פרק ג', הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מֻתָּר לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא נֶאֱסַר עָלֵינוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם, אֲבָל שֶׁתֵּעָשֶׂה הַמְּלָאכָה מֵעַצְמָהּ בְּשַׁבָּת – מֻתָּר. וּמֻתָּר לָנוּ לֵהָנוֹת בְּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת מֵאֵלָיו.
א. נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ. ממשיכה ונעשית מעצמה, מכוח הפעולה שנעשתה בערב שבת.
ב. כֵּיצַד? פּוֹתְקִים מַיִם לַגִּנָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, וְהִיא מִתְמַלֵּאת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וּמַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים, וְהֵן מִתְגַּמְּרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַנִּיחִין קִלּוֹר עַל גַּב הָעַיִן וְאִסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה, וּמִתְרַפְּאִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְשׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִין עִם חֲשֵׁכָה, וְהֵן נִשְׁרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְנוֹתְנִין צֶמֶר לַיּוֹרָה וְאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר, וְהֵן מִשְׁתַּנִּין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּפוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וְלַדָּגִים עִם חֲשֵׁכָה, וְהֵן נִצּוֹדִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וּבְעִגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁכָה, וְהַמַּשְׁקִין זָבִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הַמְּדוּרָה מִבָּעֶרֶב, וְהִיא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ.
ב. פּוֹתְקִים מַיִם. פותחים את תעלת המים. עִם חֲשֵׁכָה. לפני החשכה וכניסת השבת. מֻגְמָר. בשׂמים הנשרפים על גחלים. תַּחַת הַכֵּלִים. במוגמר זה משתמשים לבישום בגדים. קִלּוֹר. תחבושת לעיניים. וְאִסְפְּלָנִית. תחבושת עם משחה לפצעים. וְשׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִין. במים, להכנתם לצבע. לַיּוֹרָה. סיר גדול שיש בו צבע (וראה עוד לקמן הי"ז). וְאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר. חבילות של חוטים, להתלבן בתנור. וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וכו'. את הענבים והזיתים במכשירים הלוחצים וסוחטים אותם. זָבִין. נוזלים. וּמַדְלִיקִין… אֶת הַמְּדוּרָה מִבָּעֶרֶב. ויש לעשות זאת זמן מה קודם הלילה, כדי שתבער יפה עם כניסת השבת (ראה לקמן הל' יט-כב).
ג. מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ בָּשָׂר בַּתַּנּוּר אוֹ עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, וְהֵן מִתְבַּשְּׁלִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת וְאוֹכְלִין אוֹתָן בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה דְּרָכִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת.
ג. מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ וכו'. קודם השבת. וְאוֹכְלִין אוֹתָן בְּשַׁבָּת. שאף בשבת עצמה מותר ליהנות מן המלאכה שהתחילה בהיתר. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת. שעלול לבחוש בגחלים כדי להבעירם ולהרבות את החום במקרה שיראה שהתבשיל צריך לכך.
ד. כֵּיצַד? תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן, אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ – אֵין מְשַׁהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ. לְפִיכָךְ, אִם גָּרַף הָאֵשׁ אוֹ שֶׁכִּסָּה אֵשׁ הַכִּירָה בְּאֵפֶר אוֹ בִּנְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן הַדַּקָּה, אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּמְכֻסּוֹת בְּאֵפֶר, אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָה אוֹ בְּגֶלְלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁהוֹת עָלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל, וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בָּאֵשׁ.
ד. שֶׁלֹּא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ. שלא התבשל לגמרי. וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ. ששהייתו של התבשיל על מקור החום המצמקת אותו, משביחה את טעמו. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֶחְתֶּה וכו'. שהרי יש תועלת בתוספת החום בתבשילים הללו. גָּרַף הָאֵשׁ. פינה את הגחלים מתוך הכירה. אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים. וגם אם יחתה לא ידלקו יותר, ונחשבים כמכוסים באפר. בִּגְבָבָה. תבן וזבל מן השדות. שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל. משום שיודע מראש שהאש שתחתיו חלושה, אינו מתכנן שיתבשל התבשיל יותר ממה שהוא כעת, אלא יאכלנו כפי שהוא.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכִירָה, שֶׁהֶבְלָהּ מוּעָט. אֲבָל בְּתַנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף הָאֵשׁ אוֹ חִפָּה בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָה – אֵין מְשַׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו, וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ, אוֹ שֶׁבָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ; הוֹאִיל וְהֶבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר – אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בְּזוֹ הָאֵשׁ הַמְּעוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָה אוֹ מְכֻסָּה.
ה. בְּכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מוּעָט. על גבי הכירה יש מקום להנחת שתי קדרות (לקמן ה"ז), ומשום רוחבה החום בה אינו גבוה, וכאשר אין בה גחלים בוערות אין בה אפשרות לתוספת בישול. בְּתַנּוּר. שאופים בתוכו, ומשום עובי דפנותיו וצורתו החום נשמר בו טוב יותר מאשר בכירה. וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ. לא מניחים בצדו כדי שיתחמם מחומו. אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ. מן האפשרות להוסיף בישול.
ו. וְלָמָּה אָסְרוּ לְשַׁהוֹת בַּתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּרוּף? מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גּוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ וְעָצְמָהּ, וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרֹף כָּל הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר נִיצֹצֶת אַחַת; וּמִפְּנֵי שֶׁהֶבְלוֹ חַם – חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֶחְתֶּה כְּדֵי לְבַעֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת.
ו. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּרוּף. והלא אין שם כלל גחלים לחתות בהם. רֹב הָאֵשׁ וְעָצְמָהּ. הגחלים המייצרות את רוב כוחה של האש. שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר נִיצֹצֶת אַחַת. ומן הסתם נשארו בתנור שאריות של גחלים בוערים, שניתן לחתות בהם.
ז. הַכֻּפָּח – הֶבְלוֹ רַב מֵהֶבֶל הַכִּירָה וּמוּעָט מֵהֶבֶל הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ, אִם הִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים – הֲרֵי הוּא כַּתַּנּוּר, וְאֵין מְשַׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו, וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר. וְאִם הִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָה – הֲרֵי זֶה כְּכִירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָה וּמְשַׁהִין עָלָיו. וּמֻתָּר לִסְמֹךְ לַכִּירָה מִבָּעֶרֶב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה. וְאֵי זוֹ הִיא כִּירָה וְאֵי זוֹ הִיא כֻּפָּח? כִּירָה – מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת; וְכֻפָּח – מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת.
ז. הַכֻּפָּח. שעל גביו יש מקום להנחת קדרה אחת. בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים. שאריות זיתים לאחר עצירת השמן מהם וחתיכות עצים שנוצרים מהם גחלים, וחום בעירתם רב. וּמֻתָּר לִסְמֹךְ לַכִּירָה. להניח תבשיל בצד הכירה, שיתחמם ממנה, שבצד הכירה חם פחות מאשר על גבה. מִבָּעֶרֶב. אך לא בשבת עצמה (לקמן ה"י).
ח. תַּבְשִׁיל חַי שֶׁלֹּא בָּשַׁל כְּלָל, אוֹ שֶׁבָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ – מֻתָּר לְשַׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ, בֵּין בְּכִירָה וְכֻפָּח בֵּין בְּתַנּוּר. וְכֵן תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשַׁל וְלֹא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ שֶׁבָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אִם הִשְׁלִיךְ לְתוֹכוֹ אֵבֶר חַי סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת – נַעֲשָׂה הַכֹּל כְּתַבְשִׁיל חַי וּמֻתָּר לְשַׁהוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּרַף וְלֹא כִּסָּה, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ בָּא לַחְתּוֹת בַּגֶּחָלִים.
ח. תַּבְשִׁיל חַי שֶׁלֹּא בָּשַׁל כְּלָל. ומניחים אותו על האש סמוך לכניסת השבת שיתבשל במהלך השבת. שֶׁבָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. השהייתו הממושכת על מקור החום המצמקת אותו, פוגמת בתבשיל. אֵבֶר חַי. חתיכת בשר שאינה מבושלת כלל. סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. זמן מועט לפני כניסת השבת (ראה לקמן ה,ד). מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ. שאינו מתעסק באותו התבשיל, מכיוון שאינו יכול למהר את בישול הבשר החי על ידי חיתוי בגחלים, אלא צריך להמתין שיתבשל מעצמו. ובתבשיל המצטמק ורע לו לא יחתה משום שמזיק לאותו התבשיל.
ט. כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר לְשַׁהוֹתוֹ, אִם עָבַר וְשִׁהָה אוֹתוֹ – אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם שְׁכָחוֹ: אִם תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא – אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת; וְאִם תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ – מֻתָּר לְאָכְלוֹ בְּשַׁבָּת.
ט. אִם עָבַר וְשִׁהָה. בכוונה. וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. יש להמתין במוצאי שבת פרק זמן הראוי לעשיית המלאכה, שאם לא כן נמצא מרוויח מכך שנעשה דבר האסור בשבת בכוונה תחילה, ועלול לעשות זאת פעמים נוספות (ראה גם לקמן ו,ח). וְאִם שְׁכָחוֹ. שכח בערב שבת את התבשיל על גבי האש, ונמצא שהשהה אותו בדרך אסורה. אִם תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ וכו'. שקנסו חכמים את השוכח בעניין זה, לאסור את התבשיל בשבת כדין המבשל בשבת בשוגג, כדי שיקפידו על תקנת חכמים לגרוף את האש או לכסותה. ואין צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שייעשה (ראה לקמן ו,כג). וְאִם תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא וכו'. שקנסו רק במקום שיש בהשהיה האסורה משום בישול ממש, ובמקרה זה אין כאן גדר בישול, שהרי כבר מערב שבת היה מבושל כל צורכו (ראה לקמן ט,ג).
י. כָּל שֶׁמֻּתָּר לְשַׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ, כְּשֶׁנּוֹטְלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת – אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְאֵין מַחֲזִירִין לְעוֹלָם, אֶלָּא עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה, אוֹ בְּכִירָה וְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָה; וְהוּא שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע. אֲבָל מִשֶּׁהִנִּיחָהּ – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָהּ, וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה. וְאֵין מַחֲזִירִין לַתַּנּוּר וְלֹא לַכֻּפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים, אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה, מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלָן חַם בְּיוֹתֵר. וְכָל שֶׁאֵין מַחֲזִירִין עָלָיו – אֵין סוֹמְכִין לוֹ בְּשַׁבָּת.
י. כָּל שֶׁמֻּתָּר לְשַׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ. על אש גלויה שאינה גרופה וקטומה, כגון המבושל ומצטמק ורע לו (לעיל ה"ח). אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. ואף שהתבשיל כבר התבשל לגמרי. וְהוּא שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע. שאז ניכר שעדיין הוא ממשיך את ההשהיה הראשונה. מִשֶּׁהִנִּיחָהּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָהּ. שהנותן על הכירה נראה כמבשל. מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלָן חַם בְּיוֹתֵר. והרי הוא כמניח על אש גלויה. וְכָל שֶׁאֵין מַחֲזִירִין עָלָיו אֵין סוֹמְכִין לוֹ בְּשַׁבָּת. שאף הסמיכה היא דרך בישול.
יא. אָסוּר לְהַכְנִיס מַגְרֵפָה לַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת וְהִיא עַל הָאֵשׁ, וַאֲפִלּוּ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה דָּבָר בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁמֵּגִיס בָּהּ וְזֶה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הוּא, וְנִמְצָא כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת. וּמֻתָּר לְהַחֲזִיר מִכִּירָה לְכִירָה, אֲפִלּוּ מִכִּירָה שֶׁהֶבְלָהּ מוּעָט לְכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מְרֻבֶּה, אֲבָל לֹא מִכִּירָה לִטְמִינָה וְלֹא מִטְּמִינָה לְכִירָה.
יא. מַגְרֵפָה. מזלג גדול. מִפְּנֵי שֶׁמֵּגִיס בָּהּ וְזֶה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הוּא. שהמגרפה משמשת לערבוב, וערבוב היא פעולה חשובה בתהליך הבישול (ראה לקמן ט,ד; וכן לקמן הי"ז). וְנִמְצָא כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת. ואף אם רק נוטל במזלג מקדרה המונחת על האש ממש ואינו מערבב, נראה כמבשל. לְהַחֲזִיר מִכִּירָה לְכִירָה. להעביר קדרה לכירה אחרת. שֶׁהֶבְלָהּ מוּעָט. החום שלה נמוך יותר. לִטְמִינָה. לכיסוי השומר על החום. שאין מחליפים אלא לשמירה מאותו הסוג, שהיא כהמשכה של הראשונה (ראה עוד לקמן ד,ד).
יב. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְדֵרָה עֲסָסִיּוֹת וְתֻרְמוֹסִין אוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וְיִתֵּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וִישַׁהֶה אוֹתָן. שֶׁאֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ כָּל עִקָּר – כְּתַבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשַׁל כָּל צָרְכּוֹ הֵן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן צְרִיכִין בִּשּׁוּל הַרְבֵּה, וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְאָכְלָן לְאַלְתַּר, וּלְפִיכָךְ אָסוּר לְשַׁהוֹתָן בַּתַּנּוּר. וְאִם עָבַר וְשִׁהָה – אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.
יב. עֲסָסִיּוֹת וְתֻרְמוֹסִין. מיני קטניות. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ כָּל עִקָּר. והיה מקום לדמותם למקרה של קדרה חיה, שמותר לשהותה אף בתנור (לעיל ה"ח). וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְאָכְלָן לְאַלְתַּר. שאינו מסיח דעתו מהם, ועלול לחתות בגחלים. וְאִם עָבַר וְשִׁהָה וכו'. כדלעיל ה"ט.
יג. תַּנּוּר שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ בָּשָׂר מִבְּעוֹד יוֹם וְשִׁהָה אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת: אִם בְּשַׂר גְּדִי הוּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – מֻתָּר, שֶׁאִם יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים יִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא חֲמִימוּת הָאֵשׁ בִּלְבַד; וְאִם בְּשַׂר עֵז אוֹ שׁוֹר הוּא – אָסוּר, שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים לְבַשְּׁלוֹ. וְאִם טָח פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט – מֻתָּר, שֶׁאִם בָּא לִפְתֹּחַ הַתַּנּוּר וְלַחְתּוֹת, תִּכָּנֵס הָרוּחַ וְיִתְקַשֶּׁה הַבָּשָׂר וְיִפָּסֵד, וְיִצְטַנֵּן הַתַּנּוּר.
יג. תַּנּוּר שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ וכו'. הלכה זו עוסקת בהשהיית בשר סמוך לאש כדי לצלותו, ובזה אין חילוק בין בשר חי לשאינו חי (בניגוד לבשר המונח בתוך קדרה כדרך בישול שהתבארו דיניו לעיל הל' ד-ח, ובניגוד לצלי המונח על גבי גחלים ממש שיתבאר דינו לקמן הט"ז). חֲמִימוּת הָאֵשׁ בִּלְבַד. חום נמוך, ולא יבוא לחתות בגחלים. וְאִם בְּשַׂר עֵז אוֹ שׁוֹר. שצריך חום רב יותר כדי לצלותו. טָח פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט. סתם את התנור בטיט קודם השבת, כדי לשמור על חום התנור. מֻתָּר. אפילו בשר עז ושור. תִּכָּנֵס הָרוּחַ. האוויר מבחוץ, ולפיכך אין חשש שיבוא לחתות בגחלים.
יד. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁהָרוּחַ מַפְסֶדֶת אוֹתוֹ – אֵין גּוֹזְרִין עָלָיו שֶׁמָּא יְגַלֵּהוּ וְיֶחְתֶּה. וּמִפְּנֵי זֶה נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, שֶׁאִם יְגַלֵּהוּ – וְיִפָּסֵד.
יד. מַפְסֶדֶת. מקלקלת. אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר. חבילות של חוטים להתלבן בתנור (לעיל ה"ב).
טו. נָתַן גְּדִי שָׁלֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר – הֲרֵי זֶה כִּבְשַׂר הָעֵז אוֹ בְּשַׂר הַשּׁוֹר, וְאָסוּר לְשַׁהוֹתוֹ, שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים, אֶלָּא אִם כֵּן טָח הַתַּנּוּר. וּמֻתָּר לְשַׁלְשֵׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָח, מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן.
טו. נָתַן גְּדִי שָׁלֵם. שאינו חתוך לאברים. הֲרֵי זֶה כִּבְשַׂר הָעֵז וכו'. שאינו ניזוק בחום גבוה. אֶלָּא אִם כֵּן טָח הַתַּנּוּר. כדלעיל הי"ג. כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח. קרבן פסח, שהוא גדי או טלה הנצלה שלם בתוך התנור (ראה הלכות קרבן פסח ח,י). מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן. מדקדקים במצווה, ולא יבואו לחתות בגחלים.
טז. אֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְיִהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחַר כֵּן עַל הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיִּצָּלוּ הַרְבֵּה – מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ; שֶׁאִם יֶחְתֶּה – יַחֲרֹךְ אוֹתָן, שֶׁעַל גּוּף הָאֵשׁ הֵן. וּמִפְּנֵי זֶה מַנִּיחִין הַמֻּגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים עִם חֲשֵׁכָה, שֶׁאִם חָתָה בַּגֶּחָלִים – יִשְׂרֹף הַמֻּגְמָר וִיעַשֵּׁן הַכֵּלִים.
טז. כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְיִהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה. שלא יהיה צורך למהר את בישולם עוד. מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. משום הנזק הנגרם לתבשיל אם יובערו הגחלים. וּמִפְּנֵי זֶה מַנִּיחִין הַמֻּגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים עִם חֲשֵׁכָה. כמבואר לעיל ה"ב. וִיעַשֵּׁן הַכֵּלִים. יסריח בעשן את הבגדים במקום לבשׂם אותם.
יז. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָנוּ אוֹסְרִין בְּעִנְיָן זֶה, אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים. לְפִיכָךְ, אֵין נוֹתְנִין צֶמֶר לַיּוֹרָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עֲקוּרָה מֵעַל הָאֵשׁ, שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בַּגֶּחָלִים, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה פִּיהָ טוּחַ בַּטִּיט, שֶׁמָּא יָגִיס בָּהּ מִשֶּׁחָשֵׁכָה.
יז. אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת. שהרי הפעולה התחילה קודם השבת (לעיל ה"א). צֶמֶר לַיּוֹרָה. לצביעה בסיר גדול. עֲקוּרָה מֵעַל הָאֵשׁ. הוסרה מן האש. פִּיהָ טוּחַ בַּטִּיט שֶׁמָּא יָגִיס. סותם את פתח היורה, כדי שלא יערבב בה בשבת, והערבוב מצורכי הבישול הוא (לעיל הי"א).
יח. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנִים הַמְדֻבָּקִין בַּתַּנּוּר אוֹ בָּאֵשׁ. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחַר כֵּן עַד שֶׁיִּגְמֹר אֲפִיָּתָן – מֻתָּר, שֶׁאִם יֶחְתֶּה, יַפְסִיד אוֹתָן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְחָשֵׁכָה וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ: אִם בְּמֵזִיד – אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ; וְאִם בְּשׁוֹגֵג – מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִמֶּנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת שֶׁל שַׁבָּת. וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה – לֹא יִרְדֶּה בַּמַּרְדֶּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל, אֶלָּא בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהּ.
יח. חֲרָרָה. בצק שטוח, פיתה. שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנִים הַמְדֻבָּקִין בַּתַּנּוּר אוֹ בָּאֵשׁ. שיתקשה הצד שמופנה כלפי החום. שֶׁאִם יֶחְתֶּה יַפְסִיד אוֹתָן. יזיק ללחם שבתנור, ולפיכך לא גזרו שמא יחתה. אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶן וכו'. כדין ההשהיה האסורה (לעיל ה"ט). מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִמֶּנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת שֶׁל שַׁבָּת וכו'. שהרדייה אסורה משום שבות, אך התירו לרדות בשינוי משום סעודות שבת, ובכמות מוגבלת (ראה עוד לקמן כב,א).
יט. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה, בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה, וּמַדְלִיקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ אוֹ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּשַׁבָּת. וְצָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק רֹב הַמְּדוּרָה קֹדֶם שֶׁחָשֵׁכָה עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא הִדְלִיק רֻבָּהּ – אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֶחְתֶּה בָּהּ וְיָנִיד הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת. וְאִם הִדְלִיק עֵץ יְחִידִי – צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֹב עָבְיוֹ וְרֹב הֶקֵּפוֹ מִבְּעוֹד יוֹם.
יט. מְדוּרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה. שניתן להשתמש בכל חומר בערה, להבדיל מהדלקת הנר לשבת שיש בה הגבלות (ראה לקמן ה,ה-יא). וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ וכו'. ואין חשש שמא יתעסק באש להרבות את האור או החום (השווה לקמן ה,ב, ושם הל' יד-טז). שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ. בוערת כלהבה, ולא כגחלת. עֵץ יְחִידִי. בול עץ אחד, שהוא המדורה, ואין עצים אחרים שיבעירוהו. רֹב עָבְיוֹ. שהאש חדרה אל חלקו הפנימי. וְרֹב הֶקֵּפוֹ. שהאש תאחז ברוב החלק החיצוני של העץ.
כ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּגְּבוּלִין. אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ – מַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בָּעֵצִים בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד עִם חֲשֵׁכָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֶחְתֶּה, שֶׁהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן.
כ. בַּגְּבוּלִין. כל מקום מלבד המקדש. בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. מקום לינת זקני הכהנים, ובו היו מסיקים אש לחימום (הלכות בית הבחירה ה,ט-יא, ח,ה). שֶׁהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. מדקדקים במצוות, ואין חשש שיחתו בגחלים.
כא. הָיְתָה מְדוּרָה שֶׁל קָנִים אוֹ שֶׁל גַּרְעִינִין – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק הָרֹב, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהּ הָאֵשׁ קֹדֶם הַשַּׁבָּת – מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ נִתְלֵית בָּהּ בִּמְהֵרָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחְתּוֹת. לְפִיכָךְ, אִם אָגַד הַקָּנִים אוֹ הִנִּיחַ הַגַּרְעִינִין בְּחוֹתָלוֹת – הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים, וְצָרִיךְ שֶׁתַּעֲלֶה בָּהֶן שַׁלְהֶבֶת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת.
כא. מְדוּרָה שֶׁל קָנִים אוֹ שֶׁל גַּרְעִינִין. שהם חומרים הבוערים בקלות. אִם אָגַד הַקָּנִים. קשר אותם לחבילה. בְּחוֹתָלוֹת. סלים קלועים. הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים. שקיבוצם יחד משהה את הבערה.
כב. מְדוּרָה שֶׁל זֶפֶת אוֹ שֶׁל גָּפְרִית אוֹ שֶׁל רְבָב אוֹ שֶׁל קִירָה אוֹ שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל גְּבָבָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֻבָּהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ מַדְלֶקֶת אוֹתָן בִּמְהֵרָה.
כב. רְבָב. שומן. קִירָה. שעווה.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק ג

הכנת האוכל לשבת

באופן עקרוני אין בעיה להתחיל מלאכה בערב שבת כך שתיגמר מעצמה בשבת. אמנם, בהנחת האוכל על גבי האש מערב שבת ישנם מקרים שגזרו חכמים שמא יבוא לחתות בגחלים ולהבעירם כדי למהר את הבישול. לכן, אם התבשיל לא מבושל כל צרכו, או שהוא משביח ככל שנמצא יותר זמן על האש, אסור להניחו על גבי הגחלים אלא אם כן גרף את הגחלים אל מחוץ לכירה, או שכיסה אותם באפר כך שמראה שאינו רוצה לחתות. אם בתבשיל יש בשר חי שבכל מקרה לא יהיה מוכן עד הבוקר – מותר בכל מקרה, כיוון שהחיתוי לא יועיל לו, וכן במקרים דומים בהם החיתוי לא מועיל (או מזיק). בשבת עצמה החמירו יותר, וגזרו שאם הסיר קדירה מעל הכירה והניחה על גבי קרקע, אסור להחזירה אפילו אם הגחלים נגרפו או כוסו באפר.
אסור להכניס בשבת כף לתוך קדירה שעל האש (אפילו מבושלת).

🗯🗯
האחרונים דנו מה דינה של 'פלטה של שבת' לעניין האיסורים הנזכרים בפרקנו. חלק מן האחרונים כתבו שמכיוון שבפלטה אין אפשרות לחיתוי, אין בעיה של השהיה. אחרים הצריכו שיהיה הפסק כלשהו בין הפלטה לקדירה, על מנת שיהיה דומה לכיסוי הגחלים באפר. לגבי החזרה בשבת עצמה כתבו חלק מן האחרונים שאין איסור כיוון שכל החשש הוא שנראה כמבשל, ועל פלטה ידוע שאינו מבשל. אחרים חלקו והצריכו הפסק קדירה בין הקדירה שמניח לבין הפלטה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר להניח בערב שבת על האש חמין עם בשר שאינו מבושל כלל?

2.חימם בטעות שניצלים על אש גלויה-מותר לאוכלם בשבת?

3.מותר לחפור בחמין שעל הפלטה כדי להוציא ממנו את הקישקעס?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן