א. כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרוֹת לִקְרַב? תְּמוּרַת הָעוֹלָה – תִּקְרַב עוֹלָה. וְאִם הָיְתָה תְּמוּרָתָהּ נְקֵבָה אוֹ בַּעֲלַת מוּם – תִּרְעֶה הַנְּקֵבָה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹלָה.
תְּמוּרַת הַחַטָּאת – תָּמוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הָאָשָׁם – תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה.
תְּמוּרַת הַשְּׁלָמִים – כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר, טְעוּנָה סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. תְּמוּרַת הַתּוֹדָה כַּתּוֹדָה, אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.תְּמוּרַת הַפֶּסַח: אִם הֵמִיר בּוֹ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר – אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה, אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים; וְאִם הֵמִיר בּוֹ אַחַר חֲצוֹת – הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקְרַב שְׁלָמִים.
תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֵינָן קְרֵבִין לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר בַּבְּכוֹר: "לַיי הוּא" (ויקרא כז,כו), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: הוּא קָרֵב, וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה, וְדִין הַמַּעֲשֵׂר כַּבְּכוֹר. תְּמוּרָתָן תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְתֵאָכֵל:
ב. תְּמוּרַת הַבְּכוֹר – לַכֹּהֲנִים; וּתְמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר – לַבְּעָלִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹדִין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ, כָּךְ אֵין פּוֹדִין תְּמוּרָתָן.
ג. בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים – תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. וְכֵן כָּל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי תְּחִלַּת הֶקְדֵּשָׁהּ – הֲרֵי תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. אָמַר: 'חֲצִי בְּהֵמָה זוֹ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ עוֹלָה' – הֲרֵי זוֹ תִּקְרַב עוֹלָה. 'חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר' – תִּקְרַב עוֹלָה. 'חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר' – הֲרֵי זוֹ סָפֵק, וְאֵינָהּ קְרֵבָה.
ד. הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר תְּמִימָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהּ מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדֵּית, וְהֵמִיר בָּהּ אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְאֵינָהּ קְרֵבָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית, אֶלָּא מַנִּיחָהּ עַד שֶׁתָּמוּת: אֵינָהּ קְרֵבָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה, וְאֵינָהּ נִפְדֵּית, שֶׁאֵין בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתָהּ לִתְפֹּשׂ פִּדְיוֹנָהּ.
ה. כָּל הַתְּמוּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין מִתְּחִלָּתָן – הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אַחַר פִּדְיוֹנָן, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה בַּתְּמוּרָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ רַע בְּטוֹב" (ויקרא כז,י), וְ"רַע" הָאָמוּר כָּאן הוּא בַּעַל מוּם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבָּן, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתוּב בּוֹ: "יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (שם).
ו. עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּזְבָחִים, וְהֵמִיר בְּאֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת – הֲרֵי זֶה מֵבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת, וְאוֹמֵר: 'אִם תְּמוּרַת עוֹלָה הִיא זוֹ, הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים, וְאִם תְּמוּרַת שְׁלָמִים הִיא, הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה', וְנִמְצֵאת הַבְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה.
חָזַר וְהֵמִיר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶם, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ מֵהֶן הֵמִיר – מֵבִיא זֶבַח אַחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה: 'אִם תְּמוּרַת תְּמוּרָה הִיא זוֹ, הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא חֻלִּין, וְאִם תְּמוּרַת עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים הִיא, הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים', וַהֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה כְּזֶבַח וּתְמוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין הַתַּעֲרוֹבוֹת בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
ז. שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר אוֹ בְּמַעֲשֵׂר, וְהֵמִיר בְּאֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרַב, אֶלָּא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, וְיֵאָכֵל כִּבְכוֹר אוֹ כְּמַעֲשֵׂר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
תְּמוּרַת הַחַטָּאת תָּמוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. ד,א. וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה. הדמים יינתנו לקופות שמהן מביאים עולות נדבה של ציבור (ראה לקמן ד,ה).
טְעוּנָה סְמִיכָה. סמיכה על ראש הבהמה לפני שחיטתה. וּנְסָכִים. סולת בלולה בשמן ויין שבאים עם הקרבן. וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. לאחר הפשט וניתוח קרבן השלמים, הכהן והבעלים מניפים את החזה והשוק יחד עם האימורים. אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. יב,ח.
אִם הֵמִיר בּוֹ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. קודם הזמן הראוי להקרבה. אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם. מכיוון שהמיר בזמן שהקרבן אינו ראוי להקרבה אי אפשר להקריב את התמורה (ריק"ו, מרכה"מ). וְאִם הֵמִיר בּוֹ אַחַר חֲצוֹת. בזמן הקרבת קרבן פסח לפני שהקריב את פסחו. הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקְרַב שְׁלָמִים. כיוון שאפשר להקריב רק בהמה אחת לקרבן פסח, יקריבו את התמורה שלמים.
וְדִין הַמַּעֲשֵׂר כַּבְּכוֹר. לומדים את מעשר מדיני בכור בגזרה שווה (בבלי תמורה ה,ב).