פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּעֲרִיךְ אֶת הַפָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְלֹא עָמַד בַּדִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה יָתֵר עַל עֶשְׂרִים – אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא עֵרֶךְ פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים, שֶׁאֵין הָעֵרֶךְ אֶלָּא בִּזְמַן הָעֵרֶךְ, לֹא בִּזְמַן הַהַעֲמָדָה בַּדִּין.
א. הַפָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים. שערכו עשרים שקלים. וְלֹא עָמַד בַּדִּין. שהנערך צריך לעמוד לפני הכהן (כדלעיל א,כא). שֶׁיִּהְיֶה יָתֵר עַל עֶשְׂרִים. שערכו חמישים שקלים. שֶׁאֵין הָעֵרֶךְ אֶלָּא בִּזְמַן הָעֵרֶךְ. חיוב הערך חל בזמן שהאדם נדר ועל פי זה הוא נקבע.
ב. כָּל הָעֲרָכִין הַקְּצוּבִין בַּתּוֹרָה, הֵן שֶׁנּוֹתֵן הַמַּעֲרִיךְ אִם הָיָה עָשִׁיר. אֲבָל אִם הָיָה עָנִי וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת – נוֹתֵן כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ, אֲפִלּוּ סֶלַע אֶחָד, וּפָטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וכו' עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר" וכו' (ויקרא כז,ח).
ב. וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. אין לו יכולת כלכלית. מָךְ. עני. נוֹתֵן כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ. מלבד דברים מסוימים שמשאירים בידו ויפורטו לקמן הל' יד-יח. וּפָטוּר. ואינו מחויב להשלים את סכום הערך גם אם יעשיר אחר כך (לקמן ה"ז).
ג. וּמִנַּיִן שֶׁהוּא נוֹתֵן אֲפִלּוּ סֶלַע אֶחָד אִם אֵין לוֹ אֶלָּא סֶלַע? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שם כז,כה). הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין בַּעֲרָכִים פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים.
ג. וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. ופירושו שלא יינתן ערך פחות משקל (סלע), וממילא למדנו שנפטר העני בנתינת סלע (ערוה"ש לו,ו).
ד. הֲרֵי שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ סֶלַע – אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִסֶּלַע, אֶלָּא יִשָּׁאֵר הַכֹּל עָלָיו חוֹב, וְאִם מָצְאָה יָדוֹ וְהֶעֱשִׁיר – יִתֵּן עֵרֶךְ שָׁלֵם הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה.
ד. יִשָּׁאֵר הַכֹּל עָלָיו חוֹב. נשאר חייב שווי מלא של מה שהעריך.
ה. עָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ וְהֶעֱנִי, אוֹ שֶׁהֶעֱרִיךְ כְּשֶׁהוּא עָנִי וְהֶעֱשִׁיר – הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר. אֲבָל אִם הֶעֱרִיךְ כְּשֶׁהוּא עָנִי, וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי.
ה. וְהֶעֱנִי. נעשה עני לאחר שהעריך. הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר. שכל שהיה עשיר בשעה שנדר את הערך או בשעת נתינתו, חייב בערך עשיר (פה"מ ערכין ד,ב). הֶעֱרִיךְ כְּשֶׁהוּא עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי. מכיוון שהיה עני גם בשעה שנדר את הערך וגם בשעת נתינתו.
ו. עָשִׁיר שֶׁאָמַר: 'עֶרְכִּי עָלַי' אוֹ 'עֵרֶךְ פְּלוֹנִי', וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר: 'מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלַי' – הֲרֵי הֶעָנִי חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר, שֶׁהוּא עֵרֶךְ שָׁלֵם. אֲבָל הֶעָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר וְאָמַר: 'עֵרֶךְ זֶה עָלַי' – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּעֵרֶךְ עָנִי, שֶׁהוּא כְּפִי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ.
ו. מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלַי. ובאמירה זו חייב את עצמו בחיוב זהה למה שהתחייב חברו, ועל שניהם להביא ערך עשיר (כדין המתפיס בנדרים, הלכות נדרים ג,ג).
ז. מַה בֵּין הַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָנִי לַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר, שֶׁהוּא הָעֵרֶךְ הַקָּצוּב כֻּלּוֹ? שֶׁהַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָנִי שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶּׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת, אֲפִלּוּ סֶלַע אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ הֶעֱשִׁיר – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר – יִשָּׁאֵר שְׁאָר הָעֵרֶךְ חוֹב עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיַשְׁלִים הָעֵרֶךְ שֶׁעָלָיו.
ז. מַה בֵּין הַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָנִי לַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר. מהו ההבדל בין עני המתחייב בערך עני, לבין עני המתחייב בערך עשיר כמבואר בתחילת ה"ו, והרי בכל מקרה אין בידו לשלם את כל שוויו של הערך.
ח. הַמְפָרֵשׁ אֶת הָעֵרֶךְ וְאָמַר: 'עֶרְכִּי עָלַי חֲמִשִּׁים סְלָעִים' אוֹ 'עֵרֶךְ פְּלוֹנִית עָלַי שְׁלֹשִׁים סְלָעִים' – אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד, אֶלָּא לוֹקְחִין כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ, וְהַשְּׁאָר חוֹב עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיִתֵּן.
ח. אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד. אף שהוא עני, מכיוון שאמר את שווי הערך במפורש, נעשה הדבר כנדר רגיל להקדש שבו אין דנים לפי היכולת הכלכלית.
ט. וְכֵן הָאוֹמֵר: 'דָּמַי עָלַי' אוֹ 'דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי' – אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד, שֶׁחַיָּבֵי דָּמִים הֲרֵי פֵּרְשׁוּ נִדְרָן, וַהֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁאָמַר: 'מָנֶה עָלַי הֶקְדֵּשׁ', שֶׁהוּא חַיָּב לִתֵּן מָנֶה גָּמוּר.
ט. דָּמַי עָלַי אוֹ דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי. ובאמירה זו מתחייב בשווי דמיהם כפי שהיו נמכרים לעבדים בשוק (כדלעיל א,ט).
י. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי עֵרֶךְ' סְתָם, וְלֹא פֵּרֵשׁ – אֵינוֹ כִּמְפָרֵשׁ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים, אֶלָּא נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד כִּשְׁאָר הַמַּעֲרִיכִין.
י. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵרֶךְ סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ. ובאמירה זו מחויב בנתינת הערך הפחות ביותר של שלושה שקלים (כדלעיל א,כ).
יא. הָאוֹמֵר: 'עֶרְכִּי עָלַי', וְחָזַר וְאָמַר: 'עֶרְכִּי עָלַי', וְהָיוּ בְּיָדוֹ עֶשֶׂר סְלָעִים, וְנָתַן תֵּשַׁע לַשְּׁנִיָּה וְסֶלַע לָרִאשׁוֹנָה – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהָעֲרָכִים לָאו כְּחוֹבוֹת הֵן; אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ מְשֻׁעְבָּד לָרִאשׁוֹנָה – הֶקְדֵּשׁ מְאֻחָר שֶׁגָּבָה, גָּבָה.
אֲבָל אִם נָתַן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹנָה וְאַחַת לַשְּׁנִיָּה – יְדֵי שְׁנִיָּה יָצָא, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנָּתַן הַסֶּלַע לֹא נִשְׁאַר בְּיָדוֹ כְּלוּם, וַהֲרֵי אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וִידֵי רִאשׁוֹנָה לֹא יָצָא, שֶׁהֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדוֹ מְשֻׁעְבָּד לָרִאשׁוֹנָה, וּכְשֶׁנָּתַן הַתֵּשַׁע נִשְׁאַר לוֹ סֶלַע וְלֹא נְתָנוֹ, וַהֲרֵי לֹא נָתַן כָּל מַה שֶּׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת. לְפִיכָךְ יִשָּׁאֵר עָלָיו שְׁאָר עֵרֶךְ הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיַשְׁלִים.
יא. הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וְחָזַר וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי. ובאמירה זו התחייב בשני ערכים (כדלעיל א,יט). וְהָיוּ בְּיָדוֹ עֶשֶׂר סְלָעִים. ולכתחילה עליו לתת את עשרת הסלעים לערך הראשון, והערך השני יישאר עליו כחוב. וְנָתַן תֵּשַׁע לַשְּׁנִיָּה וְסֶלַע לָרִאשׁוֹנָה יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כאשר הקדים לשלם את הערך השני, אף שבזמן ששילם נשאר בידו סלע, נחשב שנתן כל מה שהשיגה ידו, שהרי הסלע הנותר משועבד לערך הראשון. וכאשר משלם לאחר מכן את הסלע הנותר עבור הערך הראשון, יצא גם ידי חובת ערך זה. שֶׁהָעֲרָכִים לָאו כְּחוֹבוֹת הֵן… הֶקְדֵּשׁ מְאֻחָר שֶׁגָּבָה גָּבָה. שבחוב ממוני רגיל, אם הקדים בעל החוב השני וגבה את חובו, מוציאים את מה שגבה מידו ומביאים לבעל החוב הראשון (הלכות מלווה ולווה כ,א), אך בהקדש אם שילם את חובו השני קודם אין מוציאים את מה ששילם לטובת החוב הראשון.
לְפִיכָךְ יִשָּׁאֵר עָלָיו שְׁאָר עֵרֶךְ הָרִאשׁוֹן. כדין מי שלא נתן כל מה שידו משגת, שלא יצא ידי חובת ערכו.
יב. הָאוֹמֵר: 'שְׁנֵי עֶרְכִּי עָלַי', וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מִכְּדֵי שְׁנֵי עֲרָכִים – הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם נִתְפַּס לִשְׁנֵיהֶן וְנוֹתֵן חֲצִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לְעֵרֶךְ אֶחָד וְחֶצְיוֹ לָעֵרֶךְ הַשֵּׁנִי וְיִפָּטֵר, אוֹ יִתֵּן עֵרֶךְ אֶחָד מֵהֶן שָׁלֵם אוֹ כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ לְאֶחָד מֵהֶן, וְיִשָּׁאֵר הָעֵרֶךְ הָאַחֵר עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת אוֹ בַּעֲשִׁירוּת כְּפִי הֶשֵּׂג יָדוֹ.
יב. הָאוֹמֵר שְׁנֵי עֶרְכִּי עָלַי. והתחייב מיד בשני ערכים נפרדים.
יג. הַמַּפְרִישׁ עֶרְכּוֹ אוֹ דָּמָיו וְאָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר: 'עָלַי' – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיי" (ויקרא כז,כג) – הֲרֵי הֵן חֻלִּין אַף עַל פִּי שֶׁהִפְרִישָׁן, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְיַד גִּזְבָּר.
יג. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר עָלַי. כגון שאמר 'הריני בערכי' או 'הריני בערך פלוני' (בבלי חולין קלט,א), שהרי אם אמר 'עלי' בוודאי חייב באחריותו כדין שאר הנדרים (הלכות נדרים א,ב). חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. ועליו לשלמו. עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר. ולאחר שהגיעו לגזבר אינו חייב באחריותם.
יד. חַיָּבֵי עֲרָכִים וְהַדָּמִים – מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, וְלוֹקְחִין מֵהֶן בְּעַל כָּרְחָן מַה שֶּׁנָּדְרוּ, וְאֵין חַיָּבִין לְהַחֲזִיר לָהֶן הַמַּשְׁכּוֹן בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה, וּמוֹכְרִין כָּל הַנִּמְצָא לָהֶם מִן הַקַּרְקַע וּמִן הַמִּטַּלְטְלִין מִכְּסוּת וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ הַבַּיִת וַעֲבָדִים וּבְהֵמָה, מִן הַכֹּל נִפְרָעִין.
וְאֵין מוֹכְרִין לֹא כְּסוּת אִשְׁתּוֹ וְלֹא כְּסוּת בָּנָיו וְלֹא בְּגָדִים שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן אוֹ סַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו – לֹא הִקְדִּישׁ אֶת כָּל אֵלּוּ.
יד. מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן וְלוֹקְחִין מֵהֶן בְּעַל כָּרְחָן מַה שֶּׁנָּדְרוּ. נוטלים מהם דברים השייכים להם בתורת משכון, או בתורת תשלום עבור הערך שנדרו. וְאֵין חַיָּבִין לְהַחֲזִיר לָהֶן הַמַּשְׁכּוֹן בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה. בניגוד למלווה הממשכן את הלווה שמחויב להחזיר לו את המשכון בזמן שהוא צריך לו (הלכות מלווה ולווה ג,ה). ומלבד שינוי זה, דומים דיני משכון של המחויב להקדש למשכון בהלוואה רגילה (שם א,ד-ז).
שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן… שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. שצבעם או קנאם לצורך אשתו ובניו, על אף שעדיין לא לבשום או נעלום בפועל. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו. המתחייב לתת את כל נכסיו להקדש (ראה לקמן ו,ג).
טו. וְנוֹתְנִין לוֹ מִכָּל נְכָסָיו, לָזֶה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֲרָכִים אוֹ דָּמִים אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ מָנֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת וְאֵין לוֹ, נוֹתְנִין לוֹ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד, וְסַנְדָּלִין וּמִטָּה לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּמִטָּה וּמַצָּע הָרְאוּיִין לוֹ לִישַׁן עֲלֵיהֶן. וְאִם הָיָה עָנִי – נוֹתְנִין לוֹ מִטָּה וּמַפָּץ לִישַׁן עָלָיו.
וְנוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לוֹ לְבַדּוֹ, אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן וּבִכְסוּתָן. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶלָּא כְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ.
טו. נוֹתְנִין לוֹ תְּפִלִּין. אבל אם הקדיש כל נכסיו, אין נותנים לו תפיליו (לקמן ו,ג). וּמַפָּץ. מחצלת של קנים שרגיל העני לישון עליה.
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן וּבִכְסוּתָן. ראה הלכות אישות יב,ב, יב,יד, יג,ו.
טז. הָיוּ עָלָיו כְּלֵי מֶשִׁי וּבְגָדִים מְזֹהָבִים – מַעֲבִירִין אוֹתָן מֵעָלָיו, וְנוֹתְנִין לוֹ כְּסוּת הָרְאוּיָה לְאִישׁ כְּמוֹתוֹ לַחֹל, אֲבָל לֹא לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.
טז. לַחֹל. לימות החול.
יז. וְאִם הָיָה אֻמָּן – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְּלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וָמִין. כֵּיצַד? אִם הָיָה חָרָשׁ – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִים וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. הָיוּ לוֹ כֵּלִים מְרֻבִּין מִמִּין אֶחָד וּמוּעָטִין מִמִּין שֵׁנִי – אֵין מוֹכְרִין מִן הַמְרֻבֶּה וְלוֹקְחִין לוֹ מִן הַמּוּעָט, אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כֵּלִים מִן הַמְרֻבִּין וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמּוּעָט.
יז. אֻמָּן. בעל מלאכה. חָרָשׁ. נגר. מַעֲצָדִים. כלים להחלקת העץ ויישורו (פה"מ ערכין ו,ב). מְגֵרוֹת. מסורים. וּמוּעָטִין מִמִּין שֵׁנִי. כלי אחד. אֵין מוֹכְרִין מִן הַמְרֻבֶּה וְלוֹקְחִין לוֹ מִן הַמּוּעָט. אף שאפשר היה לומר שדרכו להשאיל מהכלים המרובים ולקבל תמורתם מהמין המועט, וכעת שיישאר בידו רק שני כלים מהמין המרובה ואחד מהמין המועט כבר לא ישאילו לו מחמת עניו, אין מתחשבים בכך (פה"מ ערכין ו,ד).
יח. הָיָה חַמָּר אוֹ אִכָּר – אֵין נוֹתְנִין לוֹ בְּהֶמְתּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מְזוֹנוֹת אֶלָּא מִמֶּנָּה. הָיָה סַפָּן – אֵין מַעֲלִין לוֹ סְפִינָתוֹ, אֶלָּא יִמְכֹּר הַכֹּל.
יח. אֵין נוֹתְנִין לוֹ בְּהֶמְתּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מְזוֹנוֹת אֶלָּא מִמֶּנָּה. משום שהבהמה והספינה מוגדרות כנכסים גם אם הוא מתפרנס מהם (הלכות מלווה ולווה א,ז).
יט. הָיָה בַּנְּכָסִים בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְאָמְרוּ הַתַּגָּרִים: 'אִם יִלָּקַח לְעֶבֶד זֶה כְּסוּת בִּשְׁלֹשִׁים – מַשְׁבִּיחַ הוּא מֵאָה', וּ'פָרָה זוֹ, אִם תַּמְתִּינוּ בָּהּ לָאִטְלִיס – מַשְׁבַּחַת עֲשָׂרָה', וּ'מַרְגָּלִית זוֹ, אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי – תִּשְׁוֶה מָמוֹן רַב, וְכָאן אֵינָהּ שָׁוָה אֶלָּא מְעַט' – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.
אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין? מוֹכְרִין הַכֹּל בִּמְקוֹמוֹ וּבִשְׁעָתוֹ וּבַמֶּה שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיי" (ויקרא כז,כג) – לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁאֵין מְפַרְכְּסִין אוֹתוֹ וְאֵין מַמְתִּינִין לוֹ לַשּׁוּק וְאֵין מוֹלִיכִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ.
יט. הַתַּגָּרִים. הסוחרים. מַשְׁבִּיחַ הוּא מֵאָה. יעלה ערכו במאה דינרים. לָאִטְלִיס. יום השוק. מַשְׁבַּחַת עֲשָׂרָה. יעלה ערכה בעשרה דינרים. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. לעכב את המכירה ולהשקיע בהשבחתם של הדברים.
מְפַרְכְּסִין. מייפים. שֶׁאֵין מְפַרְכְּסִין אוֹתוֹ וכו'. משום שהרווחים הצפוים מפעולות אלו אינם בטוחים ויכול הדבר לגרום הפסד להקדש (פה"מ ערכין ו,ה).
כ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִטַּלְטְלִין וַעֲבָדִים. אֲבָל הַקַּרְקָעוֹת – מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן שִׁשִּׁים יוֹם רְצוּפִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וְאַחַר כָּךְ מוֹכְרִין אוֹתָן.
כ. אֲבָל הַקַּרְקָעוֹת. שאינן נפסדות כמטלטלים ועבדים. מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן שִׁשִּׁים יוֹם רְצוּפִין. ועל ידי כך שומעים אנשים רבים על הקרקע ומעלים את שוויה. בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. שהן השעות שבהן מתכנסים הפועלים לפני יציאתם לעבודה ולאחר שחזרו מעבודתם (ראה לקמן ד,כז, הלכות מלווה ולווה יב,ח).

תקציר הפרק 

פרק ג:
ערך עני,גביית הכספים
אם אין לנודר ערכו מספיק כסף -נותן כל מה שיש לו, מינימום ערך סלע. ומשלם כעשיר במקרים הבאים: שנהיה עני אחר שהעריך או שהעשיר קודם ששילם, שהתפיס על עשיר (עשיר שנדבר -ואמר חברו כמוהו אני), שאמר סכום, שאמר 'דמים'.
הכסף המוקדש משועבד להתחייבות הנדר וחייב הנודר באחריותו. אך אם התחייב ערך נוסף ושילם לו, נפטר, ממשכנים אותו בעל-כורחו, ונותנים לו מינימום כדי חייו (מעט כסף על מנת שיוכל לחיות)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.החומרא בחוב של ערכין שהוא נגבה בעל כרחו?

2.הערכת חפץ נעשית לפי לפי ערכו העכשוי והמקומי ולא לפי ערכו העתידי?

3.האם רכבו של ננהג מונית נחשב לכלי עבודתו?

תשובות
1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן