א. הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה מֵחֲבֵרוֹ, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ הַמַּשְׁאִיל בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אֲפִלּוּ שִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַשּׁוֹאֵל – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: 'שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי', 'בְּיַד עַבְדִּי', 'בְּיַד שְׁלוּחִי', אוֹ 'בְּיַד בִּנְךָ', 'בְּיַד עַבְדְּךָ הָעִבְרִי' אוֹ 'בְּיַד שְׁלוּחֲךָ', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל: 'הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ בְּיַד בִּנְךָ', 'בְּיַד עַבְדְּךָ', 'בְּיַד שְׁלוּחֲךָ', 'בְּיַד בְּנִי', 'בְּיַד עַבְדִּי הָעִבְרִי', 'בְּיַד שְׁלוּחִי', וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: 'שַׁלַּח', וְשִׁלְּחָהּ וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ – הֲרֵי זֶה חַיָּב.
שִׁלְּחָהּ לוֹ הַמַּשְׁאִיל בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: 'שַׁלַּח', וּמֵתָה – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁיָּדוֹ כְּיַד רַבּוֹ, וַעֲדַיִן לֹא יָצָאת מֵרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל.
שִׁלְּחָהּ לוֹ הַמַּשְׁאִיל בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: 'שַׁלַּח', וּמֵתָה – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁיָּדוֹ כְּיַד רַבּוֹ, וַעֲדַיִן לֹא יָצָאת מֵרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל.
ב. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: 'הַכִּישָׁהּ בַּמַּקֵּל וְהִיא תָּבֹא אֵלַי מֵאֵלֶיהָ', וְעָשָׂה הַמַּשְׁאִיל כֵּן – אֵין הַשּׁוֹאֵל חַיָּב בָּהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ – פָּטוּר.
וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ הַשּׁוֹאֵל לַבְּעָלִין: אִם שִׁלְּחָהּ בְּיַד אַחֵר וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ לִרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּאַחֲרָיוּת הַשּׁוֹאֵל; וְאִם שִׁלְּחָהּ מִדַּעַת הַמַּשְׁאִיל עַל יְדֵי אַחֵר וּמֵתָה – פָּטוּר. שִׁלְּחָהּ בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ – חַיָּב, שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ, וַעֲדַיִן לֹא יָצָאת מִיַּד הַשּׁוֹאֵל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהֶחֱזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. אֲבָל אִם הֶחֱזִירָהּ בְּיַד אַחֵר אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהַשְּׁאֵלָה אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ יָצָאת מִדִּין שְׁאֵלָה, וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר עָלֶיהָ; וּלְפִיכָךְ אִם מֵתָה אוֹ נִשְׁבֵּית אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ – פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ הַשּׁוֹאֵל לַבְּעָלִין: אִם שִׁלְּחָהּ בְּיַד אַחֵר וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ לִרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּאַחֲרָיוּת הַשּׁוֹאֵל; וְאִם שִׁלְּחָהּ מִדַּעַת הַמַּשְׁאִיל עַל יְדֵי אַחֵר וּמֵתָה – פָּטוּר. שִׁלְּחָהּ בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ – חַיָּב, שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ, וַעֲדַיִן לֹא יָצָאת מִיַּד הַשּׁוֹאֵל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהֶחֱזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. אֲבָל אִם הֶחֱזִירָהּ בְּיַד אַחֵר אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהַשְּׁאֵלָה אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ יָצָאת מִדִּין שְׁאֵלָה, וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר עָלֶיהָ; וּלְפִיכָךְ אִם מֵתָה אוֹ נִשְׁבֵּית אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ – פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. הַכִּישָׁהּ. הכה אותה. אֵין הַשּׁוֹאֵל חַיָּב בָּהּ. אף על פי שהמשאיל הכיש בה על פי בקשתו, מכיוון שלא נכנסה עדיין לרשותו.
שִׁלְּחָהּ בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי. של השואל.
בְּשֶׁהֶחֱזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. כגון ששאלה עד זמן מסוים והחזירה לו לפני שהגיע אותו הזמן. וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר עָלֶיהָ. שמחמת שנהנה ממנה כל ימי השאלה, הרי זה כמי שקיבל שכר עבור הפרה ששומר עליה כעת. וּלְפִיכָךְ אִם מֵתָה אוֹ נִשְׁבֵּית אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ פָּטוּר. כדין שומר שכר שפטור באונסים.
שִׁלְּחָהּ בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי. של השואל.
בְּשֶׁהֶחֱזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. כגון ששאלה עד זמן מסוים והחזירה לו לפני שהגיע אותו הזמן. וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר עָלֶיהָ. שמחמת שנהנה ממנה כל ימי השאלה, הרי זה כמי שקיבל שכר עבור הפרה ששומר עליה כעת. וּלְפִיכָךְ אִם מֵתָה אוֹ נִשְׁבֵּית אַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ פָּטוּר. כדין שומר שכר שפטור באונסים.
ג. הַשּׁוֹאֵל פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ: שְׁאָלָהּ חֲצִי יוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי יוֹם, שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, שָׁאַל אַחַת וְשָׂכַר אַחַת וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: 'שְׁאוּלָה מֵתָה', 'בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה', 'בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה', וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'; אוֹ שֶׁאָמַר הַשּׁוֹמֵר: 'שְׂכוּרָה מֵתָה', 'בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה', 'בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה', וְהַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'; אוֹ שֶׁאָמַר זֶה 'אֵינִי יוֹדֵעַ' וְזֶה אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה – יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה אוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְיִפָּטֵר. זֶה אוֹמֵר 'שְׂכוּרָה' וְזֶה אוֹמֵר 'שְׁאוּלָה' – יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן, וִיגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁהַשְּׂכוּרָה הִיא שֶׁמֵּתָה.
לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה – יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה אוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְיִפָּטֵר. זֶה אוֹמֵר 'שְׂכוּרָה' וְזֶה אוֹמֵר 'שְׁאוּלָה' – יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן, וִיגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁהַשְּׂכוּרָה הִיא שֶׁמֵּתָה.
ג. שָׁאַל אַחַת וְשָׂכַר אַחַת. קיבל לשימושו שתי פרות, אחת בהשאלה ואחת בשכירות. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה וכו'. והשואל חייב באונסים וצריך לשלם לו. אוֹ שֶׁאָמַר הַשּׁוֹמֵר שְׂכוּרָה מֵתָה וכו'. והשוכר פטור מלשלם על אונס. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. והשואל פטור מלשלם עד שיביא בעל הפרה ראיה לטענתו.
זֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה וְזֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה. זהו מקרה נוסף, ובו שני הצדדים טוענים באופן ודאי. יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן וכו'. נשבע שבועת השומרים מן התורה שהבהמה מתה כדרכה ככל שומר, ומגלגלים עליו בשבועתו שיישבע שהשכורה היא שמתה ולא השאולה (ראה כס"מ, ב"י, אבן האזל ויד"פ, שדנו מה היחס בין אופן השבועה במקרה זה לבין שלושת המקרים הראשונים שנזכרו בפסקה הקודמת, ואם מדובר גם שם בשבועת השומרים או בשבועת היסת).
זֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה וְזֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה. זהו מקרה נוסף, ובו שני הצדדים טוענים באופן ודאי. יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן וכו'. נשבע שבועת השומרים מן התורה שהבהמה מתה כדרכה ככל שומר, ומגלגלים עליו בשבועתו שיישבע שהשכורה היא שמתה ולא השאולה (ראה כס"מ, ב"י, אבן האזל ויד"פ, שדנו מה היחס בין אופן השבועה במקרה זה לבין שלושת המקרים הראשונים שנזכרו בפסקה הקודמת, ואם מדובר גם שם בשבועת השומרים או בשבועת היסת).
ד. הִשְׁאִילוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת, חֲצִי הַיּוֹם בִּשְׁאֵלָה וַחֲצִי הַיּוֹם בִּשְׂכִירוּת, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: 'בִּזְמַן הַשְּׁאֵלָה מֵתוּ שְׁתֵּיהֶן', וְהַלָּה אוֹמֵר: 'אַחַת מֵתָה בִּזְמַן שְׁאֵלָתָהּ, וְהָאַחֶרֶת אֵינִי יוֹדֵעַ', מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע – יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם.
וְכֵן אִם מָסַר לוֹ שָׁלֹשׁ פָּרוֹת, שְׁתַּיִם שְׁאוּלוֹת וְאַחַת שְׂכוּרָה, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: 'שְׁתַּיִם הַשְּׁאוּלוֹת הֵם שֶׁמֵּתוּ', וְהַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר: 'הָאַחַת הַשְּׁאוּלָה מֵתָה וַדַּאי, אֲבָל הַשְּׁנִיָּה שֶׁמֵּתָה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הִיא הַשְּׁאוּלָה הָאַחֶרֶת אוֹ הַשְּׂכוּרָה', מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם.
בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֵר דִּין זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּל הַטּוֹעֲנִין שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהִשָּׁבַע, וְכֵיצַד מְשַׁלְּמִין, וּמֵאֵי זֶה טַעַם הֵן מְשַׁלְּמִין.
וְכֵן אִם מָסַר לוֹ שָׁלֹשׁ פָּרוֹת, שְׁתַּיִם שְׁאוּלוֹת וְאַחַת שְׂכוּרָה, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: 'שְׁתַּיִם הַשְּׁאוּלוֹת הֵם שֶׁמֵּתוּ', וְהַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר: 'הָאַחַת הַשְּׁאוּלָה מֵתָה וַדַּאי, אֲבָל הַשְּׁנִיָּה שֶׁמֵּתָה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הִיא הַשְּׁאוּלָה הָאַחֶרֶת אוֹ הַשְּׂכוּרָה', מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם.
בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֵר דִּין זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּל הַטּוֹעֲנִין שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהִשָּׁבַע, וְכֵיצַד מְשַׁלְּמִין, וּמֵאֵי זֶה טַעַם הֵן מְשַׁלְּמִין.
ד. חֲצִי הַיּוֹם בִּשְׁאֵלָה וַחֲצִי הַיּוֹם בִּשְׂכִירוּת. שתי הפרות ניתנו לחצי יום שאלה וחצי יום שכירות. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר בִּזְמַן הַשְּׁאֵלָה מֵתוּ שְׁתֵּיהֶן. ותובע מהשואל לשלם על שתיהן. אַחַת מֵתָה בִּזְמַן שְׁאֵלָתָהּ וְהָאַחֶרֶת אֵינִי יוֹדֵעַ. ונמצא שהוא מודה במקצת הטענה, ומחויב בשבועה מן התורה כדין מודה במקצת (ראה הלכות טוען ונטען א,א). מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם. מפני שאינו יודע מתי מתה הפרה השנייה, אינו יכול להישבע על כך שפטור מלשלם עליה, ובשבועה מן התורה הכלל הוא שכל שאינו יכול להישבע משלם.
שְׁתַּיִם שְׁאוּלוֹת וְאַחַת שְׂכוּרָה. ומתו שתי פרות מתוך השלוש.
בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֵר דִּין זֶה וכו'. ראה הלכות טוען ונטען ד,ז-ח. וְכֵיצַד מְשַׁלְּמִין. שלפני שהנתבע משלם הוא יכול להטיל חרם על מי שתובע אותו תביעה שאינה ודאית (שם ה"ז). וּמֵאֵי זֶה טַעַם הֵן מְשַׁלְּמִין. בהלכות טוען ונטען לא נמצא טעם מפורש לעיקרון זה. וניתן לומר שמשום שהמחויב שבועה מן התורה אינו נפטר מתשלום התביעה אלא אם כן נשבע, ואם לא נשבע יורדים לנכסיו וגובים ממנו את התשלום (שם א,ד) – לכן אם אינו יכול להישבע חייב לשלם.
שְׁתַּיִם שְׁאוּלוֹת וְאַחַת שְׂכוּרָה. ומתו שתי פרות מתוך השלוש.
בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֵר דִּין זֶה וכו'. ראה הלכות טוען ונטען ד,ז-ח. וְכֵיצַד מְשַׁלְּמִין. שלפני שהנתבע משלם הוא יכול להטיל חרם על מי שתובע אותו תביעה שאינה ודאית (שם ה"ז). וּמֵאֵי זֶה טַעַם הֵן מְשַׁלְּמִין. בהלכות טוען ונטען לא נמצא טעם מפורש לעיקרון זה. וניתן לומר שמשום שהמחויב שבועה מן התורה אינו נפטר מתשלום התביעה אלא אם כן נשבע, ואם לא נשבע יורדים לנכסיו וגובים ממנו את התשלום (שם א,ד) – לכן אם אינו יכול להישבע חייב לשלם.
בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי. של המשאיל.