פרק ג', הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה אֶלָּא חוּץ לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (במדבר יט,ג). וּבְהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, וְתַחְתָּיו בָּנוּי כִּפִּין כִּפִּין, וְכִפָּה עַל כָּל שְׁנֵי כִּפִּין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי רַגְלֵי כִּפָּה עַל גַּג שְׁנֵי כִּפִּין שֶׁתַּחְתֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה תַּחַת הַכֹּל חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. אַף מְקוֹם שְׂרֵפָתָהּ וּמְקוֹם הַטְּבִילָה שֶׁהָיוּ בְּהַר הַמִּשְׁחָה – תַּחְתֵּיהֶן חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְהַפָּרָה וְהַשּׂוֹרֵף וְכָל הַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ יוֹצְאִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ זֶה.
א. וּבְהַר הַמִּשְׁחָה. הוא הר הזיתים במזרח ירושלים. וְכֶבֶשׁ. מישור משופע. וְתַחְתָּיו בָּנוּי כִּפִּין כִּפִּין וכו'. הכבש היה בנוי על שתי קומות של קשתות שהיו בנויות כך ששתי רגלי הקשת בקומה העליונה עומדות על גג שתי קשתות בקומה התחתונה. באופן זה בכל מקום היה חלל שהפסיק וחצץ בין טומאה בקרקע לכבש (ראה גם הלכות בית הבחירה ה,א). מְקוֹם שְׂרֵיפָתָהּ. המקום המתוקן לשרפת הפרה ובו היו גם שוחטים אותה. הַמְסַעֲדִין. המסייעים.
ב. כֵּיצַד שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ? זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִין בְּרַגְלֵיהֶן לְהַר הַמִּשְׁחָה, וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וְכֹהֵן וְהַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ וְהַפָּרָה יוֹצְאִין עַל הַכֶּבֶשׁ וּבָאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה. וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן, וְסוֹמְכִין הַזְּקֵנִים אֶת יְדֵיהֶם עַל הַכֹּהֵן, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'טְבֹל אַחַת'. וְאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל, אוֹמְרִין לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, טְבֹל אַחַת'.
יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג. וְעֵצִים מְסֻדָּרִים הָיוּ שָׁם: עֲצֵי אֲרָזִים אֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְּאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין מַעֲרָכָה כְּמִין מִגְדָּל, וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאוּר מְלַבֶּבֶת בָּהֶן. וּמַרְאֵה הַמַּעֲרָכָה בַּמַּעֲרָב.
וְכוֹפְתִין אֶת הַפָּרָה בְּחֶבֶל שֶׁל מָגָג, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ לַדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, שׁוֹחֵט בִּימִינוֹ וּמְקַבֵּל הַדָּם בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל כָּל הַזָּיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בַּדָּם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִים לְהַזָּיָה. לְפִיכָךְ, עַל כָּל הַזָּיָה מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה.
גָּמַר מִלְּהַזּוֹת – קִנֵּחַ אֶת יָדָיו בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה, וְיָרַד מִן הַמַּעֲרָכָה, וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בְּעֵצִים קְטַנִּים וְהִכְנִיסָן תַּחַת עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְתַתְחִיל הָאֵשׁ בָּהּ, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּרָחוֹק וּמְשַׁמֵּר לָהּ עַד שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְתִקָּרַע בִּטְנָהּ.
וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל עֵץ אֶרֶז, וְאֵזוֹב אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח, וְצֶמֶר צָבוּעַ בְּתוֹלַעַת מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים, וְאוֹמֵר לָעוֹמְדִים שָׁם: 'עֵץ אֶרֶז זֶה?', 'עֵץ אֶרֶז זֶה?', 'אֵזוֹב זֶה?', 'אֵזוֹב זֶה?', 'שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה?', 'שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה?', שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ: 'הִין', 'הִין', 'הִין' – שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁמִּינֵי אֲרָזִים שִׁבְעָה הֵן, וּמִינֵי אֵזוֹב אַרְבָּעָה, וְהַצָּבוּעַ אָדֹם – יֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּפוּאָה, וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּלַכָּא, וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּתוֹלַעַת. וְהַתּוֹלַעַת הִיא הַגַּרְגְּרִים הָאֲדֻמִּים בְּיוֹתֵר הַדּוֹמִים לְגַרְעִינֵי הֶחָרוּבִים, וְהֵן כְּמוֹ הָאוֹג, וְתוֹלַעַת כְּמוֹ יַתּוּשׁ יֵשׁ בְּכָל גַּרְגֵּר מֵהֶן. לְפִיכָךְ מוֹדִיעַ לַכֹּל וּמְגַלֶּה לָהֶן שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. וְהָאֵזוֹב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמְתַבְּלִין בּוֹ הַקְּדֵרוֹת.
הָאֵזוֹב וְהָאֶרֶז וְהַתּוֹלַעַת – שְׁלָשְׁתָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל שָׁנִי וּמַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בִּטְנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה" (במדבר יט,ו). וְאֵינוֹ מַשְׁלִיךְ קֹדֶם שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּהּ, וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְאִם הִשְׁלִיךְ – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת" – לֹא קֹדֶם שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֹב הַפָּרָה וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר.
בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת בֵּין שֶׁהִשְׁלִיכָן זֶה אַחַר זֶה, בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ לְתוֹךְ גּוּפָהּ אוֹ לְתוֹךְ שְׂרֵפָתָהּ בֵּין שֶׁנִּקְרְעָה מֵאֵלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ, בֵּין שֶׁקְּרָעָהּ בְּיָדוֹ אוֹ בִּכְלִי – כְּשֵׁרָה.
ב. וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן. כדי לבטל דברי הצדוקים (לעיל א,יד). אִישִׁי. אדוני, והוא לשון של כבוד (ראה גם הלכות תמידין ומוספין ג,ט).
אֳרָנִים. עצי אורן. וַעֲצֵי תְּאֵנָה חֲלָקָה. שאין בה קשרים. וְעוֹשִׂין מַעֲרָכָה כְּמִין מִגְדָּל. מסדרים את עצי המדורה במבנה רחב מלמטה וצר מלמעלה. וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאוּר מְלַבֶּבֶת בָּהֶן. יוצרים רווחים בין עצי המערכה כדי שהרוח תיכנס ביניהם ותלבה את האש. וּמַרְאֵה הַמַּעֲרָכָה בַּמַּעֲרָב. חזית המערכה שממנה מדליקים את האש פונה לכיוון מערב כנגד המקדש (ראה פה"מ פרה ג,ח).
מָגָג. מין קנה. רֹאשָׁהּ לַדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב. ראשה וקדמת גופה כלפי דרום, ופניה מוטות לכיוון מערב. וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. יחד עם הפרה בתוך המערכה. וּמְקַבֵּל הַדָּם בִּשְׂמֹאלוֹ. בכף ידו ולא בכלי (ראה לקמן ד,ד), ואף על פי שבשאר קדשים העבודה בשמאל פוסלת (ראה הלכות ביאת מקדש ה,יח). כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וצריך לראות את ההיכל בשעת ההזיה (ראה לקמן ד,ה). בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה. וכך יישרף הדם יחד עם הפרה.
וּמְשַׁמֵּר. ממתין.
עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב. ראה במדבר יט,ו. אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח. האזוב, אך לארז אין שיעור (פה"מ ג,ט, והשווה הלכות טומאת צרעת יא,א). וְצֶמֶר צָבוּעַ בְּתוֹלַעַת. תולעת שני, סוג של צבע אדום כמפורש בהמשך ההלכה. מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים. משקל של חמש מטבעות שנקראו סלע.
בְּפוּאָה. צמח המפיק צבע אדום שאינו מצוי בימינו. בְּלַכָּא. כנימת הלכא, שממנה הפיקו את צבע הארגמן (פה"מ כלאיים ט,א; וראה גם הלכות כלי המקדש ח,יג). וְהַתּוֹלַעַת הִיא הַגַּרְגְּרִים וכו'. הצבע שבו צבעו את הצמר הופק מכנימה הגדלה על צמח ומורכבת מגרגרים אדומים קטנים. הָאוֹג. צמח בעל אשכולות אדומים, וממנו מפיקים את תבלין ה'סומאק' (ראה פה"מ דמאי א,א). הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמְתַבְּלִין בּוֹ הַקְּדֵרוֹת. וזהו גם האזוב שבו מזים את מי החטאת (לקמן יא,ה). וממנו מפיקים את התבלין המכונה 'זעתר'.
שְׁלָשְׁתָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. אין המצווה מתקיימת אלא בשלושתם, ואם חסר אחד מהם פסולה. בְּלָשׁוֹן שֶׁל שָׁנִי. רצועה מן הצמר הצבוע בתולעת שני. אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת. משמע שיש להשליכם בזמן השרפה לא לפני ולא אחרי.
ג. נִגְמְרָה שְׂרֵפָתָהּ – חוֹבְטִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹת, הִיא וְכָל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׂרְפָה בָּהֶן, וְכוֹבְרִין אֶת הַכֹּל בִּכְבָרוֹת. וְכָל שָׁחוֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּתֵשׁ וְיִהְיֶה אֵפֶר, בֵּין מִבְּשָׂרָהּ בֵּין מִן הָעֵצִים – כּוֹתְשִׁין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֵפֶר; וְשֶׁאֵין בּוֹ אֵפֶר – מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֶיהָ שֶׁנִּשְׁאַר בְּלֹא שְׂרֵפָה – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָיָה נִכְתָּשׁ.
ג. חוֹבְטִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹת. על מנת לדוש אותה לאפר. וְכוֹבְרִין אֶת הַכֹּל בִּכְבָרוֹת. מסננות, כדי שיצא אפר דק. וְכָל שָׁחוֹר. כל חלק שחור, שנעשה פחם. וְשֶׁאֵין בּוֹ אֵפֶר. שלא נשרף מספיק כדי שניתן לעשות ממנו אפר.
ד. אֵין מַכְנִיסִין מֵאֶפְרָהּ כְּלוּם לְהַנִּיחוֹ בָּעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (במדבר יט,ט). וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים הָיוּ חוֹלְקִין אֶת כָּל אֶפְרָהּ: אֶחָד נִתָּן בַּחֵיל, וְאֶחָד בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. זֶה שֶׁמִּתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת – הָיוּ הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ, וְזֶה שֶׁנִּתָּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה – הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַזִּין מִמֶּנּוּ, וְזֶה שֶׁנִּתָּן בַּחֵיל – הָיָה מוּכָן וּמֻצְנָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (שם) – מְלַמֵּד שֶׁמַּצְנִיעִין מִמֶּנּוּ.
וְכֵן הָיוּ מַצְנִיעִין מֵאֵפֶר כָּל פָּרָה וּפָרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין, בַּחֵיל. וְתֵשַׁע פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת נַעֲשׂוּ מִשֶּׁנִּצְטַוּוּ בְּמִצְוָה זוֹ עַד שֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה: רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּשְׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא, וְשֶׁבַע מֵעֶזְרָא עַד חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְהָעֲשִׂירִית עוֹשֶׂה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מְהֵרָה יִגָּלֶה.
ד. בַּחֵיל. החומה המקפת את העזרה מבפנים לחומת הר הבית (הלכות בית הבחירה ה,ג). וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. לעשרים וארבעה המקומות שבהם היו שומרים על המקדש (פה"מ פרה ג,יא, וראה הלכות בית הבחירה ח,ד).
וְשֶׁבַע מֵעֶזְרָא עַד חֻרְבַּן הַבַּיִת. ושמות עושיהם נפרטו במשנה פרה ג,ה.

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות פרה אדומה🐄

סדר שריפת הפרה

מקום השריפה היה מחוץ להר הבית, בהר הזיתים, וביניהם בנו כבש (גשר) מיוחד שאינו יכול להיטמא מטומאת התהום. הולכים דרכו להר הזיתים, מטמאים את הכהן השורף, טובל, שם את הפרה על המערכה, שוחט אותה, מזה דמה כנגד קודש הקדשים, מדליק האש, מביא עץ ארז ואזוב וצמר צבוע בתולעת, כורכם ומשליכם לבטן הפרה, חובטים את אפרה ואוספים אותו בשקיות.

בהלכה ד הרמב"ם מביא את ההיסטוריה סביב עשיית פרה אדומה,סה"כ 9 פעמים והעשירי יהיה בביאת גואל!

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם כל האפר שעל גבי המערכה כשר להזאה?

2.האם מותר לשמור את אפר הפרה מחוץ למקדש?

3.רוב הפרות נעשו בזמן בית שני?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן