פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עֲבוֹדַת הָאָרֶץ בְּשָׁנָה שִׁשִּׁית שְׁלֹשִׁים יוֹם סָמוּךְ לַשְּׁבִיעִית – אֲסוּרָה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָהּ לַשְּׁבִיעִית. וְדָבָר זֶה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הוּא שֶׁנֶּאֱסַר מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְגָזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְהוּ חוֹרְשִׁין שְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא עַד הָעֲצֶרֶת, וּשְׂדֵה הַלָּבָן עַד הַפֶּסַח. וּבִזְמַן שֶׁאֵין הַמִּקְדָּשׁ – מֻתָּרִין בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּדִין תּוֹרָה.
א. אֲסוּרָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מצוות תוספת זו אינה כתובה בתורה בפירוש, אך עברה במסורת. בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הוּא שֶׁנֶּאֱסַר מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים היא שנאסר רק בזמן הבית. הָעֲצֶרֶת. חג שבועות. וּשְׂדֵה הַלָּבָן. שדה שמיועדת לגידול תבואה וקטניות. עַד הַפֶּסַח. שחרישה אחרי פסח כבר אינה מועילה לתבואה של השנה השישית, אלא מכשירה את הקרקע לשביעית, ועל דרך זה בחרישת שדה אילן אחרי שבועות.
ב. אֵי זוֹ הִיא שְׂדֵה הָאִילָן? כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה; אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל, וַאֲפִלּוּ הֵן שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים – רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן תְּאֵנִים: אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה – חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבֹר בְּכֵלָיו.
ב. כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה. בשטח של בית סאה (ראה לעיל א,ח) נטועים לפחות שלושה אילנות. אִילַן סְרָק. שאינו עושה פירות. רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן תְּאֵנִים אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת וכו'. משערים על פי גודל האילנות וריבוי ענפיהם, כמה פירות היו מניבים אילו היו עצי תאנה. אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת. שלושתם יחד (ריק"ו, וכן משמע בפה"מ שביעית א,ד). כִּכַּר דְּבֵלָה. תאנים דרוסות ודבוקות בצורת כיכר לחם. שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה. במשקל שישים מנה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבָּקָר וכו'. צמד שוורים, והוא מרחק ארבע אמות (בבלי ב"ב פג,א), שכך דרך נטיעת אילנות, ואם אין ביניהם מרחק זה סופם להיעקר.
ג. הָיוּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לְבֵית סְאָה, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה וְאֶחָד רָאוּי לַעֲשׂוֹת שִׁשִּׁים מָנֶה אוֹ יָתֵר וְהַשְּׁנַיִם אֵינָן רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת סְאָה, אוֹ שְׁנַיִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה – אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא כָּל צָרְכָּן, וְהוּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ.
ג. וְאֶחָד רָאוּי לַעֲשׂוֹת… וְהַשְּׁנַיִם אֵינָן רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת סְאָה. ייתכן שהכוונה שכל אחד בנפרד אינו ראוי לעשות סאה, והוא כשליש משיעור שישים מנה. שכן כל אחד מהאילנות צריך להיות ראוי לעשות שליש משישים מנה (כדעת הראב"ד בהשגות ושנות אליהו שביעית א,ד). וברוב הנוסחאות חסרה המילה 'סאה', ולפי זה ייתכן שמספיק שכל אילן יהיה ראוי לעשות אפילו כלשהו מהשיעור ובלבד ששלושתם יחד יעשו שישים מנה (ריק"ו). אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא כָּל צָרְכָּן וכו'. מסביב לאילן, במקום עמידת קוטף התאנים ('אורה') ומקום הנחת סל התאנים לידו, חורשים עד שבועות, ובשאר השטח עד פסח.
ד. הָיוּ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה, וּרְאוּיִין לַעֲשׂוֹת שִׁשִּׁים מָנֶה – חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לַעֲשׂוֹת.
ד. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לַעֲשׂוֹת. שאם יש יותר משלושה אילנות, אין צורך שכל אחד מהם יהיה ראוי לעשות חלק משישים מנה, אלא מספיק שלושה ראויים.
ה. הָיוּ עֲשָׂרָה אִילָנוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה אוֹ יָתֵר, בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵין עוֹשִׂין – חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.
עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה – חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
ה. עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. של שביעית, כיוון שנטיעות צעירות עדיין לא התחזקו מספיק, וללא חרישה זו יתקלקלו (רדב"ז).
ו. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה אַחַת אוֹ מֻקָּפוֹת עֲטָרָה – אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא כָּל צָרְכָּן לְכָל אַחַת וְאַחַת. וְהַדְּלוּעִין עִם הַנְּטִיעוֹת מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה.
ו. מֻקָּפוֹת עֲטָרָה. נטועות בצורת חצי עיגול (פה"מ שביעית א,ו), ואינן מפוזרות בכל השטח. אֶלָּא כָּל צָרְכָּן. מסביב לנטיעה כמלוא האורה וסלו, ומותר לחרוש שם עד ראש השנה (ד"א).
ז. אֵי זוֹ הִיא נְטִיעָה? זֶה הָאִילָן הַקָּטָן כָּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ נְטִיעָה.
ח. אִילָן שֶׁנִּקְצַץ וְהוֹצִיא חֲלִיפִין: אִם נִקְצַץ מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה – הֲרֵי הוּא כָּאִילָן; מִטֶּפַח וּלְמַטָּה – הֲרֵי הוּא כַּנְּטִיעָה.
ח. וְהוֹצִיא חֲלִיפִין. התחיל לצמוח פעם נוספת.
ט. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה מֻתָּרִין בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
אַף בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ מֻתָּר לְסַקֵּל הַשָּׂדוֹת וּלְזַבֵּל וְלַעְדֹּר הַמִּקְשָׁיוֹת וְהַמִּדְלָעוֹת וּבֵית הַשְּׁלָהִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּמְיַבְּלִין וּמְפָרְקִין, וּמְאַבְּקִין וּמְעַשְּׁנִין, וּמְקַרְסְמִין וּמְזָרְדִין וּמְפַסְּלִין, וּמְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת וְכוֹרְכִין אוֹתָן וְקוֹטְמִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין לָהֶן בָּתִּים וּמַשְׁקִין אוֹתָן, וְסָכִין אֶת הַפַּגִּין וּמְנַקְּבִין אוֹתָן – כָּל עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ מֻתָּרוֹת בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁבִיעִית, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ.
ט. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"א.
הַמִּקְשָׁיוֹת. מקום זריעת קישואים. וְהַמִּדְלָעוֹת. מקום זריעת דלועים. וּבֵית הַשְּׁלָהִין. שדה הזקוקה להשקייה מתמדת (לעיל א,ח). וּמְיַבְּלִין וּמְפָרְקִין וּמְאַבְּקִין וּמְעַשְּׁנִין. פעולות המועילות לעץ (ראה בפירוט לעיל א,ה ובביאור שם). וּמְקַרְסְמִין וּמְזָרְדִין וּמְפַסְּלִין. הסרת ענפים וחלקי עץ לא רצויים. וּמְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת וְכוֹרְכִין אוֹתָן וְקוֹטְמִין אוֹתָן. לשמירת העצים הצעירים (ראה לעיל א,ה ובביאור שם). וְעוֹשִׂין לָהֶן בָּתִּים. סככות לשמירה מהגשם או השמש. וְסָכִין אֶת הַפַּגִּין וּמְנַקְּבִין אוֹתָן. ראה לעיל א,ה ובביאור שם.
י. פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין. וּבִזְמַן הַמִּקְדָּשׁ אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁיִּפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית.
י. פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית… לֹא סָכִין וכו'. פירות שלא גמרו להתבשל לפני שביעית, אין לסוך או לנקב אותם בשביעית כדי למהר בישולם, משום איסור עבודה בשביעית. וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לֹא סָכִין וכו'. מפני שחלה עליהם קדושת שביעית. עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת. בשיפועי ההרים (ראה לעיל ב,יא דין זה בשביעית עצמה).
יא. אַף בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין נוֹטְעִין אִילָנוֹת וְאֵין מַרְכִּיבִין וְאֵין מַבְרִיכִין עֶרֶב שְׁבִיעִית, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּקְלֹט הַנְּטִיעָה וְתִשְׁהֶה אַחַר הַקְּלִיטָה שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁבִיעִית. וּסְתָם קְלִיטָה – שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וְדָבָר זֶה אָסוּר לְעוֹלָם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה: בַּשְּׁבִיעִית נִטְּעוּ.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁהַנּוֹטֵעַ אוֹ הַמַּבְרִיךְ אוֹ הַמַּרְכִּיב עֶרֶב שְׁבִיעִית קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאַרְבָּעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם – יְקַיֵּם; פָּחוֹת מִכָּאן – יַעֲקֹר. וְאִם לֹא עָקַר – הַפֵּרוֹת מֻתָּרִין. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר – מְחַיְּבִין אֶת הַיּוֹרֵשׁ לַעֲקֹר.
יא. מַרְכִּיבִין… מַבְרִיכִין. ראה לעיל א,ד. שֶׁתִּקְלֹט הַנְּטִיעָה. שיתפשטו שורשיה בארץ. שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. שבועיים, נמצא שההיתר לנטוע הוא כאשר נשארו לפחות ארבעים וארבעה ימים עד ראש השנה (עד ט"ו באב). שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה בַּשְּׁבִיעִית נִטְּעוּ. שכאשר נוטעים לאחר זמן זה, מונים שנות ערלה מהשנה הבאה (הלכות מעשר שני ט,ח-י), והרואה שמניין השנים מתחיל מהשביעית עלול לחשוב שמותר לנטוע בשביעית.
מְחַיְּבִין אֶת הַיּוֹרֵשׁ לַעֲקֹר. כיוון שהחשש "שמא יאמר הרואה…", עדיין קיים (והשווה לעיל א,יג).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות שמיטה ויובל

ערב שמיטה

בפרק זה מבואר שמלבד איסור עבודה בשביעית, ישנו איסור לעבוד את האדמה בסמוך לשנה השביעית -'תוספת שביעית'.

בזמן המקדש נאסרו עבודות הארץ משך זמן מסוים לפני השמיטה, אם הם מכינות את השדה לשמיטה וזו עבודה האסורה בשמיטה מהתורה. כגון חרישה.
בזמננו -כל עבודה מותרת עד ראש השנה של שמיטה, מלבד נטיעה הסמוכה לשמיטה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם קיים בימינו איסור עבודה בערב שמיטה?

2.בימינו, האם מותר להרכיב לנטוע בערב שביעית?

3.עץ שניטע חודש לפני שמיטה- יכול לקיימו?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן