פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעָה מֵאַרְבַּע מִינֵי שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ בְּאֹנֶס – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִכְּלוּם. וְאֶחָד הַנִּשְׁבָּע מִתְּחִלָּתוֹ בְּאֹנֶס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע וְנֶאֱנַס וְלֹא הִנִּיחוּהוּ לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ, אוֹ הִשְׁבִּיעוֹ אַנָּס. לְפִיכָךְ נִשְׁבָּעִין לֶחָרָמִין וְלַהָרָגִין וְלַמּוֹכְסִין.
א. מֵאַרְבַּע מִינֵי שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ. שנזכרו לעיל א,א. וְאֶחָד הַנִּשְׁבָּע מִתְּחִלָּתוֹ בְּאֹנֶס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,י. אַנָּס. אדם אלים שיכול להזיק לזולתו בממון או בנפש (פה"מ נדרים ג,ג). לְפִיכָךְ. משום שהנשבע באונס פטור, נשבעים במקרים מסוימים אף לכתחילה. לֶחָרָמִין. שודדי דרכים והלסטים (שם), שאינם הורגים נפשות. וְלַהָרָגִין. גזלנים ההורגים על עסקי ממון. וְלַמּוֹכְסִין. נוטלי המכס.
ב. בְּאֵי זֶה מוֹכֵס אָמְרוּ? בְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו שֶׁלּוֹקֵחַ מָמוֹן שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת מֶלֶךְ הַמְּדִינָה, אוֹ שֶׁלָּקַח בִּרְשׁוּת הַמֶּלֶךְ אֲבָל מוֹסִיף לְעַצְמוֹ עַל הַדָּבָר הַקָּצוּב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה.
ב. בְּאֵי זֶה מוֹכֵס אָמְרוּ. שנשבעים לו לכתחילה ופטורים מן השבועה. בְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו וכו'. שמוכס כזה גזלן הוא. אבל אם נוטל מס כפי פסק המלך אין נשבעין לו, משום שדין המלך הוא ואין כאן גזלה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה. ה,יא.
ג. וְצָרִיךְ הַנִּשְׁבָּע בְּאֹנֶס לִהְיוֹת כַּוָּנָתוֹ בְּלִבּוֹ בְּעֵת הַשְּׁבוּעָה לְדָבָר הַפּוֹטֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים, הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו מִפְּנֵי הָאֹנֶס – הֲרֵי סוֹמֵךְ עַל דְּבָרִים שֶׁבְּלִבּוֹ.
ג. לְדָבָר הַפּוֹטֵר. לתנאי שיפטור אותו מקיום השבועה, כדלקמן. וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. בדינים אחרים אין נותנים תוקף למחשבת הלב (ראה לדוגמה הלכות מכירה יא,ט), וכאן סומכים על כך בשל האונס.
ד. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע לָאוֹנֵס שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר סְתָם, וּבְלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם אוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל בְּשַׂר חֲזִיר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע לָאוֹנֵס שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר סְתָם. שאוסר על עצמו אכילת בשר אם יש בידו ממון שלא כהוגן, או אם לא שילם את המס כראוי וכדומה.
ה. וְכֵן שְׁבוּעוֹת שֶׁל הֲבַאי וְשֶׁל שְׁגָגוֹת – פָּטוּר עֲלֵיהֶן. שְׁבוּעוֹת שֶׁל הֲבַאי כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁרָאָה חֲיָלוֹת גְּדוֹלִים וְחוֹמָה גְּבוֹהָה, וְנִשְׁבַּע 'שֶׁרָאִיתִי חֵיל פְּלוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְהֵם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם', וְ'שֶׁרָאִיתִי חוֹמַת עִיר פְּלוֹנִית גְּבוֹהָה עַד לָרָקִיעַ', וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁזֶּה לֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁהַדָּבָר כָּךְ בְּלֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר, וְלֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְסַפֵּר גֹּבַהּ הַחוֹמָה אוֹ רֹב הָעָם.
ה. הֲבַאי. גוזמא. בְּלֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר. במדויק.
ו. שְׁבוּעוֹת שֶׁל שְׁגָגוֹת כֵּיצַד? אִם שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אוֹ הַפִּקָּדוֹן הִיא – כְּגוֹן שֶׁשָּׁגַג בַּפִּקָּדוֹן וּבָעֵדוּת, שֶׁהוּא פָּטוּר מִכְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם שְׁבוּעַת שָׁוְא הִיא – כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ תְּפִלִּין, וְלֹא יָדַע שֶׁהַתְּפִלִּין מִצְוָה. וְאִם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הִיא – כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא אָכַל וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל וְשָׁכַח וְאָכַל, אוֹ שֶׁלֹּא תֵּהָנֶה אִשְׁתּוֹ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסוֹ וְשֶׁהִכָּת אֶת בְּנוֹ, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה וְשֶׁלֹּא הִכָּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. כְּגוֹן שֶׁשָּׁגַג בַּפִּקָּדוֹן וּבָעֵדוּת. כגון ששכח שיש אצלו ממון חברו, או ששכח שיודע עדות לחברו, או שטעה לחשוב שאין איסור בשבועות אלו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,י, א,יג. וְאִם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הִיא. שבועת ביטוי.
ז. אִם כֵּן, אֵי זוֹ הִיא שִׁגְגַת שְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד לְשֶׁעָבַר? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא אָכַל, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָכַל וְשֶׁשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר זוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע אֲסוּרָה, אֲבָל לֹא יָדַע שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן – זוֹ הִיא הַשְּׁגָגָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי לְשֶׁעָבַר.
ז. שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. כמבואר לעיל א,ג.
ח. וְכֵיצַד הִיא הַשְּׁגָגָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן לְהַבָּא? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל פַּת חִטִּין, וְשָׁגַג וְדִמָּה שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁיֹּאכַל פַּת חִטִּין, וַאֲכָלָהּ, שֶׁזֶּה נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁבוּעָה הֵיאַךְ הָיְתָה, וַהֲרֵי הוּא זוֹכֵר הַחֵפֶץ שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו – זוֹ הִיא שִׁגְגַת שְׁבוּעַת בִּטּוּי לְהַבָּא שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן.
ח. שֶׁזֶּה נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁבוּעָה הֵיאַךְ הָיְתָה וַהֲרֵי הוּא זוֹכֵר הַחֵפֶץ שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו. שלמדו חכמים שהעלם שבועה כזה נחשב שוגג ולא אונס, וחייבים עליו (ראה כס"מ).
ט. אֲבָל אִם נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל פַּת חִטִּין, וְאָכַל פַּת חִטִּין עַל דַּעַת שֶׁהִיא פַּת שְׂעוֹרִים – הֲרֵי זֶה אָנוּס וּפָטוּר, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ שְׁבוּעָה, וְלֹא נֶעְלַם מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֵפֶץ שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו.
י. נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ שְׁבוּעָה הֵיאַךְ הָיְתָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ חֵפֶץ שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פַּת חִטִּין וְדִמָּה שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁיֹּאכַל פַּת חִטִּים, וְאָכַל פַּת חִטִּין עַל דַּעַת שֶׁהִיא פַּת שְׂעוֹרִים; שֶׁהֲרֵי הֶעְלֵם שְׁבוּעָה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּאָנוּס, וּפָטוּר.
יא. נִשְׁבַּע עַל כִּכָּר שֶׁלֹּא יֹאכְלֶנָּה, וְנִצְטַעֵר עָלֶיהָ וַאֲכָלָהּ מִפְּנֵי הַצַּעַר וְהוּא שׁוֹגֵג, שֶׁהֲרֵי דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְאָכְלָהּ מִפְּנֵי הַצַּעַר – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן, לְפִי שֶׁאֵינוֹ שָׁב מִיְּדִיעָתוֹ, אֶלָּא יָדַע שֶׁאֲסוּרָה הִיא וַאֲכָלָהּ בְּטָעוּת.
יא. מִפְּנֵי הַצַּעַר. מפני הרעב. שֶׁאֵינוֹ שָׁב מִיְּדִיעָתוֹ. שכאשר נודע לו שאין הצער מתיר את האכילה, לא התחדשה אצלו ידיעה בנוגע לאיסור השבועה, שהרי ידע שעל אכילה אסורה חייבים קרבן, אלא שחשב שצערו מתיר לו לאכול. ואינו חייב קרבן שכן חיוב קרבן על השגגה הוא כאשר בעת שעבר על השבועה הייתה חסרה לו ידיעה הנוגעת לעצם איסור השבועה (כגון שלא ידע שחייבים קרבן על השבועה), ולאחר מכן נודע לו על כך (ראה לח"מ).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות שְׁבוּעוֹת

שבועת אנוס ושוגג

כל הנשבע שבועה באונס (כפייה) הרי זה פטור מכלום.ואין זה משנה אם אנסוהו שלא הניחוהו לקיים שבועתו או שהכריחוהו להישבע וכו'.
ועל מנת שהנשבע באונס יהיה פטור עליו בשעת השבועה להיות בכוונתו (בליבו) לדבר הפוטרו, (אף על פי הכלל ש"דברים שבלב אינן דברים", הואיל ואינו יכול להוציא בשפתיו מפני האנס, הרי זה סומך על דברים שבליבו).
לדוגמא: אדם שנשבע לאנס שלא יאכל בשר סתם, ובליבו שלא יאכל היום, או שלא יאכל בשר חזיר–הרי זה מותר.

וכן הדין בשבועות של שגגות, גוזמא ושווא, אדם שנשבע בהגזמה או בטעות -פטור.
לדוגמא:
שאמר"נשבע שראיתי חומה גבוהה עד השמיים".
שאמר"נשבע שלא ילבוש תפילין"- ולא ידע שהתפילין מצווה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבועות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מי שאנוס להשבע-האם מועיל שמבטל בלבו את השבועה?

2.שגגת שבועה הכוונה שלא ידע שאסור להישבע?

3.אונס שבועה הכוונה ששכח מהו החפץ שנשבע עליו?

תשובות
1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן