פרק ג', הלכות קרבן פסח, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ: 'צֵא וּשְׁחֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח', אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ רַבּוֹ לִשְׁחֹט טָלֶה בְּכָל שָׁנָה וְהָלַךְ וְשָׁחַט עָלָיו גְּדִי, אוֹ שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ לִשְׁחֹט גְּדִי וְהָלַךְ וְשָׁחַט עָלָיו טָלֶה – הֲרֵי זֶה יֹאכַל מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ וְאָמַר לוֹ: 'שְׁחֹט לִי מִמִּין פְּלוֹנִי'.
הָלַךְ וְשָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה – אֵינוֹ אוֹכֵל מִשְּׁנֵיהֶן, אֶלָּא יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, לְפִי שֶׁאֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְּסָחִים. וְאִם הָיָה מֶלֶךְ אוֹ מַלְכָּה וְאָמַר לְעַבְדּוֹ לִשְׁחֹט עָלָיו, וְשָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה – יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן, מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת.
א. אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ רַבּוֹ לִשְׁחֹט טָלֶה בְּכָל שָׁנָה. גם אם תמיד נוהג האדון לשחוט טלה (מן הכבשים) לשם קרבן פסח. וְהָלַךְ וְשָׁחַט עָלָיו גְּדִי. העבד שינה מן המנהג ושחט גדי (מן העזים). שֶׁהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ וכו'. הואיל והאדון לא אמר בפירוש מאיזה מין רוצה שישחט, וסתם ואמר 'פסח', ציוויו כולל את כל האפשרויות, ומה שעשה העבד כשר.
הָלַךְ וְשָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה. אם העבד שחט משום הספק, משני המינים. אֶלָּא יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה לְפִי שֶׁאֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְּסָחִים. שני הפסחים פסולים, משום שאין אפשרות להימנות על שתי בהמות ולברר לאחר מכן איזו מהן תיאכל. וְאִם הָיָה מֶלֶךְ אוֹ מַלְכָּה… יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. משום החשש מכעס השליטים הכשירו בזה (ריק"ו, וראה פה"מ פסחים ח,ב).
ב. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: 'צֵא וּשְׁחֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח', וְקָבַע לוֹ גְּדִי אוֹ טָלֶה, וְשָׁכַח מָה אָמַר לוֹ – הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט גְּדִי וְטָלֶה, וְאוֹמֵר: 'אִם גְּדִי אָמַר לִי – גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלִּי, וְאִם טָלֶה אָמַר לִי – טָלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי'. שָׁכַח הַשּׁוֹלֵחַ מָה אָמַר – שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וְאִם שָׁכַח הַשּׁוֹלֵחַ קֹדֶם שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם – חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי; שָׁכַח אַחַר שֶׁנִּזְרַק הַדָּם – פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
וְכֵן הַדִּין בָּאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ: 'צֵא וּשְׁחֹט עָלַי', וְקָבַע לוֹ, וְשָׁכַח הָעֶבֶד מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ. וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ רוֹעֶה שֶׁל רַבּוֹ גְּדִי וְטָלֶה, וְיֹאמַר לוֹ: 'שְׁחֹט שְׁנֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁחֹט כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְךָ רַבְּךָ, וַהֲרֵי אֶחָד מֵהֶן שֶׁלְּךָ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְרַבְּךָ בּוֹ כְּלוּם'; אִם עָשָׂה הָרוֹעֶה כֵּן, אַחַר כָּךְ יִהְיֶה אֶפְשָׁר לָעֶבֶד לְהַתְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. וְקָבַע לוֹ גְּדִי אוֹ טָלֶה. אמר לו במפורש מאיזה מין להביא. הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט גְּדִי וְטָלֶה. מביא אחד מכל מין, האחד בשביל שולחו והשני בשביל עצמו. וְאוֹמֵר אִם גְּדִי אָמַר לִי גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלִּי וכו'. ואחרי השחיטה ישאל את המשלח מה אמר לו, וייתן לו, וייקח השליח לעצמו את השני. שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. שני הפסחים יישרפו. קֹדֶם שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. שבשעת הקרבתו לא היה ראוי לאכילה, ופסול. אַחַר שֶׁנִּזְרַק הַדָּם פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. שהקרבן נשחט בכשרות, אלא שלמעשה לא ניתן לאכלו.
וְכֵן הַדִּין בָּאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ וכו'. אלא שהפתרון במקרה זה מסובך יותר, משום שלעבד אין קניין לעצמו (ראה הלכות זכייה ג,יב), ולפיכך באופן רגיל אינו יכול לקחת גדי או טלה נוסף בשביל עצמו. וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ רוֹעֶה שֶׁל רַבּוֹ וכו'. אדם שהאדון רגיל לקנות ממנו בהמות, ייתן לו בהמות משני המינים בתנאי שהבהמה המיותרת תהיה שייכת לעבד בלבד ולא לאדון (ראה שם הל' יג-יד). אַחַר כָּךְ יִהְיֶה אֶפְשָׁר לָעֶבֶד לְהַתְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. רק אם ינהג כך, יוכל העבד להתנות כמו שליח בן חורין, כדלעיל בפסקה הקודמת.
ג. בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁאָמְרוּ לְאֶחָד: 'לֵךְ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ אֶת הַפֶּסַח', וְאָמַר הוּא לָהֶן: 'וְאַתֶּם שַׁחֲטוּ עָלַי', וְשָׁחַט הוּא וְשָׁחֲטוּ הֵן – אוֹכְלִין כֻּלָּם מִזֶּה שֶׁנִּשְׁחַט רִאשׁוֹן, וְהָאַחֲרוֹן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
ג. וְשָׁחַט הוּא וְשָׁחֲטוּ הֵן אוֹכְלִין כֻּלָּם מִזֶּה שֶׁנִּשְׁחַט רִאשׁוֹן. שבמקרה זה הם מינו אותו לשליח והוא מינה אותם, ויצאו כולם ידי חובה בראשון שנשחט לשמם. וְהָאַחֲרוֹן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. פסול, שנשחט לשם מי שאינם מחויבים כבר.
ד. חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ, אָמְרוּ לְאֶחָד: 'צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ', הָלַךְ וּמָצָא פֶּסַח שֶׁאָבַד וּשְׁחָטוֹ, וְהֵן לָקְחוּ פֶּסַח אַחֵר וּשְׁחָטוּהוּ: אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט הָרִאשׁוֹן – הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין עִמּוֹ, וְהַשֵּׁנִי יִשָּׂרֵף; וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן – הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ; אֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵם אֵינָן אוֹכְלִין עִמּוֹ, וְשֶׁלָּהֶם יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
ד. צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ. לך וחפש את הפסח שאבד, ומינו אותו כשליח לשחטו בעבורם. וְהֵן לָקְחוּ פֶּסַח אַחֵר וּשְׁחָטוּהוּ. והוא לא מינה אותם לשליחיו. אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט הָרִאשׁוֹן הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין עִמּוֹ וְהַשֵּׁנִי יִשָּׂרֵף. שהמחפש שחט את הפסח גם בשבילם, ויצאו בו ידי חובתם, ואילו הפסח השני לא נשחט לשם המחויבים בפסח. וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ. שכל אחד שחט פסח בשביל עצמו. אֵין יָדוּעַ… הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ. שהרי שחט בעבור עצמו והם לא שחטו בשבילו. וְהֵם אֵינָן אוֹכְלִין עִמּוֹ וְשֶׁלָּהֶם יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. מכיוון שיש ספק איזהו הקרבן שנשחט בשבילם אינם יכולים לאכול משלו ואינם יכולים לאכול את שלהם. ונמצא שהקרבן שלהם אין לו אוכלים, ולכן יישרף. וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. שהרי הפסח נשחט בכשרות, אלא שלא ידוע איזה מהם הוא הפסח הנכון.
ה. אָמַר לָהֶם זֶה שֶׁשְּׁלָחוּהוּ לְבַקֵּשׁ פֶּסַח שֶׁאָבַד וּלְשָׁחֳטוֹ: 'אִם אֵחַרְתִּי – שַׁחֲטוּ אַתֶּם עָלַי', הָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט, וְהֵם לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ: אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן – הֵם אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶם וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִשָּׂרֵף; וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן – הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵם אוֹכְלִים מִשֶּׁלָּהֶם; אֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת – הֵם אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶם וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן, וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
ה. אָמַר לָהֶם… אִם אֵחַרְתִּי שַׁחֲטוּ אַתֶּם עָלַי וכו'. ומינה אותם לשלוחיו, אך הם לא מינו אותו להיות שליח שלהם לשחיטת הפסח. ובמקרה זה הדין הפוך מהמקרה הקודם.
ו. אָבַד לָהֶם פֶּסַח וְאָבַד לוֹ פֶּסַח, וְאָמַר לָהֶן: 'צְאוּ וּבַקְּשׁוּ וְשַׁחֲטוּ עָלַי', וְאָמְרוּ לוֹ: 'צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ', וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט, וּמָצְאוּ הֵם וְשָׁחֲטוּ – אוֹכְלִין כֻּלָּם מִן הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי יִשָּׂרֵף. וְאִם אֵין יָדוּעַ אֵי זֶה נִשְׁחַט תְּחִלָּה, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – שְׁנֵיהֶן יִשָּׂרְפוּ, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
הָלַךְ הוּא לְבַקֵּשׁ וְהָלְכוּ הֵם לְבַקֵּשׁ, וְלֹא אָמְרוּ זֶה לָזֶה כְּלוּם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּלִבָּם שֶׁיִּשְׁחֹט כָּל אֶחָד מֵהֶן עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ שָׁם רְמִיזוֹת וּדְבָרִים שֶׁאֻמְדַּן הַדַּעַת בָּהֶם שֶׁכָּל אֶחָד שֶׁיִּמְצָא יִשְׁחֹט עַל חֲבֵרוֹ, הוֹאִיל וְלֹא פֵּרְשׁוּ וְלֹא אָמְרוּ זֶה לָזֶה כְּלוּם – אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה.
ו. אָבַד לָהֶם פֶּסַח וְאָבַד לוֹ פֶּסַח וְאָמַר לָהֶן צְאוּ וּבַקְּשׁוּ וְשַׁחֲטוּ עָלַי וכו'. הוא מינה אותם לשליחיו וכן הם מינו אותו, ולכן זה שנשחט ראשון נשחט לשם כולם.
וְלֹא אָמְרוּ זֶה לָזֶה כְּלוּם. לא מינו אותו ולא הוא מינה אותם לשליחים. שֶׁהָיָה בְּלִבָּם וכו'. התכוונו ורמזו, אך לא אמרו במפורש. אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה. אין ביניהם קשר, וכל אחד יאכל לעצמו מהפסח ששחט.
ז. שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִּסְחֵיהֶן קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁחֲטוּ – חֲבוּרָה זוֹ לוֹקְחִין כֶּבֶשׁ אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת, וְהַשְּׁנִיָּה לוֹקְחִין הַשֵּׁנִי, וְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה זוֹ בָּא אֵצֶל אֵלּוּ, וְאֶחָד מִבְּנֵי שְׁנִיָּה בָּא אֵצֶל הָרִאשׁוֹנָה, וְכָל חֲבוּרָה מֵהֶן אוֹמֶרֶת לְזֶה הָאֶחָד שֶׁבָּא אֶצְלָן: 'אִם שֶׁלָּנוּ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה – יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלְּךָ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ, וְאִם שֶׁלְּךָ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה – יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ וְנִמְנִינוּ עַל שֶׁלְּךָ'.
וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם, אוֹ עֶשֶׂר חֲבוּרוֹת שֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה, מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכָּל חֲבוּרָה לַחֲבוּרָה הָאַחֶרֶת, וְכָךְ הֵם מַתְנִין וְאוֹמְרִין, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֲטִין.
ז. שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִּסְחֵיהֶן. שלא יודעים איזה טלה שייך לאיזו חבורה. וְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה זוֹ בָּא אֵצֶל אֵלּוּ וְאֶחָד מִבְּנֵי שְׁנִיָּה בָּא אֵצֶל הָרִאשׁוֹנָה. מכל חבורה מקורית, עובר אחד המנויים אל החבורה האחרת. אִם שֶׁלָּנוּ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלְּךָ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ וכו'. שכך הם מתנים, ונמצא שאם לא הוחלפו הפסחים, נמנה החבר החדש על הפסח של החבורה הזו. ואם אכן החליפו את הפסחים, נמנו כל שאר החבורה על הפסח של החבר החדש. והמעבר של אדם אחד מכל חבורה אל החבורה השנייה הוא משום שאסור שהפסח יישאר בלי בעלים בכלל, ואי אפשר לבטל את המינוי של כל בני החבורה, אלא מותירים אחד מהם.
מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכָּל חֲבוּרָה לַחֲבוּרָה הָאַחֶרֶת. אחד מכל חבורה מצטרף לכל אחד מן הפסחים, כך שלמעשה כל החבורות מתפצלות.
ח. שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִּסְחֵיהֶן – זֶה לוֹקֵחַ פֶּסַח אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וְזֶה לוֹקֵחַ לוֹ אֶחָד, וְזֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְהָאַחֵר מְמַנֶּה עִמּוֹ אַחֵר מִן הַשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת, וְאַחַר כָּךְ יָבֹא אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן אֵצֶל אֵלּוּ, וְיָבֹא אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵצֶל הָאַחֵר, וּמַתְנֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן עִם חֲבֵרוֹ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ מֵחֲבוּרָה שְׁנִיָּה וְאוֹמֵר: 'אִם שֶׁלִּי הוּא פֶּסַח זֶה – יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלְּךָ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלִּי, וְאִם שֶׁלְּךָ הוּא – יָדִי מְשׁוּכָה מִפֶּסַח שֶׁלִּי וְנִמְנֵיתִי עַל שֶׁלְּךָ', וְנִמְצָא שֶׁלֹּא הִפְסִידוּ כְּלוּם.
ח. וְזֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק. מצרף אליו אדם נוסף, וממנה אותו על הכבש שהוא הפסח שלו, בכל מקום שהוא. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. כדי שניתן יהיה להימשך מן הפסח אחר כך ויישארו לו בעלים. וְאַחַר כָּךְ יָבֹא אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן אֵצֶל אֵלּוּ וכו'. אחר כך מתחלפים האנשים, ונוהגים כדין שתי חבורות שנתערבו פסחיהם כנזכר לעיל.
ט. חֲמִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרְבוּ עוֹרוֹת פִּסְחֵיהֶן, וְנִמְצֵאת יַבֹּלֶת בְּעוֹר אֶחָד מֵהֶן – כֻּלָּן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וְאִם נִתְעָרְבוּ קֹדֶם זְרִיקַת דָּמָם – חַיָּבִין בְּפֶסַח שֵׁנִי. נִתְעָרְבוּ אַחַר זְרִיקָה – פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
שֶׁאִם הִקְרִיבוּ פֶּסַח שֵׁנִי – נִמְצָא זֶה שֶׁהִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן קָרְבָּן כָּשֵׁר מֵבִיא חֻלִּין לָעֲזָרָה; וְאִם נִמְנוּ כֻּלָּם עַל פֶּסַח אֶחָד – נִמְצָא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא לִמְחֻיָּב, וְזֶה כְּמִי שֶׁנִּשְׁחַט שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו; וְאִם הִתְנָה כָּל אֶחָד מֵהֶן וְאָמַר: 'אִם אֵינוֹ פֶּסַח, יִהְיֶה שְׁלָמִים' – דַּם הַפֶּסַח בִּשְׁפִיכָה וְדַם הַשְּׁלָמִים בִּזְרִיקָה, וְהַנִּתָּנִין בִּזְרִיקָה לֹא יִתֵּן אוֹתָן בִּשְׁפִיכָה לְכַתְּחִלָּה, לְפִיכָךְ פְּטוּרִין מִפֶּסַח שֵׁנִי.
ט. שֶׁנִּתְעָרְבוּ עוֹרוֹת פִּסְחֵיהֶן. אחרי שהופשטו מן הזבחים, ולא ידוע לאיזה מהם שייך כל עור. וְנִמְצֵאת יַבֹּלֶת בְּעוֹר אֶחָד מֵהֶן. היבלת היא מום (הלכות ביאת מקדש ז,י), והתגלה שאחד מחמשת הקרבנות היה פסול. כֻּלָּן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. שאסור לאכלם שמא הוא הזבח הפסול. וְאִם נִתְעָרְבוּ קֹדֶם זְרִיקַת דָּמָם חַיָּבִין בְּפֶסַח שֵׁנִי. שהקרבן מלכתחילה הוקרב בפסול, הואיל ואסור באכילה מחמת התערובת (כדלעיל ה"ב). נִתְעָרְבוּ אַחַר זְרִיקָה פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. שאם ארבעה מהם הוקרבו בכשרות, אין אפשרות שכולם יביאו פסח שני, כמבואר בסמוך.
נִמְצָא זֶה שֶׁהִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן קָרְבָּן כָּשֵׁר מֵבִיא חֻלִּין לָעֲזָרָה. שהרי אינו מחויב בקרבן פסח ונמצא שהבהמה שמביא לקרבן פסח אינה קדושה אלא חולין, ואסור לשחוט חולין בעזרה (הלכות שחיטה ב,א-ג). וְאִם נִמְנוּ כֻּלָּם עַל פֶּסַח אֶחָד. שאז אמנם לא יהיה חולין בעזרה, שהרי יש חבורה המחויבת בקרבן זה, אך יש בעיה אחרת. נִמְצָא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא לִמְחֻיָּב וכו'. שהפסח נשחט לאלה שאינם מחויבים בו, דהיינו אותן החבורות שיצאו ידי חובתן, ודומה לפסח שנשחט לשם מנוייו ושאינם מנוייו – שאין עושים כך לכתחילה (ראה לעיל ב,ה). וְאִם הִתְנָה כָּל אֶחָד מֵהֶן וכו'. גם אם יביאו קרבנותיהם בנפרד, וכל אחת מן החבורות תתנה ותאמר שאם אינה חייבת בפסח שני יהיה קרבנה כסתם שלמים, אין התנאי מועיל, שכן אופן נתינת הדם של הקרבנות הללו שונה. דַּם הַפֶּסַח בִּשְׁפִיכָה. אל יסוד המזבח (לעיל א,ו). וְדַם הַשְּׁלָמִים בִּזְרִיקָה. על שתי פינות המזבח (הלכות מעשה הקרבנות ה,ו). וְהַנִּתָּנִין בִּזְרִיקָה לֹא יִתֵּן אוֹתָן בִּשְׁפִיכָה לְכַתְּחִלָּה. ורק בדיעבד כשר (הלכות פסולי המוקדשין ב,א-ב), ולפיכך אסור להם לכתחילה להביא פסח שני.

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות קרבן פסח

שליחות וטעות בשליחות

הקדמה:ניתן לשחוט את הפסח בגדי או טלה.

🔹אם השליח מסתפק מה אמר המשלח (גדי או טלה) -יכול להתנות (שוחט גדי וטלה ואומר:"אם גדי אמר לי, גדי שלו וטלה שלי, ואם טלה אמר לי, טלה שלו וגדי שלי").
🔹אם השליח שינה את שליחותו של המשלח -לא יצא המשלח.
🔹השליח והחבורה הקריבו במקביל – בכללות, אוכלים מהראשון שקרב, והשני יישרף.
🔹תערובת פסחים -ניתן להתנות (כמו בשליח שמסתפק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות קרבן פסח ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שנים שנתערבו פסחיהם יכולים לצרף את חבורותיהם לאחת?

2.חבורות שנתערבו פסחיהם קודם שחיטה, האם יכולים לצרף את חבורותיהם לאחת?

3.נתערבו הפסחים ונמצא באחד מהם יבלת, יכולים לצרף את חבורותיהם לאחת?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן