פרק ג', הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. תְּפִלַּת הַשַּׁחַר — מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וּזְמַנָּהּ עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הַיּוֹם. וְאִם עָבַר אוֹ טָעָה, וְהִתְפַּלֵּל אַחַר אַרְבַּע עַד חֲצוֹת הַיּוֹם — יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה, אֲבָל לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת תְּפִלָּה מִן הַתּוֹרָה, כָּךְ מִצְוָה מִדִּבְרֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ שֶׁתִּקְּנוּ לָהּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים.
א. מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עִם הָנֵץ הַחַמָּה. שראוי להתפלל עם תחילתו של היום (וראה הלכות קריאת שמע א,יא, ולקמן ז,יז). וּזְמַנָּהּ עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הַיּוֹם. ארבע 'שעות זמניות' מתחילת היום (שארכן משתנה לפי משך היום). ולמדו זמן זה מתמיד של שחר, שפעם אחת נתאחרה הקרבתו עד שעה זו (הלכות תמידין ומוספין א,ב). עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. שהוא עדיין בכלל השחר. יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה. שמן התורה אין לתפילה זמן קבוע (לעיל א,א).
א. שו"ע או"ח פט,א. עַד חֲצוֹת הַיּוֹם יָצָא יְדֵי חוֹבַת תְּפִלָּה. ואסור להתפלל שחרית אחר חצות (רמ"א). ויש סוברים שמותר להתפלל עד כחצי שעה (חצי שעה 'זמנית') אחר חצות (ראה ט"ז ומג"א). ואף לדעת האוסרים, אם התפלל יצא ידי חובתו (משנ"ב).
ב. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁתְּפִלַּת מִנְחָה כְּנֶגֶד זְמַן תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ. וּלְפִי שֶׁהָיָה הַתָּמִיד קָרֵב בְּכָל יוֹם בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה, תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, וְהִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחָה קְטַנָּה. וּלְפִי שֶׁבְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ שׁוֹחֲטִין אֶת הַתָּמִיד בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, אָמְרוּ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל מֵאַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה — יָצָא, וּמִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן זֶה — הִגִּיעַ זְמַן חִיּוּבָהּ. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחָה גְּדוֹלָה.
ב. כְּבָר אָמַרְנוּ. לעיל א,ה. בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. תשע וחצי 'שעות זמניות' מתחילת היום (ולסוף זמנה ראה לקמן ה"ד). הַנִּקְרֵאת מִנְחָה קְטַנָּה. משום שלא נשאר מן היום עוד זמן רב. שֶׁבְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. שבו הזמן דוחק, משום שצריך להספיק לצלות את הפסחים קודם השבת (הלכות תמידין ומוספין א,ה; וראה הלכות קרבן פסח א,ד, א,יח), ולפיכך הקדימו את הקרבת התמיד.
מֵאַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה. שהוא חצי שעה זמנית אחרי חצות היום, שמאז ניכר שהחמה בצד מערב (ראה הלכות תמידין ומוספין א,ג). וּמִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן זֶה הִגִּיעַ זְמַן חִיּוּבָהּ. ואסור להתחיל לעסוק בדברים שעלולים לבטלו מהתפילה (לקמן ו,ה). הַנִּקְרֵאת מִנְחָה גְּדוֹלָה. משום שנותר מן היום עוד זמן רב.
ב. שו"ע או"ח רלג,א. אָמְרוּ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל מֵאַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה יָצָא. והשו"ע כתב שעיקר זמן המנחה הוא מתשע שעות ומחצה ומעלה, ומשש שעות ומחצה יצא בדיעבד. וכתבו האחרונים שיש סוברים שזהו זמנה לכתחילה. ולכל הדעות אם יש לו צורך כלשהו להתפלל מוקדם, כגון שבזמן מנחה קטנה לא ימצא מניין וכדומה, יכול לכתחילה להתפלל מנחה גדולה (משנ"ב). ונחלקו האחרונים אם התפלל מנחה משעה שש עד שש ומחצה: יש אומרים שלא יצא אף בדיעבד, ויש אומרים שיצא בדיעבד ואינו חוזר ומתפלל (ראה משנ"ב).
ג. נָהֲגוּ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, וְהָאַחַת רְשׁוּת. וְהוֹרוּ מִקְצָת גְּאוֹנִים שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת אֶלָּא הַגְּדוֹלָה. וְכֵן הַדִּין נוֹתֵן, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּנֶגֶד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. וְאִם הִתְפַּלֵּל הַגְּדוֹלָה חוֹבָה — לֹא יִתְפַּלֵּל הַקְּטַנָּה אֶלָּא רְשׁוּת.
ג. לְהִתְפַּלֵּל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. את שתי התפילות גם יחד. וְהָאַחַת רְשׁוּת. שאינה חובה, בדומה לתפילת ערבית (לעיל א,ו; וראה שם הפניות להשלכות של דין זה). דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. שרק בעתים חריגות בשנה מוקרב התמיד בזמן זה.
ג. שו"ע או"ח רלד,א. נָהֲגוּ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה וְהָאַחַת רְשׁוּת. כתב השו"ע שרק היודע לכוון בתפילתו מתחילתה ועד סופה, ראוי שיתפלל תפילת רשות (וראה לעיל א,ט בפסקים ושיטות). וְהוֹרוּ מִקְצָת גְּאוֹנִים שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת אֶלָּא הַגְּדוֹלָה. ויש סוברים שראוי לעשות להיפך, מנחה גדולה חובה ומנחה קטנה רשות (ראה שעה"צ).
ד. הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה — מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד תֵּשַׁע וּמֶחֱצָה. וּזְמַן מִנְחָה קְטַנָּה — מִתֵּשַׁע וּמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה.
ד. הָא לָמַדְתָּ. הרי למדנו, לסיכום ההלכות הקודמות. עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ. שעה ורבע זמניות לפני השקיעה. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה. יכול לעשות כך, משום שתמיד של בין הערביים זמנו כל היום (הלכות תמידין ומוספין א,ג).
ד. שו"ע או"ח רלג,א. מִתֵּשַׁע וּמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ. כתב השו"ע שהדבר נתון במחלוקת תנאים: לדעת חכמים זמנה עד הלילה, ולאחר מכן מתחיל זמן תפילת ערבית; ולדעת רבי יהודה זמנה עד 'פלג המנחה' (שעה ורבע קודם הלילה), ולאחר מכן זמן תפילת ערבית. וכתב שיכול אדם לבחור כאיזו דעה לנהוג, אך צריך לנהוג בעקביות כאותה הדעה: שאם נוהג להתפלל מנחה עד הלילה (כחכמים), לא יתפלל ערבית קודם פלג המנחה; וכן להיפך. ובדיעבד אם התפלל ערבית מפלג המנחה, יצא, אף שהמנהג להתפלל מנחה עד הלילה. ובשעת הדחק אף רשאי לכתחילה לנהוג כן (וכן דעת רמ"א; וראה משנ"ב וערוה"ש סעיף י שפירשו שבאותו היום עצמו אינו יכול להתפלל את שתי התפילות בין פלג המנחה ללילה אף בדיעבד, והיתר השו"ע והרמ"א מתייחס רק לכך שהאדם משנה ממנהגו הקבוע). וכתבו האחרונים שבזמן הזה נהגו להקל להתפלל את שתי התפילות בין פלג המנחה ללילה שכן יש טורח לאסוף את הציבור שנית לתפילת ערבית, אבל המתפלל ביחידות לא יקל לנהוג כך (מג"א, בא"ח ויקהל,א, וראה הרחבות: 'קריאת שמע ותפילת ערבית קודם הזמן', עמ' 769). וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה. כתב הרמ"א שמותר להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים (וכן משמע שדעת השו"ע — אחרונים). וכתבו האחרונים שלכתחילה יש להתפלל מנחה קודם שקיעת החמה (ערוה"ש, משנ"ב).
ה. תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין — זְמַנָּהּ אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת בַּיּוֹם. וְהַמִּתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁבַע שָׁעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁפָּשַׁע — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם.
ה. זְמַנָּהּ אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר. שהיו מקריבים את המוספים לאחר תמיד של שחר (ראה הלכות תמידין ומוספין א,ג). עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת בַּיּוֹם. שעה זמנית אחת אחר חצות היום. אַף עַל פִּי שֶׁפָּשַׁע. שדחה את קיום המצווה (ללשון זו ראה הלכות קריאת שמע א,ט). מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם. שכל היום כשר להקרבת המוספים (הלכות מעשה הקרבנות ד,ו).
ה. שו"ע או"ח רפו,א. אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר. ואם התפלל מוסף לפני תפילת שחרית, יצא ידי חובתו (רמ"א). אמנם אין לעשות כן לכתחילה, ובפרט על פי הסוד (כה"ח). ויש סוברים שעדיף להתפלל מוסף ביחידות לאחר שחרית מאשר מוסף במניין קודם שחרית (שו"ת ציץ אליעזר יג,לח, שו"ת מנחת יצחק ו,לו), ויש מי שסובר שעדיף להתפלל מוסף במניין קודם שחרית (שו"ת באר יצחק או"ח כ).
ו. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה — הַמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ, יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. תְּפִלַּת נְעִילָה — כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.
ו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה. שהיא תפילת רשות (לעיל א,ו), בכל זאת נקבע לה זמן. מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מצאת הכוכבים ועד להארת פני המזרח בשחר, שזמן זה מוגדר כלילה (ראה לעיל א,ו; וראה הלכות קריאת שמע א,ט). כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. שזוהי 'נעילת שערי השמים' (לעיל א,ז).
ו. תְּפִלַּת הָעֶרֶב וכו'. שו"ע או"ח רלג,א. יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה. והשו"ע כתב שניתן להתפלל ערבית מפלג המנחה ואילך בתנאי שהתפלל מנחה קודם לכן. ויש סוברים שרק לרגיל לעשות כן בכל יום, מותר (מג"א; וראה לעיל ה"ד בפסקים ושיטות). מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה. זמן צאת הכוכבים הוא שיעור הילוך שלושת רבעי מיל אחרי השקיעה. השיעור המקובל לזמן הילוך מיל הוא שמונה עשרה דקות, ולפי זה לאחר שלוש עשרה וחצי דקות הוא לילה, אלא שבנוגע לתפילת ערבית נהגו רבים להמתין כעשרים דקות מהשקיעה, לפי השיטות המחמירות בחישוב המיל (פס"ת רלג,ב). ויש המחמירים להמתין עוד יותר עד לראיית שלושה כוכבים בשמים (ראה הרחבות: 'חישוב זמני היום בהלכה', עמ' 772, ופסקים ושיטות הלכות שבת ה,ד). תְּפִלַּת נְעִילָה. שו"ע או"ח תרכג,ב. כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. ויתחיל בעוד שהחמה בראש האילנות. וצריך השליח ציבור לקצר בסליחות ובפסוקים שבתפילת נעילה כדי לסיימה סמוך לשקיעת החמה (שו"ע). והאחרונים כתבו שזמנה עד סמוך לצאת הכוכבים (ראה ט"ז ומג"א). ויש אומרים שאפשר להמשיך ולהתפלל תפילת נעילה גם בלילה (ב"ח), וכן נוהגים (משנ"ב).
ז. הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קֹדֶם זְמַנָּהּ — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בִּשְׁעַת הַדְּחָק אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — יָצָא. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ, וְכֵן מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת; לְפִי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, אֵין מְדַקְדְּקִין בִּזְמַנָּהּ. וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיַּת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים.
ז. בִּשְׁעַת הַדְּחָק. כאשר הזמן מצומצם. אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא. שאף זמן זה יכול להיחשב בגדר יום (לדוגמאות נוספות ראה הלכות קריאת שמע א,יב, הלכות מילה א,ח, הלכות פרה יא,א). וְיֵשׁ לוֹ. רשאי ומותר לו. עַרְבִית שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ וכו'. להתפלל ערבית זמן מסוים לפני שקיעת השמש, אף שנוסח התפילה נועד ליום שלאחריו ולא לאותו היום (והשווה הלכות שבת כט,יא לעניין קידוש והבדלה). לְפִי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת. משום שאינה תפילת חובה בעיקרה (ראה לעיל א,ו). אֵין מְדַקְדְּקִין בִּזְמַנָּהּ. אפשר להתפלל גם קודם הזמן. וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיַּת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ. אף שקרא קריאת שמע בברכותיה עם התפילה, צריך לקרוא שנית כשיגיע זמן קריאת שמע.
ז. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית וכו'. שו"ע או"ח פט,ח. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בִּשְׁעַת הַדְּחָק אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא. כתב השו"ע שבשעת הדחק יכול להתפלל מעלות השחר ואם לא הגיע זמן קריאת שמע, יתפלל בלא קריאת שמע, ויקרא קריאת שמע לאחר מכן כשיגיע זמנה (ראה רמב"ם הלכות קריאת שמע א,יב בפסקים ושיטות). ומי שצריך לצאת לדרך, יתפלל שמונה עשרה בביתו מעומד, ויקרא קריאת שמע בזמנה בדרך (שו"ע). ויש סוברים שעדיף שיסמוך גאולה לתפילה (ראה לקמן ז,יז), ויקרא קריאת שמע בסמיכות לתפילת שמונה עשרה בדרך (מג"א). וכתבו האחרונים שבזמננו פועלים ושכירים שצריכים להתחיל את יום עבודתם מוקדם, יכולים להתפלל קודם הנץ החמה (אגרות משה או"ח ד,ו, יחווה דעת ב,ח). אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. ויש סוברים שאין להתפלל עד שיאיר המזרח (משנ"ב). וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית וכו'. שו"ע או"ח רסז,ב. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. ואף הנוהגים בשאר ימות השבוע שלא להתפלל ערבית לפני תחילת הלילה (ראה לעיל ה"ד בפסקים ושיטות), יכולים להתפלל ערבית מוקדמת בערב שבת, משום שיש מעלה להוסיף מחול על הקודש. ויש אומרים שגם במקרה זה עליהם להקפיד להתפלל מנחה קודם פלג המנחה (משנ"ב). קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. מפלג המנחה ואילך (שו"ע). וְכֵן מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת. שו"ע או"ח רצג,ג. וְכֵן מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת. והשו"ע כתב שמותר לעשות זאת רק במקרה אונס, כגון שעליו לצאת לדרך לדבר מצווה. ובכל אופן אסור בעשית מלאכה עד צאת הכוכבים. וכתבו האחרונים שבזמנינו אין להתפלל קודם צאת הכוכבים משום שהדבר מעורר תמיהה בציבור (משנ"ב).
ז. ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בשבת. אמר אברהם: אין ראוי לעשות כן אלא לצורך השעה והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה של ערבית.
ח. כָּל מִי שֶׁעָבַר עָלָיו זְמַן תְּפִלָּה וְלֹא הִתְפַּלֵּל: בְּמֵזִיד — אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם; בְּשׁוֹגֵג אוֹ שֶׁהָיָה אָנוּס אוֹ טָרוּד — מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ תְּפִלָּה בִּזְמַן תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ. וּמַקְדִּים תְּפִלָּה אַחֲרוֹנָה, וְאַחֲרֶיהָ מִתְפַּלֵּל אֶת הַתַּשְׁלוּמִין.
ח. בְּמֵזִיד. אם ביטל את התפילה בכוונה. אֵין לוֹ תַּקָּנָה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. שאינו יכול להשלים את מה שהחסיר. בְּשׁוֹגֵג אוֹ שֶׁהָיָה אָנוּס אוֹ טָרוּד. שטעה או נאלץ לבטל את התפילה, או לא יכול היה לכוון את דעתו לתפילה (לקמן ד,טו-טז). מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ תְּפִלָּה בִּזְמַן תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ. יכול להתפלל עם התפילה שלאחריה, תפילה שתהא תשלומים למה שהחסיר. וּמַקְדִּים תְּפִלָּה אַחֲרוֹנָה. מתפלל בתחילה את התפילה שהיא חובת אותו הזמן (למשמעות הקדמה זו ראה לקמן י,טו).
ח. שו"ע או"ח קח,א-ג. בְּמֵזִיד אֵין לוֹ תַּקָּנָה. כתב השו"ע (סעיף ז) שאם הזיד יכול להשלים תפילה זו כתפילת נדבה, ואם מתפלל אותה בתפילה הסמוכה לתפילה שהפסיד אינו צריך לחדש בה דבר (ראה לעיל א,ט). ויש אומרים שגם המשלימה בתפילה הסמוכה לה, צריך לחדש בה דבר (משנ"ב). אָנוּס. אף השיכור נחשב אנוס (שו"ע). ואף מי שנתעצל מלהתפלל בזמן ואחר כך שכח להתפלל, נחשב אנוס (ערוה"ש סעיף ה). טָרוּד. כגון שעסק בדבר מסוים או שהיה טרוד בצורך ממון, ועבר זמן תפילה (שו"ע). אמנם לכתחילה אין להפסיד זמן תפילה בשל הפסד ממון (רמ"א). מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ תְּפִלָּה בִּזְמַן תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ. ולתפילת מוסף אין תשלומין (שו"ע סעיף ו). בִּזְמַן תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ. יש סוברים שמותר להתפלל תשלומין דווקא בסמוך לתפילתו הנוכחית, אבל אם שהה אחר תפילתו, לא יתפלל תשלומין, ויש סוברים שמותר להתפלל תשלומין במשך כל זמן התפילה הסמוכה לה (ראה משנ"ב). וּמַקְדִּים תְּפִלָּה אַחֲרוֹנָה וְאַחֲרֶיהָ מִתְפַּלֵּל אֶת הַתַּשְׁלוּמִין. ואם הקדים את תפילת התשלומין לתפילת החובה, לא יצא ידי חובת התשלומין ועליו לחזור ולהתפלל תפילה נוספת לשם תשלומין (שו"ע; וראה לקמן י,טו). ובין תפילה לתפילה יפסיק באמירת 'אשרי', כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה (שו"ע, רמ"א ואחרונים). ויש אומרים שאין לומר אשרי בלילה (ראה משנ"ב).
ט. כֵּיצַד? טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית עַד שֶׁעָבַר חֲצִי הַיּוֹם — יִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה תְּפִלַּת מִנְחָה, וְהַשְּׁנִיָּה תַּשְׁלוּמֵי שַׁחֲרִית. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם: רִאשׁוֹנָה עַרְבִית, וּשְׁנִיָּה תַּשְׁלוּמֵי מִנְחָה. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם: רִאשׁוֹנָה שַׁחֲרִית, וּשְׁנִיָּה תַּשְׁלוּמֵי עַרְבִית.
ט. עַד שֶׁעָבַר חֲצִי הַיּוֹם. שעד אז רשאי להתפלל שחרית (לעיל ה"א). עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ. שהיא סוף זמנה (לעיל ה"ד).
עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. שהוא סוף זמנה (לעיל ה"ו).
ט. שו"ע או"ח קח,א-ב. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה… מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם. ולקמן י,טו, מפורטים דיני תפילת התשלומין במקרים שתפילת הערבית שונה מתפילת המנחה שאותה היא משלימה (כגון בליל שבת).
י. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל לֹא תְּפִלָּה זוֹ וְלֹא תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הָאַחֲרוֹנָה בִּלְבַד. כֵּיצַד? טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל לֹא שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְהָאַחֲרוֹנָה תַּשְׁלוּמֵי מִנְחָה. אֲבָל שַׁחֲרִית — אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, שֶׁכְּבָר עָבַר יוֹמָהּ. וְכֵן בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת.
י. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הָאַחֲרוֹנָה בִּלְבַד. את האחרונה שלא התפלל, ולא את זו שלפניה. שֶׁכְּבָר עָבַר יוֹמָהּ. זמן תשלומיה, שהוא בתפילת מנחה.
י. שו"ע או"ח קח,ד. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הָאַחֲרוֹנָה בִּלְבַד. ואפשר ואף רצוי להשלים גם לאחר שעבר זמן התפילה הסמוכה לה, ובלבד שיתפלל את תפילת התשלומין כנדבה ויחדש בה דבר (שו"ע).
י. טעה ולא התפלל שחרית מתפלל במנחה שתים. לא התפלל במנחה מתפלל ערבית שתים, וכן כלם. אמר אברהם: ראיתי בדעתו שאינו משלם טעות אלא בסמוך לו ולפיכך אמר שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה. ודעת יחידית היא זאת, מפני שראה את הענין בסמוכין משחרית למנחה וממנחה לערבית ומערבית לשחרית. ואני אין לי להורות בה לא איסור ולא היתר ואם רצה להשלים ישלים, אבל אני אומר: אם נזכר בסמוכה לה ולא השלים טעותו ורוצה להשלים במופלגת, אינו משלים מפני שהוא כמו שמבטל במזיד. עוד נראה לי שכל אלו התשלומין שאמרו אינן אלא עם תפלה אחרת הבאה בזמנה הואיל ושעת תפלה היא.
יא. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת, שֶׁל מִנְחָה וְשֶׁל מוּסָפִין — מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מוּסָפִין. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין כֵּן בַּצִּבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ.
יא. שֶׁל מִנְחָה וְשֶׁל מוּסָפִין. שלא התפלל מוסף עד שהגיע זמן מנחה.
מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מוּסָפִין. שהכלל הוא שהמצווה התדירה והמצויה קודמת לזו שאינה תדירה (הלכות תמידין ומוספין ט,ב). כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ. שיחשבו שיש להתפלל מוסף אחר מנחה בכל מקרה.
יא. שו"ע או"ח רפו,ד. מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מוּסָפִין. ויש אומרים שאם אין לו הכרח להתפלל מנחה, יכול להתפלל מוסף תחילה (שו"ע). והרמ"א כתב שאם הגיע זמן מנחה קטנה, אף אם אין לו הכרח, יתפלל מנחה תחילה, ובכל אופן, אם הקדים תפילת מוסף יצא.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות תפילה

*זמני התפילות*

זמן תפילת שחרית מנץ החמה עד ארבע שעות, בשעת הדחק מעלות השחר ועד חצות.
זמן מנחה משש שעות וחצי עד השקיעה. זמן תפילת מוסף מלאחר תפילת שחרית עד שבע שעות ואם פשע מתפלל כל היום. זמן תפילת ערבית כל הלילה עד עמוד השחר, וזמן נעילה ביום כיפור הוא שיסיים אותה סמוך לשקיעה.
מי שטעה ולא התפלל תפילה יכול להשלימה בתפילה שסמוכה לה ולהתפלל פעמיים. תפילת מנחה קודמת למוסף אך יש שהורו לא לעשות כך בציבור.

🗯🗯
כל השעות המוזכרות הם שעות זמניות. מחלוקת גדולה היא האם לחשב את השעות מהנץ החמה ועד השקיעה (שיטת המג"א) או מעלות השחר ועד צאת הכוכבים (שיטת הגר"א ובעל התניא).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מהו זמן תפילת השחר?

א- מהנץ החמה עד סוף שעה שלישית; ואם התפלל עד סוף שעה רביעית – יצא..
ב- מהנץ החמה עד סוף שעה רביעית; ואם התפלל עד חצי היום – יצא.
ג- מהנץ החמה עד חצי היום; ואם התפלל עד סוף שעה שביעית – יצא.

[פרק ג', הלכה א']

2. האם עדיף להתפלל "מנחה קטנה" או "מנחה גדולה"?

א- מנחה קטנה
ב- מנחה גדולה.
ג- מה שליבו חפץ.

[פרק ג', הלכה ב']

3. מה דין המתפלל תפילת המוספין אחר שבע שעות?

א- רשאי לכתחילה, אך אינו מצוה מן המובחר.
ב- פשע, אך יצא ידי חובתו.
ג- פשע, ולא יצא ידי חובתו.

[פרק ג', הלכה ה']

 

תשובות:

1-ב 2-א 3-ב

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן