֹנֶה, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנֶה בְּדַם הַפָּר, וְחוֹזֵר וּמַזֶּה בַּהֵיכָל עַל הַפָּרֹכֶת מִדַּם הַפָּר שְׁמוֹנֶה, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר בְּדַם הַפָּר: "עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז,טו), וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּנָה בִּפְנִים. וְחוֹזֵר וּמַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר כֵּן עַל הַפָּרֹכֶת שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּדַם הַשָּׂעִיר: "וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר" (שם), וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּנָה בִּפְנִים. וְכָל אֵלּוּ הַהַזָּיוֹת – אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בָּהֶן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְּמַצְלִיף. וְאַחַר כָּךְ מְעָרֵב הַדָּמִים, דַּם הַפָּר וְדַם הַשָּׂעִיר, וּמַזֶּה מִשְּׁנֵיהֶן אַרְבַּע הַזָּיוֹת עַל אַרְבַּעַת קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל, וְשֶׁבַע הַזָּיוֹת עַל אֶמְצָעוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זֶה.
ה. וּמַזֶּה מִדַּם שְׁנֵיהֶן בְּיוֹם זֶה שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים הַזָּיָה. ראה גם הלכות מעשה הקרבנות ה,יא-יב; לפירוט סדר ההזיות ראה לקמן ד,ב. בַּדֵּי הָאָרוֹן. מוטות הנשיאה שהיו משני צדדי ארון הברית. קָרוֹב לַכַּפֹּרֶת בְּטֶפַח. הכפורת היא כיסוי זהב המונח על הארון. עוביה של הכפורת הוא טפח, והזיית הדם צריכה להיות כנגד עוביה ולא על גגה. אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. זורק את הדם באצבעו כלפי מעלה פעם אחת, וכלפי מטה שבע פעמים. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁבַע פְּעָמִים יָתֵר עַל הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה. נאמר בפסוק "והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה", ואחר כך נאמר "ולפני הכפרת יזה שבע פעמים" (ויקרא טז,יד). במסורת נלמד שמדובר בשבע הזיות בנוסף להזיה הראשונה שהוזכרה בתחילת הפסוק. אַחַת, אַחַת וְאַחַת וכו'. על ההזיה שלמעלה היה אומר 'אחת'. אחר כך על ההזיה הראשונה שלמטה היה אומר 'אחת ואחת', עד ההזיה השביעית שבה היה אומר 'אחת ושבע'. שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר בְּדַם הַפָּר עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. פסוק זה נאמר בנוגע לשעיר ובנוסף לכך עוסק בזריקת הדם בין הבדים, והמפרשים התקשו כיצד נלמד מכאן דין ההזייה על הפרוכת ופירשו בדרכים שונות. וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּנָה בִּפְנִים. 'אחת', 'אחת ואחת', 'אחת ושתים' וכו'. אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בָּהֶן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף. יש שפירשו שלא היה מזה את ההזיות למקום מסוים (למעלה, למטה), כדרך שהמכה את חברו אינו מתכוון להכותו במקום מסוים (מאירי יומא טו,א). ויש שפירשו שהוא משנה את מצב ידו ממצב של הזאה למעלה למצב של הזאה למטה, כדרך שהמכה את חברו משנה את תנוחת ידו כדי להכותו מלפנים ומאחור (ספר הישר סי' שז). וְאַחַר כָּךְ מְעָרֵב וכו'. לקמן ד,ב. מִשְּׁנֵיהֶן. יחד כשהן מעורבים. עַל אַרְבַּעַת קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל. על הפינות של המזבח הפנימי שבו מקטירים בכל יום קטורת. עַל אֶמְצָעוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זֶה. על אמצע הגג של המזבח.
ו. וְכָל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים הַזָּיָה – טוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם, טְבִילָה עַל כָּל הַזָּיָה, לֹא שֶׁיַּזֶּה שְׁתֵּי הַזָּיוֹת מִטְּבִילָה אַחַת, וּשְׁיָרֵי הַדָּם שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
ו. טוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם טְבִילָה עַל כָּל הַזָּיָה. ראה הלכות מעשה הקרבנות ה,ח. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. את הדם שנשאר, היה שופך על החלק התחתון של המזבח שמחוץ להיכל (ראה גם הלכות מעשה הקרבנות ה,יא).
ז. וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר הַחַי בְּיַד אִישׁ הַמּוּכָן לְהוֹלִיכוֹ לַמִּדְבָּר. וְהַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. וְסֻכּוֹת הָיוּ עֲשׂוּיוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד תְּחִלַּת הַמִּדְבָּר, וְשׁוֹבֵת אִישׁ אֶחָד אוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּכָל סֻכָּה וְסֻכָּה מֵהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה. עַל כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִין לוֹ: 'הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם'. אִם כָּשַׁל כֹּחוֹ וְצָרַךְ לֶאֱכֹל – אוֹכֵל, וּמֵעוֹלָם לֹא צָרַךְ אָדָם לְכָךְ. וְאַנְשֵׁי סֻכָּה הָאַחֲרוֹנָה עוֹמְדִין בְּסוֹף הַתְּחוּם וְרוֹאִין אֶת מַעֲשָׂיו מֵרָחוֹק. כֵּיצַד הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁבְּקַרְנָיו, חֶצְיוֹ קוֹשֵׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קוֹשֵׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו, וְדוֹחֲפוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד, לֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. וּבָא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ. וְדִדְבָּיוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וְאַחַר שֶׁמְּשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר בְּיַד מוֹלִיכוֹ, חוֹזֵר אֵצֶל הַפָּר וְהַשָּׂעִיר שֶׁהִזָּה דָּמָן לִפְנִים, וְקוֹרְעָן וּמוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן, וְנוֹתְנָן בִּכְלִי וּמַקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמְחַתֵּךְ שְׁאָר בְּשָׂרָן חֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּמִין קְלִיעָה, וְאֵינוֹ מְפַזֵּר אוֹתָן, וּמְשַׁלְּחָן בְּיַד אֲחֵרִים לְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּמְנַתְּחִין אוֹתָן שָׁם בְּעוֹרָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. וְהַכֹּל כְּשֵׁרִין. גם ישראלים ולא דווקא כהנים. קֶבַע. הנהגה קבועה. וְעַד תְּחִלַּת הַמִּדְבָּר. קרוב למקום שילוח השעיר כמבואר בסמוך. וְשׁוֹבֵת אִישׁ אֶחָד וכו'. בשבת וביום הכיפורים אסור לאדם לצאת מהעיר או מהמקום ששבת בהם מעבר למרחק של מיל (אלפיים אמה – ראה הלכות שבת כז,א). ומכיוון שמקום הולכת השעיר היה רחוק מירושלים היו עושים סוכות שהמרחק ביניהן אינו עולה על מיל כך שהאנשים ששבתו בסוכה יכלו ללוותו עד לסוכה הבאה. עוֹמְדִין בְּסוֹף הַתְּחוּם. סוף המקום שבו מותר להם ללכת, שכן מקום השילוח של השעיר היה רחוק מהסוכה האחרונה שני מילים ולאנשי הסוכה היה מותר ללכת רק מיל (פה"מ יומא ו,ד). חוֹלֵק. חוצה לשניים. חֶצְיוֹ קוֹשֵׁר בַּסֶּלַע. וטעם הדבר כדי שאם הוא לא יוכל לראות אם הזהורית הקשורה לשעיר נהפכה ללבן, הוא יראה זאת בזהורית הקשורה בסלע (פה"מ יומא ו,ו עפ"י הגמרא). וְדִדְבָּיוֹת. מקומות צפייה. וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין. ממצפה אחד לשני. כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ. העומדים במקדש. שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. לצוק. חוֹזֵר. הכהן גדול. אֵמוּרֵיהֶן. החלקים שהיו מקריבים על המזבח. וְנוֹתְנָן בִּכְלִי וּמַקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. היה נותן את האימורים בכלי על מנת להקטיר אותם אחר כך על המזבח (ראה לקמן ד,ב). חֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּמִין קְלִיעָה. לא היה חותך את האיברים עד הסוף אלא משאירם מחוברים זה לזה במקצת. וּמְנַתְּחִין אוֹתָן שָׁם בְּעוֹרָן. חותכים את האיברים מבלי להפשיט את העור. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מעשה הקרבנות ז,ב.
