פרק ג', הלכות שביתת עשור, ספר זמנים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לִרְחֹץ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, בֵּין כָּל גּוּפוֹ בֵּין אֵבֶר אֶחָד, אֲפִלּוּ אֶצְבַּע קְטַנָּה אָסוּר לְהוֹשִׁיטָהּ בַּמַּיִם. וְהַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה רוֹחֲצִין אֶת פְּנֵיהֶם: כַּלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ, וְהַמֶּלֶךְ כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה בְּיָפְיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ" (ישעיהו לג,יז). וְעַד כַּמָּה נִקְרֵאת כַּלָּה? עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.

א. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מיום חתונתה.

ב. מִי שֶׁהָיָה מְלֻכְלָךְ בְּצוֹאָה אוֹ טִיט – רוֹחֵץ מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וּמְדִיחָה אִשָּׁה יָדָהּ אַחַת בַּמַּיִם וְנוֹתֶנֶת פַּת לִבְנָהּ. וְהַחוֹלֶה רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְסֻכָּן. וְכָל חַיָּבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן, בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

ב. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אין איסור בדבר. וּמְדִיחָה אִשָּׁה יָדָהּ אַחַת וכו'. רוחצת את ידה כדי להאכיל בה את בנה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְסֻכָּן. ואף על פי שלאכילה אין היתר אלא אם כן הוא חולה מסוכן (לעיל ב,ח), ברחיצה הקלו. וְכָל חַיָּבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן. מי שחייב בטבילה לטהרתו (כגון נידה או יולדת שאסורים לקיים יחסי אישות קודם שטבלו) רשאי לטבול כפי שטובל בדרך כלל. בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב. שגם הוא אסור ברחיצה (הלכות תעניות ה,י).

ג. מִי שֶׁרָאָה קֶרִי בַּזְּמַן הַזֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: אִם לַח הוּא – מְקַנֵּחַ בַּמַּפָּה וְדַיּוֹ; וְאִם יָבֵשׁ הוּא אוֹ שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ – רוֹחֵץ מְקוֹמוֹת הַמְלֻכְלָכִין בִּלְבַד וּמִתְפַּלֵּל, וְאָסוּר לוֹ לִרְחֹץ כָּל גּוּפוֹ אוֹ לִטְבֹּל. שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל בַּזְּמַן הַזֶּה טָהוֹר, מִפְּנֵי טֻמְאַת מֵת; וְאֵין הָרְחִיצָה מִקֶּרִי לַתְּפִלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִנְהָג, וְאֵין מִנְהָג לְבַטֵּל דָּבָר הָאָסוּר אֶלָּא לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים טוֹבֵל אֶלָּא כְּשֶׁתִּקְּנוּ טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבָּטְלָה תַּקָּנָה זוֹ.

ג. בַּזְּמַן הַזֶּה. שאין חובה לטבול לקרי, ושאין טבילה מטהרת לגמרי, כמבואר לקמן. מְקַנֵּחַ בַּמַּפָּה. מסיר בעזרת בד את שאריות הקרי, בדומה למי שמלוכלך בצואה. וְאָסוּר לוֹ לִרְחֹץ כָּל גּוּפוֹ. כהכנה לתפילה. אוֹ לִטְבֹּל. לטהרתו מן הקרי. שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל בַּזְּמַן הַזֶּה טָהוֹר מִפְּנֵי טֻמְאַת מֵת. אסור לו לטבול לטהרתו מכיוון שטבילה זו לא תועיל שהרי הוא טמא טומאת מת (וזאת בניגוד לחייבי הטבילה שלעיל ה"ב ששם הטבילה בכל זאת תועיל להם). וְאֵין הָרְחִיצָה מִקֶּרִי לַתְּפִלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִנְהָג. שנהגו בני שנער וספרד משום 'הכון לקראת אלהיך ישראל' (ראה הלכות תפילה ד,ו). וְאֵין מִנְהָג לְבַטֵּל וכו'. ואין בכוח המנהג לבטל את איסור הרחיצה. וְלֹא אָמְרוּ. בתלמוד (יומא פח,א). אֶלָּא כְּשֶׁתִּקְּנוּ וכו'. שבתחילה הייתה תקנת חכמים שאין להתפלל ללא טבילה מקרי, ולאחר מכן בטלה (ראה הלכות קריאת שמע ד,ח, הלכות תפילה ד,ד-ה). והדין שיש לטבול מקרי נאמר רק ביחס לזמן שבו נהגה תקנה זו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות תפילה ד,ה.

ד. טִיט שֶׁהוּא לַח בְּיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם יָדוֹ עָלָיו וְתַעֲלֶה בָּהּ לַחְלוּחִית שֶׁאִם הִדְבִּיק אוֹתָהּ לְיָדוֹ הָאַחֶרֶת תִּדְבַּק בָּהּ לַחְלוּחִית – אָסוּר לֵישֵׁב עָלָיו. לֹא יְמַלֵּא אָדָם כְּלִי חֶרֶשׂ מַיִם וְיִצְטַנֵּן בָּהּ, שֶׁהַמַּיִם נוֹזְלִים מִדָּפְנוֹ. אֲפִלּוּ כְּלֵי מַתָּכוֹת אָסוּר, שֶׁמָּא יִנָּתְזוּ מַיִם עַל בְּשָׂרוֹ. וּמֻתָּר לְהִצְטַנֵּן בְּפֵרוֹת.

ד. טִיט שֶׁהוּא לַח בְּיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם יָדוֹ וכו'. שהטיט לח באופן כזה שאם יגע בטיט בידו והיא תיגע בידו השנייה תגיע לה לחות מחמת הטיט. אָסוּר לֵישֵׁב עָלָיו. שנהנה מהרטיבות כמו רחיצה. וְיִצְטַנֵּן בָּהּ. יצמיד את כלי החרס הקר לגופו על מנת להתקרר. שֶׁהַמַּיִם נוֹזְלִים מִדָּפְנוֹ. המים מחלחלים דרך דפנות הכלי ומרטיבים את גופו. אֲפִלּוּ כְּלֵי מַתָּכוֹת אָסוּר. אף על פי שאין המים מחלחלים דרכם. וּמֻתָּר לְהִצְטַנֵּן בְּפֵרוֹת. להתקרר בעזרת פירות צוננים.

ה. לוֹקֵחַ אָדָם מִטְפַּחַת מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בַּמַּיִם וּמְנַגְּבָהּ מְעַט וּמַנִּיחָהּ תַּחַת הַבְּגָדִים, וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל פָּנָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קֹר הַרְבֵּה.

ה. מֵעֶרֶב. בערב. וּמַנִּיחָהּ תַּחַת הַבְּגָדִים. בשביל שתשמור על הקור והלחות. וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל פָּנָיו וכו'. מותר להתנגב בה, למרות שהיא קרה מאוד והוא נהנה מכך, ואינו נחשב כרחיצה האסורה.

ו. הַהוֹלֵךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ פְּנֵי אָבִיו אוֹ פְּנֵי מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה אוֹ לִקְרוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ – עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, וְעוֹשֶׂה מִצְוָה שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ וְחוֹזֵר בַּמַּיִם לִמְקוֹמוֹ. שֶׁאִם לֹא תַּתִּיר לוֹ לַחֲזֹר, אֵינוֹ הוֹלֵךְ, וְנִמְצָא נִכְשָׁל מִן הַמִּצְוָה. וְכֵן הַהוֹלֵךְ לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו – עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ יְדֵיהֶם מִתַּחַת שׁוּלֵי בִּגְדֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בַּחֹל.

ו. שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ יְדֵיהֶם מִתַּחַת שׁוּלֵי בִּגְדֵיהֶם. שלא יוציאו ידיהם משפת השרוול, שאז נראה הדבר כמתרחץ להנאתו כפי שעושה ביום חול.

ז. אָסוּר לִנְעֹל מִנְעָל וְסַנְדָּל אֲפִלּוּ בְּרַגְלוֹ אַחַת. וּמֻתָּר לָצֵאת בְּסַנְדָּל שֶׁל שַׁעַם וְשֶׁל גֹּמֶא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכוֹרֵךְ אָדָם בֶּגֶד עַל רַגְלָיו וְיוֹצֵא בּוֹ, שֶׁהֲרֵי קֹשִׁי הָאָרֶץ מַגִּיעַ לְרַגְלוֹ וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יָחֵף. הַתִּינוֹקוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּרְחִיצָה וְסִיכָה – מוֹנְעִין אוֹתָן מִמִּנְעָל וְסַנְדָּל.

ז. שַׁעַם. קליפת עץ אלון השעם. גֹּמֶא. קנים וענפים רכים. שֶׁהֲרֵי קֹשִׁי הָאָרֶץ וכו'. שאף שהוא מכסה רגליו בבגד, הדבר לא מונע ממנו להרגיש את הקרקע הקשה כשהוא דורך, והוא מתענה בהליכתו. מוֹנְעִין אוֹתָן מִמִּנְעָל וְסַנְדָּל. שאף שהם קטנים, אין נעילת הסנדל צורך חיוני עבורם (בניגוד לאכילה למשל), ולכן לא התירו להם זאת (ע"פ גמרא יומא עח,ב).

ח. מֻתָּר לְכָל אָדָם לִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל מֵחֲמַת עַקְרָב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁכֶנּוּ. וְהֶחָיָה מֻתֶּרֶת לִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל מִשּׁוּם צִנָּה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַחוֹלֶה כַּיּוֹצֵא בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה.

ח. וְהֶחָיָה. יולדת. כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. לאחר לידתה.

ט. אָסוּר לָסוּךְ מִקְצָת גּוּפוֹ כְּכָל גּוּפוֹ, בֵּין סִיכָה שֶׁל תַּעֲנוּג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל תַּעֲנוּג. וְאִם הָיָה חוֹלֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ – סָךְ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

ט. לָסוּךְ. בשמן וכדומה (מעשה רוקח). מִקְצָת גּוּפוֹ כְּכָל גּוּפוֹ. גם סיכה של חלק מגופו אסורה. חֲטָטִין. פצעים.

י. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים מֵאִשְׁתּוֹ וְלֹא יָבֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, שֶׁמָּא יִרְאֶה אִשְׁתּוֹ וְתִשָּׂא חֵן בְּעֵינָיו וְיָבֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ. וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – חַיָּבִין הַכֹּל לְהַדְלִיק בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

י. בְּכָל מָקוֹם. גם במקום שנהגו שלא להדליק בדרך כלל. שֶׁהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה. משום עונג שבת (הלכות שבת ה,א).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות שביתת העשור
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

שאר העינויים
מה העינוי היחיד שאסור גם על ילדים?(ראו הלכה ז)

🔴אסור לרחוץ אפילו אצבע קטנה בין במים חמים ובין במים קרים. לכלה בתוך שלשים יום ולמלך התירו לרחוץ.
🔵רחיצה מלכלוך או לחולה אפילו שאין בו סכנה מותרת.
🔴בעל קרי אסור לו לטבול ביום הכיפורים.
🔴אסור להתקרר בכלי מלא מים שמא יישפך עליו.
🔵מותר להתקרר באמצעות מטפחת לחה.
🔵התירו לעבור בנהר לצורך מצווה או לשמור פירות בתנאי שישנה מהדרך הרגילה.
🔴אסור לנעול נעלים מעור אפילו ברגל אחת אבל נעלים משאר הסוגים שמרגיש בהם את קושי הארץ מותרים.
🔵מותר לנעול כדי שלא יישך אותו עקרב🦂. עינוי זה הוא היחיד שנאסר גם לילדים קטנים.
🔵 אבל לחולה או ליולדת מותר למרות שאין בהם סכנה.
🔵אסור לסוך גם סיכה שאינה של תענוג אך לחולה גם אם אין בו סכנה מותר.
🔴אסור תשמיש המיתה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אישה שהחליפה חיתול לבנה-מותר לה לרחוץ ידיה בסבון ומים?

2.מותר לנגב את הפנים במגבון לח לשם התרעננות?

3.תינוק שאסור לו להתענות – צריך לחנכו בנעילת הסנדל?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן