פרק ג', הלכות עדות, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כד,כב). אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין, אֵין עֵדֵי מָמוֹן צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה.
כֵּיצַד? אָמְרוּ הָעֵדִים: 'בְּפָנֵינוּ הִלְוָה זֶה אֶת זֶה מָנֶה בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית', אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, וְלֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִלְוָהוּ בּוֹ, וְלֹא אֶת הַמָּנֶה אִם הָיָה מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי אוֹ מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
א. בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה. מצווים הדיינים לחקור היטב את העדים ולוודא שאין בעדותם כל פגם (כמבואר לעיל א,ד). אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין אֵין עֵדֵי מָמוֹן צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. שאם יהיה על הדיינים לחקרם, יימנע המלווה מלהלוות מחשש שהעדים יטעו בחקירתם ולא יוכל לגבות חובו.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ אֶת הַחֹדֶשׁ וְלֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִלְוָהוּ בּוֹ. שלא אמרו באופן מדויק את התאריך או את המקום שבו ניתנה ההלוואה. וְלֹא אֶת הַמָּנֶה אִם הָיָה מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי אוֹ מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִי. לא אמרו מאיזה סוג מטבע היה המנה שהלווה לו (כגון אם היה מטבע של מדינה פלונית או של מדינה אחרת ושניהם באותו השווי, או שלא ידעו אם הלווה לו מטבע אחד של מנה או מאה מטבעות של דינר ששוויים מנה).
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת וּמַתָּנוֹת וּמְכִירוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל בְּדִינֵי קְנָסוֹת – צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַלְקֻיּוֹת וּבְגָלוּת. וְכֵן אִם רָאָה הַדַּיָּן שֶׁהַדִּין מְרֻמֶּה וְחָשַׁשׁ לוֹ – צָרִיךְ דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה כְּעֵדֵי נְפָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֵדֵי הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת.
ב. בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. שמעידים על אדם שהודה בפניהם שחייב ממון לחברו או שלווה ממנו ממון. בְּדִינֵי קְנָסוֹת. דינים שעונשם קנס, כגון תשלומי כפל וארבעה וחמישה. בְּמַלְקֻיּוֹת וּבְגָלוּת. דינים שעונשם מלקות או גלות. וְכֵן אִם רָאָה הַדַּיָּן שֶׁהַדִּין מְרֻמֶּה וְחָשַׁשׁ לוֹ. שחש שהעדים או בעלי הדין מרמים (ראה הלכות סנהדרין כד,ג).
ג. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֵדֵי מָמוֹנוֹת צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, אִם הִכְחִישׁוּ הָעֵדִים זֶה אֶת זֶה בַּחֲקִירוֹת אוֹ בַּדְּרִישׁוֹת – עֵדוּתָן בְּטֵלָה; וְאִם הִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה בַּבְּדִיקוֹת – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
כֵּיצַד? אֶחָד אוֹמֵר: 'בְּנִיסָן לָוָה מִמֶּנּוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא בְּאִיָּר'; אוֹ שֶׁאָמַר הָאֶחָד: 'בִּירוּשָׁלַיִם', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא בְּלֹד הָיִינוּ' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה. וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד: 'חָבִית שֶׁל יַיִן הִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'שֶׁל שֶׁמֶן הָיְתָה' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁהֲרֵי הֻכְחֲשׁוּ בַּדְּרִישָׁה.
אֲבָל אִם אָמַר הָאֶחָד: 'מָנֶה שָׁחֹר הָיָה', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'מָנֶה לָבָן הָיָה'; זֶה אוֹמֵר: 'בַּדְּיָטִי הָעֶלְיוֹנָה הָיוּ כְּשֶׁהִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בַּדְּיָטִי הַתַּחְתּוֹנָה הָיוּ' – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֲפִלּוּ אָמַר הָאֶחָד: 'מָנֶה הִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'מָאתַיִם' – חַיָּב לְשַׁלֵּם מָנֶה, שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה. וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד: 'דְּמֵי חָבִית שֶׁל יַיִן יֵשׁ לוֹ בְּיָדוֹ', וְזֶה אוֹמֵר: 'דְּמֵי חָבִית שֶׁמֶן' – מְשַׁלֵּם בַּפָּחוּת שֶׁבַּדָּמִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. אִם הִכְחִישׁוּ הָעֵדִים זֶה אֶת זֶה. סתרו בעדותם זה את זה. בַּחֲקִירוֹת אוֹ בַּדְּרִישׁוֹת. שאלות העוסקות בזמן ובמקום המעשה ('חקירות') ובבירור גוף המעשה ('דרישות'; ראה לעיל א,ד). עֵדוּתָן בְּטֵלָה. הואיל ובלא בירור היכן, מתי והיאך היה המעשה, אין כאן עדות כלל. בַּבְּדִיקוֹת. שאלות בעניינים משניים שאינם מעיקר העדות (לעיל א,ו). עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. לפי שיכולים העדים לטעון שאינם בקיאים בהן (ורק בדיני נפשות יש לימוד מיוחד שגם הכחשה בבדיקות מבטלת את העדות, כדלעיל ב,ב).
אֶחָד אוֹמֵר בְּנִיסָן… אוֹ שֶׁאָמַר הָאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם… עֵדוּתָן בְּטֵלָה. שבמקרים אלו הוכחשו בחקירה.
מָנֶה שָׁחֹר. שהושחר מחמת יושנו. מָנֶה לָבָן. חדש. דְּיָטִי. קומה. שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה. ולכן אין זה נחשב לסתירה בעיקר העדות. וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד דְּמֵי חָבִית שֶׁל יַיִן יֵשׁ לוֹ בְּיָדוֹ וְזֶה אוֹמֵר דְּמֵי חָבִית שֶׁמֶן. כגון שזה אומר 'בפני הודה לו דמי חבית יין' וזה אומר 'בפני הודה לו דמי חבית שמן'. מְשַׁלֵּם בַּפָּחוּת שֶׁבַּדָּמִים. את השווי הנמוך שבהם, שבכלל מאתיים מנה.
ד. דִּין תּוֹרָה שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֵדוּת, לֹא בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, אֶלָּא מִפִּי הָעֵדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים" (דברים יז,ו) – מִפִּיהֶם, וְלֹא מִכְּתַב יָדָן. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁחוֹתְכִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֵדוּת שֶׁבִּשְׁטָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָעֵדִים קַיָּמִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין. וְאֵין דָּנִין בְּעֵדוּת שֶׁבִּשְׁטָר בְּדִינֵי קְנָסוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַכּוֹת וּבְגָלוּת, אֶלָּא מִפִּיהֶן, וְלֹא מִכְּתַב יָדָן.
ד. מִפִּי הָעֵדִים. שיבואו ויאמרו את עדותם לפני בית הדין. וְלֹא מִכְּתַב יָדָן. אינם רשאים לשלוח את עדותם בכתב. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תקנת חכמים. שֶׁחוֹתְכִין. פוסקים ומכריעים. בְּעֵדוּת שֶׁבִּשְׁטָר. על פי העדים החתומים בשטר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָעֵדִים קַיָּמִין. שמתו או שאינם בנמצא. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין. שאם העדות בשטר לא תתקבל, יימנעו המלווים מלהלוות מחשש שלאחר זמן לא יהיה אפשר להביא את העדים להעיד בבית דין ולא יוכלו לגבות את חובם.
ה. כָּל עֵד שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתוֹ בְּבֵית דִּין, בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. כֵּיצַד? אָמַר: 'מֻטְעֶה הָיִיתִי', 'שׁוֹגֵג הָיִיתִי', 'נִזְכַּרְתִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּךְ', 'לְפַחְדּוֹ עָשִׂיתִי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֲפִלּוּ נָתַן טַעַם לִדְבָרָיו.
וְכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף בְּעֵדוּתוֹ תְּנַאי. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דְּבָרִים שֶׁיֹּאמַר הָעֵד אַחַר שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתוֹ שֶׁיָּבֹא מִכְּלָלָן בִּטּוּל הָעֵדוּת אוֹ הוֹסָפַת תְּנַאי בָּהּ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
ה. מֻטְעֶה הָיִיתִי. הטעו אותי בהבנת האירוע. שׁוֹגֵג הָיִיתִי. טעיתי בהבנת האירוע. לְפַחְדּוֹ עָשִׂיתִי. פחדתי שיהרגני (ע"פ פה"מ כתובות ב,ג). אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֲפִלּוּ נָתַן טַעַם לִדְבָרָיו. אפילו אם נימק מדוע ברצונו לחזור בו, אינו יכול יחזור.
וְכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף בְּעֵדוּתוֹ תְּנַאי. להוסיף על עדותו הראשונה ולהעיד שחיוב הממון היה על תנאי מסוים. כגון שהעיד תחילה שראובן מכר ביתו לשמעון, וכעת אומר שהמכירה הייתה על תנאי מסוים ואינו יודע אם התקיים התנאי.
ו. עֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר – הֲרֵי הֵם כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין, וְאֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר שֶׁלֹּא מִפִּיהֶן, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָן, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר.
אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ אֶלָּא מִפִּיהֶן, וְאָמְרוּ: 'כְּתַב יָדֵנוּ הוּא זֶה, אֲבָל קְטַנִּים הָיִינוּ', 'קְרוֹבִים הָיִינוּ', 'אֲנוּסִים הָיִינוּ', 'מֻטְעִין הָיִינוּ' – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין, וְיִבְטַל הַשְּׁטָר.
ו. וְאֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן. ולהעיד שמה שכתוב בשטר אינו נכון. לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר. לזהות שזו אכן חתימת העדים ולאשרר את השטר (ראה לקמן ו,ב). שֶׁלֹּא מִפִּיהֶן. מבלי שהם עצמם יבואו ויאשרו את חתימתם. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָן. שעדים אחרים מזהים שזו חתימתם. אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר. שחתימותיהם נמצאות על שטר אחר ואפשר להשוות אליו את החתימות (ראה לקמן שם ה"ג).
קְטַנִּים הָיִינוּ קְרוֹבִים הָיִינוּ וכו'. בזמן שחתמנו על השטר. הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין וְיִבְטַל הַשְּׁטָר. שכשם שמאמינים לדבריהם שזו חתימת ידם, כך יש להאמין לדבריהם שעדותם אינה כשרה.
ז. אָמְרוּ: 'פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ בַּעֲבֵרָה' אוֹ 'שֹׁחַד לָקַחְנוּ עַל עֵדוּת זוֹ' – אֵין נֶאֱמָנִין, שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, עַד שֶׁיָּעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁהוּא רָשָׁע. וְכֵן אִם אָמְרוּ: 'אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ' – אֵין נֶאֱמָנִין, שֶׁהַמֵּעִיד עַל שְׁטַר אֲמָנָה כְּמֵעִיד בְּשֶׁקֶר.
ז. פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ בַּעֲבֵרָה. כשחתמנו על השטר היינו עוברי עברה שעדותם פסולה. שֹׁחַד לָקַחְנוּ עַל עֵדוּת זוֹ. וחתמנו על השטר בשקר. וְכֵן אִם אָמְרוּ אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ. חתמנו על שטר הלוואה אף על פי שלא הייתה שום הלוואה אלא הלווה כתב שטר הלוואה ומסרו למלווה והאמינו שלא ישתמש בו אלא אם כן ילווה ממנו לאחר מכן. שֶׁהַמֵּעִיד עַל שְׁטַר אֲמָנָה כְּמֵעִיד בְּשֶׁקֶר. שאסור לחתום על שטר אמנה, וממילא אינם יכולים להרשיע את עצמם שחתמו על דבר עברה.
ח. אָמְרוּ הָעֵדִים: 'שְׁטַר מֶכֶר זֶה, מוֹדָעָא נִמְסְרָה לָנוּ עָלָיו', אַף עַל פִּי שֶׁכְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
ח. מוֹדָעָא נִמְסְרָה לָנוּ עָלָיו. המוכר הודיע לנו לפני המכירה שמאלצים אותו למכור בעל כרחו, ולכן המכר לא חל (ראה הלכות מכירה י,א). אַף עַל פִּי שֶׁכְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. ואינם נחשבים כחוזרים בהם ממה שכתבו בשטר, הואיל וטענתם אינה עוקרת את השטר לגמרי, שהרי גם אם המכירה הייתה באונס עדיין נצרך השטר כדי להחזיר את כסף המכירה על פיו. כמו כן אינם נחשבים למבטלים את השטר לאחר קיומו, שהרי באפשרותם לכתוב שטר מודעא ולפסול את שטר המכר מעיקרו (כס"מ).
ט. אָמְרוּ: 'עַל תְּנַאי הָיָה שְׁטָר זֶה': אִם הָיָה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר – אֵין נֶאֱמָנִין; וְאִם אֵין הַשְּׁטָר מִתְקַיֵּם אֶלָּא מִפִּיהֶן – נֶאֱמָנִין, וְאוֹמְרִין לְבַעֲלֵי הַדִּין: 'קַיְּמוּ הַתְּנַאי וּבֹאוּ לַדִּין'.
ט. עַל תְּנַאי הָיָה שְׁטָר זֶה. חיוב הממון בשטר היה על תנאי מסוים. אִם הָיָה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר אֵין נֶאֱמָנִין. שמאחר שניתן לקיים את השטר בלעדיהם הסתיימה עדותם ואינם יכולים להוסיף עליה (לעיל ה"ה). וְאִם אֵין הַשְּׁטָר מִתְקַיֵּם אֶלָּא מִפִּיהֶן נֶאֱמָנִין. שהואיל ועדיין זקוקים אנו לעדותם לקיום השטר, יש לנו להאמין גם לדבריהם שהחיוב היה בתנאי מסוים. וְאוֹמְרִין לְבַעֲלֵי הַדִּין קַיְּמוּ הַתְּנַאי וּבֹאוּ לַדִּין. כלומר, רק משיתקיים התנאי יחול החיוב ותוכלו לתבעו.
י. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים: 'עַל תְּנַאי הָיוּ הַדְּבָרִים', וְהַשֵּׁנִי אָמַר: 'לֹא הָיָה שָׁם תְּנַאי' – הֲרֵי כָּאן עֵד אֶחָד.
י. הֲרֵי כָּאן עֵד אֶחָד. שטר זה נחשב כשטר שיש בו עד אחד בלבד (העד שאומר שלא היה תנאי), והוא מחייב את הנתבע שבועה מן התורה כדלקמן ה,א (לח"מ).
יא. גַּם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵין מְקַבְּלִין עֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין. וְאִם הָיָה בַּעַל דִּין חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיוּ הָעֵדִים מְבַקְּשִׁין לֵילֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁלְחוּ לְבַעַל דִּין וְלֹא בָּא – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין עֵדִים שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵדוּת עַל פֶּה. אֲבָל הַשְּׁטָר – מְקַיְּמִין בְּבֵית דִּין אֶת עֵדָיו שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין. וַאֲפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד וְצֹוֵחַ וְאוֹמֵר: 'שְׁטָר מְזֻיָּף הוּא', 'עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן', 'פְּסוּלֵי עֵדוּת הֵן' – אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, אֶלָּא מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר. וְאִם יֵשׁ לוֹ רְאָיָה לְפָסְלוֹ – יִפְסֹל.
יא. גַּם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. כמו בדיני נפשות. אֵין מְקַבְּלִין עֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין. אין בית הדין מקבל את עדות העדים שלא בנוכחות הנתבע.
שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין. לפי שעדות החתומה בשטר נחשבת כמי שנחקרה בבית דין (לעיל ה"ו), והקיום נצרך רק מתקנת חכמים (כס"מ). ויש מסבירים שהטעם הוא לפי שקיום השטר אינו מתייחס לתוכן השטר אלא רק לזהות החותמים עליו (רשב"א בתשובה מובא בב"י חו"מ מו). אֶלָּא מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר וְאִם יֵשׁ לוֹ רְאָיָה לְפָסְלוֹ יִפְסֹל. יקיימו את השטר לאלתר, ואם יש לו ראיות לפסול את השטר, יביאן לאחר מכן.
יב. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה בְּעֵדִים – הוּא מְטַפֵּל בָּעֵדִים עַד שֶׁיָּבִיא אוֹתָן לְבֵית דִּין. וְאִם יָדְעוּ בֵּית דִּין שֶׁבַּעַל דִּינוֹ אַלָּם, וְטָעַן הַתּוֹבֵעַ שֶׁהָעֵדִים מִתְפַּחֲדִין מִבַּעַל דִּינוֹ 'שֶׁיָּבֹאוּ וְיָעִידוּ לִי' – הֲרֵי בֵּית דִּין כּוֹפִין אֶת בַּעַל דִּינוֹ שֶׁיָּבִיא הוּא הָעֵדִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ דָּנִין בָּהֶן לְאַלָּם.
יב. הוּא מְטַפֵּל בָּעֵדִים עַד שֶׁיָּבִיא אוֹתָן לְבֵית דִּין. חובת הבאת העדים מוטלת על התובע, שכן המוציא מחברו עליו הראיה. שֶׁבַּעַל דִּינוֹ אַלָּם. שהנתבע הוא אדם אלים. כּוֹפִין אֶת בַּעַל דִּינוֹ שֶׁיָּבִיא הוּא הָעֵדִים. במקום שהתובע יביא עדים לחייב את הנתבע, על הנתבע לאתר עדים שיעידו שאינו חייב.

תקציר הפרק 

🤔 החול יזכור, והנייר?
האם עדות כתובה זהה לעדות בעל פה? לכאורה, אין הבדל בין השניים, שהרי המילים הן אותן מילים, והעד אותו עד, אלא ש"דין תורה [הוא] שאין מקבלין עדות אלא מפי העדים, שנאמר 'על פי שניים עדים' – מפיהם ולא מכתב ידן", ובכל זאת, חכמים תיקנו "שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר, אף על פי שאין העדים קיימין", כלומר שאינם נמצאים בבית הדין, וזאת "כדי שלא תנעול דלת בפני לווין" (הלכה ד). חכמים ידעו שאם עדות כתובה לא תתקבל, הדבר יגרום לכך שלווים יימנעו ממתן הלוואות לנזקקים מחשש שלאחר זמן לא יצליחו להביא את העדים עצמם לבית הדין ולא יוכלו לגבות את חובם בחזרה. וכך, כדי לשרת מטרה חברתית נעלה, הקלו חכמים להתיר "דין תורה" בהקשרים מסוימים. ברוך שבחר בהם ובתורתם! 👌🏿

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.דיני ממונות מוגדרים כתשלום על גוף הנזק לא פחות ולא יותר?

2.הכחשה בבדיקות בדיני ממונות – פוסלת עדותן?

3.הודה שלקח שוחד להעיד – האם פסל את עצמו?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן