פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מַפְסִידִין אֶת הַשְּׁחִיטָה, וְעִקַּר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה לְהִזָּהֵר מִכָּל אַחַת מֵהֶן. וְאֵלּוּ הֵן: שְׁהִיָּה, חֲלָדָה, דְּרָסָה, הַגְרָמָה, וְעִקּוּר.
א. מַפְסִידִין אֶת הַשְּׁחִיטָה. פוסלים אותה. וְאֵלּוּ הֵן שְׁהִיָּה חֲלָדָה וכו'. המונחים הללו יתבארו במהלך הפרק.
ב. שְׁהִיָּה כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט, וְהִגְבִּיהַּ יָדוֹ קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר הַשְּׁחִיטָה וְשָׁהָה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, וְחָזַר הוּא אוֹ אַחֵר וְגָמַר אֶת הַשְּׁחִיטָה: אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ אֶת הַבְּהֵמָה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחֹט – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה; וְאִם שָׁהָה פָּחוֹת מִכְּדֵי זֶה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
ב. שְׁהִיָּה. המתנה והפסקה באמצע השחיטה. וְהִגְבִּיהַּ יָדוֹ. הרים את ידו האוחזת בסכין. וְשָׁהָה. המתין. כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ אֶת הַבְּהֵמָה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחֹט. שיעור זמן המספיק להגבהת הבהמה מן הארץ, השכבתה מחדש ושחיטתה.
ג. הָיְתָה בְּהֵמָה דַּקָּה – שִׁעוּר שְׁהִיָּתָה כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ בְּהֵמָה דַּקָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחֹט. וְאִם הָיְתָה גַּסָּה – כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחֹט. וּבָעוֹף – כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ בְּהֵמָה דַּקָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחֹט.
ג. הָיְתָה בְּהֵמָה דַּקָּה וכו'. צאן, ושיעור השהייה נמדד בהגבהת והרבצת הצאן. וְאִם הָיְתָה גַּסָּה וכו'. בקר, משערים בהגבהת והרבצת הבקר, שהוא זמן ארוך יותר. וּבָעוֹף כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ בְּהֵמָה דַּקָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחֹט. את רוב שני הסימנים, אף שבעוף אין כלל הגבהה והרבצה, ושחיטתו היא בסימן אחד – משתמשים בשיעור השהייה של הצאן, שהוא הקצר יותר.
ד. שָׁחַט מְעַט וְשָׁהָה מְעַט, וְחָזַר וְשָׁחַט מְעַט וְשָׁהָה מְעַט, עַד שֶׁגָּמַר הַשְּׁחִיטָה וְלֹא שָׁהָה בְּפַעַם אַחַת שִׁעוּר הַשְּׁהִיָּה, אֲבָל כְּשֶׁתַּחֲשֹׁב כָּל זְמַן הַשְּׁהִיּוֹת יִצְטָרֵף מִכֻּלָּן שִׁעוּר שְׁהִיָּה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה. וְכֵן אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וּכְדֵי שֶׁיִּשְׁחֹט כְּמוֹ מִעוּט הַסִּימָנִין בִּלְבַד, לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁחֹט שְׁחִיטָה גְּמוּרָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה.
ד. כְּשֶׁתַּחֲשֹׁב כָּל זְמַן הַשְּׁהִיּוֹת יִצְטָרֵף כו'. אם מחשבים ומחברים את השהיות יחד, מצטרפות לשיעור שהייה. וּכְדֵי שֶׁיִּשְׁחֹט כְּמוֹ מִעוּט הַסִּימָנִין. פחות מרוב הקנה והוושט.
ה. שָׁחַט רֹב אֶחָד בָּעוֹף אוֹ רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה חֲצִי הַיּוֹם וְחָזַר וְגָמַר חֲתִיכַת הַסִּימָנִין – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת; מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁחַט בָּהּ כַּשִּׁעוּר, הֲרֵי זֶה כִּמְחַתֵּךְ בְּשַׂר הַשְּׁחוּטָה.
ה. רֹב אֶחָד בָּעוֹף אוֹ רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. הקנה או הוושט, וזהו שיעור שחיטה שלהם (לעיל א,ט). כִּמְחַתֵּךְ בְּשַׂר הַשְּׁחוּטָה. כאילו חותך בשר בהמה שכבר נשחטה, ואינו נחשב כשהייה בשחיטה עצמה.
ו. שָׁחַט בַּקָּנֶה לְבַדּוֹ חֶצְיוֹ אוֹ מִעוּטוֹ וְשָׁהָה זְמַן מְרֻבֶּה – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְגוֹמֵר הַשְּׁחִיטָה וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל אִם שָׁחַט רֹב הַקָּנֶה, אוֹ שֶׁנָּקַב בַּוֶּשֶׁט כָּל שֶׁהוּא וְשָׁהָה כַּשִּׁעוּר, בֵּין שֶׁחָזַר וְגָמַר הַשְּׁחִיטָה שֶׁהִתְחִיל בֵּין שֶׁשָּׁחַט שְׁחִיטָה גְּמוּרָה בְּמָקוֹם אַחֵר – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹף אוֹ הַבְּהֵמָה שֶׁנִּפְסַק רֹב הַקָּנֶה שֶׁלָּהּ אוֹ שֶׁנִּקַּב הַוֶּשֶׁט בְּמַשֶּׁהוּא נְבֵלָה, וְאֵין הַשְּׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ו. הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְגוֹמֵר הַשְּׁחִיטָה וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אין בעיה בכך, שהרי חתך בקנה שאינו רוב הקנה, אינו משמעותי. שֶׁנִּפְסַק. נחתך שלא על ידי שחיטה כשרה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן הי"ט.
ז. הִנֵּה נִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁאֵין שְׁהִיָּה בַּקָּנֶה בָּעוֹף כְּלָל: שֶׁאִם שָׁחַט רֹב הַקָּנֶה וְשָׁהָה – כְּבָר נִגְמְרָה שְׁחִיטָתוֹ, וּכְשֶׁחָזַר וְגָמַר, מְחַתֵּךְ בָּשָׂר הוּא; וְאִם שָׁחַט בְּמִעוּט הַקָּנֶה וְשָׁהָה – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְשׁוֹחֵט כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת מִשּׁוּם נְבֵלָה עַד שֶׁיִּפָּסֵק רֹב הַקָּנֶה.
ז. כְּבָר נִגְמְרָה שְׁחִיטָתוֹ. כיוון שהכשר העוף הוא בשחיטת סימן אחד.
ח. שָׁחַט הָעוֹף וְשָׁהָה בּוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נִקַּב הַוֶּשֶׁט אוֹ לֹא נִקַּב – חוֹזֵר וְשׁוֹחֵט הַקָּנֶה לְבַדּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמַנִּיחוֹ עַד שֶׁיָּמוּת, וּבוֹדֵק הַוֶּשֶׁט מִבִּפְנִים: אִם לֹא נִמְצֵאת בּוֹ טִפַּת דָּם, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִקַּב, וּכְשֵׁרָה.
ח. שָׁחַט הָעוֹף וְשָׁהָה בּוֹ. ולא סיים לשחוט רוב קנה. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נִקַּב הַוֶּשֶׁט. והעוף נעשה נבלה (לקמן הי"ט). חוֹזֵר וְשׁוֹחֵט הַקָּנֶה לְבַדּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. כדי לוודא שחיטה גמורה, ואחר כך יוכל לבדוק את הוושט. בוֹדֵק הַוֶּשֶׁט מִבִּפְנִים. מכיוון שהעור הפנימי של הוושט הוא לבן ומאפשר את הבדיקה, ואילו העור החיצוני הוא אדום, ראה לקמן הל' כ-כב. בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִקַּב. בשעת השחיטה הראשונה, שכן נקב היה גורם לדימום בתוך הוושט.
ט. חֲלָדָה כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהִכְנִיס הַסַּכִּין בֵּין סִימָן לְסִימָן, בֵּין שֶׁפָּסַק הַסִּימָן הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה, בֵּין שֶׁשָּׁחַט הַתַּחְתּוֹן לְמַטָּה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ שְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.
ט. חֲלָדָה. תחיבת הסכין. שֶׁפָּסַק הַסִּימָן הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה. כלפי מעלה, שלא באופן החיתוך הרגיל.

י. הִכְנִיס אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הָעוֹר וְשָׁחַט שְׁנֵי הַסִּימָנִים כְּדַרְכָּן, אוֹ שֶׁהֶחֱלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת צֶמֶר מְסֻבָּךְ, אוֹ שֶׁפָּרַס מַטְלִית עַל הַסַּכִּין וְעַל הַצַּוָּאר וְשָׁחַט תַּחַת הַמַּטְלִית, הוֹאִיל וְאֵין הַסַּכִּין גְּלוּיָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה. וְכֵן אִם שָׁחַט מִעוּט הַסִּימָנִין בְּהַחְלָדָה, וְגָמַר הַשְּׁחִיטָה שֶׁלֹּא בְּהַחְלָדָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה.

י. שֶׁהֶחֱלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת צֶמֶר מְסֻבָּךְ. שלא פינה את הצמר מן הצוואר, אלא תחב את הסכין תחתיו, עד שהגיע לעור הבהמה. שָׁחַט מִעוּט הַסִּימָנִין בְּהַחְלָדָה וְגָמַר הַשְּׁחִיטָה שֶׁלֹּא בְּהַחְלָדָה. שהתחיל לשחוט בהחלדה את מיעוט הסימנים (פחות מרוב), ואת שאר הסימנים (רוב) שחט בכשרות (כס"מ, וראה לקמן הי"ג).
יא. דְּרָסָה כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהִכָּה בַּסַּכִּין עַל הַצַּוָּאר כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכִּין בְּסַיִף, וְחָתַךְ הַסִּימָנִין בְּבַת אַחַת בְּלֹא הוֹלָכָה ולא הֲבָאָה, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ הַסַּכִּין עַל הַצַּוָּאר וְדָחַק לְמַטָּה כְּחוֹתֵךְ צְנוֹן אוֹ קִשּׁוּת עַד שֶׁחָתַךְ הַסִּימָנִין – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.
יא. דְּרָסָה. פעולה של קיצוץ בכוח. כְּחוֹתֵךְ צְנוֹן אוֹ קִשּׁוּת. ירקות קשים, שחותכים אותם בלחיצת הסכין ולא במשיכתו.
יב. הַגְרָמָה כֵּיצַד? זֶה הַשּׁוֹחֵט בַּקָּנֶה לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁחִיטָה. וּכְמוֹ שְׁנֵי חִטִּין יֵשׁ בְּסוֹף הַקָּנֶה לְמַעְלָה בְּטַבַּעַת גְּדוֹלָה; שָׁחַט בְּתוֹךְ הַחִטִּין: אִם שִׁיֵּר מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא לְמַעְלָה – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי שָׁחַט מִשִּׁפּוּי כּוֹבַע וּלְמַטָּה, וְהוּא מִן הַמָּקוֹם הָרָאוּי לִשְׁחִיטָה; וְאִם לֹא שִׁיֵּר מֵהֶן כְּלוּם, אֶלָּא שָׁחַט לְמַעְלָה מֵהֶן – הֲרֵי זוֹ מֻגְרֶמֶת, וּפְסוּלָה.
יב. הַגְרָמָה. חריגה ממקום השחיטה. בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁחִיטָה. כמפורט לעיל א,ה-ז. שְׁנֵי חִטִּין. בליטות שדומות לגרעיני חיטה. בְּטַבַּעַת גְּדוֹלָה. הקנה עשוי מטבעות סחוס. הטבעת הגדולה היא העליונה מכולן ונמצאת מתחת ל'כובע' (ראה לעיל א,ז) ובתוכה ה'חיטין'. מֻגְרֶמֶת. שנשחטה בפסול של הגרמה.
#איור. Kd51 כותרת: קנה וחלקיו (איור תלת מימד) #
#איור. Kd52 כותרת: קנה וחלקיו (חתך) #
יג. שָׁחַט רֹב הָאֶחָד אוֹ רֹב הַשְּׁנַיִם וְהִשְׁלִים בִּדְרָסָה אוֹ בְּהַגְרָמָה – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי נִשְׁחַט הַשִּׁעוּר כָּרָאוּי. הִגְרִים בַּתְּחִלָּה שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישִׁים – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. שָׁחַט שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ, וְחָזַר וְשָׁחַט שְׁלִישׁ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. הִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁלִישׁ, וְחָזַר וְהִגְרִים שְׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. וְאִם דָּרַס אוֹ הֶחֱלִיד, בֵּין בַּשְּׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן בֵּין בַּשְּׁלִישׁ הָאֶמְצָעִי – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.
יג. הִגְרִים בַּתְּחִלָּה שְׁלִישׁ. לאו דווקא שליש, אלא פחות מחצי סימן. הִגְרִים בַּתְּחִלָּה וכו'. שבכל מצב שבו יש רוב שלא בהגרמה, כשרה. וְאִם דָּרַס… הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. שבניגוד להגרמה, דרסה או חלדה פוסלות גם אם נעשו במיעוט (ראה לעיל ה"י), אך אם היו בשליש האחרון אינן פוסלות שכבר הייתה שחיטה כשרה ברוב סימנים.
יד. עִקּוּר כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנֶּעֶקְרָה הַגַּרְגֶּרֶת, וְהִיא הַקָּנֶה, אוֹ הַוֶּשֶׁט, וְנִשְׁמַט אֶחָד מֵהֶן אוֹ שְׁנֵיהֶן קֹדֶם גְּמַר שְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. אֲבָל אִם שָׁחַט אֶחָד בָּעוֹף אוֹ רֻבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמַט הַסִּימָן הַשֵּׁנִי – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
יד. עִקּוּר. עקירת הסימנים ממקומם. וְנִשְׁמַט אֶחָד מֵהֶן. יצא ממקום חיבורו בלסת. שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. כיוון שבעת העיקור כבר הוכשר העוף בשחיטה.
טו. נִשְׁמַט אֶחָד מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. שָׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצָא הַשֵּׁנִי שָׁמוּט, וְאֵין יָדוּעַ אִם קֹדֶם שְׁחִיטָה נִשְׁמַט אוֹ אַחַר שְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה.
טז. נִמְצָא הַסִּימָן הַשָּׁחוּט שָׁמוּט – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁוַּדַּאי אַחַר שְׁחִיטָה נֶעֱקַר, שֶׁאִלּוּ נֶעֱקַר קֹדֶם שְׁחִיטָה, הָיָה מִדַּלְדֵּל, וְלֹא יִשָּׁחֵט.
טז. הָיָה מִדַּלְדֵּל וְלֹא יִשָּׁחֵט. שסימן רפוי לא היה נשחט.
יז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא תָּפַס הַסִּימָנִין בְּיָדוֹ כְּשֶׁשָּׁחַט. אֲבָל אִם תְּפָסָן וְשָׁחַט – אֶפְשָׁר שֶׁתִּשָּׁחֵט אַחַר הָעִקּוּר. וּלְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת שְׁמוּטָה וּשְׁחוּטָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה.
יח. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בַּשְּׁחִיטָה 'פְּסוּלָה' – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה, וְאִם אָכַל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה, שֶׁאֵין מוֹצִיא מִידֵי נְבֵלָה אֶלָּא שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל סָפֵק בַּשְּׁחִיטָה – הֲרֵי הוּא סְפֵק נְבֵלָה, וְהָאוֹכֵל מִמֶּנָּה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
יח. כַּאֲשֶׁר צִוָּה. כדרך שנצטווה משה בתורה שבעל פה (לעיל א,א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יג, הלכות מאכלות אסורות ד,א. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
יט. בְּהֵמָה שֶׁנִּטַּל יָרֵךְ שֶׁלָּהּ וַחֲלָלָהּ עִמָּהּ עַד שֶׁתֵּרָאֶה חֲסֵרָה כְּשֶׁתִּרְבַּץ – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה, כְּמִי שֶׁנֶּחְתַּךְ חֶצְיָהּ וְנֶחְלְקָה לִשְׁנֵי גּוּפוֹת, וְאֵין הַשְּׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהּ. וְכֵן אִם נִשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ, אוֹ שֶׁנִּקְרְעָה מִגַּבָּהּ כְּדָג, אוֹ שֶׁנִּפְסַק רֹב הַקָּנֶה שֶׁלָּהּ, אוֹ שֶׁנִּקַּב הַוֶּשֶׁט בְּכָל שֶׁהוּא בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִשְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה מֵחַיִּים, וְאֵין הַשְּׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהּ. וְאֶחָד הַבְּהֵמָה וְאֶחָד הָעוֹף בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ.
יט. שֶׁנִּטַּל יָרֵךְ שֶׁלָּהּ וַחֲלָלָהּ עִמָּהּ. שנחסר מן הבהמה. חלל הירך הוא הבשר המכסה את האגן. שֶׁתֵּרָאֶה חֲסֵרָה כְּשֶׁתִּרְבַּץ. כשהיא רובצת על האדמה החיסרון ניכר. אִם נִשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ. נשברו חוליות הצוואר, ונכרת גם הבשר שעליהן. הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה מֵחַיִּים. למרות שהבהמה חיה היא נחשבת לנבלה גמורה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ב,א).
כ. שְׁנֵי עוֹרוֹת יֵשׁ לוֹ לַוֶּשֶׁט, הַחִיצוֹן אָדֹם וְהַפְּנִימִי לָבָן. נִקַּב הָאֶחָד בִּלְבַד – כְּשֵׁרָה. נִקְּבוּ שְׁנֵיהֶן בְּכָל שֶׁהוּא בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִשְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. וּבֵין שֶׁנִּשְׁחֲטָה בִּמְקוֹם הַנֶּקֶב בֵּין שֶׁנִּשְׁחֲטָה בְּמָקוֹם אַחֵר – אֵין הַשְּׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהּ. נִקְּבוּ שְׁנֵיהֶן זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה – נְבֵלָה.
כ. זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה נְבֵלָה. כיוון שהעורות זזים והנקבים עלולים להיות מונחים זה על זה.
כא. נִקַּב הַוֶּשֶׁט וְעָלָה בּוֹ קְרוּם וּסְתָמוֹ – אֵין הַקְּרוּם כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא נָקוּב כְּשֶׁהָיָה.
נִמְצָא קוֹץ עוֹמֵד בַּוֶּשֶׁט – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה, שֶׁמָּא נִקַּב הַוֶּשֶׁט וְעָלָה קְרוּם בִּמְקוֹם הַנֶּקֶב וְאֵינוֹ נִרְאֶה. אֲבָל אִם נִמְצָא הַקּוֹץ לְאָרְכּוֹ בַּוֶּשֶׁט – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, שֶׁרֹב הַבְּהֵמוֹת הַמִּדְבָּרִיּוֹת אוֹכְלוֹת הַקּוֹצִים תָּמִיד.
כא. אֵין הַקְּרוּם כְּלוּם. אין בו תועלת.
נִמְצָא קוֹץ עוֹמֵד בַּוֵּשֶׁט. תחוב בדופן הוושט. נִמְצָא הַקּוֹץ לְאָרְכּוֹ בַּוֶּשֶׁט. שאיננו נעוץ בדופן, אלא מונח בתוכו ולאורך הוושט.
כב. וּוֶשֶׁט – אֵין לוֹ בְּדִיקָה מִבַּחוּץ אֶלָּא מִבִּפְנִים. כֵּיצַד? הוֹפְכוֹ וּבוֹדֵק, אִם נִמְצָא עָלָיו טִפַּת דָּם – בְּיָדוּעַ שֶׁהָיָה נָקוּב.
כב. וּוֶשֶׁט אֵין לוֹ בְּדִיקָה מִבַּחוּץ אֶלָּא מִבִּפְנִים. מכיוון שהעור החיצוני של הוושט אדום ואין הדם ניכר בו, אך העור הפנימי שלו לבן ומאפשר את הבדיקה (לעיל ה"כ).

כג. גַּרְגֶּרֶת שֶׁנִּפְסַק רֹב חֲלָלָהּ בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִשְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה, וְכֵן אִם נִקְּבָה כָּאִסָּר. נִקְּבָה נְקָבִים קְטַנִּים: אִם נְקָבִים שֶׁאֵין בָּהֶן חֶסְרוֹן הֵן – מִצְטָרְפִין לְרֻבָּהּ; וְאִם נְקָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֶסְרוֹן הֵן – מִצְטָרְפִין לְכָאִסָּר. וְכֵן אִם נִטְּלָה מִמֶּנָּה רְצוּעָה – מִצְטָרֶפֶת לְכָאִסָּר. וּבָעוֹף, כָּל שֶׁאִלּוּ מְקַפֵּל הָרְצוּעָה אוֹ הַנְּקָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֶסְרוֹן וּמַנִּיחָן עַל פִּי הַקָּנֶה: אִם חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ – נְבֵלָה; וְאִם לָאו – כְּשֵׁרָה.

כג. שֶׁנִּפְסַק רֹב חֲלָלָהּ. שנחתכה ברוב היקף חללה הפנימי. ומודדים ברוב היקף החלל ולא ברוב הדפנות, מכיוון שעובי דפנות הקנה אינו אחיד. אִם נִקְּבָה כָּאִסָּר. אם נחסר מן הדופן בשטח של מטבע הקרוי איסר. נְקָבִים שֶׁאֵין בָּהֶן חֶסְרוֹן. שיש חורים רבים, אך לא נחסר מגוף הקנה עצמו. נִטְּלָה מִמֶּנָּה רְצוּעָה. נחסרה פיסה ארוכה וצרה. כָּל שֶׁאִלּוּ מְקַפֵּל הָרְצוּעָה… וּמַנִּיחָן עַל פִּי הַקָּנֶה. מדמה שלוקח את הרצועה שניטלה או שמצרף את המקומות שיש בהם נקבים לחתיכה אחת ומניחם על היקפו של פי הקנה, ורואה אם החלקים שנחסרו מהווים חיפוי את רוב ההיקף.
כד. נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת נֶקֶב מְפֻלָּשׁ מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אִסָּר לְרָחְבּוֹ – נְבֵלָה. נִסְדְּקָה לְאָרְכָּהּ, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִן הַמָּקוֹם הָרָאוּי בָּהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא מַשֶּׁהוּא לְמַעְלָה וּמַשֶּׁהוּא לְמַטָּה – כְּשֵׁרָה.
כד. נֶקֶב מְפֻלָּשׁ מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אִסָּר לְרָחְבּוֹ. חור בשתי דפנות הקנה זו כנגד זו, ובמצב זה אין מחשבים את מלא שטח האיסר, אלא כדי שיכנס רוחבו בכל אחד. נִסְדְּקָה לְאָרְכָּהּ… כְּשֵׁרָה. משום שסדק לאורך הקנה נשאר סגור וצמוד ועשוי להחלים בזכות מתיחות הצוואר.
כה. גַּרְגֶּרֶת שֶׁנִּקְּבָה וְאֵין יָדוּעַ אִם קֹדֶם שְׁחִיטָה נִקְּבָה אוֹ אַחַר שְׁחִיטָה – נוֹקְבִין אוֹתָהּ עַתָּה בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְדַמִּין הַנֶּקֶב לַנֶּקֶב, אִם נִדְמָה לוֹ – מֻתֶּרֶת. וְאֵין מְדַמִּין אֶלָּא מֵחֻלְיָה גְּדוֹלָה לְחֻלְיָה גְּדוֹלָה אוֹ מִקְּטַנָּה לִקְטַנָּה, אֲבָל לֹא מִקְּטַנָּה לִגְדוֹלָה וְלֹא מִגְּדוֹלָה לִקְטַנָּה; שֶׁכָּל הַקָּנֶה חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת הוּא, וּבֵין כָּל חֻלְיָה וְחֻלְיָה – חֻלְיָה אַחַת קְטַנָּה מִשְּׁתֵּיהֶן וְרַכָּה.
כה. מְדַמִּין. משווים. מֵחֻלְיָה גְּדוֹלָה… מִקְּטַנָּה. הקנה עשוי מטבעות סחוס ('חוליה גדולה') ובין כל אחת ואחת מחברת רקמה רכה ('חוליה קטנה').

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות שחיטה 🔪

דברים הפוסלים בשחיטה

5⃣ הלכות מעכבות (פוסלת) את השחיטה:

1⃣ שהייה: הפסקת השחיטה לפרק זמן מסוים, והמשכתה לאחר מכן.(כמפורט בפרק)
2⃣חלדה: שחיטה כאשר הסכין מכוסה, בין בדבר שהוא חלק מן הצוואר כגון: הקנה או הוושט, ובין בדבר שאינו חלק מן הצוואר, כגון: מטלית שהייתה מונחת או קשורה, על הצוואר.
3⃣דרסה – שחיטת הצוואר באמצעות דחיסת הסכין, והפעלת כוח, ולא בהולכתו והבאתו הנה והנה.
4⃣גרמה :השוחט בקנה למעלה, במקום שאינו ראוי לשחיטה (בצוואר)
5⃣עיקור: קריעת הוושט או הקנה, ולא חיתוכם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שחיטה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בהמה שניקב ושטה במקום שחיטה ולא מתה – נידונה כנבלה?

2.פסול חלדה קיים בכל מקרה שהסכין נסתרת?

3.שחט בלי שהביא את הסכין – האם כשר?

תשובות
1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן