[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְטִיר הַקְּטֹרֶת עַל מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים" וכו' (שמות ל,ז). לֹא הִקְטִירוּ עָלָיו בַּבֹּקֶר – יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם, אֲפִלּוּ הָיוּ מְזִידִין. וְאֵין מְחַנְּכִין מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

א. וּבֵין הָעַרְבַּיִם. לעיל א,ג.

[ב] כַּמָּה מַקְטִירִין מִמֶּנָּה בְּכָל יוֹם? מִשְׁקַל מֵאָה דִּינָרִין, חֲמִשִּׁים בַּבֹּקֶר וַחֲמִשִּׁים בֵּין הָעַרְבַּיִם. מִזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַר – מַקְטִירִין קְטֹרֶת בִּמְקוֹמוֹ. וּקְטֹרֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – אֲפִלּוּ קְרָטִין שֶׁבָּהּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן.

ב. מִשְׁקַל מֵאָה דִּינָרִין. כארבע מאות ושמונים גרם. מִזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַר. הוזז ממקומו. מַקְטִירִין קְטֹרֶת בִּמְקוֹמוֹ. במקום שבו אמור להיות המזבח. אֲפִלּוּ קְרָטִין. חתיכות (ולא רק אבקה, וראה רדב"ז).

[ג] בְּעֵת שֶׁמַּקְטִירִין הַקְּטֹרֶת בַּהֵיכָל בְּכָל יוֹם – פּוֹרְשִׁין כָּל הָעָם מִן הַהֵיכָל וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, לֹא יִהְיֶה שָׁם אָדָם עַד שֶׁיֵּצֵא זֶה שֶׁהִקְטִיר הַקְּטֹרֶת. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁיִּכָּנֵס בְּדַם חַטָּאוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים – פּוֹרְשִׁין הַכֹּל מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ עַד שֶׁיֵּצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ" וכו' (ויקרא טז,יז) – בִּנְיַן אָב לְכָל כַּפָּרָה שֶׁבַּקֹּדֶשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם אָדָם.

ג. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁיִּכָּנֵס בְּדַם חַטָּאוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים. להזות את דם החטאות הפנימיות (ראה גם הלכות עבודת יום הכיפורים ד,ב). שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל אָדָם וכו'. נאמר לגבי כניסת הכהן הגדול להקטרת קטורת והזאת דם החטאות ביום הכיפורים. בִּנְיַן אָב. מקור הלכתי שמהווה בסיס לדינים אחרים שנלמדים ממנו. כַּפָּרָה שֶׁבַּקֹּדֶשׁ. בהיכל.

[ד] כֵּיצַד סֵדֶר הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּכָל יוֹם? מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנָס וּכְלִי קֹדֶשׁ בְּיָדוֹ, וּטְנִי הָיָה שְׁמוֹ, וְשֶׁל זָהָב הָיָה וּמַחֲזִיק קַבַּיִם וָחֵצִי. מַנִּיחַ הַטְּנִי בָּאָרֶץ לְפָנָיו, וְחוֹפֵן בְּיָדָיו הָאֵפֶר וְהַפֶּחָם שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַטְּנִי, וּבָאַחֲרוֹנָה מְכַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ, וּמַנִּיחוֹ שָׁם בַּהֵיכָל וְיוֹצֵא.
וּמִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטֹרֶת נוֹטֵל כְּלִי מָלֵא קְטֹרֶת גָּדוּשׁ, וְכִסּוּי הָיָה לוֹ, וּבָזֵךְ הָיָה שְׁמוֹ, וְנוֹתֵן הַבָּזֵךְ בְּתוֹךְ כְּלִי אַחֵר, וְכַף הָיָה שְׁמוֹ, וּמְכַסֶּה אֶת הַכַּף בְּבֶגֶד קָטָן, וְאוֹחֵז הַכַּף בְּיָדוֹ וְנִכְנָס, וְעִמּוֹ אַחֵר בְּמַחְתָּה שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ.

ד. מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. בפיס שהיה נערך בין הכהנים מי יעבוד בעבודות השונות (לקמן ד,ו). נִכְנָס. להיכל. קַבַּיִם וָחֵצִי. כשלוש וחצי ליטר. הָאֵפֶר וְהַפֶּחָם שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּזְבֵּחַ. שבמזבח הזהב מהקטורת של אתמול. וּבָאַחֲרוֹנָה מְכַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ. כשנשאר רק מעט אפר היה מטאטא אתו מהמזבח לכלי.
וְנוֹתֵן הַבָּזֵךְ בְּתוֹךְ כְּלִי אַחֵר וְכַף הָיָה שְׁמוֹ. כדי שלא תתפזר הקטורת לרצפה (פה"מ תמיד ה,ד). וְעִמּוֹ אַחֵר. הכהן שזכה במחתה (ראה הלכה הבאה). בְּמַחְתָּה שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ. יעה מלא גחלים בוערות.

[ה] וְכֵיצַד חוֹתֶה? זֶה שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה לוֹקֵחַ מַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּמְפַנֶּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵלָךְ וָהֵלָךְ, וְנוֹטֵל מִן הַגֶּחָלִים שֶׁנִּתְאַכְּלוּ בְּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה, וְיוֹרֵד וּמְעָרָן לְתוֹךְ מַחְתָּה שֶׁל זָהָב. אִם נִתְפַּזְּרוּ מִן הַגֶּחָלִים כְּמוֹ קַב אוֹ פָּחוֹת – מְכַבְּדָן לָאַמָּה, וּבְשַׁבָּת כּוֹפֶה עֲלֵיהֶן הַפְּסַכְתֵּר. וְאִם נִתְפַּזֵּר יָתֵר עַל קַב – חוֹזֵר וְחוֹתֶה.

ה. זֶה שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה. הכהן שזכה בתרומת הדשן זכה גם בזה (לקמן ד,ה). הַגֶּחָלִים שֶׁנִּתְאַכְּלוּ בְּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה. הגחלים שנשרפו היטב במערכת האש השנייה שהייתה על המזבח לצורך נטילת אש לקטורת (לעיל ב,ד). וְיוֹרֵד וּמְעָרָן לְתוֹךְ מַחְתָּה שֶׁל זָהָב. ולא היה חותה במחתה של זהב כדי לא להפסיד ממונם של ישראל (בבלי יומא מד,ב). אִם נִתְפַּזְּרוּ מִן הַגֶּחָלִים כְּמוֹ קַב אוֹ פָּחוֹת וכו'. מחתת הכסף הכילה ארבעה קבים ומחתת הזהב הכילה שלושה קבים (פה"מ תמיד ה,ה), ולכן התפזרו הגחלים. אם התפזרו יותר מקב גחלים, מחתת הזהב לא התמלאה והיה צריך לחתות שוב (ריק"ו). מְכַבְּדָן לָאַמָּה. לתעלת המים שבמקדש. הַפְּסַכְתֵּר. כלי גדול (לעיל ב,יג).

[ו] שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיָה הַפְּסַכְתֵּר מְשַׁמֵּשׁ: כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל הַגֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בְּשַׁבָּת, וּמוֹרִידִין בּוֹ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.

ו. וְעַל הַשֶּׁרֶץ בְּשַׁבָּת. שנמצא מת בעזרה (הלכות ביאת מקדש ג,כ). וּמוֹרִידִין בּוֹ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. לעיל ב,יג.

[ז] וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶן זֶה שֶׁדִּשֵּׁן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְנוֹטֵל הַטְּנִי שֶׁבּוֹ דִּשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ, וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא. וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ הַמַּחְתָּה צוֹבֵר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמְרַדְּדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה, וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא. וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ הַכַּף נוֹטֵל אֶת הַבָּזֵךְ מִתּוֹךְ הַכַּף, וְנוֹתְנוֹ לַאֲהוּבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ, וְרוֹאֶה: אִם נִתְפַּזֵּר מִן הַקְּטֹרֶת מְעַט בַּכַּף – אֲהוּבוֹ אוֹ קְרוֹבוֹ נוֹתֵן לוֹ לְתוֹךְ חָפְנָיו זֶה שֶׁנִּתְפַּזֵּר, עִם הַקְּטֹרֶת שֶׁבַּבָּזֵךְ, וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא.

ז. וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶן. נכנס להיכל לפני הכהנים עם הקטורת והמחתה. וְנוֹטֵל הַטְּנִי שֶׁבּוֹ דִּשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ. ואת האפר משליך בבית הדשן ממזרח לכבש (לקמן הי"ב). וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא. כפי שעושים בסיום כל עבודה שנעשית בהיכל (ראה גם לקמן הל' ט, יז). וּמְרַדְּדָן. שוטחם על פני המזבח. וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ הַכַּף. הכהן המקטיר. וְנוֹתְנוֹ לַאֲהוּבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. שאותם בחר שייכנסו איתו להיכל לשם כך. וְרוֹאֶה אִם נִתְפַּזֵּר מִן הַקְּטֹרֶת מְעַט בַּכַּף וכו'. האהוב או הקרוב היה נותן לתוך כפות ידי הכהן המקטיר את הקטורת שבבזך ואת הקטורת שהתפזרה בכף.

[ח] וְאוֹמְרִין לְזֶה הַמַּקְטִיר: 'הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּתְחִיל מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה'. וּמַתְחִיל וּמַשְׁלִיךְ הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ בְּנַחַת, כְּמִי שֶׁמְּרַקֵּד סֹלֶת, עַד שֶׁתִּתְרַדֶּה עַל כָּל הָאֵשׁ. [ט] וְאֵין הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ: 'הַקְטֵר'. וְאִם כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא – אוֹמֵר לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר'. וְאַחַר שֶׁאוֹמְרִין לוֹ – יִפְרְשׁוּ כָּל הָעָם, וְיַקְטִיר הַמַּקְטִיר, וְיִשְׁתַּחֲוֶה וְיֵצֵא.

ח. וְאוֹמְרִין לְזֶה הַמַּקְטִיר. הקטרת הקטורת נעשתה בדרך כלל על ידי כהן שלא הקטיר מימיו (לקמן ד,ז-ח), ולכן היה צריך להזהירו (פה"מ תמיד ו,ג). הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּתְחִיל מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה. שלא יתחיל לפזר את הקטורת בצד המזבח הסמוך אליו אלא בצד הרחוק ממנו, שלא יכווה מעשן הקטורת הבוערת. כְּמִי שֶׁמְּרַקֵּד סֹלֶת עַד שֶׁתִּתְרַדֶּה וכו'. מפזר ושוטח את הקטורת על כל האש.
ט. וְאִם כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא. הכהן הגדול רשאי לעבוד בכל עבודה שירצה גם ללא פיס (הלכות כלי המקדש ה,יב).

[י] דִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה וַהֲטָבַת נֵרוֹתֶיהָ בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם – מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז,כא). וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת דּוֹחָה שַׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה, כְּקָרְבְּנוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שם כז,כ; ויקרא כד,ב). [יא] וְכַמָּה שֶׁמֶן הוּא נוֹתֵן לְכָל נֵר? חֲצִי לֹג שֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר" (שמות כז,כא; ויקרא כד,ג) – תֵּן לוֹ כַּמִּדָּה שֶׁיִּהְיֶה דּוֹלֵק מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. וְאֵין מְחַנְּכִין הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּהַדְלָקַת שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם.

י. דִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה וַהֲטָבַת נֵרוֹתֶיהָ. ניקיונה מהפסולת והדלקת הנרות, לקמן הי"ב. דּוֹחָה שַׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה כְּקָרְבְּנוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן. מחללים בשבילה את השבת ועושים אותה בטומאה כשאי אפשר לעשותה בטהרה (הלכות ביאת מקדש ד,ט).
יא. חֲצִי לֹג. כמאה ושבעים סמ"ק.

[יב] מַה הוּא דִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה? כָּל נֵר שֶׁכָּבָה – מֵסִיר הַפְּתִילָה וְכָל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר, וּמְקַנְּחוֹ, וְנוֹתֵן בּוֹ פְּתִילָה אַחֶרֶת וְשֶׁמֶן אַחֵר בַּמִּדָּה, שֶׁהִיא חֲצִי לֹג, וְזֶה שֶׁהֵסִיר מַשְׁלִיכוֹ בִּמְקוֹם הַדֶּשֶׁן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ עִם דִּשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן, וּמַדְלִיק נֵר שֶׁכָּבָה. וְהַדְלָקַת נֵרוֹת הִיא הֲטָבָתָן. וְנֵר שֶׁמְּצָאוֹ שֶׁלֹּא כָּבָה – מְתַקְּנוֹ.

יב. וּמְקַנְּחוֹ. מנגב את הנר משאריות השמן. בִּמְקוֹם הַדֶּשֶׁן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. ממזרח לכבש (לעיל ב,יב). וּמַדְלִיק נֵר שֶׁכָּבָה. לאחר שדישן את הנרות הכבויים, וחידש בהם את השמן והפתילה היה מדליקם. וְנֵר שֶׁמְּצָאוֹ שֶׁלֹּא כָּבָה מְתַקְּנוֹ. מוסיף לו שמן בלי לכבותו.

[יג] נֵר מַעֲרָבִי שֶׁכָּבָה – אֵין מַדְלִיקִין אוֹתוֹ אַחַר דִּשּׁוּנוֹ אֶלָּא מִמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת – כָּל נֵר שֶׁכָּבָה מֵהֶן מַדְלִיקוֹ מִנֵּר חֲבֵרוֹ. [יד] וְכֵיצַד מַדְלִיקוֹ? מוֹשֵׁךְ הַפְּתִילָה עַד שֶׁמַּדְלִיקָהּ, וּמַחֲזִירָהּ, לְפִי שֶׁהַנֵּרוֹת קְבוּעִין בַּמְּנוֹרָה. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַדְלִיקוֹ בְּנֵר אַחֵר, מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן.

יג. נֵר מַעֲרָבִי. הנר האמצעי שפתילתו פנתה לכיוון מערב (הלכות בית הבחירה ג,ח). מִמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. על ידי אש שהובאה מהמזבח.
יד. לְפִי שֶׁהַנֵּרוֹת קְבוּעִין בַּמְּנוֹרָה. ואי אפשר לנתקם ולהדליק בהם (ראה גם הלכות בית הבחירה ג,ו). וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַדְלִיקוֹ בְּנֵר אַחֵר. להדליק נר חיצוני באחד מהנרות של המנורה ועל ידו להדליק את הנר השני.

[טו] כָּל הַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן בַּמְּנוֹרָה בְּשַׁבָּת – אָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ בַּמְּנוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז,כ; ויקרא כד,ב) – שֶׁתִּהְיֶה שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ.

טו. שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן בַּמְּנוֹרָה בְּשַׁבָּת. פתילות שהאש לא דולקת בהן יפה ואסור להדליק בהן נרות שבת (הלכות שבת ה,ה). שֶׁתִּהְיֶה שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ. שהאש תאחז בפתילה היטב בהדלקה ולא יצטרכו לתקנה בהמשך.

[טז] לֹא הָיָה מֵטִיב כָּל הַנֵּרוֹת בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא מֵטִיב חֲמִשָּׁה נֵרוֹת וּמַפְסִיק, וְעוֹשִׂין עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס וּמֵטִיב הַשְּׁתַּיִם, כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת כָּל הָעֲזָרָה.

טז. וְעוֹשִׂין עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. הקטרת הקטורת (לקמן ו,ד וראה פסקים ושיטות שם). כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת כָּל הָעֲזָרָה. לפרסם את העבודה בכניסה הכפולה.

[יז] כָּל נֵר שֶׁכָּבָה – מַדְלִיקִין אוֹתוֹ מִנֵּר אֶחָד מֵהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵיצַד סֵדֶר הַהֲטָבָה? זֶה שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה נִכְנָס וּכְלִי בְּיָדוֹ, וְכוּז שְׁמוֹ, וְשֶׁל זָהָב הָיָה, דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל. מְדַשֵּׁן בּוֹ אֶת הַפְּתִילוֹת שֶׁכָּבוּ וְאֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּשְׁאַר בַּנֵּר, וּמֵטִיב חֲמִשָּׁה נֵרוֹת, וּמַנִּיחַ הַכּוּז שָׁם לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה מִשָּׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְיוֹצֵא. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס וּמֵטִיב שְׁנֵי הַנֵּרוֹת, וְנוֹטֵל הַכּוּז בְּיָדוֹ, וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא.

יז. כָּל נֵר שֶׁכָּבָה מַדְלִיקִין אוֹתוֹ מִנֵּר אֶחָד מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ג. זֶה שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה. לקמן ד,ו. דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל. נראה כמיכל נוזלים גדול. מְדַשֵּׁן בּוֹ. מוציא לתוכו. עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה מִשָּׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ. סמוך למנורה היו שלוש מדרגות שעליהן הכהן עומד כשמדשן ומדליק את המנורה (הלכות בית הבחירה ג,יא). וְאַחַר כָּךְ. לאחר שהפסיקו בעבודה אחרת (לעיל הט"ו).

[יח] חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל – מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיבָן בְּכָל יוֹם, מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְלִישָׁתָן וַאֲפִיָּתָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה כְּכָל קָרְבָּן שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר: "תֻּפִינֵי" (ויקרא ו,יד) – שֶׁתְּהֵא נָאָה, וְלֹא תֵּאָפֶה מִבָּעֶרֶב. וְעוֹד, אִם תֵּאָפֶה מִבָּעֶרֶב – תִּפָּסֵל בְּלִינָה, שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ הִיא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. [יט] טְחִינַת סָלְתָּן וְהֶרְקֵדָן בַּחוּץ, וְאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.

יח. חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל. מנחה הנעשית במחבת (הלכות מעשה הקרבנות יג,ב-ד), ובכל יום היו מקריבים אותה עבור הכהן הגדול. וְלִישָׁתָן וַאֲפִיָּתָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. לא רק הקרבתם דוחה את השבת אלא גם לישתם ואפייתם שאי אפשר לעשותם בערב שבת. וְאֶת הַטֻּמְאָה. כשנטמאו הכהנים או הכלים (הלכות ביאת מקדש ד,יב). אבל כשנטמא הכהן הגדול ממנים לו מחליף והוא מקריב אותה (לקמן ה"כ). תֻּפִינֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. והנאפה אתמול אינו נאה. תִּפָּסֵל בְּלִינָה שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ. דבר שהוקדש בכלי קודש ועבר עליו לילה נפסל (הלכות בית הבחירה ג,יח). שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ הִיא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הכלי שבו מטגנים את המנחה היה כלי שרת (הלכות מעשה הקרבנות יב,כג).
יט. טְחִינַת סָלְתָּן וְהֶרְקֵדָן בַּחוּץ. בניגוד ללישתם ואפייתם (שם). וְאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. שהרי אפשר לעשותם בערב שבת.

[כ] כֹּהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית, וּמֵת אוֹ נִטְמָא אוֹ נוֹלַד לוֹ מוּם, וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחַר תַּחְתָּיו – לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ, וְלֹא חֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ, וּמַקְרִיב מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה אָבֵד. [כא] נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִין קְרֵבִין וּשְׁנֵי חֲצָיִין אוֹבְדִין. וְאֵלּוּ שְׁנֵי הַחֲצָיִין הָאוֹבְדִין – מַנִּיחִין אוֹתָן עַד שֶׁתַּעֲבֹר צוּרָתָן, וְיוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וְכֵן אִם אָבַד אוֹ נִטְמָא הַחֵצִי שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְהֵיכָן שׂוֹרְפִין אוֹתָן? בָּעֲזָרָה.

כ. וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחַר. לאחר שהקריבו בבוקר חצי מנחה של הראשון.
כא. שֶׁתַּעֲבֹר צוּרָתָן. יתעפשו ויתקלקלו. וְכֵן אִם אָבַד אוֹ נִטְמָא הַחֵצִי שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. מביאים עישרון שלם ומקריבים חציו ושורפים חציו. וְהֵיכָן שׂוֹרְפִין אוֹתָן בָּעֲזָרָה. הלכות מעשה הקרבנות ז,ג.

[כב] מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשַׁחֲרִית אַחַר שֶׁהִקְרִיב חֲצִי הָעִשָּׂרוֹן, וְלֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר – מְבִיאִין הַיּוֹרְשִׁין עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ חֲבִתִּין, וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה. מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיבוּ בַּבֹּקֶר, וְלֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר – מַקְרִיבִין אוֹתוֹ עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם בַּבֹּקֶר וְעִשָּׂרוֹן שָׁלֵם בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאֵין כּוֹפְלִין שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְפְּלָה הַסֹּלֶת, אֶלָּא מַפְרִישִׁין לָהֶן שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין שֶׁמֶן וְקֹמֶץ לְבוֹנָה: לֹג וּמֶחֱצָה שֶׁמֶן וַחֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה לָעִשָּׂרוֹן שֶׁל בֹּקֶר, וְלֹג וּמֶחֱצָה שֶׁמֶן וַחֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה לָעִשָּׂרוֹן שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

כב. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה. כשהמנחה לא הובאה על ידי כהן גדול, לא היו חוצים אותה ומקריבים את חציה, אלא היו מקריבים את כולה. מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיבוּ בַּבֹּקֶר… מַקְרִיבִין אוֹתוֹ. היורשים ביום שבו מת (אבל בימים שאחר כך עד למינוי כהן אחר, מקריבים אותו מתרומת הלשכה וחיובו מוטל על הציבור – או"ש, ליקו"ה מנחות נא,ב ע"פ הלכות שקלים ד,ד; וראה לח"מ). אֶלָּא מַפְרִישִׁין לָהֶן שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין שֶׁמֶן וְקֹמֶץ לְבוֹנָה. זו כמות השמן והלבונה שמקריבים עם העישרון של הכהן הגדול כשחוצים אותו (הלכות מעשה הקרבנות יג,ב).