א. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה אֶלָּא חוּץ לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (במדבר יט,ג). וּבְהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, וְתַחְתָּיו בָּנוּי כִּפִּין כִּפִּין, וְכִפָּה עַל כָּל שְׁנֵי כִּפִּין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי רַגְלֵי כִּפָּה עַל גַּג שְׁנֵי כִּפִּין שֶׁתַּחְתֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה תַּחַת הַכֹּל חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. אַף מְקוֹם שְׂרֵפָתָהּ וּמְקוֹם הַטְּבִילָה שֶׁהָיוּ בְּהַר הַמִּשְׁחָה – תַּחְתֵּיהֶן חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְהַפָּרָה וְהַשּׂוֹרֵף וְכָל הַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ יוֹצְאִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ זֶה.

ב. כֵּיצַד שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ? זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִין בְּרַגְלֵיהֶן לְהַר הַמִּשְׁחָה, וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וְכֹהֵן וְהַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ וְהַפָּרָה יוֹצְאִין עַל הַכֶּבֶשׁ וּבָאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה. וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן, וְסוֹמְכִין הַזְּקֵנִים אֶת יְדֵיהֶם עַל הַכֹּהֵן, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'טְבֹל אַחַת'. וְאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל, אוֹמְרִין לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, טְבֹל אַחַת'.
יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג. וְעֵצִים מְסֻדָּרִים הָיוּ שָׁם: עֲצֵי אֲרָזִים אֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְּאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין מַעֲרָכָה כְּמִין מִגְדָּל, וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאוּר מְלַבֶּבֶת בָּהֶן. וּמַרְאֵה הַמַּעֲרָכָה בַּמַּעֲרָב.
וְכוֹפְתִין אֶת הַפָּרָה בְּחֶבֶל שֶׁל מָגָג, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ לַדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, שׁוֹחֵט בִּימִינוֹ וּמְקַבֵּל הַדָּם בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל כָּל הַזָּיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בַּדָּם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִים לְהַזָּיָה. לְפִיכָךְ, עַל כָּל הַזָּיָה מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה.
גָּמַר מִלְּהַזּוֹת – קִנֵּחַ אֶת יָדָיו בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה, וְיָרַד מִן הַמַּעֲרָכָה, וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בְּעֵצִים קְטַנִּים וְהִכְנִיסָן תַּחַת עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְתַתְחִיל הָאֵשׁ בָּהּ, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּרָחוֹק וּמְשַׁמֵּר לָהּ עַד שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְתִקָּרַע בִּטְנָהּ.
וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל עֵץ אֶרֶז, וְאֵזוֹב אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח, וְצֶמֶר צָבוּעַ בְּתוֹלַעַת מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים, וְאוֹמֵר לָעוֹמְדִים שָׁם: 'עֵץ אֶרֶז זֶה?', 'עֵץ אֶרֶז זֶה?', 'אֵזוֹב זֶה?', 'אֵזוֹב זֶה?', 'שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה?', 'שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה?', שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ: 'הִין', 'הִין', 'הִין' – שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁמִּינֵי אֲרָזִים שִׁבְעָה הֵן, וּמִינֵי אֵזוֹב אַרְבָּעָה, וְהַצָּבוּעַ אָדֹם – יֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּפוּאָה, וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּלַכָּא, וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּתוֹלַעַת. וְהַתּוֹלַעַת הִיא הַגַּרְגְּרִים הָאֲדֻמִּים בְּיוֹתֵר הַדּוֹמִים לְגַרְעִינֵי הֶחָרוּבִים, וְהֵן כְּמוֹ הָאוֹג, וְתוֹלַעַת כְּמוֹ יַתּוּשׁ יֵשׁ בְּכָל גַּרְגֵּר מֵהֶן. לְפִיכָךְ מוֹדִיעַ לַכֹּל וּמְגַלֶּה לָהֶן שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. וְהָאֵזוֹב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמְתַבְּלִין בּוֹ הַקְּדֵרוֹת.
הָאֵזוֹב וְהָאֶרֶז וְהַתּוֹלַעַת – שְׁלָשְׁתָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל שָׁנִי וּמַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בִּטְנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה" (במדבר יט,ו). וְאֵינוֹ מַשְׁלִיךְ קֹדֶם שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּהּ, וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְאִם הִשְׁלִיךְ – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת" – לֹא קֹדֶם שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֹב הַפָּרָה וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר.
בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת בֵּין שֶׁהִשְׁלִיכָן זֶה אַחַר זֶה, בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ לְתוֹךְ גּוּפָהּ אוֹ לְתוֹךְ שְׂרֵפָתָהּ בֵּין שֶׁנִּקְרְעָה מֵאֵלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ, בֵּין שֶׁקְּרָעָהּ בְּיָדוֹ אוֹ בִּכְלִי – כְּשֵׁרָה.

ג. נִגְמְרָה שְׂרֵפָתָהּ – חוֹבְטִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹת, הִיא וְכָל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׂרְפָה בָּהֶן, וְכוֹבְרִין אֶת הַכֹּל בִּכְבָרוֹת. וְכָל שָׁחוֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּתֵשׁ וְיִהְיֶה אֵפֶר, בֵּין מִבְּשָׂרָהּ בֵּין מִן הָעֵצִים – כּוֹתְשִׁין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֵפֶר; וְשֶׁאֵין בּוֹ אֵפֶר – מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֶיהָ שֶׁנִּשְׁאַר בְּלֹא שְׂרֵפָה – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָיָה נִכְתָּשׁ.

ד. אֵין מַכְנִיסִין מֵאֶפְרָהּ כְּלוּם לְהַנִּיחוֹ בָּעֲזָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (במדבר יט,ט). וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים הָיוּ חוֹלְקִין אֶת כָּל אֶפְרָהּ: אֶחָד נִתָּן בַּחֵיל, וְאֶחָד בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. זֶה שֶׁמִּתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת – הָיוּ הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ, וְזֶה שֶׁנִּתָּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה – הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַזִּין מִמֶּנּוּ, וְזֶה שֶׁנִּתָּן בַּחֵיל – הָיָה מוּכָן וּמֻצְנָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (שם) – מְלַמֵּד שֶׁמַּצְנִיעִין מִמֶּנּוּ.
וְכֵן הָיוּ מַצְנִיעִין מֵאֵפֶר כָּל פָּרָה וּפָרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין, בַּחֵיל. וְתֵשַׁע פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת נַעֲשׂוּ מִשֶּׁנִּצְטַוּוּ בְּמִצְוָה זוֹ עַד שֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה: רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּשְׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא, וְשֶׁבַע מֵעֶזְרָא עַד חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְהָעֲשִׂירִית עוֹשֶׂה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מְהֵרָה יִגָּלֶה.