ח. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, יָצָא כֹּהֵן גָּדוֹל לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבִזְמַן קְרִיאָתוֹ שׂוֹרְפִין הַפָּר וְהַשָּׂעִיר בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. לְפִיכָךְ הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. וּשְׂרֵפָתָן כְּשֵׁרָה בְּזָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מעשה הקרבנות ז,ה.
ט. קְרִיאָה זוֹ – אֵינָהּ עֲבוֹדָה. לְפִיכָךְ, אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי חֹל לְבָנִים מִשֶּׁלּוֹ – קוֹרֵא, וְאִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן – קוֹרֵא, שֶׁבִּגְדֵי כְּהֻנָּה נִתְּנוּ לֵהָנוֹת בָּהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ט. אֵינָהּ עֲבוֹדָה לְפִיכָךְ אִם רָצָה וכו'. שכן אין לעבוד עבודה אלא בבגדי כהונה (הלכות כלי המקדש י,ד). וְאִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן. בבגדי העבודה המיוחדים ליום הכיפורים, שהרי בהם היה לבוש בעבודות הפר והשעירים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות כלי המקדש ח,יא.
י. כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא? יוֹשֵׁב בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְכָל הָעָם עוֹמְדִין עָלָיו, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא עוֹמֵד 'אַחֲרֵי מוֹת' וְ'אַךְ בֶּעָשׂוֹר' שֶׁבְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת עַד סוֹף הָעִנְיָן. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה, וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ. וְאוֹמֵר: 'יָתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב'. 'וּבֶעָשׂוֹר' שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים עַד סוֹף הָעִנְיָן קוֹרֵא אוֹתוֹ עַל פֶּה. וְלָמָּה קוֹרֵא עַל פֶּה? לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בַּצִּבּוּר. וְלָמָּה לֹא יִקְרָא בְּסֵפֶר אַחֵר? לְפִי שֶׁאֵין אֶחָד קוֹרֵא בִּשְׁנֵי סְפָרִים, מִשּׁוּם פְּגַם רִאשׁוֹן.
י. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וכו'. היו מעבירים את הספר מאדם לאדם להראות את חשיבות הכהן גדול (בדומה לכך ראה הלכות חגיגה ג,ד). חזן הכנסת הוא השמש של בית הכנסת, וראש הכנסת הוא מנהל בית הכנסת (ראה אורה ושמחה באיזה בית כנסת מדובר). הסגן הוא סגן הכהנים, המשנה לכהן גדול. אַחֲרֵי מוֹת. סדר עבודת יום הכיפורים שמוזכרת שם (ויקרא פרק טז). וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר שֶׁבְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת. הפרשייה שמפרטת את דיני יום הכיפורים בפרשת אמור (ויקרא כג,כו-לב). וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה. סוגר את ספר התורה. וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי וכו'. כדי לא להוציא לעז על ספר התורה, שכשיראו שהוא קורא הלאה בעל פה, לא יאמרו שהספר חסר. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים וכו'. במדבר כט,ז-יא. לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בַּצִּבּוּר וְלָמָּה לֹא וכו'. לא גללו את ספר התורה מחומש ויקרא, בפרשת אמור, לחומש במדבר כיון שאין לגלול ספר תורה ממקום למקום משום טורח הציבור, ולהביא ספר נוסף הפתוח בבמדבר אי אפשר משום שכאשר אדם אחד קורא בשני ספרים, יכולים לחשוב שהוא החליף ספר בגלל שהראשון פסול (ראה הלכות תפילה יב,כג). אמנם בין פרשת 'אחרי מות' לפרשת 'אך בעשור' היו גוללים את הספר, כיון שהם סמוכים זה לזה והם עוסקים בעניין אחד (ראה הלכות תפילה יב,ח).
יא. בְּעֵת שֶׁקּוֹרֵא, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמוֹסִיף לְאַחֲרֶיהָ שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: 'רְצֵה יי אֱלֹהֵינוּ' וכו', 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ' וכו', 'סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ' וכו', וְחוֹתֵם בָּהּ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי, מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים' – הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּתִקְנָן. וּמְבָרֵךְ עַל הַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, יִהְיֶה עִנְיָנָהּ שֶׁיַּעֲמֹד הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁכִינָה בְּתוֹכוֹ, וְחוֹתֵם בָּהּ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן'. וּמְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, עִנְיָנָהּ שֶׁיּוֹשִׁיעַ יי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסוּר מֵהֶן מֶלֶךְ, וְחוֹתֵם בָּהּ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל'. וּמְבָרֵךְ הַכֹּהֲנִים בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, עִנְיָנָהּ שֶׁיִּרְצֶה הַמָּקוֹם מַעֲשֵׂיהֶן וַעֲבוֹדָתָם וִיבָרְכֵם, וְחוֹתֵם בָּהּ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַדֵּשׁ הַכֹּהֲנִים'. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר תְּפִלָּה וּתְחִנָּה וְרִנָּה וּבַקָּשָׁה כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רָגִיל, וְחוֹתֵם בָּהּ: 'הוֹשַׁע יי יִשְׂרָאֵל, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע. בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.
יא. מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. לפניה "אשר בחר בנו", לאחריה "אשר נתן לנו תורת אמת" (הלכות תפילה יב,ה). וּמוֹסִיף לְאַחֲרֶיהָ שֶׁבַע בְּרָכוֹת. בדומה לברכות שמברך המלך לאחר שקורא בתורה בעת מצוות ה'הקהל' (הלכות חגיגה ג,ד). שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּתִקְנָן. כדרך שאנו מתפללים בכל יום בתפילת העמידה. עַל הַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. ברכה מיוחדת שאינה כלולה עם עניינים אחרים. וּבַקָּשָׁה כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רָגִיל. בבקשה זו יתחנן ויתפלל לפני ה' כפי יכולתו.

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות עבודת יום הכיפורים שני השעירים הכהן הגדול מוציא את הפתקים מהקלפי. פתק אחד שרשום בו "לה'" ופתק שני "לעזאזל". קושר חוט זהורית(חתיכת צמר צבועה בצבע אדום) על שעיר המשתלח. שוחט את השעיר החי ופר חטאת. איש מזומן לכך מראש הולך עם השעיר למקום במדבר, במרחק מירושלים, כשבכל מיל (כקילומטר) מחכה לו סוכה ובה מזון ומים. יושבי הסוכות מלווים אותו מסוכה לסוכה, והאחרון לא מלווה אותו עד הצוק, אלא עומד מרחוק. המשלח חותך לשניים את הלשון של זהורית, וקושר חצי בין קרני השעיר וחצי על הסלע, ואז דוחף את השעיר מהצוק, והשעיר מתדרדר ומת – "ולא היה מגיע לחצי ההר עד שהיה נעשה איברים איברים". המשלח חוזר אל הסוכה, ויושב שם עד צאת החג. הכהן הגדול קורא בתורה בעזרת נשים מול העם; מזה דם בין בדי הארון, על הפרוכת, על קרנות מזבח הזהב ובאמצעו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עבודת יום הכיפורים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן