א. מִי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁחָטָא חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו חַטָּאת קְבוּעָה, וְלֹא הִתְרוּ בּוֹ, אֶלָּא אָמְרוּ: 'אָנוּ רְאִינוּךָ שֶׁעָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת' אוֹ 'שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב', וְהוּא אוֹמֵר: 'אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי דָּבָר זֶה' – אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת; הוֹאִיל וְאִם יֹאמַר: 'מֵזִיד הָיִיתִי' יִפָּטֵר מִן הַקָּרְבָּן, כְּשֶׁאָמַר לָהֶם: 'לֹא אָכַלְתִּי' וְ'לֹא עָשִׂיתִי' – נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: 'לֹא אָכַלְתִּי בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בְּזָדוֹן', שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן, וְלֹא הִכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים.
ב. שָׁתַק וְלֹא הִפְלִיג אֶת הָעֵד, אֲפִלּוּ אָמְרָה לוֹ אִשָּׁה אַחַת: 'אָכַלְתָּ חֵלֶב' אוֹ 'עָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת', וְשָׁתַק – חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת. אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד: 'חֵלֶב הוּא זֶה', וְשָׁתַק, וְחָזַר וַאֲכָלוֹ בִּשְׁגָגָה – מֵבִיא חַטָּאת, וְאִם הִתְרוּ בּוֹ – לוֹקֶה עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָעֵדוּת בְּעֵד אֶחָד.
ג. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁהַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל הַחֵלֶב שֶׁאָכַל, לֹא יְבִיאֶנָּה עַל הַשַּׁבָּת שֶׁחִלֵּל אוֹ עַל הַדָּם שֶׁאָכַל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים וכו' עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" (ויקרא ד,כח) – עַד שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ, לֹא שֶׁיַּקְרִיבֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא. וְאִם הִקְרִיב – פְּסוּלָה.
יָתֵר עַל זֶה אָמְרוּ: הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ – לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם. וְאִם הֵבִיא – כִּפֵּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הִפְרִישָׁהּ אָבִיו וּמֵת, וְהָיָה הַבֵּן מְחֻיָּב בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנָּה הַבֵּן עַל חֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.
ד. הַמֵּבִיא חַטָּאת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים – תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בִּדְמֵי חֶצְיָהּ לְחֵטְא זֶה וּבִדְמֵי חֶצְיָהּ לַחֵטְא הַשֵּׁנִי. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ חַטָּאת אַחַת עַל שְׁנֵי חֶטְאֵיהֶם – תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ.
ה. הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל חֵטְא אֶחָד – יַקְרִיב אֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְהַשְּׁנִיָּה תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה.
ו. הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים – זוֹ תִּשָּׁחֵט לְשֵׁם הַחֵטְא הָאֶחָד, וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַחֵטְא הַשֵּׁנִי.
ז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהַמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ קָרְבָּן כְּלָל, וְהַמְשֻׁמָּד לַעֲבֵרָה מִשְּׁאָר הָעֲבֵרוֹת – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ חַטָּאת עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא.
כֵּיצַד? מְשֻׁמָּד לֶאֱכֹל חֵלֶב, שֶׁאָכַל חֵלֶב בִּשְׁגָגָה וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אֲפִלּוּ הָיָה מְשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלָה לְתֵאָבוֹן, וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשֻׁמָּן וַאֲכָלוֹ, וְהֵבִיא קָרְבָּן – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, שֶׁמִּשֶּׁאָכַל בְּזָדוֹן, בֵּין לְהַכְעִיס בֵּין לְתֵאָבוֹן – הֲרֵי הוּא מְשֻׁמָּד. הָיָה מְשֻׁמָּד לֶאֱכֹל חֵלֶב, וְשָׁגַג וְאָכַל דָּם – מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. מִי שֶׁשָּׁגַג וְהִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּמֵּד וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה, אוֹ נִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְחָה הַקָּרְבָּן בִּנְתַּיִם – הֲרֵי חָזַר וְנִרְאָה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, לְפִיכָךְ יַקְרִיבֶנָּה עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁאִם נוֹלַד בּוֹ מוּם עוֹבֵר וְנִרְפָּא יַחֲזֹר לְכַשְׁרוּתוֹ, כָּךְ אִם נִדְחוּ הַבְּעָלִים וְחָזְרוּ וְנִרְאוּ – יִקְרַב.
ט. חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים – חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל). כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁכָּל חֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא יי, נִתְכַּפֵּר לוֹ.
לְפִיכָךְ, מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה – פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי, שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאֵין מְבִיאִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אָשָׁם תָּלוּי, אֶלָּא אִם כֵּן לֹא כִּפֵּר לוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
י. אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא הַחַטָּאת וְלֹא הָאָשָׁם מְכַפְּרִין, אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים הַמַּאֲמִינִין בְּכַפָּרָתָן. אֲבָל הַמְבַעֵט בָּהֶן – אֵינָן מְכַפְּרִין לוֹ. כֵּיצַד? הָיָה מְבַעֵט, וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ אוֹ אֲשָׁמוֹ, וְהוּא אוֹמֵר אוֹ מְחַשֵּׁב שֶׁאֵין אֵלּוּ מְכַפְּרִין לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבוּ כְּמִצְוָתָן – לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִבְּעִיטָתוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ.
וְכֵן הַמְבַעֵט בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עָלָיו. לְפִיכָךְ אִם נִתְחַיֵּב בְּאָשָׁם תָּלוּי, וְעָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא מְבַעֵט בּוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּב לְהָבִיא כָּל אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהָיָה חַיָּב בּוֹ.
יא. כָּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה, חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר. סְפֵק נָזִיר וּסְפֵק מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּסְפֵק שׂוֹטָה – כֻּלָּן מְבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים.
יב. מִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם, וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא לֵהָרֵג מִבֵּית דִּין: אִם הָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ – מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם, וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג; וְאִם עֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט – אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו.
