א. עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ: אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן וּבֵין מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם אוֹ פָּחוֹת – הוֹלְכִין וּמְעִידִין; וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶם יָתֵר עַל כֵּן – לֹא יֵלְכוּ, שֶׁאֵין עֵדוּתָן אַחַר יוֹם שְׁלֹשִׁים מוֹעֶלֶת, שֶׁכְּבָר נִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ.
א. שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ. את ראיית הירח הראשונה. בֵּית דִּין. בית הדין הממונה על קידוש החודש (ראה לקמן ה,א). מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם. מרחק הליכה בשיעור יממה, כך שאם יצאו מיד לאחר הראייה בתחילת הלילה יוכלו להגיע לבית הדין לפני סוף היום למחרת, ובית דין יקדשו את החודש על פיהם. מוֹעֶלֶת. מועילה.
ב. עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ הוֹלְכִין לְבֵית דִּין לְהָעִיד וַאֲפִלּוּ הָיָה שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג,ד), וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "מוֹעֵד" – דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין אֶלָּא עַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְעַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי בִּלְבַד, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם – מְחַלְּלִין עַל כֻּלָּן, מִפְּנֵי קָרְבַּן מוּסָף שֶׁבְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא דּוֹחֶה שַׁבָּת.
ב. וַאֲפִלּוּ הָיָה שַׁבָּת. ויצטרכו לחלל את השבת בהליכה זו. שֶׁנֶּאֱמַר. בציווי התורה על החגים. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹעֵד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שהמילה 'מועד' מורה על כך שדבר זה שייך דווקא לזמן מיוחד (ראה גם הלכות קרבן פסח א,יח). לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין אֶלָּא… מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. משום שחילול השבת הותר רק בהקשר לקיום המועדות, מחללים רק באותם החודשים שבהם המועדים חלים. מִפְּנֵי קָרְבַּן מוּסָף שֶׁבְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא דּוֹחֶה שַׁבָּת. שהואיל והקרבן דוחה שבת (ראה הלכות ביאת מקדש ד,י), הקביעה הגורמת להקריבו אף היא דוחה שבת.
ג. כְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין הָעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ אֶת הַשַּׁבָּת, כָּךְ מְחַלְּלִין עִמָּהֶם הָעֵדִים שֶׁמְּזַכִּין אוֹתָן לְבֵית דִּין אִם לֹא הָיוּ בֵּית דִּין מַכִּירִים אֶת הָרוֹאִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמּוֹדִיעַ אוֹתָן לְבֵית דִּין עֵד אֶחָד – הֲרֵי זֶה הוֹלֵךְ עִמָּהֶן וּמְחַלֵּל מִסָּפֵק, שֶׁמָּא יִמָּצֵא אַחֵר וְיִצְטָרֵף עִמּוֹ.
ג. הָעֵדִים שֶׁמְּזַכִּין אוֹתָן לְבֵית דִּין. שמעידים על עדי הראייה שכשרים הם (לעיל ב,ג). הוֹלֵךְ עִמָּהֶן. עם העדים שהולכים להעיד על החודש. שֶׁמָּא יִמָּצֵא אַחֵר. שאולי יזדמן עד נוסף המכיר את העדים, כך שתהיה הגעתו לצורך.
ד. הָיָה הָעֵד שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בְּלֵיל הַשַּׁבָּת חוֹלֶה – מַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר, וַאֲפִלּוּ בַּמִּטָּה. וְאִם יֵשׁ לָהֶן אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ – לוֹקְחִין הָעֵדִים בְּיָדָן כְּלֵי זַיִן. וְאִם הָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה – לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת. וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ גָּדוֹל וְנִרְאֶה לַכֹּל – לֹא יֹאמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁרְאִינוּהוּ אֲנַחְנוּ רָאוּהוּ אֲחֵרִים, וְאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא כָּל שֶׁיִּרְאֶה הַחֹדֶשׁ וְיִהְיֶה רָאוּי לְהָעִיד, וּבֵינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ בֵּית דִּין לַיְלָה וָיוֹם אוֹ פָּחוֹת – מִצְוָה עָלָיו לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְלֵילֵךְ וּלְהָעִיד.
ד. וַאֲפִלּוּ בַּמִּטָּה. אפשר לשאת אותו בה. אוֹרֵב. אויב שעשוי להתקיף אותם בדרך. כְּלֵי זַיִן. נשק, למרות שכל אלו כרוכים בתוספת חילול שבת. וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ גָּדוֹל וְנִרְאֶה לַכֹּל. גם אם חידוש הירח נראה בבירור, ויש להניח שאף אחרים ראוהו. וְיִהְיֶה רָאוּי לְהָעִיד. כמבואר לעיל ב,א. מִצְוָה עָלָיו לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְלֵילֵךְ וּלְהָעִיד. שמא יימצא בו צורך לעדות החודש.
ה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים. פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים מִלָּבֹא עַד בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְנִתְקַלְקְלוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדְעוּ מַה יַּעֲשׂוּ: אִם יַעֲשׂוּ עוֹלָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם – שֶׁמָּא יָבֹאוּ הָעֵדִים, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְרִיבוּ מוּסַף הַיּוֹם אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. עָמְדוּ בֵּית דִּין וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁהוּת בַּיּוֹם לְהַקְרִיב מוּסָפִין וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְנִסְכֵּיהֶם.
ה. בָּרִאשׁוֹנָה. בימים הראשונים. כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים. במשך כל היום. נִשְׁתַּהוּ. התעכבו. בֵּין הָעַרְבַּיִם. זמן קרבן התמיד אחר הצהריים, שאחריו אין מקריבים קרבנות אחרים (הלכות תמידין ומוספין א,ג). וְנִתְקַלְקְלוּ בַּמִּקְדָּשׁ. נתקלו במצב בעייתי המשבש את הסדר הרגיל. מוּסַף הַיּוֹם. קרבן מוסף של ראש חודש. עַד הַמִּנְחָה. שהיא כשעתיים וחצי קודם הלילה. וְנִסְכֵּיהֶם. תוספות של נסך יין ומנחת סולת בלולה בשמן, שהיו מקריבים על המזבח עם רוב הקרבנות.
ו. וְאִם הִגִּיעַ מִנְחָה וְלֹא בָּאוּ עֵדִים – עוֹשִׂין תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה – נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ, וּמַקְרִיבִין מוּסָף לְמָחָר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ אַחַר מִנְחָה. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּבֵית דִּינוֹ שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וַאֲפִלּוּ בָּאוּ עֵדִים יוֹם שְׁלֹשִׁים בְּסוֹף הַיּוֹם סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה – מְקַבְּלִין עֵדוּתָן, וּמְקַדְּשִׁין יוֹם שְׁלֹשִׁים בִּלְבַד.
ו. עוֹשִׂין תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. שוחטים ומקריבים. נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. שמתחילת יום השלושים שמצפים בו לעדים נהגו בו בקדושת ראש חודש, שמא יבואו עדים ויתקדש החודש. ואף כאשר ידוע שכבר לא יקדשוהו אלא יידחה למחר, ממשיכים לנהוג בו קדושה (ובדומה לכך עשו בעניין ראש השנה כמבואר לקמן ה,ח). שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. את יום השלושים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וכיוון שאין מקריבים עוד את קרבן התמיד, בטלה סיבת התקנה. סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. כאשר נשאר מספיק זמן לצורך בדיקת העדים וקידוש החודש עד צאת הכוכבים (לעיל ב,ז-ט).
ז. כְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ עֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים, הָיוּ עוֹלִים לְמָקוֹם מוּכָן וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעוּדָה בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים, שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאֵין עוֹלִין לְשָׁם בַּלַּיְלָה, אֶלָּא בַּנֶּשֶׁף קֹדֶם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵין עוֹלִין לִסְעוּדָה זוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ אֶלָּא בְּפַת דָּגָן וְקִטְנִית, וְאוֹכְלִין בְּעֵת הַסְּעוּדָה. וְזוֹ הִיא סְעוּדַת מִצְוָה שֶׁל עִבּוּר הַחֹדֶשׁ הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם.
ז. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ עֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים. לעיל א,ו. לְמָקוֹם מוּכָן. מקום שנקבע לצורך מטרה זו, כגון בית הכנסת (ראה מאירי סנהדרין ע,ב). וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעוּדָה. כדי שיתפרסם בציבור שעיברו את החודש. אֶלָּא בַּנֶּשֶׁף. משכימים לפנות בוקר, כדי שיתפרסם הדבר. בְּפַת דָּגָן וְקִטְנִית. לחם ותבשיל קטניות. סְעוּדַת מִצְוָה שֶׁל עִבּוּר הַחֹדֶשׁ הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. בכל המקורות המזכירים סעודת מצווה של עיבור החודש, הכוונה לסעודה זו (וראה לקמן יח,ט).
ח. בָּרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ, הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָרְחוֹקִים. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת הָעָם – הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין וּמוֹדִיעִין לָרַבִּים. וּשְׁלוּחִין אֵלּוּ אֵינָן מְחַלְּלִין לֹא אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שַׁבָּת, שֶׁאֵין מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְקַיְּמוֹ, אֶלָּא לְקַדְּשׁוֹ בִּלְבַד.
ח. מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. מדליקים בליל שלושים ואחד לפידים ומאותתים באמצעותם מהר להר, וכך מעבירים לכל ישראל את הידיעה שנתקדש החודש (ואם לא קידשו את החודש, שלא נראה הירח בזמנו – לא היו משיאים משואות כלל, וכך ידעו שנתעבר החודש). מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים. השומרונים. וכיוון שהיו מסוכסכים עם היהודים רצו לשבש את התנהלותם. לְקַיְּמוֹ. לפרסם את מועד קידוש החודש.
ט. עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הָיוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין: עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח; וְעַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית; וְעַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיֵּשְׁבוּ מְצַפִּין בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים לֶאֱלוּל: אִם נוֹדַע לָהֶם שֶׁקִּדְּשׁוּ בֵּית דִּין יוֹם שְׁלֹשִׁים – נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ בִּלְבַד; וְאִם לֹא נוֹדַע לָהֶן – נוֹהֲגִין יוֹם שְׁלֹשִׁים קֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים קֹדֶשׁ, עַד שֶׁיָּבֹאוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי; וְעַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת; וְעַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה; וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם יוֹצְאִין עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן.
ט. וְעַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית. תשעה באב, שהיו מתענים בו אף בזמן הבית (פה"מ ר"ה א,ג). שֶׁיֵּשְׁבוּ מְצַפִּין בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים לֶאֱלוּל. כיוון שייתכן שיום זה ייקבע לראש השנה. אִם נוֹדַע לָהֶם שֶׁקִּדְּשׁוּ בֵּית דִּין יוֹם שְׁלֹשִׁים וכו'. כגון שגרים במקום הסמוך לבית הדין. עַד שֶׁיָּבֹאוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. ויודיעו להם מתי נתקדש החודש. תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. לצורך קביעת שאר החגים שבו: יום הכיפורים וחג הסוכות. פֶּסַח קָטָן. פסח שני.
י. שְׁלוּחֵי נִיסָן וּשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי אֵין יוֹצְאִין אֶלָּא בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין 'מְקֻדָּשׁ'. וְאִם קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין בְּסוֹף יוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְשָׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין 'מְקֻדָּשׁ' – יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב. וּשְׁלוּחֵי שְׁאָר הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים, יֵשׁ לָהֶן לָצֵאת מִבָּעֶרֶב אַחַר שֶׁנִּרְאָה הַיָּרֵח, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ, הוֹאִיל וְנִרְאָה הַחֹדֶשׁ – יֵצְאוּ, שֶׁהֲרֵי לְמָחָר בְּוַדַּאי מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין.
י. שְׁלוּחֵי נִיסָן וּשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי וכו'. מפני תקנת החגים שחלים בחודשים אלו, אין סומכים על אומדן והשערות, אלא ממתינים עד לאחר שיאמרו בית הדין 'מקודש' וייקבע ראש החודש באופן ברור (ראה לעיל ב,ח). בְּסוֹף יוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ב,ט, שייתכן מצב שבו נראה הירח לפני סוף יום כ"ט בחודש, והספיקו בית דין לקדשו בו ביום. יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב. בליל ראש חודש. שְׁאָר הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים. יתר החודשים מתוך השישה שנמנו בהלכה הקודמת. הוֹאִיל וְנִרְאָה הַחֹדֶשׁ וכו'. ויכולים לסמוך על ההנחה שיקדשוהו בית הדין למחרת.
יא. כָּל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין מַגִּיעִין, הָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת יוֹם טוֹב אֶחָד, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִין מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם, הָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים מִפְּנֵי הַסָּפֵק, לְפִי שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אֵי זֶה יוֹם הוּא.
יא. שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין מַגִּיעִין. לפני המועד. הָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים מִפְּנֵי הַסָּפֵק וכו'. ראה גם לקמן ה,ד-יב.
יב. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם שְׁלוּחֵי נִיסָן וְלֹא הָיוּ מַגִּיעִין אֲלֵיהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי, וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁיַּעֲשׂוּ פֶּסַח יוֹם טוֹב אֶחָד, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחִין וְיָדְעוּ בְּאֵיזֶה יוֹם נִקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְיַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שְׁנֵי יָמִים, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶם שְׁלוּחִין. וּכְדֵי שֶׁלֹּא לַחֲלֹק בַּמּוֹעֲדוֹת, הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין לוֹ – עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים, אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת.
יב. וְלֹא הָיוּ מַגִּיעִין אֲלֵיהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. ראה הלכה הבאה. שֶׁלֹּא לַחֲלֹק בַּמּוֹעֲדוֹת. שלא לחלק את דיניהם, ולעשות מקצתם יום אחד ומקצתם יומיים. שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין לוֹ. שהוא מרחק של יותר מעשרה ימים מירושלים (לקמן ה,יא). אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת. חג השבועות, שמועדו חמישים יום לאחר יום טוב ראשון של פסח (הלכות תמידין ומוספין ח,א), וזמנו תלוי בקביעת ראש חודש ניסן. ולמרות שיש זמן רב להודיע על כך, התקינו שאף אותו יעשו יומיים במקומות שאליהם שלוחי תשרי אינם מגיעים.
יג. וְכַמָּה בֵּין שְׁלוּחֵי נִיסָן לִשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי? שְׁנֵי יָמִים, שֶׁשְּׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי אֵינָן מְהַלְּכִין בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְלֹא בָּעֲשִׂירִי בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים.
יג. וְכַמָּה בֵּין שְׁלוּחֵי נִיסָן לִשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. מהו ההפרש בין זמן ההליכה של שלוחי ניסן לשל שלוחי תשרי. מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וכו'. של ראש השנה, ואסור לצאת בו וביום הכיפורים מחוץ לתחום אלפיים אמה (הלכות עירובין ח,ד), ולכן יתעכבו בדרך.
יד. אֵין הַשְּׁלוּחִין צְרִיכִין לִהְיוֹתָן שְׁנַיִם, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד נֶאֱמָן. וְלֹא שָׁלִיחַ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ תַּגָּר מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁבָּא בְּדַרְכּוֹ וְאָמַר: 'אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם פְּלוֹנִי' – נֶאֱמָן, וּמְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת עַל פִּיו; שֶׁדָּבָר זֶה, דָּבָר הֶעָשׂוּי לְהִגָּלוֹת הוּא, וְעֵד אֶחָד כָּשֵׁר נֶאֱמָן עָלָיו.
יד. לִהְיוֹתָן שְׁנַיִם. כדין עדים. וְלֹא שָׁלִיחַ בִּלְבַד. שהתמנה במיוחד על ידי בית הדין. תַּגָּר. סוחר. וּמְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. קובעים את תאריך החגים. דָּבָר הֶעָשׂוּי לְהִגָּלוֹת. וכיוון שדבר זה עתיד להיות ידוע, אין חוששים שהעד משקר (וראה גם הלכות גירושין יב,טו, הלכות ייבום וחליצה ד,לא).
טו. בֵּית דִּין שֶׁיָּשְׁבוּ כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים וְלֹא בָּאוּ עֵדִים, וְהִשְׁכִּימוּ בַּנֶּשֶׁף וְעִבְּרוּ אֶת הַחֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה, וְאַחַר אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים בָּאוּ עֵדִים רְחוֹקִים וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשִׁים, וַאֲפִלּוּ בָּאוּ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ – מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶם אִיּוּם גָּדוֹל וּמַטְרִיפִין אוֹתָם בִּשְׁאֵלוֹת וּמַטְרִיחִין עֲלֵיהֶם בִּבְדִיקוֹת וּמְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּתָן, וּמִשְׁתַּדְּלִין בֵּית דִּין שֶׁלֹּא יְקַדְּשׁוּ חֹדֶשׁ זֶה, הוֹאִיל וְיָצָא שְׁמוֹ מְעֻבָּר.
טו. שֶׁיָּשְׁבוּ כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים. בזמן שראיית הירח אפשרית לפי החשבון (כמבואר לעיל א,ו). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה. לעיל ה"ז. עֵדִים רְחוֹקִים. ממקום רחוק. לֵיל שְׁלֹשִׁים. של החודש הקודם. מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶם אִיּוּם גָּדוֹל. בשאלות ובדיקות. וּמַטְרִיפִין. מבלבלים. וּמַטְרִיחִין עֲלֵיהֶם בִּבְדִיקוֹת וּמְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּתָן. מקשים עליהם בשאלות רבות ובפרטי העדות. הוֹאִיל וְיָצָא שְׁמוֹ מְעֻבָּר. שכבר הוחלט לעברו והתפרסם הדבר.
טז. וְאִם עָמְדוּ הָעֵדִים בְּעֵדוּתָן, וְנִמְצֵאת מְכֻוֶּנֶת, וַהֲרֵי הָעֵדִים אֲנָשִׁים יְדוּעִים וּנְבוֹנִים וְנֶחְקְרָה הָעֵדוּת כָּרָאוּי – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, וְחוֹזְרִין וּמוֹנִין לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים, הוֹאִיל וְנִרְאָה הַיָּרֵחַ בְּלֵילוֹ.
טז. עָמְדוּ הָעֵדִים בְּעֵדוּתָן. דייקו בפרטי העדות בהתאמה לחישובים של בית הדין, למרות ההשתדלות להכשילם. וְנִמְצֵאת מְכֻוֶּנֶת. הגרסאות של שני העדים מתאימות זו לזו. וַהֲרֵי הָעֵדִים אֲנָשִׁים יְדוּעִים וּנְבוֹנִים. מפורסמים ותלמידי חכמים, שמטרת עדותם לשם שמים ואין לזלזל בכבודם של העדים. מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ וְחוֹזְרִין וּמוֹנִין לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים. שמקדשים את החודש למפרע מיום הראייה, ומאחרים את התאריך ביום אחד. הוֹאִיל וְנִרְאָה הַיָּרֵחַ בְּלֵילוֹ. בזמן שצפוי היה להיראות, והדבר נתברר בלא כל ספק.
יז. וְאִם הֻצְרְכוּ בֵּית דִּין לְהַנִּיחַ חֹדֶשׁ זֶה מְעֻבָּר כְּשֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ אֵלּוּ הָעֵדִים – מַנִּיחִין. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ: מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ. וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים מִי שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה וְאוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ, וְהוֹאִיל וּבָאוּ עֵדִים – מְקַדְּשִׁין, וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן.
יז. וְאִם הֻצְרְכוּ בֵּית דִּין לְהַנִּיחַ חֹדֶשׁ זֶה מְעֻבָּר כְּשֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ אֵלּוּ הָעֵדִים. להשאירו מעובר כפי שהיה קודם שבאו העדים. שכן לעתים מעברים ומחסרים את החודשים לפי חשבון, כדי לשמור על ממוצע החודשים (לקמן יח,ה-יא). מַנִּיחִין. משאירים את הקביעה הקודמת, ואין מקבלים את העדים כלל. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ. אף אם לבסוף התברר שנראה הירח בזמנו. וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים. מחכמי הגמרא (ראש השנה כ,א). וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. להכשילם בשאלות ובדיקות, שלא ייראה דבר זה כשקר.
יח. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין מַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים בְּדָבָר זֶה אֶלָּא בִּשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים חוּץ מִנִּיסָן וְתִשְׁרֵי, אוֹ בְּעֵדֵי נִיסָן וְתִשְׁרֵי שֶׁבָּאוּ אַחַר שֶׁעָבְרוּ הָרְגָלִים, שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה וְעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּנוֹת וּזְמַן הַמּוֹעֲדוֹת. אֲבָל אִם בָּאוּ הָעֵדִים בְּנִיסָן וְתִשְׁרֵי קֹדֶם חֲצִי הַחֹדֶשׁ – מְקַבְּלִין עֵדוּתָן וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּלָל, שֶׁאֵין מְאַיְּמִין עַל הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ כְּדֵי לְעַבְּרוֹ.
יח. שֶׁאֵין מַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים בְּדָבָר זֶה. המובאת בהלכה הקודמת. אֶלָּא בִּשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים. שבהם אין עיבור החודש משפיע על קביעת המועדים. מְקַבְּלִין עֵדוּתָן. ומתקנים את זמן המועדות על פיהם.
יט. אֲבָל מְאַיְּמִין עַל עֵדִים שֶׁנִּתְקַלְקְלָה עֵדוּתָן, וַהֲרֵי הַדָּבָר נוֹטֶה שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת וְיִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ – מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת וְיִתְקַדֵּשׁ בִּזְמַנּוֹ. וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים לְהָזִים אֶת הָעֵדִים שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ קֹדֶם שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין – הֲרֵי אֵלּוּ מְאַיְּמִין עַל הַמְּזִמִּין עַד שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם הַהֲזַמָּה וְיִתְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ.
יט. שֶׁנִּתְקַלְקְלָה עֵדוּתָן וכו'. שטעו בדבריהם, ולא התאימה עדותם בדיוק לחישובי בית הדין או זה לדברי זה. ואם לא תתקבל העדות יידחה ראש החודש למחרת, אף שלפי החשבון הירח אמור היה להיראות. מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת וְיִתְקַדֵּשׁ בִּזְמַנּוֹ. דוחקים בהם שידייקו יותר בדבריהם ותתקבל עדותם. בָּאוּ עֵדִים לְהָזִים אֶת הָעֵדִים… קֹדֶם שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין. ואחר קידוש החודש אין משגיחים בעדי ההזמה כלל (לעיל ב,י).
