פרק ג', הלכות תפילין מזוזה וספר תורה, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁמוֹנֶה הֲלָכוֹת יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה הַתְּפִלִּים, כֻּלָּן לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, לְפִיכָךְ כֻּלָּן מְעַכְּבוֹת, וְאִם שִׁנָּה בְּאַחַת מֵהֶן — פָּסַל. וְאֵלּוּ הֵן: שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת, וְכֵן תְּפִירָתָן בְּרִבּוּעַ, וַאֲלַכְסוֹנָן בְּרִבּוּעַ עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אַרְבַּע זָוִיּוֹת שָׁווֹת; וְשֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹר שֶׁל רֹאשׁ צוּרַת שִׁי"ן מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל; וְשֶׁיִּכְרֹךְ הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּמַטְלִית; וְשֶׁיִּכְרֹךְ אוֹתָן בְּשֵׂעָר עַל הַמַּטְלִית וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסָן בְּבָתֵּיהֶן; וְשֶׁיִּהְיוּ תּוֹפְרִין אוֹתָם בְּגִידִין; וְשֶׁעוֹשִׂין לָהֶן מַעְבֶּרֶת מֵעוֹר הַחִפּוּי שֶׁתִּכָּנֵס בָּהּ הָרְצוּעָה עַד שֶׁתְּהֵא עוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת בְּתוֹךְ תּוֹבָר שֶׁלָּהּ; וְשֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת; וְשֶׁיִּהְיֶה קֶשֶׁר שֶׁלָּהֶן קֶשֶׁר יָדוּעַ, כְּצוּרַת דַּא"ל.
א. שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת. בעלי ארבע צלעות. תְּפִירָתָן בְּרִבּוּעַ. התפירה הסוגרת את בתי התפילין תהיה ישרה ושווה בכל צד. וַאֲלַכְסוֹנָן בְּרִבּוּעַ. הריבוע צריך להיות מדויק, כך שאלכסוניו יהיו שווים באורכם. בְּמַטְלִית. פיסת בד. מַעְבֶּרֶת מֵעוֹר הַחִפּוּי. מקום מעבר לרצועה העשוי מן העור המחפה את הפרשיות.
תּוֹבָר. קצה מקופל.
ב. כֵּיצַד עוֹשִׂין תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ? לוֹקְחִין עֵץ מְרֻבָּע, אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ כְּגָבְהוֹ; וְאִם הָיָה גָּבְהוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֵין מַקְפִּידִין אֶלָּא עַל אָרְכּוֹ שֶׁיִּהְיֶה כְּרָחְבּוֹ. וְחוֹפְרִין בּוֹ שְׁלֹשָׁה חֲרִיצִין כְּדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ אַרְבָּעָה רָאשִׁים, כְּגוֹן זֶה:
וְלוֹקְחִין עוֹר וּמְרַטְּבִין אוֹתוֹ בְּמַיִם, וּמְחַפִּין בּוֹ אֶת הָעֵץ, וּמַכְנִיסִין אֶת הָעוֹר בֵּין כָּל חָרִיץ וְחָרִיץ, וּמְכַמְּשִׁין אוֹתוֹ וְהוּא רָטֹב מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁעוֹשִׂין מִן הָעוֹר דְּמוּת שִׁי"ן שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים מִימִין הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין, וּדְמוּת שִׁי"ן שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבָּעָה רָאשִׁים מִשְּׂמֹאל הַמַּנִּיחַ.
ב. אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ כְּגָבְהוֹ. קוביה השווה בכל פאותיה. וּמַכְנִיסִין אֶת הָעוֹר בֵּין כָּל חָרִיץ וְחָרִיץ. ובאופן זה נוצרים ארבעה תאים (בתים) נפרדים בעור. ומשתמשים בפיסת עור ארוכה, כך שיישאר עור פנוי גם לסגירת התפילין, כמבואר בהלכה הבאה.
וּמְכַמְּשִׁין אוֹתוֹ וכו'. מקמטים את העור בצדדים לצורת האות שי"ן. וּדְמוּת שִׁי"ן שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבָּעָה רָאשִׁים. כך היא מסורת קדומה (שימושא רבה), והסברים שונים נאמרו בדבר.
ג. וּמַנִּיחִין אֶת הָעוֹר עַל הָעֵץ עַד שֶׁיִּיבַשׁ, וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ הָעוֹר מֵעַל גַּבֵּי הָאִמּוּם שֶׁל עֵץ, וְנִמְצָא הָעוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה בָּתִּים פְּנוּיִין. מַכְנִיסִין פָּרָשָׁה בְּכָל בַּיִת וּמַחֲזִירִין מִקְצָת הָעוֹר מִלְּמַטָּה וְתוֹפְרִין אוֹתוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו, וּמַנִּיחִין מִן הָעוֹר שֶׁלְּמַטָּה מָקוֹם שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הָרְצוּעָה כְּמוֹ תּוֹבָר, וְהוּא הַנִּקְרָא מַעְבֶּרֶת.
ג. הָאִמּוּם. דפוס, תבנית. וְנִמְצָא הָעוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה בָּתִּים פְּנוּיִין. החריצים שבעץ יוצרים בתוך העור ארבעה חללים. וּמַחֲזִירִין מִקְצָת הָעוֹר מִלְּמַטָּה. מקפלים את העור שנותר על גבי החללים. וּמַנִּיחִין מִן הָעוֹר שֶׁלְּמַטָּה מָקוֹם שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הָרְצוּעָה. מעור זה משאירים כעין לולאה בו עוברת רצועת התפילין.
ד. וְכֵיצַד עוֹשִׂין תְּפִלִּין שֶׁל יָד? לוֹקְחִין עֵץ מְרֻבָּע, אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ, וְיִהְיֶה גָּבְהוֹ כְּאֶצְבַּע אוֹ יָתֵר עַל זֶה מְעַט אוֹ פָּחוֹת מְעַט, וּמְחַפִּין אוֹתוֹ בְּעוֹר רָטֹב, וּמַנִּיחִין אֶת הָעוֹר עַל הָאִמּוּם עַד שֶׁיִּיבַשׁ. וְחוֹלֵץ הָעוֹר, וּמַכְנִיס אַרְבַּע הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּמְקוֹם הָעֵץ, וּמַחֲזִיר מִקְצָת הָעוֹר מִלְּמַטָּה וְתוֹפְרוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו. וּמַנִּיחִין מִן הָעוֹר תּוֹבָר מְקוֹם הָרְצוּעָה.
ה. כֵּיצַד סִדּוּר הַפָּרָשִׁיּוֹת? בִּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ מַכְנִיס פָּרָשָׁה אַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' בַּבַּיִת שֶׁהוּא עַל יְמִין הַמַּנִּיחַ, וּ'שְׁמַע' סְמוּכָה לָהּ, 'וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ' בְּבַיִת שְׁלִישִׁי סְמוּכָה לִ'שְׁמַע', וְ'קַדֶּשׁ לִי' בְּבַיִת רְבִיעִי, שֶׁהוּא לִשְׂמֹאל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַקּוֹרֵא שֶׁפָּנָיו כְּנֶגֶד פְּנֵי הַמַּנִּיחַ קוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר, כְּגוֹן זֶה:
וְאִם הֶחֱלִיף סִדּוּר זֶה — פְּסוּלוֹת.
ה. סִדּוּר הַפָּרָשִׁיּוֹת. סדר הנחת ארבעת הפרשיות בתפילין. פָּרָשָׁה אַחֲרוֹנָה. לפי סדרה בתורה. הַקּוֹרֵא שֶׁפָּנָיו כְּנֶגֶד פְּנֵי הַמַּנִּיחַ. האדם העומד מול מניח התפילין, וקורא בפרשיות שבתפילין. קוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר. לפי סדר כתיבתן בתורה.
ו. תְּפִלָּה שֶׁל יָד — כּוֹתְבָן בְּאַרְבָּעָה דַּפִּין בְּעוֹר אֶחָד אָרֹךְ כְּ סֵפֶר תּוֹרָה, עַל סִדּוּרָן בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן זֶה:
וְאִם כְּתָבָן עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת וְהִנִּיחָן בְּבַיִת אֶחָד — יָצָא, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְדַבְּקָן.
ו. דַּפִּין. עמודות. כְּסֵפֶר תּוֹרָה. בדומה לספר תורה שכתוב עמודות עמודות. עַל סִדּוּרָן בַּתּוֹרָה. לפי הסדר שבו הן כתובות בתורה.
ז. כְּשֶׁהוּא גּוֹלֵל הַפָּרָשִׁיּוֹת, בֵּין שֶׁל רֹאשׁ בֵּין שֶׁל יָד — גּוֹלֵל אוֹתָן מִסּוֹפָן לִתְחִלָּתָן, עַד שֶׁתִּמְצָא כְּשֶׁתִּפְתַּח הַפָּרָשָׁה, תִּקְרָא כָּל שִׁיטָה מִתְּחִלָּתָהּ לְסוֹפָהּ.
ז. כְּשֶׁהוּא גּוֹלֵל הַפָּרָשִׁיּוֹת. כדי להכניסם לבתים. שִׁיטָה. שורה.
ח. וּכְשֶׁמַּכְנִיסִין אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּבָּתִּים שֶׁלָּהֶן —
כּוֹרְכִין אוֹתָן בְּמַטְלִית, וְעַל הַמַּטְלִית שֵׂעָר, וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָן בְּבָתֵּיהֶם. וְשֵׂעָר זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׂעַר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְהוֹרָה, וַאֲפִלּוּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל הָעָם לְכָרְכָן בִּשְׂעַר זְנַב הָעֲגָלִים.
ח. וַאֲפִלּוּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. ואין צורך שיישחטו כהלכה.
ט. כְּשֶׁתּוֹפְרִין אֶת הַתְּפִלִּין, אֵין תּוֹפְרִין אֶלָּא בְּגִידִין שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ שֶׁל חַיָּה טְהוֹרָה, וַאֲפִלּוּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. לוֹקְחִין הַגִּידִים שֶׁיֵּשׁ בַּעֲקֵב הַבְּהֵמָה אוֹ הַחַיָּה, וְהֵם לְבָנִים קָשִׁים, מְרַכְּכִין אוֹתָן בַּאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כְּפִשְׁתָּן, וְטֹוִין אוֹתָן וְשׁוֹזְרִין אוֹתָן, וּבָהֶן תּוֹפְרִין הַתְּפִלִּין וִירִיעוֹת סֵפֶר תּוֹרָה.
ט. וִירִיעוֹת סֵפֶר תּוֹרָה. כמבואר לקמן ט,יג.
י. כְּשֶׁתּוֹפְרִין הַתְּפִלִּין, תּוֹפְרִין אוֹתָן בְּרִבּוּעַ. וַהֲלָכָה רוֹוַחַת שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל צַד שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת עַד שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תְּפִירוֹת, בֵּין בְּשֶׁל יָד בֵּין בְּשֶׁל רֹאשׁ. וְאִם עָשָׂה הַתְּפִירוֹת עֶשֶׂר אוֹ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה — עוֹשֶׂה. וְכָל הַתְּפִירוֹת — יִהְיֶה הַחוּט שֶׁלָּהֶן סוֹבֵב מִשְּׁתֵּי הָרוּחוֹת.
י. שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת. שלושה תפרים. יִהְיֶה הַחוּט שֶׁלָּהֶן סוֹבֵב מִשְּׁתֵּי הָרוּחוֹת. התפר יהיה כפול כך שהגיד יקיף את בסיס הבית מלמעלה ומלמטה.
יא. וְצָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ הַחֶרֶץ שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד מְקוֹם הַתֶּפֶר. וְאִם הָיָה הַחֶרֶץ נִכָּר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אַרְבָּעָה רָאשִׁים נִרְאִין לַכֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַחֶרֶץ מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַתֶּפֶר — כְּשֵׁרוֹת. וְאִם אֵין חֶרְצָן נִכָּר — פְּסוּלוֹת. וְצָרִיךְ לְהַעֲבִיר בְּתוֹךְ כָּל חָרִיץ וְחָרִיץ עַל גַּבֵּי הָעוֹר חוּט אוֹ מְשִׁיחָה, לְהַבְדִּיל בֵּין בַּיִת לְבַיִת. וּמִנְהָג פָּשׁוּט לְהַעֲבִיר גִּיד מִגִּידֵי הַתְּפִירָה בְּכָל חָרִיץ מִשְּׁלָשְׁתָּן.
יא. הַחֶרֶץ שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. החריץ המפריד בין תא לתא. עַד מְקוֹם הַתֶּפֶר. המקום בו תופרים את התפילין, כלומר בסיס הבית. שֶׁיִּהְיוּ אַרְבָּעָה רָאשִׁים נִרְאִין לַכֹּל. שיהיה ניכר שיש ארבעה תאים נפרדים.
עַל גַּבֵּי הָעוֹר. בתחתית החריץ. מְשִׁיחָה. חוט דק. וּמִנְהָג פָּשׁוּט. נפוץ. לְהַעֲבִיר גִּיד מִגִּידֵי הַתְּפִירָה וכו'. משתמשים בגיד שבו תפרו את הבית ומעבירים אותו בין שלושת החריצים.
יב. וְכֵיצַד עוֹשִׂין הָרְצוּעוֹת? לוֹקְחִין רְצוּעָה שֶׁל עוֹר, רָחְבָּהּ כְּאֹרֶךְ הַשְּׂעוֹרָה, וְאִם הָיְתָה רְחָבָה מִזֶּה הַשִּׁעוּר — כְּשֵׁרָה. וְאֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל רֹאשׁ — כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הָרֹאשׁ וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר, וְתִמָּתַח שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לַטִּבּוּר אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מְעַט. וְאֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל יָד — כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר, וְתִמָּתַח רְצוּעָה אַחַת עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית, וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת, וְיִקְשֹׁר. וְאִם הָיוּ הָרְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת יָתֵר עַל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ — כְּשֵׁרוֹת.
יב. כְּאֹרֶךְ הַשְּׂעוֹרָה. אורך גרעין שעורה (כחצי רוחב אגודל, לקמן ט,ט). מִכָּאן וּמִכָּאן. משני צדי הצוואר.
יג. וּמַכְנִיס רְצוּעָה שֶׁל רֹאשׁ בַּתּוֹבָר שֶׁלָּהּ, וּמַקִּיף כְּמִדַּת רֹאשׁוֹ, וְקוֹשֵׁר קֶשֶׁר מְרֻבָּע כְּמִין דַּא"ל. וְקֶשֶׁר זֶה צָרִיךְ כָּל תַּלְמִיד חֲכָמִים לְלָמְדוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ צוּרָתוֹ בִּכְתָב אֶלָּא בִּרְאִיַּת הָעַיִן. וְכֵן בְּשֶׁל יָד — קוֹשֵׁר קֶשֶׁר כְּמִין יוֹ"ד, וְתִהְיֶה הָרְצוּעָה שֶׁל יָד עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁר, כְּדֵי שֶׁיַּרְחִיב וִיקַצֵּר בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה לִקְשֹׁר עַל יָדוֹ.
יג. בַּתּוֹבָר שֶׁלָּהּ. קפל העור שבקצה הבית. וּמַקִּיף כְּמִדַּת רֹאשׁוֹ. מודד מן הרצועה כדי שתקיף את ראשו, ואחר כך קושר. כְּמִין דַּא"ל. כצורת האות דל"ת.
עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁר. הרצועה רפויה
בתוך הקשר כדי שיוכל להתאימה לידו ולהדקה.
יד. הָרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין, בֵּין שֶׁל רֹאשׁ בֵּין שֶׁל יָד — פְּנֵיהֶם הַחִיצוֹנִים שְׁחוֹרִים, וְזוֹ הִיא הַהֲלָכָה שֶׁלְּמֹשֶׁה מִסִּינַי. אֲבָל אֲחוֹרֵי הָרְצוּעוֹת, הוֹאִיל וּמִבִּפְנִים הֵם: אִם הָיוּ יְרֻקּוֹת אוֹ לְבָנוֹת — כְּשֵׁרוֹת; אֲדֻמּוֹת לֹא יַעֲשֶׂה, שֶׁמָּא תֵּהָפֵךְ הָרְצוּעָה, וּגְנַאי הוּא לוֹ. וְלֹא יִהְיוּ אֲחוֹרֵי הָרְצוּעָה לְעוֹלָם אֶלָּא כְּעֵין הַקְּצִיצָה, אִם יְרֻקָּה — יְרֻקִּין, וְאִם לְבָנָה — לְבָנִים. וְנוֹאי הוּא לַתְּפִלִּין שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן שְׁחוֹרוֹת, הַקְּצִיצָה וְהָרְצוּעָה כֻּלָּהּ.
יד. וּמִבִּפְנִים הֵם. מופנות כלפי גופו ואינן נראות. וּגְנַאי הוּא לוֹ. שנראה כדם, ואולי הוא דם טמא. כְּעֵין הַקְּצִיצָה. באותו הצבע שצבועה הקציצה (בית התפילין). [הערה: אצל הרמב"ם בפה"מ
מנוקדת המילה נואי: נֹאִי.]
טו. הָעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ הַתְּפִלִּין וְשֶׁעוֹשִׂין מִמֶּנּוּ הָרְצוּעוֹת — הוּא עוֹר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף הַטְּהוֹרִים, וַאֲפִלּוּ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְאִם עָשָׂה מֵעוֹר טְמֵאִים אוֹ שֶׁחִפָּה תְּפִלִּין בְּזָהָב — פְּסוּלוֹת. וְעוֹר הָרְצוּעוֹת צָרִיךְ עֲבָדָה לִשְׁמָן. אֲבָל הָעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ עֲבָדָה כְּלָל, אֲפִלּוּ עָשָׂהוּ מַצָּה — כָּשֵׁר. וּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה נָהֲגוּ לְחַפּוֹת אוֹתָן בְּעוֹר מַצָּה.
טו. מַצָּה. עור שאינו מעובד כלל.
טז. אֵין עוֹשֶׂה הַתְּפִלִּין אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲשִׂיָּתָן כִּכְתִיבָתָן, מִפְּנֵי הַשִּׁי"ן שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לְפִיכָךְ, אִם חִפָּן גּוֹי אוֹ תְּפָרָן — פְּסוּלוֹת. וְהוּא הַדִּין לְכָל הַפָּסוּל לְכָתְבָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתָן.
טז. שֶׁעֲשִׂיָּתָן כִּכְתִיבָתָן וכו'. עשיית התפילין נחשבת ככתיבה, מפני שהיא כוללת את עשיית האות שי"ן, ולכן כשרה רק בישראל כדין הכתיבה (לעיל א,יג). כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"ב. לְכָל הַפָּסוּל לְכָתְבָן. הפסולים מבוארים לעיל א,יג.
יז. תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ — אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל יָד, וְשֶׁל יָד — עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל רֹאשׁ, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. וְכֵן רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ — אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ לִתְפִלָּה שֶׁל יָד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלְּבָשָׁן. אֲבָל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁלֹּא לְבָשָׁהּ אָדָם מֵעוֹלָם, אִם רָצָה לְהַחֲזִירָהּ לְיָד — מֻתָּר. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה? טוֹלֶה עָלֶיהָ עוֹר עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אַחַת, וְקוֹשְׁרָהּ עַל יָדוֹ.
יז. לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. ותפילה של ראש קדושה יותר משל יד (יתכן מפני שעל ידה מתקיים "כי שם ה' נקרא עליך"). לכלל זה, ראה גם לקמן ה,א; תפילה יא,יד; ציצית א,ז. לְהַחֲזִירָהּ לְיָד. לשנותה לשל יד. טוֹלֶה עָלֶיהָ עוֹר עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אַחַת. מכסה את ארבעת הבתים בעור כדי שיראו כבית אחד.
יח. תְּפִלִּין שֶׁנִּפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶן: אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַתְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ, אוֹ שֶׁנִּפְסְקוּ שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ — הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּישָׁנוֹת. אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי טַבְלָה קַיֶּמֶת — כְּשֵׁרָה. וְאֵלּוּ הֵן הַחֲדָשׁוֹת? כָּל שֶׁאוֹחֲזִין מִקְצָת הָעוֹר שֶׁנִּקְרַע תִּפְרוֹ וְתוֹלִין בּוֹ הַתְּפִלִּין, וְהוּא חָזָק וְאֵינוֹ נִכְרָת — הֲרֵי אֵלּוּ חֲדָשׁוֹת. וְאִם אֵין רָאוּי לִתְלוֹת בּוֹ, אֶלָּא וְהוּא נִפְסָק — הֲרֵי אֵלּוּ יְשָׁנוֹת.
יח. שֶׁנִּפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת. נקרעו התפרים הסוגרים את הבית. זוֹ בְּצַד זוֹ. משני צדי הבית (שכן התפירה כפולה ומחזיקה את הבית מלמעלה ומלמטה, כמבואר לעיל ה"י).
בִּישָׁנוֹת. שעלולים להיקרע בקלות. כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי טַבְלָה קַיֶּמֶת כְּשֵׁרָה. פני טבלה הוא כינוי לעור מושב הבתים שהוא כעין לוח מרובע. וכל עוד הוא מחובר לבתים התפילין כשרות. כָּל שֶׁאוֹחֲזִין מִקְצָת הָעוֹר… וְתוֹלִין בּוֹ הַתְּפִלִּין. מחזיקים את התפילין בחלק הקרוע ובודקים אם הוא חזק דיו שלא ייקרע מן התפילין.
יט. רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה — אֵין קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ וְאֵין תּוֹפְרִין אוֹתָהּ, אֶלָּא מוֹצִיאָהּ וְגוֹנְזָהּ, וְעוֹשֶׂה אַחֶרֶת. וְשִׁירֵי הָרְצוּעָה — פְּסוּלִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ כַּשִּׁעוּר אוֹ יָתֵר עָלָיו. וּלְעוֹלָם יִזָּהֵר לִהְיוֹת פְּנֵי עוֹר הָרְצוּעוֹת לְמַעְלָה בְּעֵת שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָן עַל יָדוֹ וְעַל רֹאשׁוֹ.
יט. וְשִׁירֵי הָרְצוּעָה. מה שנשאר מהרצועה אחרי שנפסקה. עַד שֶׁיִּהְיֶה אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ כַּשִּׁעוּר. ראה לעיל הי"ב. פְּנֵי עוֹר הָרְצוּעוֹת. צדה החיצוני הצבוע בשחור.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות תפילין מזוזה וספר תורה

ייצור התפילין

שמונה הלכות מעכבות בעשיית התפילין כולן הלכות למשה מסיני: 1. שיהיו מרובעות. 2. שיהיה בעור של ראש צורת ש' מימין ומשמאל. 3. שיכרוך הפרשיות במטלית. 4. שיכרוך אותן בשיער מעל המטלית. 5. שיתפור את הבתים בגידין (לאחר הכנסת הפרשיות). 6. שיעשו בתוך עור הבתים מקום לרצועה (מעבורת). 7. שיהיו הרצועות שחורות. 8. שיהיה הקשר שלהן בצורת ד'.
עשייתם הבתים כשרה רק ע"י ישראל.

🗯🗯
תפילין רבינו תם המפורסמות:
הרמב"ם מציג כאן את סדר הפרשיות (מימין לשמאל של העומד מול המניח): קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמע. וכן דעת רש"י. אולם ר"ת חולק וסובר שסדר הפרשיות הוא: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמע, שמע.

השו"ע כתב שמנהג העולם כשיטת רש"י והרמב"ם אולם ירא שמיים יניח את שני סוגי התפילין..

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. באיזה שיער נוהגים לכרוך את פרשיות התפילין?

א- בשיער בהמה טהורה.
ב- בשיער חיה טהורה.
ג- בשיער זנב העגלים.

[פרק ג', הלכה ח']

2. מה הדין בתפילין של ראש שהחריץ אינו מגיע עד מקום התפר?

א- פסולות.
ב- כשרות.
ג- אם החריץ ניכר – כשרות; אם אינו ניכר – פסולות.

[פרק ג', הלכה י"א]

3. באיזו צורה יש לעשות את הקשר של תפילין של ראש, ואת הקשר של תפילין של יד?

א- של ראש – בצורת דא"ל; של יד – בצורת יו"ד.
ב- של ראש – בצורת יו"ד; של יד – בצורת דא"ל.
ג- שניהם – בצורת יו"ד.

[פרק ג', הלכה י"ג]

תשובות 1-ג 2-ג 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן