פרק ג', הלכות שקלים, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חֲצָיֵי הַשְּׁקָלִים – הַכֹּל צְרִיכִין לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁהָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי וּמְצָרֵף שֶׁקֶל בִּשְׁנֵי חֲצָיִין – יִתֵּן לוֹ תּוֹסֶפֶת עַל הַשֶּׁקֶל, וְאוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת נִקְרֵאת קוֹלְבּוֹן. לְפִיכָךְ, שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל שְׁנֵיהֶם – חַיָּבִין בְּקוֹלְבּוֹן.
א. חֲצָיֵי הַשְּׁקָלִים הַכֹּל צְרִיכִין לָהֶם. שהרי צריך לתת חצי שקל במטבע אחד (ראה לעיל א,א). לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי וכו'. משום שמטבע חצי השקל מבוקש בתקופה זו, הפורט שקל לשני חצאים על מנת להשתמש בהם לצרכיו משלם לשולחני עמלה על החלפתו. לְפִיכָךְ שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל וכו'. לפיכך שניים שנתנו שקל שלם צריכים לשלם עמלה זו להקדש (פה"מ שקלים א,ו).
ב. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּשְּׁקָלִים, כְּגוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל – פְּטוּרִין מִן הַקּוֹלְבּוֹן. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד חַיָּב וְאֶחָד פָּטוּר, וְנָתַן הַחַיָּב עַל יַד הַפָּטוּר, כְּגוֹן אִישׁ שֶׁנָּתַן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד – פָּטוּר מִן הַקּוֹלְבּוֹן. וְכֵן הַכֹּהֲנִים פְּטוּרִין מִן הַקּוֹלְבּוֹן, וְהַשּׁוֹקֵל עַל יַד הַכֹּהֵן – פָּטוּר מִן הַקּוֹלְבּוֹן.
ב. וְנָתַן הַחַיָּב עַל יַד הַפָּטוּר. עבור הפטור. פָּטוּר מִן הַקּוֹלְבּוֹן. שהרי מחצית השקל שנתן עבורם היא ממידת חסידות ולפיכך פטרו אותו מן הקולבון (פה"מ שקלים א,ו). הַכֹּהֲנִים פְּטוּרִין מִן הַקּוֹלְבּוֹן. כשם שאין ממשכנים אותם על השקלים מפני דרכי שלום (לעיל א,י), כך פטרו אותם מהקולבון.
ג. הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל הֶעָנִי אוֹ עַל שְׁכֵנוֹ אוֹ עַל בֶּן עִירוֹ: אִם נְתָנוֹ לָהֶם מַתָּנָה – פָּטוּר מִן הַקּוֹלְבּוֹן, שֶׁהֲרֵי נָתַן חֲצִי שֶׁקֶל מַתָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּשְׁקָלִים; וְאִם נָתַן לָהֶם הַחֲצִי שֶׁשָּׁקַל עַל יָדָם דֶּרֶךְ הַלְוָאָה עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ כְּשֶׁתִּמְצָא יָדָם – חַיָּב בַּקּוֹלְבּוֹן.
ג. כְּשֶׁתִּמְצָא יָדָם. כשיהיה ביכולתם להשיב.
ד. הָאַחִים שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן, וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶן – פְּטוּרִים מִן הַקּוֹלְבּוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֻׁתָּפִין שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּמְעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְנִשְׁתַּנָּה עֵין הַמָּעוֹת. אֲבָל אִם הֵבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְזֶה מְעוֹתָיו וְעֵרְבוּם, וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת וְלֹא הוֹצִיאוּם – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּקּוֹלְבּוֹן. נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ, וּלְאַחַר זְמַן חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ – חַיָּבִים בַּקּוֹלְבּוֹן, עַד שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה, וְיִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת.
ד. פְּטוּרִים מִן הַקּוֹלְבּוֹן. כיון שהמטבע יוצא מכיס אחד של ממון השותפות, הרי שאינו מהווה צירוף של שני חצאים נפרדים, ולכן אינם חייבים בקולבון (פה"מ שקלים א,ו). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שהשותפים פטורים. וְנִשְׁתַּנָּה עֵין הַמָּעוֹת. המעות המקוריות שכל אחד הביא לשותפות אינן נמצאות, ולכן המעות שלפנינו מוגדרות כממון של שותפות וככיס אחד. אֲבָל אִם הֵבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְזֶה מְעוֹתָיו וְעֵרְבוּם וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת וכו'. במקרה זה נחשבות המעות כממון של כמה יחידים שנמצא במקום אחד (ראה הלכות שלוחין ושותפין ד,ג), ודינו כשניים שנתנו שקל על שניהם (לעיל ה"א). וּלְאַחַר זְמַן חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ חַיָּבִים בַּקּוֹלְבּוֹן. משום שעדיין לא נשאו ונתנו במעות השותפות החדשה, ולא נשתנו מעות אלו.
ה. הָאַחִים וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיָה לָהֶן בְּהֵמָה וּכְסָפִים, וְחָלְקוּ בַּכְּסָפִים – חַיָּבִים בַּקּוֹלְבּוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַבְּהֵמָה. חָלְקוּ הַבְּהֵמָה וְלֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים – פְּטוּרִים מִן הַקּוֹלְבּוֹן עַד שֶׁיַּחְלְקוּ הַכְּסָפִים, וְאֵין אוֹמְרִין: הֲרֵי הֵן עוֹמְדִין לַחֲלֻקָּה.
ו. הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל לַהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ לוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ וְיִטֹּל חֲצִי שֶׁקֶל מִמַּה שֶּׁנִּגְבָּה מִן הַחֲצָיִים – חַיָּב שְׁנֵי קוֹלְבּוֹנוֹת, שֶׁאִלּוּ הָיָה הַשֶּׁקֶל כֻּלּוֹ לִשְׁקָלִים, הָיָה חַיָּב קוֹלְבּוֹן אֶחָד.
ו. לַהֶקְדֵּשׁ. למקדש לצורך מחצית השקל. חַיָּב שְׁנֵי קוֹלְבּוֹנוֹת. קולבון אחד משום שהביא שקל שלם ועליו לשלם עמלת חליפין ככל המביא שקל שלם, וקולבון אחד עבור חצי השקל שקיבל מן ההקדש.

ז. כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַקּוֹלְבּוֹן? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שְׁנֵי דִּינָרִין, הָיָה הַקּוֹלְבּוֹן חֲצִי מָעָה, שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בְּדִינָר. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתַּן הַקּוֹלְבּוֹן פָּחוֹת מִזֶּה. וְהַקּוֹלְבּוֹנוֹת אֵינָן כַּשְּׁקָלִים, אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן הַשֻּׁלְחָנִיִּים בִּפְנֵי עַצְמָן עַד שֶׁיִּסְתַּפֵּק מֵהֶן הַהֶקְדֵּשׁ.

ז. בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שְׁנֵי דִּינָרִין. ראה לעיל א,ב-ג. שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בְּדִינָר. שבדינר יש שש מעות, ונמצא שהקולבון הוא חלק אחד מעשרים וארבע ממחצית השקל. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתַּן הַקּוֹלְבּוֹן פָּחוֹת מִזֶּה. ששיעור שני דינרים הוא השיעור המינימלי הנהוג לנתינת מחצית השקל. אֵינָן כַּשְּׁקָלִים. ואינם ניתנים לתרומת הלשכה כפי שנעשה בשקלים (לעיל ב,ד). אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן הַשֻּׁלְחָנִיִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. בנפרד מהשקלים. עַד שֶׁיִּסְתַּפֵּק מֵהֶן הַהֶקְדֵּשׁ. שישתמשו בו הגזברים כפי הצורך המזדמן לצורכי ההקדש.

ח. מִי שֶׁאָבַד שִׁקְלוֹ – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַגִּזְבָּר. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם בְּיַד שָׁלִיחַ וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ: אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע לָהֶם וְנִפְטָר כְּדִין כָּל שׁוֹמְרֵי חִנָּם, וְהֵן חוֹזְרִין וְנוֹתְנִין שִׁקְלֵיהֶן פַּעַם שְׁנִיָּה; וְאִם אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר: 'הוֹאִיל וְאָנוּ מְשַׁלְּמִין, אֵין רְצוֹנֵנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לָנוּ' – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן; תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא שְׁבוּעָה. נִמְצְאוּ הַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע הַשָּׁלִיחַ – אֵלּוּ וָאֵלּוּ שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת, וְהָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה, וְהָאַחֲרוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה.

ח. חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. ועליו לשלם בשנית. עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַגִּזְבָּר. שמהרגע שעבר לרשות ההקדש, אינו באחריות הנותן. אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא וכו'. אם לא קיבל שכר עבור השמירה הרי הוא שומר חינם שפטור מאחריות במקרה של גנבה ואבדה אך צריך להישבע לבני העיר ששמר כראוי (הלכות שכירות א,ב, הלכות שאלה ופיקדון ד,א). וְהֵן חוֹזְרִין וְנוֹתְנִין שִׁקְלֵיהֶן פַּעַם שְׁנִיָּה. שהיה עליהם לשלוח את הכסף ביד שומר שכר, ומכיוון שלא עשו זאת הרי הם כאילו איבדו את הממון בעצמם (עפ"י פה"מ שקלים ב,א). הוֹאִיל וְאָנוּ מְשַׁלְּמִין אֵין רְצוֹנֵנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לָנוּ. שהרי שומר חינם רשאי לשלם את הפיקדון שאבד ממנו ואז נפטר מן השבועה (הלכות שאלה ופיקדון ו,א), ורוצים הם לפטור אותו משבועה משום שהם משלמים. תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא שְׁבוּעָה. כדי שלא יבואו לזלזל בכספי ההקדש (ראה גם הלכות שכירות ב,ב, הלכות טוען ונטען ה,א). וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת. לחובת מחצית השקל של שנה הבאה.
ט. שָׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם בְּיַד שׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ בְּאֹנֶס, כְּגוֹן שֶׁלְּקָחוּם לִסְטִים מְזֻיָּנִין, שֶׁהוּא פָּטוּר – רוֹאִין: אִם אַחַר שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה נֶאֱנַס – נִשְׁבָּע הַשָּׁלִיחַ לַגִּזְבָּרִין וּבְנֵי הָעִיר פְּטוּרִין, שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת, וּבִרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הֵן, וּבְנֵי הָעִיר מֶה הָיָה לָהֶן לַעֲשׂוֹת? הֲרֵי לֹא מְסָרוּם אֶלָּא לְשׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, אֲבָל הָאֹנֶס אֵינוֹ מָצוּי. וְאִם אָבְדוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה – עֲדַיִן בִּרְשׁוּת בְּנֵי הָעִיר הֵן, וְהַשָּׁלִיחַ נִשְׁבָּע לְאַנְשֵׁי הָעִיר, וְהֵן מְשַׁלְּמִין. נִשְׁבַּע וְגָּבוּ שְׁקָלִים שֵׁנִית, וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוּם הַלִּסְטִים – אֵלּוּ וָאֵלּוּ שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת, וְהַשְּׁנִיִּים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה, הֵן הַשְּׁקָלִים שֶׁנִּגְבּוּ בַּתְּחִלָּה וְאָבְדוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ וְחָזְרוּ; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים הֵן שֶׁהִגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר תְּחִלָּה.
ט. בְּיַד שׁוֹמֵר שָׂכָר. השומר פיקדון של חברו בתשלום חייב בגנבה ואבדה, ואם היה הדבר באונס נשבע למפקיד שאבד ממנו באונס ופטור מלשלם (הלכות שכירות א,ב). אַחַר שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה. התרומה הראשונה שנתרמת בראש חודש ניסן. שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת. כדלעיל ב,ח, וממילא נחשבות מעות אלו כמעות שהגיעו לרשות ההקדש ואין אחריות הציבור עליהן.
י. הַנּוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל לַחֲבֵרוֹ לְהוֹלִיכוֹ לַשֻּׁלְחָנִי לִשְׁקֹל אוֹתוֹ עַל יָדוֹ, הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ: אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה – מָעַל הַשּׁוֹקֵל, שֶׁזֶּה הַשֶּׁקֶל בִּרְשׁוּת הַקֹּדֶשׁ הוּא, שֶׁכְּבָר תָּרְמוּ עַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת, וְנִמְצָא זֶה הִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן הַהֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה בְּזֶה הַשֶּׁקֶל; וְאִם לֹא נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה – לֹא מָעַל, וְהוּא חַיָּב לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁנָּתַן לוֹ.
וְכֵן הַגּוֹזֵל אוֹ הַגּוֹנֵב חֲצִי שֶׁקֶל וּשְׁקָלוֹ – יָצָא, וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם אוֹ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ.
י. עַל יָדוֹ. בשבילו. עַל יְדֵי עַצְמוֹ. בשביל עצמו, ולא בשביל חברו המשלח. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ. שהרי מי שאינו נותן מחצית השקל ממשכנים אותו (לעיל א,ט). אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. לפני שנתן את השקל להקדש. מָעַל הַשּׁוֹקֵל. ועליו לשלם קרן וחומש להקדש ולהקריב אשם מעילות (ראה הלכות מעילה א,ג), מלבד חובתו לחברו. וְנִמְצָא זֶה הִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן הַהֶקְדֵּשׁ. המעילה כאן איננה משום שקיים את מצוות מחצית השקל ממעות הקדש, שהרי מצוות לא להנאה ניתנו, אלא משום שבנתינה זו הציל את עצמו מהמשכון (פה"מ שקלים ב,ב). וְאִם לֹא נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה לֹא מָעַל. שקודם תרומת הלשכה הכסף עדיין לא נחשב ברשות ההקדש (ראה גם הלכות מעילה ו,יג).
יָצָא. משום שקנה את הגנבה או הגזלה בעקבות ייאוש הבעלים ושינוי הרשות של החפץ. וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם. במקרה שגנב והעידו עדים על כך (הלכות גנבה א,ד). אוֹ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ. במקרה שגזל ונשבע לשקר ולאחר מכן הודה בדבר, שמשלם קרן וחומש (הלכות גזלה ואבדה ז,א).

יא. הַנּוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְנִתְרְמָה תְּרוּמָה – כְּשֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִמֶּנָּה יִתְחַיֵּב בִּמְעִילָה, וְיָצָא יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. נְתָנוֹ מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. מִדְּמֵי שְׁבִיעִית – יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. הָיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.

יא. מִן הַהֶקְדֵּשׁ. מכסף שהוקדש לבדק הבית. כְּשֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִמֶּנָּה. כשיקנו בהמה מכספי התרומה ויקריבוה (ראה הלכות מעילה ו,יב). מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כסף פדיון מעשר שני שקונים בו אוכל בירושלים ואוכלים שם (ראה הלכות מעשר שני ב,א-ב). יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. יקנה פירות בשווי מעות אלו כדי לאכלם בירושלים (השווה הלכות מעשר שני ז,יז). מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. כסף מכירת פירות שביעית, שקונה ממנו מאכל ואוכלו בקדושת שביעית (הלכות שמיטה ויובל ו,ו-ז). יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. ראה גם שם ו,י. הָיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שהודחו רוב תושביה לעבוד עבודה זרה, ושורפים אותה ואת כל הנכסים שבה באש (הלכות עבודה זרה ד,ו). לֹא עָשָׂה כְּלוּם. כיון שממון זה מיועד לשרפה ואסור בהנאה, נחשב שלא נתן כלום.
יב. הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב – לֹא קָדַשׁ. הִפְרִישׁ שְׁנַיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָד: אִם בָּזֶה אַחַר זֶה – הָאַחֲרוֹן לֹא קָדַשׁ; וְאִם בְּבַת אַחַת – הָאֶחָד שְׁקָלִים וְהַשֵּׁנִי מוֹתַר שְׁקָלִים. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וּמֵת – יִפֹּל לִנְדָבָה.
יב. הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ. ייחד מטבע למחצית השקל ועדיין לא נתנו. לֹא קָדַשׁ. ומותר בשימוש לצורכי חולין, משום שהקדש טעות אינו הקדש (הלכות ערכין וחרמין ו,לד). הָאַחֲרוֹן לֹא קָדַשׁ. שהשקל האחרון ניתן בטעות. וְהַשֵּׁנִי מוֹתַר שְׁקָלִים. ומותר להשתמש בו לחולין, כבהלכה הבאה. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וּמֵת. קודם שנתנו. יִפֹּל לִנְדָבָה. ויקריבו ממנו עולות בהמה (לעיל ב,ג).
יג. הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ וְאָמַר: 'אֵלּוּ לְשִׁקְלִי', אוֹ שֶׁהָיָה מְלַקֵּט מָעָה מָעָה אוֹ פְּרוּטָה פְּרוּטָה וּכְשֶׁהִתְחִיל לְלַקֵּט אָמַר: 'הֲרֵינִי מְלַקֵּט מָעוֹת לְשִׁקְלִי', אֲפִלּוּ לִקֵּט מְלֹא כִּיס – נוֹתֵן מֵהֶן חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין, שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים – חֻלִּין.
יג. הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ וְאָמַר אֵלּוּ לְשִׁקְלִי. הפרישן לנתינת מחצית השקל, ונמצאו יותר משיעור מחצית השקל. כִּיס. ארנק. שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים חֻלִּין. שהחיוב הוא לתת מחצית השקל בלבד ולא יותר מכך, ולפיכך לא חלה קדושת מחצית השקל על המעות הנוספות.

יד. מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין תֵּבָה שֶׁל שְׁקָלִים לְתֵבָה שֶׁל נְדָבָה: קָרוֹב לַשְּׁקָלִים – יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים; קָרוֹב לַנְּדָבָה – יִפְּלוּ לִנְדָבָה; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִפְּלוּ לִנְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּדָבָה כֻּלָּהּ עוֹלוֹת לָאִשִּׁים, וְהַשְּׁקָלִים מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן לְעוֹלוֹת וְלִדְבָרִים אֲחֵרִים.

יד. בֵּין תֵּבָה שֶׁל שְׁקָלִים לְתֵבָה שֶׁל נְדָבָה. לפירוט התיבות ראה לעיל ב,ה. מִפְּנֵי שֶׁהַנְּדָבָה כֻּלָּהּ עוֹלוֹת לָאִשִּׁים. שממעות הנדבה לוקחים קרבנות עולה שכולה כליל. ומשום שקדושת העולה חמורה, המעות המסופקות יפלו לנדבה. וְהַשְּׁקָלִים מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן לְעוֹלוֹת וְלִדְבָרִים אֲחֵרִים. שאינם קרבן עולה, או שכלל אינם עולים למזבח (ראה לקמן ד,א).
טו. וְכֵן כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה – יִפְּלוּ לַקָּרוֹב. נִמְצְאוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה: אִם בֵּין עֵצִים לִלְבֹנָה נִמְצְאוּ – יִפְּלוּ לַלְּבֹנָה; בֵּין קִנִּים לְגוֹזְלֵי עוֹלָה – יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. זֶה הַכְּלָל: הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב בְּכֻלָּן; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – לְהַחֲמִיר. וְכָל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּהַר הַבַּיִת – חֻלִּין, שֶׁאֵין הַגִּזְבָּר מוֹצִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה עַד שֶׁהוּא מְחַלְּלָן עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקֵחַ לְקָרְבָּנוֹת.
טו. אִם בֵּין עֵצִים לִלְבֹנָה נִמְצְאוּ יִפְּלוּ לַלְּבֹנָה. שהלבונה היא קרבן ואילו העצים רק סיוע להקרבת הקרבנות, ולכן הלבונה חמורה יותר. בֵּין קִנִּים לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. שקדושת גוזלי העולה שכולה כליל חמורה יותר מהקנים, שחלקם לעולה וחלקם לחטאת. הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב בְּכֻלָּן. אחר התיבה הקרובה ביותר למעות. וְכָל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּהַר הַבַּיִת חֻלִּין. ואין חוששים שהן מעות של הקדש. שֶׁאֵין הַגִּזְבָּר מוֹצִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה עַד שֶׁהוּא מְחַלְּלָן עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקֵחַ לַקָּרְבָּנוֹת. הגזבר נוטל מעות של חולין וקונה מהן בהמות, ולאחר מכן מעביר את הקדושה מהמעות אל הבהמות (חילול) ומוציא מעות אלו לחולין, ולכן אין לחשוש שמדובר במעות של הקדש.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות שקלים💰

הקולבון; אחריות ובירורים

קולבון – הרוצה לפרוט שקל לשני חצאים, משלם לשלחני תוספת קטנה (1/24 ממחצית השקל) הנקראת "קלבון". ולפיכך שני אנשים הנותנים שקל עבור שניהם, חייבים להוסיף גם קלבון, כפי שהיו משלמים אם היו פורטים את השקל ומביאים לחוד את מחצית השקל.
הפטורים מקלבון – מי שאינו חייב בשקלים (כגון שתי נשים או שני עבדים); אחד חייב ואחד פטור (כגון איש שנתן שקל עליו ועל אשה, או עליו ועל עבד); כהנים; הנותן עבור חבירו בתורת מתנה (ולא בתורת הלואה); האחים שעדיין לא חלקו מה שהניח אביהם; שותפים שנתנו ממעות שהרויחו יחד.
אין משתמשים בקלבונות לתרומת הלשכה, אלא מניחים אותם לחוד לצורך תשמישי הקדש.

מי שאבד שקלו – חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר.

הגוזל או גונב חצי שקל ושקלו – יצא, וחייב לשלם לבעלים, בתוספת כפל וחומש כדין גנבה וגזלה.
הנותן מחצית השקל מן ההקדש – יצא, וכשיסתפקו ממנה מתחייב במעילה.

מעות שנמצאו בין תיבת השקלים לתיבת נדבה – אם קרובים לשקלים, יפלו לשקלים, ואם קרובים לנדבה או מחצה למחצה, יפלו לנדבה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שלח את שקלו ביד חברו הכהן – צריך להוסיף קולבון?

2.מותר להקדש להשתמש בכסף הקולבון שלא לקרבנות?

3.שכח שתרם את שקלו ותרם שנית – יכול להחזיר לעצמו את הכסף?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן