פרק ג', הלכות שופר סוכה ולולב, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה תְּקִיעוֹת חַיָּב אָדָם לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה? תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת. לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרָה "תְּרוּעָה" בַּיּוֹבֵל וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וְכָל תְּרוּעָה – פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל תְּרוּעוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי אֶחָד הֵן, בֵּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין בְּכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן: תְּקִיעָה וּתְרוּעָה וּתְקִיעָה, תְּקִיעָה וּתְרוּעָה וּתְקִיעָה, תְּקִיעָה וּתְרוּעָה וּתְקִיעָה.
א. לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרָה תְּרוּעָה וכו'. המילה 'תרועה' נזכרה בתורה שלוש פעמים בהקשר של מצוות התקיעה בראש השנה וביובל (ויקרא כג,כד; כה,ט; במדבר כט,א). וְכָל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. כל קול של תרועה (שהוא רצף של כמה קולות מקוטעים כמבואר בהלכה הבאה), יש לתקוע לפניו ולאחריו קול רציף וחלק. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים. שֶׁכָּל תְּרוּעוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי אֶחָד הֵן. דינן שווה. ולפי שבהקשר הכולל של שניהם נזכרה תרועה שלוש פעמים, יש לתקוע בכל אחד מזמנים אלו שלוש תרועות, כלומר תשע תקיעות.
ב. תְּרוּעָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, נִסְתַּפֵּק לָנוּ בָּהּ סָפֵק לְפִי אֹרֶךְ הַשָּׁנִים וְרֹב הַגָּלֻיּוֹת, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין הֵיאַךְ הִיא: אִם הִיא הַיְלָלָה שֶׁמְּיַלְּלִין הַנָּשִׁים בִּנְהִיָּתָן בְּעֵת שֶׁמְּיַבְּבִין, אוֹ הָאֲנָחָה כְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּאָנַח הָאָדָם פַּעַם אַחַר פַּעַם כְּשֶׁיִּדְאַג לִבּוֹ מִדָּבָר גָּדוֹל, אוֹ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד הָאֲנָחָה וְהַיְלָלָה שֶׁדַּרְכָּהּ לָבֹא אַחֲרֶיהָ, הֵן הַנִּקְרָאִין תְּרוּעָה, שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַדּוֹאֵג מִתְאַנֵּחַ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְיַלֵּל. לְפִיכָךְ אָנוּ עוֹשִׂין הַכֹּל – הָאֲנָחָה וְהַיְלָלָה.

ב. לְפִי אֹרֶךְ הַשָּׁנִים וְרֹב הַגָּלֻיּוֹת. מחמת השנים הרבות שחלפו וטלטולי הגלות. אִם הִיא הַיְלָלָה וכו'. קול היללה שרגילים להשמיע בשעת צער, והוא קול ארוך רועד (סידור רס"ג, וראה מגדל עוז בשם רי"ץ גיאת). אוֹ הָאֲנָחָה וכו'. כעין אנחות האדם שהן רצף של כמה קולות שבורים. אוֹ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד. שתרועה מורכבת משני הקולות: קול אנחה יחד עם קול היללה שבא אחריה. לְפִיכָךְ אָנוּ עוֹשִׂין הַכֹּל הָאֲנָחָה וְהַיְלָלָה. אנחה, יללה, ואנחה ויללה רצופים. ובכל אחת מהדרכים הללו תוקעים שלוש פעמים.

ג. וְהַיְלָלָה, הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין תְּרוּעָה, וְהָאֲנָחָה זוֹ אַחַר זוֹ – הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים. נִמְצָא סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת כָּךְ הוּא:
מְבָרֵךְ, וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה, וְאַחֲרֶיהָ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים, וְאַחֲרֶיהָ תְּרוּעָה, וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה. וְחוֹזֵר כַּסֵּדֶר הַזֶּה שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה, וְאַחֲרֶיהָ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים, וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה. וְחוֹזֵר כַּסֵּדֶר הַזֶּה שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה, וְאַחֲרֶיהָ תְּרוּעָה, וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה. וְחוֹזֵר כַּסֵּדֶר הַזֶּה שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. נִמְצָא מִנְיַן הַתְּקִיעוֹת שְׁלֹשִׁים, כְּדֵי לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק.
ג. וְהַיְלָלָה הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין תְּרוּעָה. אף שאנו מסופקים מהו קול ה'תרועה' הנאמר בתורה (אנחה או יללה), רגילים לכנות את היללה בשם תרועה ואת האנחה בשם שברים. נִמְצָא סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת כָּךְ הוּא וכו'. מעיקר הדין היה צריך לתקוע שלוש פעמים: תקיעה, תרועה, תקיעה. ומפני הספק מהי התרועה, תוקעים: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה (תשר"ת) – שלוש פעמים; תקיעה, שברים, תרועה (תש"ת) – שלוש פעמים; תקיעה, תרועה, תקיעה (תר"ת) – שלוש פעמים.
נִמְצָא מִנְיַן הַתְּקִיעוֹת שְׁלֹשִׁים. שתים עשרה תקיעות בסדרת תשר"ת, תשע בסדרת תש"ת, ותשע בסדרת תר"ת.
ד. שִׁעוּר תְּרוּעָה – כִּשְׁתֵּי תְּקִיעוֹת: שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים – כִּתְרוּעָה. הֲרֵי שֶׁתָּקַע וְהֵרִיעַ, וְתָקַע תְּקִיעָה אֲרֻכָּה וּמָשַׁךְ בָּהּ כִּשְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה – אֵין אוֹמְרִין: תֵּחָשֵׁב בִּשְׁתֵּי תְּקִיעוֹת, וְיָרִיעַ אַחֲרֶיהָ וְיַחֲזֹר וְיִתְקַע, אֶלָּא אֲפִלּוּ מָשַׁךְ בָּהּ כָּל שָׁעָה – אֵינָהּ אֶלָּא תְּקִיעָה אַחַת, וְחוֹזֵר וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
ד. שִׁעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁתֵּי תְּקִיעוֹת וכו'. נראה שלדעת הרמב"ם אין שיעור קצוב לתקיעות, אלא הן נמדדות באופן יחסי אחת אל השנייה. ולפי זה התרועה צריכה להיות באורך של שתי תקיעות לפי מה שתקע האדם, ואילו שיעורם הכולל של שלושת השברים לא יהיה יותר משיעור תרועה כדי שכל שבר לא יהיה באורך של תקיעה (עפ"י יד"פ, וראה במפרשים שפירשו בדרכים שונות). הֲרֵי שֶׁתָּקַע וְהֵרִיעַ וכו'. אם תקע והריע ותקע, ובתקיעה השנייה האריך פי שניים ממשך הזמן של התקיעה הראשונה. אֵין אוֹמְרִין תֵּחָשֵׁב בִּשְׁתֵּי תְּקִיעוֹת וכו'. אין מחשיבים תקיעה ארוכה זו כשתי תקיעות: כתקיעה האחרונה של הסדרה הקודמת, וכתקיעה הראשונה של הסדרה הבאה (ואם כן יוכל מיד אחריה להריע בלא לתקוע), אלא יש להפסיק, ואז לתקוע את התקיעה הראשונה של הסדרה הבאה. כָּל שָׁעָה. בלא גבול.
ה. שָׁמַע תְּקִיעָה אַחַת בְּשָׁעָה זוֹ, וּשְׁנִיָּה בְּשָׁעָה שְׁנִיָּה, אֲפִלּוּ שָׁהָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְהוּא שֶׁיִּשְׁמַע כָּל בָּבָא מֵהֶן עַל סִדְרָהּ, לֹא שֶׁיִּשְׁמַע תְּרוּעָה וְאַחֲרֶיהָ שְׁתֵּי תְּקִיעוֹת, אוֹ שְׁתֵּי תְּקִיעוֹת וְאַחֲרֵיהֶן תְּרוּעָה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. שָׁמַע תְּקִיעָה אַחַת בְּשָׁעָה זוֹ וכו'. שמע את התקיעות באופן לא רציף, אלא בהפרש זמן בין כל אחת ואחת. וְהוּא שֶׁיִּשְׁמַע כָּל בָּבָא מֵהֶן עַל סִדְרָהּ. שיש צורך לשמוע את התקיעות של כל סדרה (תש"ת/תר"ת/תשר"ת) לפי הסדר הנכון: תקיעה, תרועה, תקיעה.
ו. שָׁמַע תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת מִתִּשְׁעָה בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד – לֹא יָצָא אֲפִלּוּ יְדֵי אַחַת. תְּקִיעָה מִזֶּה וּתְרוּעָה מִזֶּה וּתְקִיעָה מִשְּׁלִישִׁי בָּזֶה אַחַר זֶה – יָצָא, וַאֲפִלּוּ בְּסֵרוּגִין, וַאֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַתֵּשַׁע תְּקִיעוֹת, שֶׁכֻּלָּן מִצְוָה אַחַת הֵן, וּלְפִיכָךְ מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
ו. שָׁמַע תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת. תשע התקיעות המחויבות מהתורה (שלוש סדרות של תקיעה, תרועה, תקיעה). כְּאֶחָד. בבת אחת. תְּקִיעָה מִזֶּה וּתְרוּעָה מִזֶּה וּתְקִיעָה מִשְּׁלִישִׁי בָּזֶה אַחַר זֶה. כלומר לפי הסדר הנכון, ולא בבת אחת, אך כל תקיעה מאדם אחר. בְּסֵרוּגִין. בהפסקות. עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַתֵּשַׁע תְּקִיעוֹת. המחויבות מעיקר דין התורה (ובזמננו שלושים תקיעות מחמת הספק, כלעיל ה"ד). שֶׁכֻּלָּן מִצְוָה אַחַת הֵן. חובה אחת שלמה ויחידה.
ז. הַצִּבּוּר חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר 'אֲבוֹת' וּ'גְבוּרוֹת' וּ'קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם' וּ'מַלְכֻיּוֹת', וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ; וְאוֹמֵר 'זִכְרוֹנוֹת', וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ; וְאוֹמֵר 'שׁוֹפָרוֹת', וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ; וְאוֹמֵר 'עֲבוֹדָה' וְ'הוֹדָיָה' וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים.
ז. עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת. של תפילת עמידה של מוסף ראש השנה (ויום כיפור ביובל), שבה תשע ברכות (ראה הלכות תפילה ב,ו, ב,ח; סדר התפילות, ברכות אמצעיות בשבתות ובימים טובים,יד-טז). וּמַלְכֻיּוֹת. היא הברכה הרביעית לאחר שלוש הברכות הקבועות בכל יום, ועניינה מלכות ה' בעולם, ובברכה זו מזכיר גם את קדושת היום. וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ. תרועה (באיזה אופן שהיא), ותקיעה לפניה ולאחריה. זִכְרוֹנוֹת. היא הברכה החמישית, ועניינה – זיכרון ה' את מעשי העולם ואת עקדת יצחק ובריתו עם האבות. שׁוֹפָרוֹת. היא הברכה השישית, ועניינה – המלכת ה' בשופר, והתגלותו בקול זה. עֲבוֹדָה וְהוֹדָיָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. שלוש הברכות האחרונות: 'רצה', 'מודים', ו'שים שלום' שנאמרת אחרי ברכת כהנים (ראה משנה תמיד ה,א ופה"מ שם).
ח. שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל, שֶׁהֵן 'מַלְכֻיּוֹת' וְ'זִכְרוֹנוֹת' וְ'שׁוֹפָרוֹת' – מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל בְּרָכָה מֵהֶן עֲשָׂרָה פְּסוּקִין מֵעֵין הַבְּרָכָה: שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִין מִן הַתּוֹרָה, וּשְׁלֹשָׁה מִסֵּפֶר תִּלִּים, וּשְׁלֹשָׁה מִן הַנְּבִיאִים, וְאֶחָד מִן הַתּוֹרָה מַשְׁלִים בּוֹ. וְאִם הִשְׁלִים בַּנָּבִיא – יָצָא. וְאִם אָמַר פָּסוּק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה וְאֶחָד מִן הַכְּתוּבִים וְאֶחָד מִן הַנְּבִיאִים – יָצָא. אֲפִלּוּ אָמַר: 'וּבְתוֹרָתְךָ יי אֱלֹהֵינוּ כָּתוּב לֵאמֹר' וְאָמַר פָּסוּק שֶׁל תּוֹרָה וְהִפְסִיק – שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם.
ח. מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. שאם לא אמר את כולן לא יצא ידי חובה כלל. מֵעֵין הַבְּרָכָה. מעניין הברכה. תִּלִּים. תהלים. וְאֶחָד מִן הַתּוֹרָה מַשְׁלִים בּוֹ. מסיים בפסוק מן התורה (ומשלים את מניין הפסוקים לעשרה). וְאִם הִשְׁלִים בַּנָּבִיא. אם אמר את הפסוק העשירי מספרי הנביאים. וְאִם אָמַר פָּסוּק וכו'. כלומר אפילו פסוק אחד מכל חלק של התנ"ך – גם יצא בדיעבד. וְאָמַר פָּסוּק שֶׁל תּוֹרָה וְהִפְסִיק. כלומר הזכיר רק פסוק אחד מן התורה, וסיים בזה את ברכתו בלא להזכיר עוד פסוקים. שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. לחזור ולברך שנית, שיצא ידי חובתו.
ט. אֵין מַזְכִּירִין זִכְרוֹנוֹת מַלְכֻיּוֹת וְשׁוֹפָרוֹת שֶׁל פֻּרְעָנוּת. זִכְרוֹנוֹת, כְּגוֹן: "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה" וכו' (תהלים עח,לט); מַלְכֻיּוֹת, כְּגוֹן: "וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (יחזקאל כ,לג). שׁוֹפָרוֹת, כְּגוֹן: "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה חֲצֹצְרָה בָּרָמָה" (הושע ה,ח). וְלֹא זִכְרוֹן יָחִיד, אֲפִלּוּ לְטוֹבָה, כְּגוֹן: "זָכְרֵנִי ייָ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ" (תהלים קו,ד), "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה" (נחמיה ה,יט; יג,לא). וּפִקְדוֹנוֹת אֵינָן כְּזִכְרוֹנוֹת, כְּגוֹן: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם" (שמות ג,טז). וְיֵשׁ לוֹ לְהַזְכִּיר פֻּרְעָנוּת שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּגוֹן: "יי מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים" (תהלים צט,א), "זְכֹר יי לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם" (שם קלז,ז), "וַאדֹנָי אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט,יד).
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (דברים ו,ד), "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" וכו' (שם ד,לה), "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" וכו' (שם ד,לט) – כָּל פָּסוּק מֵאֵלּוּ מַלְכוּת הוּא עִנְיָנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ זֵכֶר מַלְכוּת, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ: "יי יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו,יח), "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" (דברים לג,ה).
ט. שֶׁל פֻּרְעָנוּת. צרות. וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה. ה' זכר כי עם ישראל הם יצורים חומריים שסופם לחלוף. וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. כך מתנבא יחזקאל, שבני ישראל לא רצו לקבל את מלכות ה' עליהם אלא ביקשו להיות כשאר הגויים, אך בעל כרחם ה' ימלוך עליהם ובזעם. תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה חֲצֹצְרָה בָּרָמָה. להזהיר את העם מפני גייסות האויב. וְלֹא זִכְרוֹן יָחִיד. זכרון העוסק באדם פרטי. זָכְרֵנִי יי בִּרְצוֹן עַמֶּךָ. כך מתפלל המשורר, שיזכה שה' יזכור אותו בשעה שהוא מראה את רצונו ואהבתו לעמו. זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה. כך מתפלל נחמיה, שיזכור לו ה' את הטובות שעשה למען עם ישראל. וּפִקְדוֹנוֹת אֵינָן כְּזִכְרוֹנוֹת. השורש פק"ד אינו זהה לזיכרון, ולכן פסוקים שיש בהם שורש זה אינם יכולים להיאמר כפסוקי זכרונות. פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. דברי ה' למשה בעת שנגלה אליו בסנה והודיעו על גאולת ישראל ממצרים. וְיֵשׁ לוֹ. ומותר לו. פֻּרְעָנוּת שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. רעות וצרות הנוגעות לשאר האומות. יי מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים. כאשר ה' יגלה מלכותו – ירגזו (יפחדו) עמים מאימתו. זְכֹר יי לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם. זכור ה' את התנהגות האדומים ביום חורבן ירושלים, ששמחו לאידה ואף רצו שהיא תושמד עד היסוד (ולפיכך אנו מתפללים שיבואו על גמולם). וַאדֹנָי אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן. בעת שה' יגלה שכינתו להילחם עם ישראל כנגד אויביהם הוא יתקע בשופר וילך כמו ברוח סערה דרומית חזקה (סערות תימן) להיפרע מאויבי ישראל.
אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת. עם ישראל ראה ונוכח לדעת במעמד הר סיני: "כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו". כָּל פָּסוּק מֵאֵלּוּ מַלְכוּת הוּא עִנְיָנוֹ. כל אלו הפסוקים עניינם הוא מלכות ה' בעולם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ זֵכֶר מַלְכוּת. למרות שהשורש מל"ך לא מוזכר בו במפורש. וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ וכו'. עניינם והוראתם זהים לפסוקים שבהם מוזכרת מלכותו של ה' במפורש, ולכן אפשר לאמרם בתור פסוקי מלכויות.
י. הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּסֵדֶר תְּקִיעוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּצִּבּוּר כָּךְ הוּא: אַחַר שֶׁקּוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וּמַחֲזִירִין הַסֵּפֶר, יוֹשְׁבִין כָּל הָעָם, וְאֶחָד עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר', וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ', וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן, וְתוֹקֵעַ שְׁלֹשִׁים תְּקִיעוֹת שֶׁאָמַרְנוּ מִפְּנֵי הַסָּפֵק עַל הַסֵּדֶר. וְאוֹמֵר קַדִּישׁ, וְעוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף. וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה רְבִיעִית, שֶׁהִיא מַלְכֻיּוֹת, תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה, שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה פַּעַם אַחַת. וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה חֲמִישִׁית, שֶׁהִיא זִכְרוֹנוֹת, וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרָהּ תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה, שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים, תְּקִיעָה. וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה שִׁשִּׁית, שֶׁהִיא שׁוֹפָרוֹת, וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרָהּ תּוֹקֵעַ תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה פַּעַם אַחַת, וְגוֹמֵר הַתְּפִלָּה.
י. וְתוֹקֵעַ שְׁלֹשִׁים תְּקִיעוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"ג.
יא. זֶה שֶׁתּוֹקֵעַ כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, הוּא שֶׁתּוֹקֵעַ עַל סֵדֶר בְּרָכוֹת כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בֵּין תְּקִיעוֹת שֶׁמִּיּוֹשֵׁב לַתְּקִיעוֹת שֶׁעַל הַסֵּדֶר. וְאִם סָח בֵּינֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר – אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.
יא. זֶה שֶׁתּוֹקֵעַ וכו'. אותו בעל תוקע המברך ותוקע לפני מוסף, הוא שצריך לתקוע גם במהלך תפילת מוסף. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. אסור לתוקע לדבר בין התקיעות הראשונות לתקיעות שעל סדר הברכות. סָח. דיבר.
יב. בַּדִּין הָיָה שֶׁיִּתְקְעוּ עַל כָּל בְּרָכָה כָּל בָּבָא מֵהֶן שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים כְּדֶרֶךְ שֶׁתָּקְעוּ כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ מִידֵי סָפֵק בַּתְּקִיעוֹת שֶׁמִּיּוֹשֵׁב, אֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּבּוּר לַחֲזֹר בָּהֶן כֻּלָּן עַל סֵדֶר בְּרָכוֹת, אֶלָּא דַּי לָהֶן בָּבָא אַחַת עַל כָּל בְּרָכָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ תְּקִיעוֹת עַל סֵדֶר בְּרָכוֹת. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּצִבּוּר, אֲבָל הַיָּחִיד – בֵּין שֶׁשָּׁמַע עַל סֵדֶר בְּרָכוֹת בֵּין שֶׁלֹּא עַל הַסֵּדֶר, בֵּין מֵעוֹמֵד בֵּין מִיּוֹשֵׁב, וְאֵין בָּזֶה מִנְהָג.
יב. בַּדִּין הָיָה וכו'. מעיקר הדין היה צריך שבסוף כל ברכה יתקעו אחת מהבבות שלוש פעמים (בסוף מלכויות תשר"ת, בסוף זכרונות תש"ת ובסוף שופרות תר"ת), כך שבסך הכל יתקעו שלושים קולות כמניין התקיעות שתקעו מיושב (ר"י קאפח וראה לח"מ). אֲבָל הַיָּחִיד וכו'. אין ליחיד צורך להקפיד על הדינים הללו. וְאֵין בָּזֶה מִנְהָג. מקובל ומחייב.
יג. הַתְּקִיעוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת הַבְּרָכוֹת, וְהַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת הַתְּקִיעוֹת. שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, בְּאַחַת יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיְּבָרֵךְ לָהֶן תֵּשַׁע בְּרָכוֹת וְאֵין שָׁם תּוֹקֵעַ, וּבַשְּׁנִיָּה סָפֵק יֵשׁ שָׁם תּוֹקֵעַ סָפֵק אֵין שָׁם – הוֹלֵךְ לַשְּׁנִיָּה, שֶׁהַתְּקִיעוֹת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְהַבְּרָכוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
יג. הַתְּקִיעוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת וכו'. אלו שתי חובות נפרדות, ואם עשה רק אחת מהן יצא ידי חובתו זו, אף שלא עשה את החובה השנייה.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות שופר

התקיעות והברכות

מהתורה חייב לתקוע תשע תקיעות – שלוש תרועות, ותקיעה פשוטה לפני ואחרי כל תרועה.
התרועה – במשך השנים נסתפק לנו האם התרועה היא יללה, או אנחה, או יללה ואנחה. ולפיכך אנו עושים את שלושתם: תשר"ת, תש"ת, תר"ת, ובסה"כ תוקעים 30 תקיעות. וכל התקיעות מעכבות זו את זו.
יש לשמוע התקיעות על סדר הברכות – שלוש למלכויות, שלוש לזכרונות, ושלוש לשופרות.
ברכות מלכויות, זכרונות ושופרות – מעכבות זו את זו. ויש לומר בכל אחת מהן עשרה פסוקים: 3 של תורה, 3 מספר תהילים, 3 מנביאים, ואחרון של תורה.

אין מזכירין מלכויות זכרונות ושופרות של פורענות (של ישראל), ולא זכרונות של יחיד, ולא לשון "פקדונות".
התקיעות אינן מעכבות את הברכות, והברכות אינן מעכבות את התקיעות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מהתורה – גם ביום כיפור צריך לתקוע 9 תקיעות, אבל היום לא עושים זאת?

2.תוקעים 30 תקיעות מכיוון שיש ספק כמה תקיעות חייבים לתקוע?

3.ציבור חייב לשמוע את התקיעות כסדר אבל יחיד יכול לשנות את הסדר?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן