פרק ג', הלכות רוצח ושמירת הנפש, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּזָדוֹן, אוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ, וֶהֱמִיתוֹ – אוֹמְדִין דָּבָר שֶׁהִכָּהוּ בּוֹ וּמָקוֹם שֶׁהִכָּהוּ עָלָיו אִם רָאוּי אוֹתוֹ חֵפֶץ לְהָמִית בְּאֵבֶר זֶה אוֹ אֵינוֹ רָאוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ… אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ" (במדבר לה,יז-יח, ושם: יָמוּת בָּהּ… יָמוּת בּוֹ) – עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה מַכֵּהוּ עַל לִבּוֹ לְמַכֵּהוּ עַל יְרֵכוֹ;
א. אוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ. שלא כדקירה בברזל שאין לה שיעור (לקמן ה"ד).
ב. הוֹאִיל וְנֶאֱמַר: "אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ" – מִכָּאן שֶׁאוֹמְדִין מְקוֹם הַמַּכָּה.
כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְדִין הַחֵפֶץ שֶׁהִכָּה בּוֹ וּמְקוֹם הַמַּכָּה, כָּךְ אוֹמְדִין כֹּחַ הַהַכָּיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאֶבֶן יָד" (במדבר לה,יז) – מִכָּאן שֶׁמְּשַׁעֲרִין אֶת הַיָּד; אֵינוֹ דּוֹמֶה זוֹרֵק אֶבֶן בַּחֲבֵרוֹ בְּרִחוּק שְׁתֵּי אַמּוֹת לַזּוֹרֵק בּוֹ בְּרִחוּק עֶשֶׂר, שֶׁבְּרִחוּק עֶשֶׂר יִהְיֶה כֹּחָהּ יָתֵר, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה זוֹרֵק בְּרִחוּק עֶשֶׂר לַזּוֹרֵק בְּרִחוּק מֵאָה, שֶׁבְּרִחוּק הַמָּקוֹם בְּיוֹתֵר יִתְמַעֵט כֹּחַ הַהַכָּיָה.
ב. שֶׁבְּרִחוּק עֶשֶׂר יִהְיֶה כֹּחָהּ יָתֵר. הזורק אבן למרחק עשר אמות משתמש בכוח גדול יותר מהזורק אבן למרחק שתי אמות, ולכן עצמת המכה מזריקה זו גדולה יותר. שֶׁבְּרִחוּק הַמָּקוֹם בְּיוֹתֵר יִתְמַעֵט כֹּחַ הַהַכָּיָה. כשזורק אבן למרחק עצום (מאה אמה) גם אם זורקה בכל כוחו, עצמת הזריקה נחלשת עם המרחק והאבן אינה מגיעה לשם בכוח רב.
ג. וְכֵן מְשַׁעֲרִין הַמַּכָּה עַצְמָהּ, וּמְשַׁעֲרִין כֹּחַ הַהוֹרֵג וְכֹחַ הַנֶּהֱרָג, אִם הוּא גָּדוֹל אוֹ קָטָן, אוֹ חָזָק אוֹ חַלָּשׁ, אוֹ בָּרִיא אוֹ חוֹלֶה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ" (במדבר לה,יז) – מִיתָתוֹ שֶׁל זֶה מְשַׁעֲרִין כָּל סִבּוֹתֶיהָ.
ג. מְשַׁעֲרִין הַמַּכָּה עַצְמָהּ. בודקים את אופן וחומרת הפציעה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. דברים נוספים העלולים להשפיע על התוצאה של מעשה ההכאה. מִיתָתוֹ שֶׁל זֶה מְשַׁעֲרִין כָּל סִבּוֹתֶיהָ. מחשבים בכל הצדדי המקרה אם ההכאה ראויה להרוג או שהכאה כזו אינה הורגת בדרך כלל.
ד. כְּלִי בַּרְזֶל – לֹא נָתְנָה לוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא" (במדבר לה,טז) – וַאֲפִלּוּ בְּמַחַט. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֹד, כְּמוֹ מַחַט אוֹ שַׁפּוּד אוֹ סַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל אִם הִכָּהוּ בְּעֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – אוֹמְדִין אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאוֹמְדִין בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ.
ד. כְּלִי בַּרְזֶל לֹא נָתְנָה לוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר. ראה גם הלכות חובל ומזיק א,יט. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֹד כְּמוֹ מַחַט אוֹ שַׁפּוּד אוֹ סַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כלים שדוקרים וחותכים את הבשר ולא מכים עליו. בְּעֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל. גוש ברזל גולמי.
ה. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּלֹא כְּלִי וֶהֱמִיתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אוֹ נְגָפוֹ בְּרֹאשׁוֹ וֶהֱמִיתוֹ – מְשַׁעֲרִין כֹּחַ הַמַּכָּה וְכֹחַ הַנֶּהֱרָג וּמְקוֹם הַמַּכָּה: אֵינוֹ דּוֹמֶה דּוֹחֵף חֲבֵרוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ לַבּוֹעֵט בּוֹ בְּרַגְלוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה מַכֵּהוּ עַל לִבּוֹ לְמַכֵּהוּ עַל מָתְנָיו, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה חַלָּשׁ הַמַּכֶּה אֶת הַבָּרִיא הֶחָזָק לְבָרִיא חָזָק הַמַּכֶּה חַלָּשׁ אוֹ חוֹלֶה.
ה. נְגָפוֹ בְּרֹאשׁוֹ. נגח בו. כֹּחַ הַמַּכָּה. אם מדובר במכה חזקה כבעיטה או מכה חלשה כדחיפה באצבע.
ו. וּמִנַּיִן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בְּכָל אֵלּוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה" (במדבר לה,כא); אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר "בְיָדוֹ" הִצְרִיךְ הַכָּתוּב לִהְיוֹת הַהַכָּיָה בְּאֵיבָה, מִכְּלָל שֶׁמְּשַׁעֲרִין כֹּחַ הַהַכָּיָה.
ו. הִצְרִיךְ הַכָּתוּב לִהְיוֹת הַהַכָּיָה בְּאֵיבָה. בשנאה ובאופן שיוכל להרוג. מִכְּלָל שֶׁמְּשַׁעֲרִין כֹּחַ הַהַכָּיָה. אם היה בה כדי להמית.
ז. וְכֵן הַדּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ מֵרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וּמֵת – מְשַׁעֲרִין גֹּבַהּ הַמָּקוֹם שֶׁהִפִּילוֹ מֵעָלָיו, וְכֹחַ הַנִּדְחָף, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה בֶּן יוֹמוֹ שֶׁנָּפַל לְגָדוֹל שֶׁנָּפַל. וּמִנַּיִן שֶׁמְּשַׁעֲרִין גֹּבַהּ הַמָּקוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ" (במדבר לה,כ). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין בְּגָבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּבּוֹר לְעִנְיָן בְּהֵמָה.
ז. וּמִנַּיִן שֶׁמְּשַׁעֲרִין גֹּבַהּ הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ. שתהיה ההפלה ממקום הראוי להריגה, שממנו דוחף השונא את מי שהוא רוצה להרוג (יד"פ). כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּבּוֹר לְעִנְיָן בְּהֵמָה. שאם הבהמה נפלה לבור נמוך מעשרה טפחים ומתה בעל הבור פטור מתשלומים, שהרי בור זה אינו ראוי להמית (הלכות נזקי ממון יב,י).
ח. אֶחָד הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּעֵץ, אוֹ שֶׁהִכָּהוּ בְּגוּשׁ שֶׁל אֲדָמָה אוֹ בְּגוּשׁ שֶׁל מֶלַח וְגָפְרִית, אוֹ בְּסַל מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, אֲפִלּוּ בְּפֶלַח שֶׁל דְּבֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ" (במדבר לה,יז) – כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לְהָמִית, וְהַכֹּבֶד הוּא שֶׁמֵּמִית.
ח. צְרוֹרוֹת. אבנים קטנות. בְּפֶלַח שֶׁל דְּבֵלָה. גוש של תאנים מיובשות. וְהַכֹּבֶד הוּא שֶׁמֵּמִית. ולכן גם כשהכה בחומר רך וחלש, יכולה המכה שניתנת בכובד ובעצמה להמית.
ט. הַדּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ, אוֹמְדִין אוֹתוֹ: אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם – פָּטוּר מִמִּיתַת בֵּית דִּין; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת – חַיָּב. וְכֵן אִם כָּבַשׁ עָלָיו בְּתוֹךְ הַיָּם אוֹ בְּתוֹךְ הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ כֹּחַ לַעֲלוֹת, וּמֵת – חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הוּא הַדּוֹחֵף בַּתְּחִלָּה.
וְהוּא הַדִּין לַמַּנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּי חֲבֵרוֹ וְחָטְמוֹ עַד שֶׁהִנִּיחוֹ מְפַרְפֵּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת, אוֹ שֶׁכְּפָתוֹ וְהִנִּיחוֹ בַּצִּנָּה אוֹ בַּחַמָּה עַד שֶׁמֵּת, אוֹ שֶׁבָּנָה עָלָיו מָקוֹם עַד שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ הָרוּחַ, אוֹ שֶׁהִכְנִיסוֹ לִמְעָרָה וּבַיִת וְעִשֵּׁן עָלָיו עַד שֶׁמֵּת, אוֹ שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת שֶׁל שַׁיִשׁ וְהִדְלִיק עָלָיו נֵר עַד שֶׁהֱמִיתוֹ הַהֶבֶל – בְּכָל אֵלּוּ נֶהֱרָג עָלָיו, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁחֲנָקוֹ בְּיָדוֹ.
ט. כָּבַשׁ עָלָיו בְּתוֹךְ הַיָּם אוֹ בְּתוֹךְ הָאֵשׁ. לחץ עליו, שלא יוכל לצאת. חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הוּא הַדּוֹחֵף בַּתְּחִלָּה. שמכיוון שהיה יכול לעלות מן המים, הכבישה עליו נחשבת מעשה הריגה.
לַמַּנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּי חֲבֵרוֹ וְחָטְמוֹ. וחנקו. שֶׁכְּפָתוֹ וְהִנִּיחוֹ בַּצִּנָּה אוֹ בַּחַמָּה עַד שֶׁמֵּת. בטמפרטורה שאי אפשר לשרוד בה, ונמצא שמת באופן ישיר מחמת קשירתו שם. שֶׁבָּנָה עָלָיו מָקוֹם עַד שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ הָרוּחַ. בנה סביבו מבנה צר ואטום עד שהוא נחנק מחוסר אוויר. וְעִשֵּׁן עָלָיו. הכניס לשם עשן. שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת שֶׁל שַׁיִשׁ. בית אטום (ראה לקמן ה,ב). עַד שֶׁהֱמִיתוֹ הַהֶבֶל. מחוסר חמצן.
י. אֲבָל הַכּוֹפֵת אֶת חֲבֵרוֹ וְהִנִּיחוֹ בָּרָעָב עַד שֶׁמֵּת, אוֹ שֶׁכְּפָתוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁסּוֹף הַצִּנָּה אוֹ הַחַמָּה לָבֹא לְשָׁם, וּבָאָה וֶהֱמִיתַתּוּ, אוֹ שֶׁכָּפָה עָלָיו גִּיגִית, אוֹ שֶׁפָּרַע עָלָיו אֶת הַמַּעֲזֵבָה, אוֹ שֶׁהִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם שִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ נָחָשׁ – בְּכָל אֵלּוּ אֵין בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא רוֹצֵחַ, וְדוֹרֵשׁ דָּמִים דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ דָּם.
י. וְהִנִּיחוֹ בָּרָעָב עַד שֶׁמֵּת. ונמצא שלא מת באופן ישיר על ידי קשירתו. וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁסּוֹף הַצִּנָּה אוֹ הַחַמָּה לָבֹא לְשָׁם וּבָאָה וֶהֱמִיתַתּוּ. כיוון שבשעה שהניחו לא הייתה שם טמפרטורה שעשויה להרוג, אף שהיה ידוע שבשלב מאוחר יותר תשתנה הטמפרטורה, אין זה נחשב הריגה ישירה. שֶׁכָּפָה עָלָיו גִּיגִית. הפך עליו כלי שלא יוכל לצאת ממנו, ונחנק בתוכו. אמנם כיוון שעד שנחנק הוא מנענע את הגיגית ונכנס מעט אוויר אינו חייב. ולעיל ה"ט במקרה שבנה עליו מקום מדובר שלא נכנס אוויר כלל ולכן חייב (או"ש; וראה כס"מ, מרכה"מ, אבן האזל ופרשנים אחרים שתירצו באופנים נוספים). שֶׁפָּרַע עָלָיו אֶת הַמַּעֲזֵבָה. הסיר את הגג מהמקום בו הוא שוהה, ומת מקור. שֶׁהִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ. הצמיד אליו את שיני הנחש ונשכו הנחש ומת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם שִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ נָחָשׁ. רמז לו ביד או על ידי קול להתנפל עליו. וכיוון שבמקרים אלו בעל החיים המית והוא רק גרם, פטור. וַהֲרֵי הוּא רוֹצֵחַ וְדוֹרֵשׁ דָּמִים דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ דָּם. אף שלא הרג באופן ישיר ואי אפשר להמיתו בבית דין, הוא נחשב רוצח וה' יענישו.
יא. וְכֵן הַדּוֹחֵף חֲבֵרוֹ לְבוֹר וְהָיָה שָׁם סֻלָּם בַּבּוֹר שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עָלָיו, אוֹ שֶׁזָּרַק בּוֹ חֵץ וְהָיָה תְּרִיס בְּיָדוֹ לְהָגֵן עָלָיו, וּבָא אַחֵר וְסִלֵּק אֶת הַסֻּלָּם וְהֵסִיר אֶת הַתְּרִיס – שְׁנֵיהֶן אֵינָן נֶהֱרָגִין בְּבֵית דִּין. אֲפִלּוּ הָיָה הַדּוֹחֵף עַצְמוֹ הוּא שֶׁחָזַר וְסִלֵּק אֶת הַסֻּלָּם – פָּטוּר מִמִּיתַת בֵּית דִּין, וְנִדְרָשׁ מִמֶּנּוּ דָּם.
יא. תְּרִיס. מגן. שְׁנֵיהֶן אֵינָן נֶהֱרָגִין בְּבֵית דִּין. המעשה של הראשון לא היה ראוי להרוג, ושל השני רק גרם הרג ולא היה מעשה הריגה בפועל. וְנִדְרָשׁ מִמֶּנּוּ דָּם. נענש בידי שמים.
יב. הַזּוֹרֵק צְרוֹר בַּכֹּתֶל, וְחָזְרָה הָאֶבֶן לַאֲחוֹרֶיהָ וְהָרְגָה – חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁמִּכֹּחוֹ הִיא בָּאָה. וְכָל אֵלּוּ שֶׁמְּשַׂחֲקִין בְּכַדּוּר שֶׁהִתְרוּ בָּהֶן וְהָרְגוּ: בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – פְּטוּרִין; חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, אֲפִלּוּ לְסוֹף מֵאָה אַמָּה – חַיָּבִין, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יב. שֶׁמְּשַׂחֲקִין בְּכַדּוּר. מטילים כדור כבד בכוח רב לכותל והרג הכדור בחזרתו. בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת פְּטוּרִין. הזורק מתכוון שהכדור יחזור מרחק רב מהכותל, ולכן כאשר הכדור הרג בתוך ארבע האמות הקרובות לכותל לא התקיימה מחשבתו של הזורק והוא פטור (ר"ן סנהדרין עז,ב). ויש שכתבו שבארבע אמות הראשונות הסמוכות לכותל חוזר הכדור מכוח ההתנגשות עם הכותל ולא מחמת כוח הזורק ולכן פטור (מאירי שם). וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' א-ג.
יג. זָרַק אֶבֶן לְמַעְלָה וְהָלְכָה לַצְּדָדִין וְהָרְגָה – חַיָּב.
הַכּוֹפֵת אֶת חֲבֵרוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְרֹחַ, וְהֵצִיף עָלָיו מַיִם וּמֵת – הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו, וְהוּא שֶׁיָּמוּת מִכֹּחַ רִאשׁוֹן הַבָּא מִמַּעֲשָׂיו.
יג. זָרַק אֶבֶן לְמַעְלָה וְהָלְכָה לַצְּדָדִין וְהָרְגָה חַיָּב. אף שהאבן הרגה בזמן נפילתה ולא בכוח הזריקה שלו, כיוון שהיא נפלה הצדה ולא חזרה למקום שממנו נזרקה, נחשבת הנפילה הזו כזריקה הבאה מכוחו. אבל אם נפלה האבן ישר והרגה בנפילתה פטור (בבלי סנהדרין עז,ב-עח,א).
וְהוּא שֶׁיָּמוּת מִכֹּחַ רִאשׁוֹן הַבָּא מִמַּעֲשָׂיו. שימות על ידי זרם המים הראשון שהגיע ישירות על ידי ההצפה שהציף.

תקציר הפרק 

🤔 חגורה שחורה בקרטה, זה נשק? (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ג')
מאבטחים רשאים לערוך חיפוש בכליו של כל אדם המבקש להיכנס למתחם ציבורי ולהתנות את הכניסה למתחם בהחרמה של כלי נשק, במקרה ונמצאו. האם ניתן להשית הגבלות דומות גם על אדם שמצהיר שהוא מומחה אומנויות לחימה? – נראה שההלכה הבאה יכולה להוות ראיה לכך שאדם כזה נחשב כחמוש, לפחות על פי ההלכה: "המכה את חברו בלא כלי והמיתו, כגון שהכהו בידו או ברגלו… משערין כוח המכָּה וכוח הנהרג ומקום המכָּה" (הלכה ה) 👨🏻‍⚖

🤷‍ שמישהו יזמין כבר אמבולנס, הוא אכל במבה!
רשלנות של מסעדה בנושא אלרגנים מסכני חיים, כגון בוטנים או לקטוז, הן כבר חדשות ישנות. לצערנו, זו כבר תופעה נפוצה. אך מה בנוגע למקרה שבו אדם האכיל את חברו בעל האלרגיה מאכל אלרגני שמסכן את חייו, וזאת ללא ידיעתו ובכוונה תחילה? – האם הוא מוגדר כרוצח במקרה שהחבר מת? – התשובה היא שגם הגורם למישהו למות באופן עקיף נחשב רוצח אף שאין בית דין ממיתים אותו והרי דינו מסור לשמים "ודורש דמים דורש ממנו דם" (הלכה י, והשווה לנזקי ממון ד, ב, שם נזכר דינו של אדם שהאכיל בגרמא את בהמת חברתו ב"סם המוות") 💉

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הקושר אדם במדבר עד שמת – האם חייב מית בבבית דין?

2.חייל שירה באויר והרג – האם נחשב לרוצח?

3.דקר את רעהו במחט ומת – נידון כרוצח?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן