פרק ג', הלכות שכנים, ספר קניין
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֹּתֶל חָצֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁנָּפַל – יֵשׁ לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ זֶה אֶת זֶה. אֲבָל יָתֵר עַל אַרְבַּע – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.
רָצָה הָאֶחָד וְהִגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל יָתֵר עַל אַרְבַּע, אִם בָּא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כֹּתֶל אַחֵר גָּבֹהַּ כְּנֶגֶד הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן – מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בַּגֹּבַהּ שֶׁכְּנֶגֶד כָּתְלוֹ.
כֵּיצַד? בָּנָה הָאֶחָד כֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן וְהִגְבִּיהוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כֹּתֶל אַחֵר כְּנֶגְדּוֹ אוֹ בְּצִדּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּיִת, וְהִגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל הָאַחֵר שֵׁשׁ אַמּוֹת – מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בִּשְׁתֵּי הָאַמּוֹת שֶׁהוֹסִיף עַל הָאַרְבַּע, שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה מִמַּעֲשָׂיו שֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהֶן.
וְכֵן אִם חָקַק בְּרֹאשׁ הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן מָקוֹם לְהַנִּיחַ בּוֹ הַקּוֹרוֹת, אוֹ שֶׁבָּנָה עָלָיו קוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁהַקּוֹרוֹת נִשְׁעָנִין עָלֶיהָ – מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בְּשֵׁשׁ הָאַמּוֹת כֻּלָּן שֶׁהוֹסִיף חֲבֵרוֹ עַל הָאַרְבַּע, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּנָה כְּנֶגֶד כָּל הַכֹּתֶל, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּכָל הַגֹּבַהּ הַזֶּה.
א. עַד גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. שבכך מסלקים היזק ראייה (לעיל ב,טז). יָתֵר עַל אַרְבַּע אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. אף אם היה גבוה יותר לפני שנפל.
מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בַּגֹּבַהּ שֶׁכְּנֶגֶד כָּתְלוֹ. שבבניית כותל גבוה מארבע אמות מול הכותל המשותף, הרי הוא מגלה דעתו שרצונו להשתמש בהגבהה של הכותל המשותף.
לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּיִת. שבכוונתו להניח תקרה על שני הכתלים.
ב. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּנָה הַכֹּתֶל הַמַּבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, וְתָבַע חֲבֵרוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בַּהוֹצָאָה, וְאָמַר: 'נָתַתִּי חֶלְקִי' – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁנָּתַן, וְנִפְטָר, עַד שֶׁיָּבִיא הַתּוֹבֵעַ רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.
אֲבָל אִם בָּא לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בְּהוֹצָאַת שְׁאָר הַגֹּבַהּ שֶׁהוֹסִיף עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁסָּמַךְ לוֹ אוֹ כְּנֶגְדּוֹ, וְאָמַר: 'נָתַתִּי' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, אֶלָּא חֲבֵרוֹ נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ, וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ, כְּדִין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, עַד שֶׁיָּבִיא זֶה רְאָיָה שֶׁנָּתַן לוֹ.
ב. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן. שמכיוון שדין זה שמתחלקים בהוצאות הכותל הוא דין הידוע לכול, ודאי לא היה שותף אחד בונה את הכותל כולו על חשבונו בלא לתבוע את שכנו (פה"מ בבא בתרא א,ד). וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁנָּתַן. שבועת היסת היא שבועה מתקנת חכמים למי שנתבע וכופר בכול (הלכות הלכות טוען ונטען א,ג).
אֵינוֹ נֶאֱמָן. שאין דין זה ופרטיו ידועים, ומן הסתם לא שילם את דמי הכותל למעלה מארבע אמות (פה"מ שם). נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. בעודו אוחז ספר תורה בידו (ראה הלכות שבועות יא,ח). כְּדִין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. שתיקנו להם חכמים שיוכלו להישבע וליטול (ראה הלכות טוען ונטען א,ב).
ג. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חֻרְבָּה בֵּין חָרְבוֹת חֲבֵרוֹ, וְעָמַד חֲבֵרוֹ וְגָדַר רוּחַ רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, עַד שֶׁנִּמְצֵאת חֻרְבָּה זוֹ מֻקֶּפֶת גָּדֵר מִשְּׁלֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן מִן הַהוֹצָאָה כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל לוֹ, וַהֲרֵי חֻרְבָּתוֹ פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהָיְתָה.
לְפִיכָךְ, אִם גָּדַר לוֹ רוּחַ רְבִיעִית עַד שֶׁנִּמְצֵאת חֻרְבָּתוֹ מֻקֶּפֶת גָּדֵר – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, וְנוֹתֵן חֲצִי הַהוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיא זֶה בְּאַרְבַּע הָרוּחוֹת, עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם הַכֹּתֶל שֶׁל שְׁנֵיהֶם.
ג. חֻרְבָּה בֵּין חָרְבוֹת חֲבֵרוֹ. שחורבות חברו מקיפות את החורבה שלו מכל הצדדים. ובחורבה, בדומה לבקעה, אין חובה לגדור כדי לסלק היזק ראייה אלא במקום שנהגו (כלדעיל ב,טז). וְעָמַד חֲבֵרוֹ וְגָדַר. בנה גדר בינו לבין חברו. מִן הַהוֹצָאָה. מעלות הגדר שגדר חברו. וַהֲרֵי חֻרְבָּתוֹ פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהָיְתָה. מהצד שנותר ללא גדר.
מְגַלְגְּלִין. מחייבים. עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. עד גובה ארבע אמות, אפילו אם הייתה הגדר גבוהה יותר (כדלעיל ה"א).
ד. אֲבָל אִם הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁל זֶה שֶׁבָּנָה, וּבְחֶלְקוֹ בָּנָה – יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶלָּא דָּבָר מוּעָט, כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּתָלִים.
וְכֵן אִם הַנִּקָּף עַצְמוֹ הוּא שֶׁגָּדַר רוּחַ רְבִיעִית – הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ, וְנוֹתֵן חֲצִי הַהוֹצָאָה שֶׁל שָׁלֹשׁ רוּחוֹת, אִם הָיוּ הַכְּתָלִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. שֶׁאֵין מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶלָּא דָּבָר מוּעָט. אין מחייבים את הניקף בחצי מההוצאה, אלא מתחייב לתת ממון כפי ראות עיני הדיינים.
גִּלָּה דַּעְתּוֹ. שנהנה מהגדר.
ה. שְׁנֵי בָּתִּים זֶה בְּצַד זֶה, וְהָיוּ גַּגֵּיהֶן עֲשׂוּיִין לְדִירָה, אֲפִלּוּ הָיוּ בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים – זֶה עוֹשֶׂה מַעֲקֶה לַחֲצִי גַּגּוֹ שֶׁהוּא דָּר בּוֹ וְזֶה עוֹשֶׂה מַעֲקֶה לַחֲצִי גַּגּוֹ שֶׁהוּא דָּר בּוֹ, זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, וּמַעֲדִיף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ זֶה אֶת זֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים רוֹאִים אוֹתוֹ – יָכוֹל כָּל אֶחָד מֵהֶם לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: 'אֵלּוּ אֵין רוֹאִין אוֹתִי אֶלָּא בַּיּוֹם בְּעֵת שֶׁאֶעֱמֹד עַל גַּגִּי, וְאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי תָּמִיד'.
ה. וְהָיוּ גַּגֵּיהֶן עֲשׂוּיִין לְדִירָה. שמשתמשים בהם שימוש יום-יומי. אֲפִלּוּ הָיוּ בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים. אף שבני רשות הרבים יכולים גם הם לראות את בעלי הגג כשמשתמשים בו. מַעֲקֶה. בגובה ארבע אמות. זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה וּמַעֲדִיף. כל אחד עושה מעקה בצד אחר של גגו, ומוסיף באורכו מעט כדי לוודא שלא יראו זה את זה בהבטה מצדו של המעקה. וְאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי תָּמִיד. אף בלילה, ואף כשאני יושב.
ו. גַּג הַסָּמוּךְ לַחֲצַר חֲבֵרוֹ – עוֹשֶׂה לוֹ מַעֲקֶה גְּבוֹהָה אַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל בֵּין גַּג לְגַג מִשְּׁאָר הַגַּגִּין – אֵינוֹ זָקוּק לְאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם דָּרִין בַּגַּגּוֹת, לְפִיכָךְ אֵין בַּגַּגּוֹת הֶזֵּק רְאִיָּה. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֵּין שְׁנֵי הַגַּגִּין גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְפֹּס אוֹתוֹ כְּגַנָּב אִם נִכְנַס לִרְשׁוּתוֹ.
ו. גַּג הַסָּמוּךְ לַחֲצַר חֲבֵרוֹ. ושניהם באותו גובה. עוֹשֶׂה לוֹ מַעֲקֶה גְּבוֹהָה אַרְבַּע אַמּוֹת. בעל הגג צריך לעשות מעקה כדי לא להזיק בראייה לבעל החצר (אבל בעל החצר אינו מזיק לבעל הגג מפני שאין הגג עשוי לדירה, ואף אם עשוי לדירה אין שימושו תדיר כשימוש החצר – ראה מ"מ וסמ"ע קס ס"ק ב). בֵּין גַּג לְגַג מִשְּׁאָר הַגַּגִּין. שאינם עשויים לדירה. כְּדֵי שֶׁיִּתְפֹּס אוֹתוֹ כְּגַנָּב אִם נִכְנַס לִרְשׁוּתוֹ. כדי להגדיר עד היכן רשותו, ואם ייכנס האחר שלא ברשות, ייחשב כנכנס לגנוב.
ז. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ – לֹא יֹאמַר הָעֶלְיוֹן: 'הֲרֵינִי בּוֹנֶה מִכְּנֶגְדִּי וְעוֹלֶה', אֶלָּא בּוֹנִין שְׁנֵיהֶן מִלְּמַטָּה, וְעוֹלֶה וּבוֹנֶה הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ מִכְּנֶגְדּוֹ וּלְמַעְלָה. וְאִם הָיְתָה חֲצֵרוֹ לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – אֵין הָעֶלְיוֹן זָקוּק לַתַּחְתּוֹן כְּלָל.
ז. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. והעליון מזיק לתחתון בראייתו. לֹא יֹאמַר הָעֶלְיוֹן הֲרֵינִי בּוֹנֶה מִכְּנֶגְדִּי וְעוֹלֶה אֶלָּא בּוֹנִין שְׁנֵיהֶן מִלְּמַטָּה. כאשר אין אפשרות לעליון לבנות כותל מקרקעו ולמעלה (כגון שהקרקע אינה חזקה דיה) וצריך לבנותו מקרקעו של התחתון, אין יכול העליון להשתמט מלהשתתף בהוצאות חלק הכותל שעד תחילת חצרו, משום שחלק זה נצרך בשביל המשך הכותל שמסלק את היזק הראייה. והתחתון משתתף בחלק זה של הכותל, אף שאינו מזיק את העליון בראייה משום שנהנה מהיכולת להשתמש בו, ומכך שהכותל מונע התפוררות של אבנים ועפר מהדופן של החצר העליונה (רמ"ה בבא בתרא ו,ב). אֵין הָעֶלְיוֹן זָקוּק לַתַּחְתּוֹן כְּלָל. אין לבעל החצר העליונה שום חובה כלפי בעל הגג מפני שאינו מזיקו, שהרי הגג אינו קבוע לשימוש.
ח. מִי שֶׁהָיָה כָּתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְפַנּוֹת אֲבָנָיו. אָמַר לוֹ: 'הִגִּיעוּךָ, וַהֲרֵי הֵן שֶׁלְּךָ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם רָצָה בָּהֶן בַּעַל הַגִּנָּה, וְאָמַר לוֹ: 'הִין': אִם פִּנָּה אוֹתָן – קָנָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ: 'הֵא לְךָ יְצָאוֹתֶיךָ, וַאֲנִי אֶטֹּל אֲבָנַי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל אִם לֹא פִּנָּה – לֹא קָנָה, שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָּא לִדְחוֹתוֹ.
ח. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שאינו יכול לכפות על חברו לקחת את האבנים. הִין. כן. וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. בעל הכותל. וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ. בעל הכותל לבעל הגינה לאחר שפינה את האבנים. יְצָאוֹתֶיךָ. הוצאות פינוי האבנים. שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָּא לִדְחוֹתוֹ. שהסיבה שאמר לו 'הגיעוך' אינה משום שבכוונתו להקנות לו, אלא לדחות את בעל הגינה שלא ידחקנו לפנות את האבנים מגינתו.
ט. חָמֵשׁ גִּנּוֹת הַמְסַפְּקוֹת מַיִם מִמַּעְיָן אֶחָד, וְנִתְקַלְקֵל הַמַּעְיָן – כֻּלָּן מְתַקְּנוֹת עִם הָעֶלְיוֹנָה; נִמְצֵאת הַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כֻּלָּן וּמְתַקֶּנֶת לְעַצְמָהּ, וְהָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת עִם הַשְּׁנִיָּה וְלֹא מִשְּׁנִיָּה וּלְמַטָּה.
וְכֵן חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁשּׁוֹפְכוֹת מַיִם לְבִיב אֶחָד, וְנִתְקַלְקֵל הַבִּיב – כֻּלָּן מְתַקְּנוֹת עִם הַתַּחְתּוֹנָה; נִמְצֵאת הָעֶלְיוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כֻּלָּן וּמְתַקֶּנֶת לְעַצְמָהּ, וְהַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת עִם הַשְּׁנִיָּה לָהּ וְלֹא מִשְּׁנִיָּה וּלְמַעְלָה.
ט. חָמֵשׁ גִּנּוֹת הַמְסַפְּקוֹת מַיִם מִמַּעְיָן אֶחָד וכו'. המקבלות מים מן המעיין, והמעיין זורם מגינה לגינה, ותעלת המים התקלקלה. כֻּלָּן מְתַקְּנוֹת עִם הָעֶלְיוֹנָה. בעלי הגינות התחתונות משתתפים בעלויות התיקון של העליונות מהן, משום שגינותיהם צריכות את זרימת המים שמגיעות מהן.
חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁשּׁוֹפְכוֹת מַיִם לְבִיב אֶחָד. מנקזות מי שפכים דרך צינור ביוב אחד שעובר מהחצר העליונה אל התחתונה. עִם הַתַּחְתּוֹנָה. מפני שכולם צריכים את זרימת המים מהתחתונה החוצה.
י. בְּנֵי הַנָּהָר מַשְׁקִין עַל הַסֵּדֶר. רָצָה אֶחָד מֵהֶן לִסְכֹּר כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ הַמַּיִם וְיַשְׁקֶה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפְתַּח, וְאַחֵר רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת תְּחִלָּה – כָּל הַמִּתְגַּבֵּר זָכָה. וּבוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

י. בְּנֵי הַנָּהָר. ששדותיהם ליד הנהר והנהר זורם מאליו לתוך התעלות ומשקה את השדות. מַשְׁקִין עַל הַסֵּדֶר. העליונים בתחילה והתחתונים לאחר מכן. רָצָה אֶחָד מֵהֶן לִסְכֹּר כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ הַמַּיִם וְיַשְׁקֶה תְּחִלָּה. לעצור את מרוצת המים בסמוך לתעלות שלו כדי שייכנסו המים לתוך שדהו. כָּל הַמִּתְגַּבֵּר זָכָה. ואין אנו מתערבים בעניין זה אלא האנשים יסתדרו ביניהם. וּבוֹר. שחופרים בסמוך לאמת המים כדי שכשתיבש האמה ידלו מים מהבור. מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. משום שבבור מקפידים האנשים יותר שהרי חוששים שמא תיבש האמה, תיקנו חכמים שהקרוב יתמלא ראשון מפני דרכי שלום (מרכה"מ, ערוה"ש חו"מ קע,ב).

תקציר הפרק 

🤔 האם שחקני כדורסל זכאים לגדר גבוהה יותר?
מאחר שהגובה הממוצע של הישראלים נע סביב 1.7 מטרים, די בחומה בגובה ארבע אמות (שהן כ-1.97 מטרים), כדי לחסום את שדה הראייה בין שכנים. לכן, אם נפלה חומה מבדילה בין שכנים, הם יכולים לכפות זה את זה לבנות חומה חדשה בגובה של עד ארבע אמות ולא יותר, שכן די בחומה כזו כדי לסלק בכך את היזק הראייה. ומה הדין אם מדובר בחומה המבדילה בין שני שחקני כדורסל שגובהם עולה על 1.97? – ייתכן לומר שמכיוון שזהו השיעור שנקבע אין הוא משתנה לפי הנסיבות, אך מאידך יש מקום לומר שהחומה המינימלית תקבע לפי גובהם, שכן גובהה של זו הוא "כדי שלא יראו זה את זה", ואילו בחומה רגילה הם עדיין רואים (הלכה א) ⛹🏾‍♂

🤷‍ תקלת הביוב הדיפרנציאלית
כשהצנרת הסניטרית הראשית של הבניין נסתמת, כולם סובלים, אך על מי מוטלות עלויות התיקון? – ההלכה היא ש"חמש חצרות ששופכות מים לביב אחד, נתקלקל הביב – כולן מתקנות עם התחתונה", מפני שכל הדיירים צריכים את זרימת המים מהתחתונה החוצה. אלא שההשתתפות בתשלום תלויה במיקום הסתימה, וכל אחד אחראי לתקלה בקומתו או בקומה נמוכה ממנה בלבד, אך לא בתקלה שהתרחשה בחלק הצינור שבקומה שהיא גבוהה ממנו (הלכה ט) ✅

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כותל שנפל לגינת חבירו ומתעצל לפנותו- יכול לתיתו במתנה לבעל הגינה?

2.גג מול חצר- יכול בעל הגג לתבוע את בעל החצר להשתתף בבניית מחיצה?

3.סכר את המעיין שיכנסו כל המים לשדהו ואח"כ יפתח- יש לשאר שדות לתובעו?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן