א. אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כד,כב). אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין, אֵין עֵדֵי מָמוֹן צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה.
כֵּיצַד? אָמְרוּ הָעֵדִים: 'בְּפָנֵינוּ הִלְוָה זֶה אֶת זֶה מָנֶה בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית', אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, וְלֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִלְוָהוּ בּוֹ, וְלֹא אֶת הַמָּנֶה אִם הָיָה מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי אוֹ מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת וּמַתָּנוֹת וּמְכִירוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל בְּדִינֵי קְנָסוֹת – צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַלְקֻיּוֹת וּבְגָלוּת. וְכֵן אִם רָאָה הַדַּיָּן שֶׁהַדִּין מְרֻמֶּה וְחָשַׁשׁ לוֹ – צָרִיךְ דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה כְּעֵדֵי נְפָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֵדֵי הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת.
ג. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֵדֵי מָמוֹנוֹת צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, אִם הִכְחִישׁוּ הָעֵדִים זֶה אֶת זֶה בַּחֲקִירוֹת אוֹ בַּדְּרִישׁוֹת – עֵדוּתָן בְּטֵלָה; וְאִם הִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה בַּבְּדִיקוֹת – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
כֵּיצַד? אֶחָד אוֹמֵר: 'בְּנִיסָן לָוָה מִמֶּנּוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא בְּאִיָּר'; אוֹ שֶׁאָמַר הָאֶחָד: 'בִּירוּשָׁלַיִם', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא בְּלֹד הָיִינוּ' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה. וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד: 'חָבִית שֶׁל יַיִן הִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'שֶׁל שֶׁמֶן הָיְתָה' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁהֲרֵי הֻכְחֲשׁוּ בַּדְּרִישָׁה.
אֲבָל אִם אָמַר הָאֶחָד: 'מָנֶה שָׁחֹר הָיָה', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'מָנֶה לָבָן הָיָה'; זֶה אוֹמֵר: 'בַּדְּיָטִי הָעֶלְיוֹנָה הָיוּ כְּשֶׁהִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בַּדְּיָטִי הַתַּחְתּוֹנָה הָיוּ' – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֲפִלּוּ אָמַר הָאֶחָד: 'מָנֶה הִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'מָאתַיִם' – חַיָּב לְשַׁלֵּם מָנֶה, שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה. וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד: 'דְּמֵי חָבִית שֶׁל יַיִן יֵשׁ לוֹ בְּיָדוֹ', וְזֶה אוֹמֵר: 'דְּמֵי חָבִית שֶׁמֶן' – מְשַׁלֵּם בַּפָּחוּת שֶׁבַּדָּמִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. דִּין תּוֹרָה שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֵדוּת, לֹא בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, אֶלָּא מִפִּי הָעֵדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים" (דברים יז,ו) – מִפִּיהֶם, וְלֹא מִכְּתַב יָדָן. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁחוֹתְכִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֵדוּת שֶׁבִּשְׁטָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָעֵדִים קַיָּמִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין. וְאֵין דָּנִין בְּעֵדוּת שֶׁבִּשְׁטָר בְּדִינֵי קְנָסוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַכּוֹת וּבְגָלוּת, אֶלָּא מִפִּיהֶן, וְלֹא מִכְּתַב יָדָן.
ה. כָּל עֵד שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתוֹ בְּבֵית דִּין, בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. כֵּיצַד? אָמַר: 'מֻטְעֶה הָיִיתִי', 'שׁוֹגֵג הָיִיתִי', 'נִזְכַּרְתִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּךְ', 'לְפַחְדּוֹ עָשִׂיתִי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֲפִלּוּ נָתַן טַעַם לִדְבָרָיו.
וְכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף בְּעֵדוּתוֹ תְּנַאי. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דְּבָרִים שֶׁיֹּאמַר הָעֵד אַחַר שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתוֹ שֶׁיָּבֹא מִכְּלָלָן בִּטּוּל הָעֵדוּת אוֹ הוֹסָפַת תְּנַאי בָּהּ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
ו. עֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר – הֲרֵי הֵם כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין, וְאֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר שֶׁלֹּא מִפִּיהֶן, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָן, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר.
אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ אֶלָּא מִפִּיהֶן, וְאָמְרוּ: 'כְּתַב יָדֵנוּ הוּא זֶה, אֲבָל קְטַנִּים הָיִינוּ', 'קְרוֹבִים הָיִינוּ', 'אֲנוּסִים הָיִינוּ', 'מֻטְעִין הָיִינוּ' – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין, וְיִבְטַל הַשְּׁטָר.
ז. אָמְרוּ: 'פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ בַּעֲבֵרָה' אוֹ 'שֹׁחַד לָקַחְנוּ עַל עֵדוּת זוֹ' – אֵין נֶאֱמָנִין, שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, עַד שֶׁיָּעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁהוּא רָשָׁע. וְכֵן אִם אָמְרוּ: 'אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ' – אֵין נֶאֱמָנִין, שֶׁהַמֵּעִיד עַל שְׁטַר אֲמָנָה כְּמֵעִיד בְּשֶׁקֶר.
ח. אָמְרוּ הָעֵדִים: 'שְׁטַר מֶכֶר זֶה, מוֹדָעָא נִמְסְרָה לָנוּ עָלָיו', אַף עַל פִּי שֶׁכְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
ט. אָמְרוּ: 'עַל תְּנַאי הָיָה שְׁטָר זֶה': אִם הָיָה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר – אֵין נֶאֱמָנִין; וְאִם אֵין הַשְּׁטָר מִתְקַיֵּם אֶלָּא מִפִּיהֶן – נֶאֱמָנִין, וְאוֹמְרִין לְבַעֲלֵי הַדִּין: 'קַיְּמוּ הַתְּנַאי וּבֹאוּ לַדִּין'.
י. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים: 'עַל תְּנַאי הָיוּ הַדְּבָרִים', וְהַשֵּׁנִי אָמַר: 'לֹא הָיָה שָׁם תְּנַאי' – הֲרֵי כָּאן עֵד אֶחָד.
יא. גַּם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵין מְקַבְּלִין עֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין. וְאִם הָיָה בַּעַל דִּין חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיוּ הָעֵדִים מְבַקְּשִׁין לֵילֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁלְחוּ לְבַעַל דִּין וְלֹא בָּא – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין עֵדִים שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵדוּת עַל פֶּה. אֲבָל הַשְּׁטָר – מְקַיְּמִין בְּבֵית דִּין אֶת עֵדָיו שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין. וַאֲפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד וְצֹוֵחַ וְאוֹמֵר: 'שְׁטָר מְזֻיָּף הוּא', 'עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן', 'פְּסוּלֵי עֵדוּת הֵן' – אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, אֶלָּא מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר. וְאִם יֵשׁ לוֹ רְאָיָה לְפָסְלוֹ – יִפְסֹל.
יב. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה בְּעֵדִים – הוּא מְטַפֵּל בָּעֵדִים עַד שֶׁיָּבִיא אוֹתָן לְבֵית דִּין. וְאִם יָדְעוּ בֵּית דִּין שֶׁבַּעַל דִּינוֹ אַלָּם, וְטָעַן הַתּוֹבֵעַ שֶׁהָעֵדִים מִתְפַּחֲדִין מִבַּעַל דִּינוֹ 'שֶׁיָּבֹאוּ וְיָעִידוּ לִי' – הֲרֵי בֵּית דִּין כּוֹפִין אֶת בַּעַל דִּינוֹ שֶׁיָּבִיא הוּא הָעֵדִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ דָּנִין בָּהֶן לְאַלָּם.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ אֶת הַחֹדֶשׁ וְלֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִלְוָהוּ בּוֹ. שלא אמרו באופן מדויק את התאריך או את המקום שבו ניתנה ההלוואה. וְלֹא אֶת הַמָּנֶה אִם הָיָה מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי אוֹ מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי. לא אמרו מאיזה סוג מטבע היה המנה שהלווה לו (כגון אם היה מטבע של מדינה פלונית או של מדינה אחרת ושניהם באותו השווי, או שלא ידעו אם הלווה לו מטבע אחד של מנה או מאה מטבעות של דינר ששוויים מנה).