פרק ג', הלכות תלמוד תורה, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בִּשְׁלֹשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל: כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר כְּהֻנָּה – זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (במדבר כה,יג). כֶּתֶר מַלְכוּת – זָכָה בּוֹ דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" (תהלים פט,לז).
כֶּתֶר תּוֹרָה – הֲרֵי מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג,ד) – כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבֹא וְיִטֹּל.
שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָן הַכְּתָרִים גְּדוֹלִים מִכֶּתֶר תּוֹרָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק, בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ" (משלי ח,טו-טז).
הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר הַתּוֹרָה גָּדוֹל מִכֶּתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת.
א. בִּשְׁלֹשָׁה כְּתָרִים. שלוש מעלות מיוחדות. כֶּתֶר כְּהֻנָּה זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן… כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בּוֹ דָּוִד. וכל אחד מהם הוא ירושה לזרעו בלבד (ראה הלכות כלי המקדש ד,א-ב, הלכות מלכים א,ז).
מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. שהתורה היא ירושה לכל ישראל ולא לשבט או למשפחה מסוימים (ראה הלכות מלכים ח,י).
בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ… בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ. שהמלוכה והשררה אינן תלויות אלא בחכמה, היא התורה.
ב. אָמְרוּ חֲכָמִים: מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (משלי ג,טו) – יְקָרָה הִיא מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי לִפְנִים.
ב. מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. אף שמבחינת הייחוס המשפחתי מעמדם מהופך (ראה גם הלכות מתנות עניים ח,יז-יח). יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. החכמה, היא התורה, מכובדת יותר מפנינים. והדרשה מתבססת על הכתיב 'מפניים' – לפני ולפנים. שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי לִפְנִים. קודש הקדשים, שאליו נכנס הכהן הגדול אחת בשנה ביום הכיפורים (הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד).
ג. אֵין לְךָ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֶלָּא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה. לְפִיכָךְ הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם.
ג. שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה. שווה בערכה לתלמוד תורה. שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה. ומשום כך כל המצוות תלויות בלימוד התורה (ראה לעיל א,ג). הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם. יש עדיפות ללימוד תורה על פני קיום מצוות אחרות.
ג-ד. שו"ע יו"ד רמו,יח.
ד. הָיָה לְפָנָיו עֲשִׂיַּת מִצְוָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – לֹא יַפְסִיק תַּלְמוּדוֹ; וְאִם לָאו – יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה וְיַחֲזֹר לְתוֹרָתוֹ.
ד. אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים. שאינם לומדים, הרי שיתקיימו שניהם – הלימוד והמצווה. וְאִם לָאו יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה וְיַחֲזֹר לְתוֹרָתוֹ. שאם לא יקיימנה נמצא מבטל את המצווה לגמרי, ואין זה 'תלמוד שמביא לידי מעשה'.
ה. תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא עַל הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ עַל שְׁאָר מַעֲשָׂיו. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.
ה. תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם. כשנידון על מעשיו, לאחר חייו. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שלא משום אהבת ה', אלא על מנת לקבל שכר (ראה הלכות תשובה י,ד-ה). שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. מתוך הרגל בדברי התורה, מחכים ומבין שראוי ללמדה לשמה ולא לשם תועלת אחרת (ראה גם הלכות תשובה י,ה).
ה. שו"ע יו"ד רמו,יט-כ.
ו. מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ כָּרָאוּי לָהּ וְלִהְיוֹת מֻכְתָּר בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה – לֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, וְלֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם הָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד כְּאֶחָד. כָּךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה תִּהְיֶה עָמֵל. וְלֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חֹרִין לִבָּטֵל. אֲבָל אִם הִרְבִּיתָ תּוֹרָה – הִרְבִּיתָ שָׂכָר. וְהַשָּׂכָר לְפִי הַצַּעַר.
ו. מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ. התנדב מרצונו. כָּךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וכו'. שיש לעמול בה אף בדוחק גופני (ראה עוד לקמן הל' ז-ח). וְהַשָּׂכָר לְפִי הַצַּעַר. גודל השכר נקבע ביחס לריבוי היגיעה.
ו. וְלֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם הָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד כְּאֶחָד. שו"ע יו"ד רמו,כא.
ז. שֶׁמָּא תֹּאמַר: עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן וְאֶחֱזֹר אֶקְרָא; עַד שֶׁאֶקְנֶה מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ וְאֶפָּנֶה מֵעֲסָקַי וְאֶחֱזֹר אֶקְרָא. אִם תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה זוֹ עַל לִבְּךָ, אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם. אֶלָּא עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי, ואַל תֹּאמַר: לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה.
ז. עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן וְאֶחֱזֹר אֶקְרָא וכו'. אמתין עד אחרי שארוויח כסף, ואז אלמד. אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם. שנמצא לימוד התורה נדחה תמיד מפני דברים אחרים. קֶבַע. העניין המרכזי והקבוע. עֲרַאי. שולי וטפל.
ז. עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי. שו"ע יו"ד רמו,כא.
ח. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא… וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא" (דברים ל,יב-יג): "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" – לֹא בְּגַסֵּי הָרוּחַ הִיא מְצוּיָה; "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא" – לֹא בִּמְהַלְּכֵי מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לֹא כָּל הַמַּרְבֶּה סְחוֹרָה מַחְכִּים. וְצִוּוּ וְאָמְרוּ: הֱוֵי מְעַט עֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.
ח. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וכו'. אין התורה מצויה לא בשמים ולא מעבר לים, אלא "קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל,יד). לֹא בְּגַסֵּי הָרוּחַ הִיא מְצוּיָה. שהשמים רומזים על גסות וגבהות הרוח. לֹא בִּמְהַלְּכֵי מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא. שהדבר רומז על נסיעה לארץ רחוקה לסחורה. לֹא כָּל הַמַּרְבֶּה סְחוֹרָה מַחְכִּים. שאין התורה מצויה בו. הֱוֵי מְעַט עֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. שראוי שלא לרדוף אחר הממון אלא להיות שמח בחלקו (הלכות דעות ב,ז).
ח. טור יו"ד רמו.
ט. דִּבְרֵי תּוֹרָה נִמְשְׁלוּ בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיהו נה,א), לוֹמַר לְךָ: מָה הַמַּיִם אֵין מִתְכַּנְּסִין בִּמְקוֹם מִדְרוֹן אֶלָּא נִזְחָלִין מֵעָלָיו וּמִתְקַבְּצִין בִּמְקוֹם אֶשְׁבֹּרֶן, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָן נִמְצָאִין בְּגַסֵּי הָרוּחַ וְלֹא בְּלֵב כָּל גְּבַהּ לֵב, אֶלָּא בְּדַכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, שֶׁמִּתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי הַחֲכָמִים וּמֵסִיר הַתַּאֲווֹת וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמַן מִלִּבּוֹ, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּכָל יוֹם מְעַט כְּדֵי חַיָּיו אִם לֹא הָיָה לוֹ מַה יֹּאכַל, וּשְׁאָר יוֹמוֹ וְלֵילוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה.
ט. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. במשל זה קורא הנביא ללכת ולשמוע את דברי ה', הם דברי התורה. נִזְחָלִין. זורמים. אֶשְׁבֹּרֶן. מקום שקוע. שֶׁמִּתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי הַחֲכָמִים. יושב על הקרקע לפניהם כדי לשמוע את דבריהם (ראה הלכות דעות ו,ב). וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמַן. דברים שהם עונג חולף. כְּדֵי חַיָּיו וכו'. כמה שצריך בכדי להתקיים.
ט. דִּבְרֵי תּוֹרָה נִמְשְׁלוּ בְּמַיִם וכו'. טור יו"ד רמו. וּמֵסִיר הַתַּאֲווֹת וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמַן מִלִּבּוֹ וכו'. שו"ע יו"ד רמו,כא.
י. כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא, לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה – נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ: לֹא תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה, וְסוֹף אָדָם זֶה שֶׁיְּהֵא מְלַסְטֵס אֶת הַבְּרִיּוֹת.
י. הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ. החושב. הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם וכו'. שהתורה נעשית ככל המלאכות שמתפרנסים מהן.
י-יא. טור רמו, רמ"א יו"ד רמו,כא. כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וכו'. הרמ"א הביא את דברי הרמב"ם וכתב שדברים אלו הם באדם בריא היכול להתפרנס מעצמו, אבל לזקן או חולה מותר ליהנות מתורתו ושאחרים יספקו לו את מחסורו. וכתב עוד שיש שהתירו זאת אפילו בבריא, ולכן נהגו בקהילות ישראל שרב העיר מקבל משכורת מבני העיר כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה ולהתבזות בפני ההמון. ודווקא אם צריך לכך, אך לעשיר אסור להתפרנס מן הציבור. ומידת חסידות היא שלא להתפרנס כלל מלימוד תורה, אך אין זו מידת כל אדם. וכל זה דווקא במשכורת קבועה, אבל אסור לתלמיד חכם לקבל מתנות מבני אדם בשל תורתו, למעט מתנות קטנות שרגילים לתת לאדם חשוב אף שאינו גדול בתורה (וראה הרחבות: 'פרנסה מלימוד תורה', עמ' $$$).
לֹא תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם. שלא לעשותם ככתר שמתכבדים בו. וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. שלא לעשותה אמצעי להשגת הנאה ממונית. אֱהֹב אֶת הַמְלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת. להתפרנס מן המלאכה ולא מן השררה. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וכו'. בגלל היעדר יכולת להתפרנס. מְלַסְטֵס. שודד.
יא. מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו, וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא, וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהלים קכח,ב): "אַשְׁרֶיךָ" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וְטוֹב לָךְ" לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.
יא. וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא. שכך נהגו גדולי חכמי ישראל בזמנים הקדומים (ראה לעיל א,ט). אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה. שיש לך במה להתפרנס. וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא. שאז הוא זמן מתן שכרם של מצוות (הלכות תשובה ח,א).
יב. אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין בְּמִי שֶׁמְּרַפֶּה עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן, וְלֹא בְּאֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִין מִתּוֹךְ עִדּוּן וּמִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן וּמְצַעֵר גּוּפוֹ תָּמִיד, וְלֹא יִתֵּן שְׁנַת לְעֵינָיו, לְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה. אָמְרוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ רֶמֶז: "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט,יד) – אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בְּאָהֳלֵי הַחָכְמָה. וְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה" (משלי כד,י). וְעוֹד אָמַר: "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" (קהלת ב,ט) – חָכְמָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף עָמְדָה לִי.
אָמְרוּ חֲכָמִים: בְּרִית כְּרוּתָה, שֶׁכָּל הַיָּגֵעַ בְּתוֹרָתוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ, וְכָל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָה – מַחְכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה" (משלי יא,ב). וְכָל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת תַּלְמוּדוֹ – תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, אֲבָל הַקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ – בִּמְהֵרָה הוּא שׁוֹכֵחַ.
יב. שֶׁמְּרַפֶּה. מתעסק בהם ברפיון. וְלֹא יִתֵּן שְׁנַת לְעֵינָיו לְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה. ימעט בשינה (על פי תהלים קלב,ד). דֶּרֶךְ רֶמֶז. שהדבר נרמז מפסוק זה, אולם אינו משמעותו הפשוטה. הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה. שאם תתרפה מן התורה, אזי לא יעמוד לך כוחך בימי הצרה. שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף. במאמץ.
יב. שו"ע יו"ד רמו,כא-כב.
בְּרִית כְּרוּתָה. הבטחה מוחלטת.
יג. אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, אֵין אָדָם לָמֵד רֹב חָכְמָתוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה. לְפִיכָךְ מִי שֶׁרָצָה לִזְכּוֹת בְּכֶתֶר הַתּוֹרָה – יִזָּהֵר בְּכָל לֵילוֹתָיו, וְלֹא יְאַבֵּד אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן בְּשֵׁנָה וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֶלָּא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְדִבְרֵי חָכְמָה. אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין גָּרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה" (איכה ב,יט). וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה – חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹמָם יְצַוֶּה יי חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי" (תהלים מב,ט). וְכָל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה נִשְׁמָעִים בּוֹ בַּלַּיְלָה – אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ.
"כִּי דְבַר יי בָּזָה" (במדבר טו,לא) – זֶה שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחַ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּל עִקָּר. וְכֵן כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, אוֹ שֶׁקָּרָא וְשָׁנָה וּפָרַשׁ לְהַבְלֵי עוֹלָם וְהִנִּיחַ תַּלְמוּדוֹ וּזְנָחוֹ – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בּוֹזֶה דְּבַר יי. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר – סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי, וְכָל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי – סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר.
וְעִנְיָן זֶה מְפֹרָשׁ הוּא בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יי בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל" וגו' (דברים כח,מז-מח), וְאוֹמֵר: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (שם ח,טז).
יג. שֶׁמִּצְוָה לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. לעיל א,ח. וְדִבְרֵי חָכְמָה. דברי הגות. גָּרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. הגורן – מקום לאסיפת התוצרת החקלאית. רֹנִּי בַלַּיְלָה. שלימוד התורה נקרא רינה ושירה. חוּט שֶׁל חֶסֶד. חן מיוחד המאיר את פניו. יוֹמָם יְצַוֶּה יי חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. חסדו של ה' ניכר על פניו של העוסק בלילה בתורה.
יג. שו"ע יו"ד רמו,כג-כו. אֵין אָדָם לָמֵד רֹב חָכְמָתוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה. ומט"ו באב ואילך יש להוסיף בלימוד התורה של הלילה (רמ"א). אֶלָּא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְדִבְרֵי חָכְמָה וכו'. כתב הרמ"א (סעיף ד) שאין לאדם ללמוד שאר חכמות מלבד מקרא, משנה, תלמוד והפוסקים הנמשכים אחריהם, אלא אם כן לומד אותן באקראי. וזאת לאחר ידיעת דיני המצוות האסור והמותר. והיתר זה הוא בתנאי שאינם ספרי מינים (וראה עוד רמב"ם הלכות יסודי התורה ד,יג ובפסקים ושיטות שם).
שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחַ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּל עִקָּר. שלא היה אכפת לו כלל מן התורה. כָּל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי. מי שאינו לומד בעת עושרו, לבסוף ייאלץ להתבטל משום טרדת עוניו. וְכָל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר. אם לומד תורה אף בהיותו עני, סופו לזכות לשכר ולעושר.
תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ וכו'. העונשים האמורים בפרשה יבואו לישראל משום שלא עבדו את ה' כאשר היה להם רוב טוב. לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. שמטרתם של התלאות אינה אלא לניסיון, כדי להביא לתכלית של טוב ועושר לעומדים בו.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות תלמוד תורה

לימוד התורה

מצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות ממילא כל מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים אינה דוחה תלמוד תורה. כתר תורה גדול מכתר כהונה ומלכות, אך בשביל לזכות לכתר תורה אין לרדוף אחרי העושר אלא להסתפק במועט, להסיר התאוות מליבו, ללמוד כל לילה ולהמית עצמו באהלה של תורה. אין להתפרנס מן התורה אלא עוסק במלאכתו כדי חייו ושאר יומו ולילו עוסק בתורה.

ציטוטים נבחרים מתוך הפרק המרתק והמדהים (רובם מחז"ל):
🔹 כֶּתֶר תּוֹרָה–הֲרֵי הוּא מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמָר "מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג,ד): כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה, יָבוֹא וְיִטֹּל.
🔹 אֵין לָךְ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן שְׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֵלָא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן–שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה.
🔹 אָמְרוּ חֲכָמִים, לְעוֹלָם יַעְסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה, אַפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ–שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, בָּא לִשְׁמָהּ.
🔹כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה–הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
🔹 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת.
🔹 כָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵס אֶת הַבְּרִיּוֹת.
🔹 כָּל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ; וְכָל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָה מַחְכִּים.
🔹 כָּל הַמְּבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי; וְכָל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. באיזה מקרה צריך להפסיק את לימוד התורה כדי לקיים מצוה?

א. לעולם לא.
ב. כשמדובר במצוה עוברת.
ג. כשאי אפשר לעשות את המצוה ע"י אחרים.
ד. כשהוא לומד "שלא לשמה".

[פרק ג', הלכה ד']

2. מדוע נמשלו דברי התורה למים?

א. מה המים אינם מפסיקים ממרוצתם, כך דברי תורה אין להפסיק ללומדם.
ב. מה המים מתכנסים במקום מדרון, כך דברי תורה נמצאים אצל מי שהוא שפל רוח.
ג. מה המים מרווים את הצמאים, כך דברי תורה מרווים את הנשמות הצמאות.
ד. מה המים שקופים וללא גוון, כך דברי תורה צריך לעסוק בהם "לשמה" וללא פניות.

[פרק ג', הלכה ט']

3. מה דעת הרמב"ם על האברכים העוסקים בתורה ולא עובדים לפרנסתם?

א. מעלתם גדולה, והם מקדשים שם שמים ברבים.
ב. הם מקיימים את המצוה כראוי לה, ויהיו מוכתרים בכתרה של תורה.
ג. הם מחללים את השם, ומבזים את התורה, ומכבים את מאור הדת, וגורמים רעה לעצמם, ונוטלים חייהם מן העולם הבא.
ד. מדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכים לכל הכבוד והטובה שבעולם הזה ולעולם הבא.

[פרק ג', הלכה י']

4. איזו ברית כרותה למי שיגע בתלמודו בבית הכנסת?

א. לא במהרה הוא משכח.
ב. מחכים.
ג. תלמודו מתקיים בידו.
ד. זוכה לכתר תורה.

[פרק ג', הלכה י"ב]

5. מהו הזמן החשוב ביותר ללימוד התורה?

א. ביום.
ב. בלילה.
ג. בשבת.
ד. בבין הזמנים.

[פרק ג', הלכה י"ג]

תשובות
1-ג 2-ב 3-ג 4-א 5-ב

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן