פרק ג', הלכות תעניות, ספר זמנים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הֲרֵי שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים כָּל עִקָּר מִתְּחִלַּת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים: אִם הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים – מַתְחִילִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּלְבַד לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וְכָל הַתַּלְמִידִים רְאוּיִין לְכָךְ.
א. כָּל עִקָּר. בכלל. וְכָל הַתַּלְמִידִים רְאוּיִין לְכָךְ. ורשאים להתענות אף הם, בשונה משאר העם שאינם רשאים להתענות משום שנראה כגאווה.
ב. הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וּמֻתָּרִין בָּהֶן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה. וְאֵין אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין עִמָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן עוֹסְקִין בָּעֲבוֹדָה. וְכָל הָעָם נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִתְפַּלְּלִים וְזוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַתַּעֲנִיּוֹת.
ב. וּמֻתָּרִין בָּהֶן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה. שקודם התענית, משום שהתענית מתחילה מעלות השחר (ראה לעיל א,ח). אַנְשֵׁי מִשְׁמָר. משמר הכהנים המופקד באותו השבוע על העבודה בבית המקדש. וכל משמר נחלק לבתי אב שכל אחד מהם עובד ביום אחד מאותו השבוע (ראה הלכות כלי המקדש ד,ג, ד,יא). ובתעניות אלו כל אנשי המשמר אינם מתענים כדי שיהיה להם כוח לסייע לאנשי בית אב המופקדים על עבודת אותו היום.
ג. עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר, חֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. וּבְשָׁלֹשׁ אֵלּוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם. וְעֻבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בְּאֵלּוּ בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין בְּצוֹם כִּפּוּר. וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין מִקְצָת הַיּוֹם וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב, וְהֵם הָעוֹסְקִין בָּעֲבוֹדָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא יִהְיוּ מִתְעַנִּין כָּל עִקָּר. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ מִבְּעוֹד יוֹם, אִם אָכַל וּפָסַק וְגָמַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל – אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם.
ג. וְלֹא נַעֲנוּ. לא ירדו גשמים. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם.מפסיקים לאכול בשקיעת החמה ואסורים לאכול בלילה. מִתְעַנִּין מִקְצָת הַיּוֹם וְלֹא מַשְׁלִימִין. אינםמתעניםעדסוףהיום. לֹא יִהְיוּ מִתְעַנִּין כָּל עִקָּר. שלא ייחלשו מהתענית ויופרעו מעבודתם. וְגָמַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל.החליטשאינואוכליותר.
ד. בְּשָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ כָּל הָעָם אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בַּיּוֹם וּמֻתָּרִין בַּלַּיְלָה. וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצַת כָּל הַגּוּף בְּחַמִּין, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מֻתָּר, לְפִיכָךְ נוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. וַאֲסוּרִין בְּסִיכָה, וְאִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה – מֻתָּר. וַאֲסוּרִין בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ מֻתָּר לִנְעֹל. וּמִתְפַּלְּלִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְזוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִין כִּשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת.
ד. אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בַּיּוֹם וּמֻתָּרִין בַּלַּיְלָה.שלא כיום הכיפורים שבו אסורה מלאכה גם בלילה (ראה הלכות שביתת עשור א,ו), ובשונה מתשעה באב שבו איסור המלאכה תלוי במנהג (לקמן ה,י). וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצַת כָּל הַגּוּף בְּחַמִּין אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מֻתָּר. אף בחמין, בשונה מאבל שאסור אף ברחיצת מקצת גופו בחמין (הלכות אבל ה,ד), ובשונה מתשעה באב ומיום הכיפורים שאסורים אף ברחיצת אבר אחד בצונן (לקמן ה,י, הלכות שביתת עשור ג,א). וַאֲסוּרִין בְּסִיכָה. מריחת שמן וכדומה על העור. וְאִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה מֻתָּר.שאינה סיכה של תענוג (ראה לקמן ה,י, הלכות אבל ה,ד), בשונה מיום הכיפורים שבו אסורה אף סיכה שאינה של תענוג (הלכות שביתת עשור ג,ט). וַאֲסוּרִין בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. ראההלכות שביתת עשור א,ה. וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל בָּעִיר אֲבָל בַּדֶּרֶךְ מֻתָּר לִנְעֹל. שלא ייפצעו רגליו.
ה. עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּבְאֵלּוּ הַשֶּׁבַע אֵין עֻבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת מִתְעַנּוֹת, אֶלָּא כִּשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאֵין עֻבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת מִתְעַנּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִתְעַנּוֹת – אֵין מְעַנְּגִין עַצְמָן בְּתַפְנוּקִין, אֶלָּא אוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת כְּדֵי קִיּוּם הַוָּלָד.
ו. וּבְשֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּים וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּים מִקְצָת הַיּוֹם וְלֹא מַשְׁלִימִין. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר בְּשָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת – אָסוּר בְּאֵלּוּ הַשֶּׁבַע הָאַחֲרוֹנוֹת.
ז. וִיתֵרוֹת אֵלּוּ, שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד מַתְרִיעִים וּמִתְפַּלְּלִין בִּרְחוֹב הָעִיר, וּמוֹרִידִין זָקֵן לְהוֹכִיחַ לָעָם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם, וּמוֹסִיפִין שֵׁשׁ בְּרָכוֹת בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּבִתְפִלַּת מִנְחָה, וְנִמְצְאוּ מִתְפַּלְּלִין אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים בְּרָכוֹת. וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנֻיּוֹת, וּבְשֵׁנִי מַטִּין לְעֵת עֶרֶב וּפוֹתְחִין אֶת הַחֲנֻיּוֹת, אֲבָל בַּחֲמִישִׁי פּוֹתְחִין כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאִם יֵשׁ לַחֲנוּת שְׁנֵי פְּתָחִים – פּוֹתֵחַ אֶחָד וְנוֹעֵל אֶחָד. וְאִם יֵשׁ לַחֲנוּת אִיצְטַבָּה לְפָנֶיהָ – פּוֹתֵחַ כְּדַרְכּוֹ בַּחֲמִישִׁי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
ז. וִיתֵרוֹת אֵלּוּ. שבע תעניות אלו על פני התעניות שקדמו להן. מַתְרִיעִים. בשופר. וּמוֹרִידִיןזָקֵן. לפניהתיבה (סדר התפילותבתעניותאלומפורטלקמןפ"ד). מַטִּין לְעֵת עֶרֶב וּפוֹתְחִין אֶת הַחֲנֻיּוֹת. מטים את הדלתות מעט ואין פותחים אותן לרווחה. מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.משוםשהקנייההיאלצורךכבודועונגשבת. וְאִם יֵשׁ לַחֲנוּת שְׁנֵי פְּתָחִים פּוֹתֵחַ אֶחָד וְנוֹעֵל אֶחָד.ביום חמישי. אִיצְטַבָּה לְפָנֶיהָ. מדףאושולחןשעליומניחיםאתהסחורה. פּוֹתֵחַ כְּדַרְכּוֹ בַּחֲמִישִׁי. את שני פתחי החנות, משום שהאצטבא חוסמת את הפתחים.
ח. עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ – מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּבְבִנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה, כְּגוֹן צִיּוּר וְכִיּוּר, וּבִנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה, כְּגוֹן מִינֵי הֲדַס וּמִינֵי אֲהָלִים, וּמְמַעֲטִין בְּאֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין, אֶלָּא אִם כֵּן לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכָל מִי שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה – אָסוּר לוֹ לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּימֵי רְעָבוֹן. וּמְמַעֲטִין בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא יִשְׁאֲלוּ שָׁלוֹם, כִּנְזוּפִין וְכִמְנֻדִּין לַמָּקוֹם. וְעַם הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן לָהֶן שָׁלוֹם – מַחֲזִירִין לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ.
ח. וּבְבִנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה… וּבִנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה. אבלבנייןלדירהונטיעהלאכולפירותאולהתפרנס, מותר (פה"מ תעניתא,ז).צִיּוּר וְכִיּוּר. חריטת הבנאי בגבס או באבן לקישוט קירות הבית (ראה פה"מ מידות ד,ו). כְּגוֹן מִינֵי הֲדַס וּמִינֵי אֲהָלִים.מיניבשמים. לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. שאין לו בן ובת (ראה הלכות אישות טו,ד). וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא יִשְׁאֲלוּ שָׁלוֹם. כלל. מַחֲזִירִין לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶדרֹאשׁ.שלאייפגע, ויבין שעושים כן משום התענית (וראה לקמן ה,יא).
ט. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים חוֹזְרִין לְבַדָּן וּמִתְעַנִּין חֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה, אֲבָל לֹא הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר בִּשְׁבִיל גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא יָרְדוּ יָתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. כְּשֶׁמִּתְעַנִּין הַיְחִידִים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן – מֻתָּרִין לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה, וּמֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וְסִיכָה וְתַשְׁמִישׁ וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, כִּשְׁאָר כָּל הַתַּעֲנִיּוֹת. וּמַפְסִיקִין לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּלְפוּרִים. יָצָא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה, וְהוּא כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל שׁוֹר – אֵין מִתְעַנִּין, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים בִּזְמַן זֶה אֶלָּא סִימַן קְלָלָה, הוֹאִיל וְלֹא יָרְדוּ כָּל עִקָּר מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה.
ט. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים חוֹזְרִין לְבַדָּן וּמִתְעַנִּין. לאחרשעברותעניותאלוולאירדוגשמים. עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה.מבוארבהלכההבאה. וּמַפְסִיקִין לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּלְפוּרִים.שאםאחדמימיהתעניות הללו חל בראשחודש או בפורים, איןמתעניםבו (ראה לעיל א,ז). יָצָא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה. ניסן האמור כאן אינו חודש ניסן, אלא הזמן שבו השמש נמצאת במזל טלה (ראה הלכות קידוש החודש ט,ג). וְהוּא כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל שׁוֹר.שהוא המזל שבא אחרי מזל טלה (ראה שם יא,ט). הוֹאִיל וְלֹא יָרְדוּ כָּל עִקָּר מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה. אך אם ירדו גשמים קודם לכן, אין ירידת הגשמים לאחר תקופת ניסן סימן קללה.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַדּוֹמֶה לָהּ. אֲבָל מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹנַת הַגְּשָׁמִים שֶׁלָּהֶן קֹדֶם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן אוֹ אַחַר זְמַן זֶה – כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, יְחִידִים מִתְעַנִּים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וּמַפְסִיקִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וַחֲנֻכָּה וּפוּרִים, וְשׁוֹהִין אַחֲרֵי כֵן כְּמוֹ שִׁבְעָה יָמִים; אִם לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים – בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַרְנוּ.
י. וְכָל הַדּוֹמֶה לָהּ.ארצות שאקלימן דומה לאקלים שבארץישראל. וְשׁוֹהִין אַחֲרֵי כֵן כְּמוֹ שִׁבְעָה יָמִים. כשם שבארץ ישראל מתחילים בתעניות הציבור כשבעה ימים לאחר שסיימו היחידים להתענות (ראה לעיל ה"ב), כך גם בחוץ לארץ.
יא. כָּל תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִין הַצִּבּוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אוֹכְלִין בָּהּ בַּלַּיְלָה, וְדִינָהּ כְּדִין שְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת, שֶׁאֵין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר תַּעֲנִית כְּעֵין צוֹם כִּפּוּר אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, וּבִגְלַל הַמָּטָר, וּבְאוֹתָן עֶשֶׂר תַּעֲנִיּוֹת שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת וְשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת.
יא. וְדִינָהּ כְּדִין שְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת. שאסורים באכילה ושתייה בלבד ואינם אסורים ברחיצה ונעילת הסנדל ושאר הדברים שנזכרו לעיל ה"ד. שֶׁאֵין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר… אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד.שרקבארץ ישראלישדייניםסמוכיםאונשיאשגזרתומתקבלתעלכלישראל (רמב"ן מובא בב"י).

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות תעניות

סדר התעניות על עצירת גשמים בארץ ישראל:
לא ירדו גשמים עד י"ז מרחשון – תלמידי החכמים מתענים שני וחמישי ושני.
לא ירדו גשמים עד ר"ח כסלו – בי"ד גוזרים שלוש תעניות על הציבור, שני וחמישי ושני, ומותרים לאכול ולשתות בלילה, וכל העם נכנסים לבתי כנסיות להתפלל ולזעוק.
עברו אלו ולא נענו – גוזרים שלוש תעניות נוספות על הציבור (שני וחמישי ושני); ואוכלים ושותים רק מבעוד יום, ואסורים בעשיית מלאכה ביום, ברחיצת כל הגוף בחמין, בסיכה, בתשמיש המטה ובנעילת הסנדל, ומתפללים וזועקים בבתי כנסיות.
עברו אלו ולא נענו – גוזרים שבע תעניות אחרות (שני, חמישי, שני, חמישי, שני, חמישי, שני) ובאלו גם מעוברות ומניקות מתענות, ומלבד האיסורים שבתעניות הקודמות, מתריעים ומתפללים ברחוב העיר, ומורידים זקן להוכיח את העם, ומוסיפים 6 ברכות בתפילת שחרית ומנחה, ונועלים את החנויות.
עברו אלו ולא נענו – ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה ובנטיעה של שמחה, וממעטין באירוסין ונישואין, וממעטים בשאילת שלום, ותלמידי החכמים חוזרים להתענות חמישי ושני עד שיצא ניסן של תקופה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר לגזור על כל יהודי העולם תענית כמו יום כיפור?

2.האם מותר לגזור תענית כמו יום כיפור על כל צרה?

3.האם נכון לתלמיד חכם להמשיך להתענות אחר שיצא ניסן?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן