פרק ג', הלכות שכירות, ספר משפטים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שׁוֹמֵר שֶׁטָּעַן שֶׁנֶּאֱנַס אֹנֶס גָּדוֹל, כְּגוֹן שְׁבוּרָה וּמֵתָה: אִם נֶאֱנַס בְּמָקוֹם שֶׁהָעֵדִים מְצוּיִין שָׁם – מַצְרִיכִין אוֹתוֹ לְהָבִיא רְאָיָה עַל טַעֲנָתוֹ שֶׁנֶּאֱנַס, וְיִפָּטֵר אַף מִשְּׁבוּעָה, וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה, יְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵין רֹאֶה, שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה" (שמות כב,ט-י) – הָא בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִיא רְאָיָה, אֵין שָׁם שְׁבוּעָה, אֶלָּא אוֹ יָבִיא רוֹאֶה אוֹ יְשַׁלֵּם.
אֲבָל אִם טָעַן שֶׁנֶּאֱנַס בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָעֵדִים מְצוּיִין שָׁם – אֵין מַצְרִיכִין אוֹתוֹ רְאָיָה, אֶלָּא יִשָּׁבַע שֶׁנֶּאֱנַס, וְיִפָּטֵר. וְאִם הֵבִיא עֵדִים שֶׁלֹּא פָּשַׁע – נִפְטָר אַף מִן הַשְּׁבוּעָה.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֶעֱבִיר חָבִית שֶׁל יַיִן בְּשָׂכָר וּשְׁבָרָהּ בַּשּׁוּק שֶׁל מָחוֹזָא, וּבָאוּ לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ: 'שׁוּק זֶה שֶׁטָּעַנְתָּ שֶׁנִּשְׁבְּרָה בּוֹ הֶחָבִית, בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין שָׁם – אוֹ תָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּשַׁעְתָּ אֶלָּא נִתְקַלְתָּ וְנָפַלְתָּ, אוֹ תְּשַׁלֵּם דָּמֶיהָ'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

א. שׁוֹמֵר שֶׁטָּעַן שֶׁנֶּאֱנַס אֹנֶס גָּדוֹל כְּגוֹן שְׁבוּרָה וּמֵתָה. והן שומר חינם והן שומר שכר פטורים באונס זה על ידי שבועה. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה יְשַׁלֵּם. ואינו נפטר על ידי שבועה.

שֶׁהֶעֱבִיר חָבִית שֶׁל יַיִן בְּשָׂכָר. ודינו כשומר שכר. מָחוֹזָא. עיר בבבל. אֶלָּא נִתְקַלְתָּ וְנָפַלְתָּ. ותיקנו חכמים שהנתקל נחשב אנוס ואף אם הוא שומר שכר פטור מלשלם (כדלקמן ה"ב).

ב. הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּשָׂכָר, וְנִשְׁבְּרָה – דִּין תּוֹרָה הוּא שֶׁיְּשַׁלֵּם, שֶׁאֵין זֶה אֹנֶס גָּדוֹל, וַהֲרֵי הַשְּׁבִירָה כִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶן. אֲבָל תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע בָּהּ, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר יְשַׁלֵּם – אֵין לְךָ אָדָם שֶׁיַּעֲבִיר חָבִית לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ עָשׂוּ שְׁבִירַת הֶחָבִית כְּמִיתַת הַבְּהֵמָה וּשְׁבִירָתָהּ.
וְעוֹד תִּקְּנוּ בְּדָבָר זֶה, שֶׁאִם נָשְׂאוּ אוֹתָהּ שְׁנַיִם בְּמוֹט וְנִשְׁבְּרָה – מְשַׁלְּמִין חֲצִי דָּמֶיהָ; הוֹאִיל וּמַשּׂוֹי זֶה גָּדוֹל לְגַבֵּי אֶחָד וְקַל לְגַבֵּי שְׁנַיִם – הֲרֵי הוּא כְּאֹנֶס וְאֵינוֹ אֹנֶס, וּמְשַׁלְּמִין מֶחֱצָה אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁלֹּא פָּשְׁעוּ בָּהּ.
נִשְׁבְּרָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָעֵדִים מְצוּיִין – נִשְׁבָּעִין שֶׁלֹּא שְׁבָרוּהָ בִּפְשִׁיעָה, וּמְשַׁלְּמִין חֲצִי דָּמֶיהָ, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה לְכָל אֶחָד לְהַעֲבִיר אֶלָּא מַשּׂוֹי שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲבִירוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָאֶחָד שֶׁהֶעֱבִיר חָבִית גְּדוֹלָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כָּל הַסַּבָּלִים לְהַעֲבִירָהּ, שֶׁהוּא פּוֹשֵׁעַ, וְאִם נִשְׁבְּרָה מִיָּדוֹ – מְשַׁלֵּם הַכֹּל.
ב. שֶׁאֵין זֶה אֹנֶס גָּדוֹל וַהֲרֵי הַשְּׁבִירָה כִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶן. כאשר נתקל והחבית נשברה, אין זה נחשב לאונס גדול, שהרי היה עליו ללכת יותר בזהירות, אלא דינו כגנבה ואבדה שמן התורה שומר שכר צריך לשלם עליהן. אֲבָל תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע בָּהּ. כדינו של שומר שכר באונס גדול.
הֲרֵי הוּא כְּאֹנֶס וְאֵינוֹ אֹנֶס. שמצד אחד אין משא זה כבד לשני אנשים ונמצא שלא העמיסו על עצמם יתר על המידה, אך מצד שני ייתכן שדווקא משום שהם שניים כל אחד סמך על חברו והניח את אחיזתו כדי להקל משאו, ומראש היה להם לחלק את המשא וכל אחד יעביר חציו לבדו (ראה בפסקה הסמוכה). וּמְשַׁלְּמִין מֶחֱצָה אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁלֹּא פָּשְׁעוּ בָּהּ. שהרי במקום שהעדים מצויים אינם יכולים להישבע.
נִשְׁבָּעִין שֶׁלֹּא שְׁבָרוּהָ בִּפְשִׁיעָה. ובכך נפטרים מהחצי שנידון כאונס.
ג. הַסַּבָּל שֶׁשָּׁבַר חָבִית שֶׁל יַיִן לַחֶנְוָנִי וְנִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם, וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה בְּיוֹם הַשּׁוּק אַרְבָּעָה וּבִשְׁאָר הַיָּמִים שְׁלֹשָׁה: אִם הֶחֱזִירוֹ בְּיוֹם הַשּׁוּק – חַיָּבִין לְהַחֲזִיר חָבִית שֶׁל יַיִן אוֹ יְשַׁלְּמוּ לוֹ אַרְבָּעָה, וְהוּא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ יַיִן לִמְכֹּר בְּיוֹם הַשּׁוּק. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ יַיִן – מַחֲזִירִין לוֹ שְׁלֹשָׁה.
הֶחֱזִירוֹ לוֹ בִּשְׁאָר הַיָּמִים – מַחֲזִירִין לוֹ שְׁלֹשָׁה. וּמְנַכִּין לוֹ בְּכָל זְמַן טֹרַח שֶׁהָיָה טוֹרֵחַ בִּמְכִירָתָהּ וּפְגַם הַנֶּקֶב שֶׁהָיָה נוֹקֵב הֶחָבִית. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. אִם הֶחֱזִירוֹ בְּיוֹם הַשּׁוּק וכו'. שאומדים את ערך התשלום לפי שווי חבית יין ביום התשלום. וְהוּא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ יַיִן לִמְכֹּר בְּיוֹם הַשּׁוּק. שאם הייתה החבית קיימת, היה מוכר אותה כעת, ונמצא שהפסידו ארבעה. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ יַיִן מַחֲזִירִין לוֹ שְׁלֹשָׁה. משום שיכול למכור חביות אחרות המצויות אצלו, לא הפסידו אלא שלושה.
מַחֲזִירִין לוֹ שְׁלֹשָׁה. כשווי החבית ביום רגיל שאינו יום השוק. וּמְנַכִּין לוֹ בְּכָל זְמַן וכו'. בין ביום השוק ובין שלא ביום השוק, מפחיתים מהתשלום את הטרחה שבמכירת היין שבחבית אם הייתה קיימת, ואת הנקב שהיה נוקב בה על מנת להוציא מיינה לקונים ומוריד מערכה של החבית (סמ"ע שד ס"ק יא).
ד. רוֹעֶה שֶׁבָּאוּ זְאֵבִים וְטָרְפוּ מִמֶּנּוּ: אִם הָיָה זְאֵב אֶחָד – אֵין זֶה אֹנֶס, אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים; וְאִם הָיוּ שְׁנֵי זְאֵבִים – הֲרֵי זֶה אֹנֶס. שְׁנֵי כְּלָבִים – אֵינָן אֹנֶס, אֲפִלּוּ בָּאוּ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת; הָיוּ יָתֵר עַל שְׁנַיִם – הֲרֵי זֶה אֹנֶס. לִסְטֵיס מְזֻיָּן – הֲרֵי הוּא אֹנֶס; וַאֲפִלּוּ הָיָה הָרוֹעֶה מְזֻיָּן וּבָא לוֹ לִסְטֵיס אֶחָד מְזֻיָּן – הֲרֵי זֶה אֹנֶס, שֶׁאֵין הָרוֹעֶה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ כַּלִּסְטֵיס.
הָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבֻּרְדְּלֵס וְהַנָּחָשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ אֳנָסִין. אֵימָָתַי? בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֵלֵיהֶן. אֲבָל אִם הוֹלִיכָהּ לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיּוֹת וְלִסְטִים – אֵין אֵלּוּ אֳנָסִין, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם.
ד. אִם הָיָה זְאֵב אֶחָד אֵין זֶה אֹנֶס. משום שיכול הרועה לגרשו, אין זה נחשב כאונס גדול ששומר שכר פטור ממנו, וחייב לשלם. אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים. כשהזאבים יוצאים ממחבואיהם להתנכל לעוברי אורח בכל מקום. וְאִם הָיוּ שְׁנֵי זְאֵבִים הֲרֵי זֶה אֹנֶס. שאין בכוחו לגרשם ומוגדר כאונס שבו גם שומר שכר פטור. לִסְטֵיס מְזֻיָּן. שודד חמוש.
וְהַבֻּרְדְּלֵס. נראה שהכוונה כאן לצבוע (ראה פה"מ בבא קמא א,ד, ערוך השלם ערך 'ברדלס' ו'אפא'). הֲרֵי אֵלּוּ אֳנָסִין. ואף שומר שכר פטור מלשלם. בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֵלֵיהֶן. שבאו חיות רעות או שודדים למקום המרעה הרגיל של הבהמות. [הערה: הרמב”ם בפה”מ מנקד את המילה אימתי: אַמָּתַי.] לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיּוֹת וְלִסְטִים. מקום שבו הם מתגודדים ומתאספים. אֵין אֵלּוּ אֳנָסִין וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. שמעשיו הם שגרמו ונחשב פושע.
ה. רוֹעֶה שֶׁמָּצָא גַּנָּב, וְהִתְחִיל לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וּלְהַרְאוֹתוֹ שֶׁאֵין חוֹשֵׁשׁ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ: 'הֲרֵי אָנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְכָךְ וְכָךְ רוֹעִים אֲנַחְנוּ, וְכָךְ וְכָךְ כְּלֵי מִלְחָמָה יֵשׁ לָנוּ', וּבָא אוֹתוֹ הַלִּסְטֵיס וְנִצְּחָן וְלָקַח מֵהֶן – הֲרֵי הָרוֹעֶה חַיָּב, שֶׁאֶחָד הַמּוֹלִיךְ אֶת הַבְּהֵמָה לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים אוֹ הַמֵּבִיא אֶת הַלִּסְטִין בְּהִתְגָּרוּתוֹ לִמְקוֹם הַבְּהֵמָה.
ו. רוֹעֶה שֶׁהָיָה לוֹ לְהַצִּיל הַטְּרֵפָה אוֹ הַשְּׁבוּיָה בְּרוֹעִים אֲחֵרִים וּבְמַקְלוֹת, וְלֹא קָרָא רוֹעִים אֲחֵרִים וְלֹא הֵבִיא מַקְלוֹת לְהַצִּיל – הֲרֵי זֶה חַיָּב. אֶחָד שׁוֹמֵר שָׂכָר וְאֶחָד שׁוֹמֵר חִנָּם, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹמֵר חִנָּם קוֹרֵא רוֹעִים וּמֵבִיא מַקְלוֹת בְּחִנָּם, וְאִם לֹא מָצָא – פָּטוּר.
אֲבָל שׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּב לִשְׂכֹּר הָרוֹעִים וְהַמַּקְלוֹת עַד כְּדֵי דְּמֵי הַבְּהֵמָה כְּדֵי לְהַצִּיל, וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ שְׂכָרָן מִבַּעַל הַבַּיִת. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, וְהָיָה לוֹ לִשְׂכֹּר וְלֹא שָׂכַר – הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ, וְחַיָּב.
ו. לְהַצִּיל הַטְּרֵפָה אוֹ הַשְּׁבוּיָה בְּרוֹעִים אֲחֵרִים וּבְמַקְלוֹת. להציל בהמה מטרף או משביה באמצעות קריאת רועים אחרים לסייעו או באמצעות הבאת כלי זיין. אֶחָד שׁוֹמֵר שָׂכָר וְאֶחָד שׁוֹמֵר חִנָּם. שניהם מחויבים לקרוא לרועים ולהביא מקלות. קוֹרֵא רוֹעִים וּמֵבִיא מַקְלוֹת בְּחִנָּם. מחויב להביא סיוע של רועים אחרים או כלי זיין בחינם.
עַד כְּדֵי דְּמֵי הַבְּהֵמָה כְּדֵי לְהַצִּיל. ואף אם הגיעו דמי ההצלה לשווי הבהמה, עדיף לבעל הבית לחסוך מעצמו את הטרחה שבקניית בהמות חדשות, או את הטרחה באילוף הבהמות החדשות שיקנה (בבלי בבא מציעא צג,ב).
ז. רוֹעֶה שֶׁטּוֹעֵן שֶׁ'הִצַּלְתִּי עַל יְדֵי רוֹעִים בְּשָׂכָר' – נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל מַה שֶּׁטָּעַן, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן אֶלָּא עַד כְּדֵי דְּמֵיהֶן, וְיָכֹל הָיָה לוֹמַר: 'נִטְרְפָה'. וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כְּדִין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין.
ז. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן אֶלָּא עַד כְּדֵי דְּמֵיהֶן וְיָכֹל הָיָה לוֹמַר נִטְרְפָה. שהסכום המירבי שהוא יכול לטעון שהוציא על ההצלה הוא כדי שווייה של הבהמה, ונאמן להוציא סכום זה מהבעלים שהרי היה יכול לטעון שנטרפה וליטלה לעצמו. כְּדִין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. ראה הלכות טוען ונטען א,ב.
ח. רוֹעֶה שֶׁהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר, בֵּין בְּעֵת שֶׁדֶּרֶךְ הָרוֹעִים לְהִכָּנֵס בֵּין בְּעֵת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָרוֹעִים לְהִכָּנֵס, וּבָאוּ זְאֵבִים וְטָרְפוּ, אֲרִי וְדָרַס – אֵין אוֹמְרִין: אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מַצִּיל, אֶלָּא אוֹמְדִין אוֹתוֹ: אִם יָכוֹל לְהַצִּיל, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי רוֹעִים וּמַקְלוֹת – חַיָּב; וְאִם לָאו – פָּטוּר; וְאִם אֵין הַדָּבָר יָדוּעַ – חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ח. בֵּין בְּעֵת שֶׁדֶּרֶךְ הָרוֹעִים לְהִכָּנֵס. שכאשר הבהמות רועות במקום שקט ובטוח, נכנסים הרועים לענייניהם לעיר. בֵּין בְּעֵת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָרוֹעִים לְהִכָּנֵס וכו'. ואף שכניסתו לעיר היא פשיעה, ותחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (כדלעיל א,ד), מכיוון שהאונס אינו תוצאה ישירה של הפשיעה, שהרי אף אם היה שם לא היה יכול להציל, פטור (ראה גם לקמן ה"י). אֵין אוֹמְרִין אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מַצִּיל. ומכיוון שלא היה, יהיה עליו לשלם.
ט. מֵתָה הַבְּהֵמָה כְּדַרְכָּהּ – הֲרֵי זֶה אֹנֶס, וְהָרוֹעֶה פָּטוּר. סִגְּפָהּ וָמֵתָה – אֵינוֹ אֹנֶס. תְּקָפַתּוּ וְעָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וּתְקָפַתּוּ וְנָפְלָה – הֲרֵי זֶה אֹנֶס.
הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין אוֹ שֶׁעָלְתָה מֵאֵלֶיהָ וְהָיָה יָכוֹל לְמָנְעָהּ וְלֹא מְנָעָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁתְּקָפַתּוּ וְנָפְלָה וָמֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה – חַיָּב, שֶׁכָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס – חַיָּב.
וְכֵן רוֹעֶה שֶׁהֶעֱבִיר הַבְּהֵמוֹת עַל הַגֶּשֶׁר, וְדָחֲפָה אַחַת מֵהֶן לַחֲבֶרְתָּהּ וְנָפְלָה לְשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הָיָה לוֹ לְהַעֲבִירָן אַחַת אַחַת, שֶׁאֵין הַשּׁוֹמֵר נוֹטֵל שָׂכָר אֶלָּא לִשְׁמֹר שְׁמִירָה מְעֻלָּה, וְהוֹאִיל וּפָשַׁע בַּתְּחִלָּה וְהֶעֱבִירָן כְּאַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱנַס בַּסּוֹף בְּעֵת הַנְּפִילָה – הֲרֵי הוּא חַיָּב.
ט. סִגְּפָהּ וָמֵתָה. עינה את הבהמה ברעב או במלאכה וחוסר טיפול הולם וכדומה, ומתה כתוצאה מכך. אֵינוֹ אֹנֶס. ואף מוגדר הדבר כפשיעה, ובין שומר שכר בין שומר חינם חייבים על כך (מ"מ). תְּקָפַתּוּ וְעָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וּתְקָפַתּוּ וְנָפְלָה. אף על פי שהחזיק בבהמה, התגברה עליו ועלתה לראשי הצוקים, ואף שניסה לשמור אותה מנפילה, התגברה עליו ונפלה.
אַף עַל פִּי שֶׁתְּקָפַתּוּ וְנָפְלָה וָמֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה. אף שניסה לשמור אותה מנפילה.
לְשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר. שטף הנהר שבו הזרם חזק. הֲרֵי זֶה חַיָּב… שֶׁאֵין הַשּׁוֹמֵר נוֹטֵל שָׂכָר אֶלָּא לִשְׁמֹר שְׁמִירָה מְעֻלָּה. אבל שומר חינם פטור במקרה זה.
י. פָּשַׁע בָּהּ, וְיָצָאת לָאֲגַם וּמֵתָה שָׁם כְּדַרְכָּהּ – פָּטוּר, שֶׁאֵין יְצִיאָתָהּ גָּרְמָה לָהּ שֶׁתָּבֹא לִידֵי אֹנֶס זֶה; הוֹאִיל וּכְדַרְכָּהּ מֵתָה, מַה לִּי בְּבֵית הַשּׁוֹמֵר מַה לִּי בָּאֲגַם. אֲבָל אִם גְּנָבָהּ גַּנָּב מֵהָאֲגַם וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בְּבֵית הַגַּנָּב – הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא מֵתָה – הֲרֵי הִיא אֲבוּדָה בְּיַד הַגַּנָּב, וִיצִיאָתָהּ גָּרְמָה לָהּ לְהִגָּנֵב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. פָּשַׁע בָּהּ. לא שמר כראוי. שֶׁאֵין יְצִיאָתָהּ גָּרְמָה לָהּ שֶׁתָּבֹא לִידֵי אֹנֶס זֶה. ואין השומר חייב כשתחילתו בפשיעה וסופו באונס אלא אם כן ישנו קשר בין הפשיעה לאונס. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר חִנָּם. שהרי שומר חינם חייב בפשיעה. שֶׁאֲפִלּוּ לֹא מֵתָה הֲרֵי הִיא אֲבוּדָה בְּיַד הַגַּנָּב וִיצִיאָתָהּ גָּרְמָה לָהּ לְהִגָּנֵב. שבשעה שנגנבה הבהמה כבר התחייב מחמת שפשע, ואין מיתתה כדרכה לאחר מכן פוטרת אותו.

תקציר הפרק 

🤔 מה עשו חכמים כדי להגדיל את מספר הסבלים בשוק?
הזמנתם סבלים להעביר לכם את המקרר החדש הביתה והם הפילו אותו… האם עליהם לשלם לכם את תיקון המקרר? – לפי דין התורה היה עליהם לשלם, שכן דין שבירה כדין גנבה ואבדה ששומר שכר אחראי להן (והסבל הוא שומר שכר שכן משלמים לו בעבור ההעברה), אלא שחכמים תיקנו שהסבל ששבר יישבע שלא פשע (כדינו של שומר שכר באונס גדול) וייפטר מתשלום, וזאת מפני שאם היינו מחייבים את הסבלים בתשלום – "אין לך אדם שיעביר חבית לחברו" (הלכה ב) 🧰

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טען השומר שחייזרים נחתו בעיר וחטפו את הפרה – יכול להיפטר בשבועה?

2.סבל שנשא על גבו מקרר, תנור דו תאי ועז ונפלו ונשברו – משלם הכל?

3.האם שומר חמוש שברח מפחד שודד מזויין נחשב אנוס?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן