פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. תְּרוּמָה גְּדוֹלָה – אֵין לָהּ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ" (דברים יח,ד) – כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יַפְרִישׁ אֶלָּא כַּשִּׁעוּר שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִשְׂרֵפָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה – יֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישׁ כָּל שֶׁהוּא לְכַתְּחִלָּה.
א. אֵין לָהּ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה. לא נקבעה לה מידה מסוימת. אֲפִלּוּ חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי. די בגרגר אחד של תרומה כדי לפטור גדיש שלם. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִשְׂרֵפָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. שכיום אין אפשרות להיטהר מטומאת מת והכהנים והתרומה נטמאים, והתרומה אסורה באכילה ויש לשרוף אותה. יֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישׁ כָּל שֶׁהוּא לְכַתְּחִלָּה. כמות קטנה מאוד, כדין התורה.
ב. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָהּ שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים? עַיִן יָפָה – אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, וְהַבֵּינוֹנִית – אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, וְעַיִן רָעָה – אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְלֹא יִפְחֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים.
ב. עַיִן יָפָה. כינוי למידת הנדיבות. וְהַבֵּינוֹנִית. ממוצעת. וְעַיִן רָעָה. כינוי לקמצנות.
ג. כָּל תְּרוּמָה שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מַקְפִּידִין עָלֶיהָ, כְּגוֹן תְּרוּמַת הֶחָרוּבִין וְהַכְּלֵיסִין – נִטֶּלֶת לְכַתְּחִלָּה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְאֵלּוּ נִטָּלִין אֶחָד מִשִּׁשִּׁים: תְּרוּמַת גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה, וְעֵרוּבֵי תְּרוּמָה, וּתְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּאֹנֶס אוֹ בִּשְׁגָגָה, וּתְרוּמַת הֶקְדֵּשׁ, וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וּתְרוּמַת הַקֶּצַח וְהַכְּלֵסִין וְהֶחָרוּבִין וְהַגִּמְזִיּוֹת וְהַתֻּרְמוֹסִין וּשְׂעוֹרִים אֱדוֹמִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּפֵרוֹת עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב. וְכֵן הָאַפִּטְרוֹפִּין, כְּשֶׁתּוֹרְמִין פֵּרוֹת יְתוֹמִים – תּוֹרְמִין אֶחָד מִשִּׁשִּׁים.
ג. כָּל תְּרוּמָה שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מַקְפִּידִין עָלֶיהָ. שאיכות הפירות נמוכה מאוד. וְהַכְּלֵיסִין. הרמב"ם זיהה את הכלסין כסוג של תאנים קטנות (פה"מ תרומות יא,ד), ויש שכתבו שאלו פירותיו של ינבוט השדה. גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה. הזורע תרומה והיא הצמיחה גידולים, דינם כחולין הטעונים הפרשת תרומות ומעשרות, אלא שאסורים לזרים (לקמן יא,כא). וְעֵרוּבֵי תְּרוּמָה. תרומה שהתערבה בטבל, וצריך להפריש כדי לתקן את חלק הטבל שבתערובת באכילה. התערובת כולה מותרת לאכילה לכהנים בלבד, ולפיכך מפריש את השיעור המועט כדין גידולי תרומה (ד"א, יד"פ). וּתְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּאֹנֶס אוֹ בִּשְׁגָגָה. תרומה שמופרשת מיבול שנטמא שלא בכוונה. וּתְרוּמַת הֶקְדֵּשׁ. תרומה מיבול שהוקדש אחרי שהתחייב בתרומות ומעשרות. וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ. במקומות שחכמים תיקנו בהם חיוב הפרשה (ראה לעיל א,ו). וְהַגִּמְזִיּוֹת. פירות הגדלים על הגזע של עצי סרק, כמו השקמה והחרוב (תוכ"פ פסחים עמ' 361). וְהַתֻּרְמוֹסִין. מין קטנית. וּשְׂעוֹרִים אֱדוֹמִיּוֹת. שהן מין שעורים גרוע. וּפֵרוֹת עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב. שחייב בתרומה ומעשרות רק מדרבנן (לקמן ה,טו-טז). הָאַפִּטְרוֹפִּין. הממונים לטפל בממון יתומים קטנים, ומתקנים את הטבל של היתומים כדי להאכילם (הלכות נחלות יא,ט).
ד. אֵין תּוֹרְמִין תְּרוּמָה זוֹ לֹא בְּמִדָּה וְלֹא בְּמִשְׁקָל וְלֹא בְּמִנְיָן, לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר, אֶלָּא אוֹמֵד וּמַפְרִישׁ בְּדַעְתּוֹ כְּמוֹ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי. וְלֹא יִתְרֹם בְּסַל וּבְקֻפָּה שֶׁמִּדָּתָן יְדוּעָה, אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָּהֶן חֶצְיָן אוֹ שְׁלִישָׁן. וְלֹא יִתְרֹם בִּסְאָה חֶצְיָהּ, שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה.
ד. אֵין תּוֹרְמִין תְּרוּמָה זוֹ לֹא בְּמִדָּה… לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר. אין למדוד את התרומה באופנים הללו, משום שמן התורה אין לה שיעור מוגדר, ואם ימדוד ייראה כאילו כך הוא הציווי מן התורה (כס"מ). ויש שפירשו שבעצם המדידה יש זלזול, ולכן יש להימנע ממנה כשאין ציווי מפורש מן התורה על כך (ראה יד"פ). אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי. יכול לתרום מפירות מדודים, אך לא ימדוד את התרומה עצמה. וְלֹא יִתְרֹם בְּסַל וּבְקֻפָּה שֶׁמִּדָּתָן יְדוּעָה וכו'. אין להניח את התרומה בכלי שגודלו ידוע, שהוא כמודד בו, אבל מותר למלא חלק ממנו. וְלֹא יִתְרֹם בִּסְאָה חֶצְיָהּ שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה. שנוהגים למדוד אף במילוי חצי מידת הסאה.
ה. הַמַּרְבֶּה בַּתְּרוּמָה, הוֹאִיל וְשִׁיֵּר מִקְצָת חֻלִּין – הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. אֲבָל אִם אָמַר: 'כָּל הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ תְּרוּמָה' – לֹא אָמַר כְּלוּם. הַמִּתְכַּוֵּן לִתְרֹם אֶחָד מֵעֲשָׂרָה וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. נִתְכַּוֵּן לִתְרֹם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים – אֵינָהּ תְּרוּמָה.
ה. הַמַּרְבֶּה בַּתְּרוּמָה. שנותן יותר מהשיעור. לֹא אָמַר כְּלוּם. שהמצווה היא להפריש תרומה מתוך היבול, ואם תורם את כולו אינו מפריש מתוכו. הַמִּתְכַּוֵּן לִתְרֹם אֶחָד מֵעֲשָׂרָה וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אף שבפועל תרם פחות ממה שתכנן, ההפרשה תקפה והפירות מתוקנים. נִתְכַּוֵּן לִתְרֹם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וכו'. אם עלה בידו יותר ממה שחשב לתרום, הרי זה בניגוד לכוונתו, לכן ההפרשה אינה תקפה והפירות עדיין טבל.
ו. הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. תָּרַם וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וְחָזַר וְהוֹסִיף לְשֵׁם תְּרוּמָה – אוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת, וּמַפְרִישׁ מִמֶּנָּה הַכֹּהֵן הַמַּעַשְׂרוֹת וְאַחַר כָּךְ יֹאכְלֶנָּה.
תָּרַם וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְאַחַת – הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם פַּעַם שְׁנִיָּה כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַשִּׁעוּר שֶׁבְּדַעְתּוֹ. וְהַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת, יֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישָׁהּ בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן, אֲבָל לֹא יַפְרִישֶׁנָּה אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף, כָּרִאשׁוֹנָה.
ו. הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה וכו'. אם לא התכוון ליטול שיעור מסוים והתברר שנטל שיעור גדול יותר ממה שקבעו חכמים, בכל זאת ההפרשה תקפה. אוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וכו'. מכיוון שהופרשה לאחר שכבר הופרשה התרומה, התוספת אינה נחשבת לתרומה, ודינה כשאר הפירות שהופרשה מהם תרומה גדולה שחייבים בשאר המעשרות (ד"א).
תָּרַם וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְאַחַת. אם נטל שלא בכוונה פחות ממה שקבעו חכמים. הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. ההפרשה נחשבת תרומה. וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם פַּעַם שְׁנִיָּה כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַשִּׁעוּר שֶׁבְּדַעְתּוֹ. וגם תוספת זו נחשבת תרומה. וְהַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת יֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישָׁהּ בְּמִדָּה וכו'. רשאי להפרישה אף במדידה (שנאסרה לעיל ה"ה), משום שעיקר הנתינה נעשתה בדרך המותרת (יד"פ). מִן הַמֻּקָּף. מתוך הערמה שלפניו, ולא מפירות שבמקום אחר (לקמן הי"ז). כָּרִאשׁוֹנָה. כדין התרומה הראשונה שהפריש.
ז. הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת הַתְּרוּמָה – אוֹתוֹ הַמִּקְצָת אֵינוֹ תְּרוּמָה, וַהֲרֵי הוּא כְּחוֹלֵק הַכְּרִי, וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמַת אוֹתוֹ מִקְצָת מִמֶּנּוּ, וְלֹא יַפְרִישׁ עָלָיו מִפֵּרוֹת אֲחֵרוֹת.
ז. הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת הַתְּרוּמָה אוֹתוֹ הַמִּקְצָת אֵינוֹ תְּרוּמָה וכו'. אם בשלב ראשון הוציא בכוונה רק חלק ממה שתכנן להפריש, ההפרשה אינה תקפה ואין זו תרומה, אלא נשארה טבל כשאר הפירות, והרי זה כאילו חילק את ערמת הטבל לשתיים. וְאַף עַל פִּי כֵן וכו'. אמנם החלק שהופרש נחשב כטבל, אך החמירו בו שלא לצרפו לטבל אחר ולהפריש מן האחר על שניהם (כדלקמן הי"ח), אלא צריך להפריש מתוכו.
ח. הִפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה מִכְּרִי זֶה וּמִקְצָת תְּרוּמָה מִכְּרִי אַחֵר – הֲרֵי זֶה לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה.
הָאוֹמֵר: 'תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה לְתוֹכוֹ': אִם אָמַר 'בִּצְפוֹנוֹ' אוֹ 'בִּדְרוֹמוֹ' – קָרָא שֵׁם, וְחַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָתוֹ; וְאִם לֹא עִיֵּן מָקוֹם – לֹא אָמַר כְּלוּם.
ח. הִפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וכו'. אם יש לו שתי ערמות ומכל אחת הפריש פחות ממה שתכנן להפריש, לא יפריש מאחת מהן על שתיהן.
הָאוֹמֵר וכו'. כשמבצע את ההפרשה. אִם אָמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ קָרָא שֵׁם וְחַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָתוֹ. אם ציין בפירוש את מקום התרומה בערמה, יש למה שסימן שם של תרומה וההפרשה תקפה, וחייב להוציא את מה שהפריש ולתת לכהן כדין תרומה. וְאִם לֹא עִיֵּן מָקוֹם וכו'. אם לא ציין מקום מסוים בערמה, אין משמעות לדבריו.
ט. אָמַר: 'תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה וְהַכְּרִי הַזֶּה בָּזֶה' – מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּיְּמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, שָׁם נִסְתַּיְּמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.
ט. תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה וְהַכְּרִי הַזֶּה בָּזֶה. שאת תרומת שתי הערמות מפריש מתוך אחת מהן (וראה רדב"ז וכס"מ שהייתה להם גרסה אחרת כאן). מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּיְּמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שָׁם נִסְתַּיְּמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אם ציין את מקום תרומת הערמה האחת (כגון בצפונה), בסמוך אליה הוא מקומה של תרומת השנייה.
י. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר – אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ בְּאֹמֶד, אֶלָּא מְדַקְדֵּק בְּשִׁעוּרָהּ, וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי שִׁעוּרָהּ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה.
י. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. הפרשת עשירית מתוך מעשר ראשון, הניתנת לכהנים כתרומה. וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה. שהתרומה עומדת לשרפה אי אפשר להפריש כל שהוא כשם שעושים בתרומה גדולה (לעיל ה"א), ששיעור תרומת מעשר מפורש בתורה ואם יפחות ממנו המעשר לא יותר באכילה.
יא. דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד – מוֹדֵד, וְדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשָּׁקֵל – שׁוֹקֵל, וְדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִמְנוֹתוֹ – מוֹנֶה. הָיָה אֶפְשָׁר לִמְנוֹתוֹ וּלְשָׁקְלוֹ וּלְמָדְדוֹ – הַמּוֹנֶה מְשֻׁבָּח, וְהַמּוֹדֵד מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ, וְהַשּׁוֹקֵל מְשֻׁבָּח מִשְּׁנֵיהֶן.
יא. דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד. בנפח. וְדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִמְנוֹתוֹ. ליחידותיו. הַמּוֹנֶה מְשֻׁבָּח. יותר ממי שמפריש באומד ולא בדקדוק.
יב. מִצְוַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁיַּפְרִישׁ אוֹתָהּ בֶּן לֵוִי מִמַּעַשְׂרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו' (במדבר יח,כו). וְיֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל לְהַפְרִישׁ אוֹתָהּ וְלִתְּנָהּ לַכֹּהֵן, וְיִתֵּן הַמַּעֲשֵׂר לַלֵּוִי אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָתוֹ, שֶׁהִיא מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר.
יב. מִצְוַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁיַּפְרִישׁ אוֹתָהּ בֶּן לֵוִי וכו'. חובת הפרשת תרומת מעשר ממעשר ראשון מוטלת ביסודה על הלוי, מכיוון שהציווי להפרישה נאמר ללוויים. וְיֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל לְהַפְרִישׁ אוֹתָהּ וכו'. בעל היבול רשאי להפרישה בעצמו מהמעשר ולתת אותה לכהן, ואחר כך לתת ללוי את שאר המעשר.
יג. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּשֶׁהוּא שִׁבֳּלִים, קֹדֶם שֶׁיָּדוּשׁ וְיַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וּנְתָנוֹ לַלֵּוִי – אֵין הַלֵּוִי חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אַחַר שֶׁיְּדוּשֶׁנּוּ, אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בִּלְבַד.
אֲבָל אִם דָּשׁ יִשְׂרָאֵל, וְהִפְרִישׁ הַמַּעֲשֵׂר מִן הַדָּגָן קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וּנְתָנוֹ לַלֵּוִי – חַיָּב הַלֵּוִי לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר; מֵאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה דָּגָן – נִתְחַיֵּב בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ" (דברים יח,ד).
יג. שֶׁהִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּשֶׁהוּא שִׁבֳּלִים. לפני פירוק הגרעינים מן התבואה הנקצרת, כשעוד לא התחייבה בתרומה.
אֲבָל אִם דָּשׁ. שאחרי דישה ומירוח הכרי, התחייבה התבואה בתרומה (הלכות מעשר ג,יג).
יד. בֶּן לֵוִי שֶׁלָּקַח הַמַּעֲשֵׂר שִׁבֳּלִים – לֹא יִתֵּן תְּרוּמָתוֹ לַכֹּהֵן שִׁבֳּלִים, אֶלָּא קוֹנְסִין אוֹתוֹ לָדוּשׁ וְלִזְרוֹת וְלִתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר מִן הַדָּגָן. וְאֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ מַעְשַׂר הַתֶּבֶן אוֹ הָעֵצָה. וְאִם הִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שִׁבֳּלִים כְּמוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ – הֲרֵי זֶה כּוֹתֵשׁ, וְנוֹתֵן לַכֹּהֵן אֶת הַזֶּרַע וְאֶת הַתֶּבֶן. וּמִפְּנֵי מָה קָנְסוּ אוֹתוֹ לִכְתֹּשׁ? מִפְּנֵי שֶׁלָּקַח הַמַּעֲשֵׂר שִׁבֳּלִים וְהִפְקִיעַ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה.
יד. בֶּן לֵוִי שֶׁלָּקַח הַמַּעֲשֵׂר שִׁבֳּלִים. וצריך להפריש תרומת מעשר בלבד ופטור מתרומה גדולה, כדלעיל. אֶלָּא קוֹנְסִין אוֹתוֹ לָדוּשׁ וְלִזְרוֹת וכו'. לטפל בתבואה בעצמו, ולתת לכהן תרומת מעשר מן התוצרת, משום שלקח את המעשר בזמן המפקיע ממנו חיוב תרומה גדולה. מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. תרומת מעשר (על פי לשון הכתוב במדבר יח,כח). וְאֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ מַעְשַׂר הַתֶּבֶן אוֹ הָעֵצָה. אף שהמעשר שקיבל מהשיבולים כלל גם את התבן שבו היו הגרעינים, מכל מקום לאחר שהבדיל ממנו את הגרעינים, התבן שלו. וְאִם הִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שִׁבֳּלִים. ועשה שוב שלא כדין. הֲרֵי זֶה כּוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לַכֹּהֵן אֶת הַזֶּרַע וְאֶת הַתֶּבֶן. חכמים קנסו אותו שצריך לדאוג להפרדת הגרעינים מן השבלים, ולתת גם מן הפירות וגם מן הפסולת תרומת מעשר. וּמִפְּנֵי מָה קָנְסוּ אוֹתוֹ לִכְתֹּשׁ. מדוע אינו יכול לתת תרומת מעשר מהשיבולים. מִפְּנֵי שֶׁלָּקַח הַמַּעֲשֵׂר שִׁבֳּלִים וְהִפְקִיעַ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה. וגרם בכך לכהנים הפסד מסוים.
טו. בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לַלֵּוִי: 'כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא: מַעֲשֵׂר לְךָ בְּיָדִי' – אֵין חוֹשְׁשִׁין לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ, שֶׁהֲרֵי אָבִיו הִפְרִישׁ תְּרוּמָתוֹ, וּלְפִיכָךְ צִוָּהוּ שֶׁזֶּה הַמַּעֲשֵׂר לִפְלוֹנִי הַלֵּוִי. וְאִם אָמַר לוֹ: 'אָמַר לִי אַבָּא: כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי' – חוֹשְׁשִׁין לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ.
טו. כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא מַעֲשֵׂר לְךָ בְּיָדִי. אבי אמר לי לפני מותו לתת לך מעשר זה. אֵין חוֹשְׁשִׁין לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ. אין צורך להפריש תרומת מעשר מאותו המעשר, שמניחים שהאב הפריש אותה בעצמו. כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי חוֹשְׁשִׁין לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ. שאם ציין האב את הכמות של המעשר, מובן שעשה כך כדי שיוכל הלוי לדעת כמה תרומת מעשר יש להפריש ממנו.
טז. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁהָיָה בָּהּ אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בַּשְּׁמִינִית – מוֹלִיכָהּ לַכֹּהֵן. פָּחוֹת מִכָּאן – אֵינוֹ מִטַּפֵּל בָּהּ לְהוֹלִיכָהּ, אֶלָּא מַשְׁלִיכָהּ בָּאוּר וְשׂוֹרְפָהּ. וּבַיַּיִן וּבַשֶּׁמֶן – אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא מוֹלִיכָהּ לַכֹּהֵן, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וַדָּאִית וּטְהוֹרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁל דְּמַאי, אִם אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר – אֵינוֹ מִטַּפֵּל בָּהּ, אֶלָּא שׂוֹרְפָהּ.
טז. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וכו'. וכן הדין בתרומה גדולה (ד"א). אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בַּשְּׁמִינִית. אחד חלקי שישים וארבע של לוג (כ-5 מיליליטר). פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ מִטַּפֵּל בָּהּ לְהוֹלִיכָהּ וכו'. בשיעור מועט יותר, אין צורך להתעסק להביאו לכהן, משום שאינו חשוב. וּבַיַּיִן וּבַשֶּׁמֶן אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא וכו'. שיש הנאה בכל טיפה מהם, בשתייה (יד"פ). אִם הָיְתָה טְמֵאָה. שאי אפשר לשתותה ודינה שרפה. אוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁל דְּמַאי. יבול שספק אם הוא טבל או מעושר, ותיקנו חכמים שיפריש ממנו מעשרות (הלכות מעשר ט,א). ובמקרה זה אף ביין ושמן טהורים לא הטריחוהו חכמים.
יז. אֵין תּוֹרְמִין תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה בְּבַיִת זֶה וַחֲמִשִּׁים סְאָה בְּבַיִת אַחֵר – לֹא יַפְרִישׁ מֵאֶחָד מֵהֶן שְׁתֵּי סְאִין עַל הַמֵּאָה, שֶׁנִּמְצָא מַפְרִישׁ מִמָּקוֹם עַל מָקוֹם אַחֵר. וְאִם הִפְרִישׁ שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמֻּפְרָשׁ שָׁמוּר. אֲבָל אִם הָיָה טָעוּן כַּדֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן, וְרָאָה שֶׁהֵן מִשְׁתַּבְּרִין, וְאָמַר: 'הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת שֶׁבְּבֵיתִי' – לֹא אָמַר כְּלוּם.
יז. אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף. פירות המונחים יחד, כפי שיתבאר בהלכה הבאה. וְאִם הִפְרִישׁ שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אם עבר והפריש, התרומה חלה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמֻּפְרָשׁ שָׁמוּר. הפרשה שלא מן המוקף מועילה רק אם מפריש דבר הנשמר, ולא מדבר שהולך לאיבוד (ע"פ הרדב"ז, והריק"ו פירש שדין שמור נאמר אף לגבי הפרשה מהמוקף). טָעוּן. נושא משא.
יח. פֵּרוֹת הַמְפֻזָּרִין בְּתוֹךְ הַבַּיִת אוֹ שְׁתֵּי מְגוּרוֹת שֶׁבְּבַיִת אֶחָד – תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. שַׂקֵּי תְּבוּאָה וְעִגּוּלֵי דְּבֵלָה וְחָבִיּוֹת שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת, אִם הָיוּ בְּהַקָּפָה אַחַת – תּוֹרְמִין מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן: עַד שֶׁלֹּא סָתַם אֶת פִּיהֶן – תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל; וּמִשֶּׁסָּתַם – תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאַחַת.
יח. מְגוּרוֹת. כלי אחסון. אִם הָיוּ בְּהַקָּפָה אַחַת. מונחים יחד. חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן עַד שֶׁלֹּא סָתַם אֶת פִּיהֶן וכו'. שניתן להפריש מאחת על כולן רק בעודן פתוחות, שכל חבית עומדת בפני עצמה לאחר שנסתמה, גם אם החביות סמוכות.
יט. הָיָה מְלַקֵּט גַּפֵּי יָרָק וּמַנִּיחַ בַּגִּנָּה – תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. הֵבִיא מִין אַחֵר בֵּינֵיהֶן – תּוֹרֵם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. הֵבִיא מִינִין הַרְבֵּה בְּקֻפָּה, כְּרוּב מִלְּמַעְלָה וּכְרוּב מִלְּמַטָּה וּמִין אַחֵר בָּאֶמְצַע – לֹא יִתְרֹם מִן הָעֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן. וְאִם הִקִּיף חֲמִשָּׁה צִבּוּרִין בַּגֹּרֶן – תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל, בִּזְמַן שֶׁעִקַּר הַגֹּרֶן קַיָּם. אֵין עִקַּר הַגֹּרֶן קַיָּם – תּוֹרֵם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
יט. גַּפֵּי יָרָק. אגודות ירק (תוכ"פ תרומות עמ' 326). תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. שהגינה מחשיבה אותם כיחידה אחת. הֵבִיא מִין אַחֵר בֵּינֵיהֶן. אם היה בגינה גם סוג אחר של ירק, בין הערמות שמאותו המין. תּוֹרֵם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. מכל ערמה בנפרד, שכבר אין הגינה מצרפת. בְּקֻפָּה. כעין סל. לֹא יִתְרֹם מִן הָעֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן. אף שהקופה היא מקום אחד, ההפרדה על ידי מין אחר מחשיבה אותם לשני מקומות. וְאִם הִקִּיף חֲמִשָּׁה צִבּוּרִין בַּגֹּרֶן. אם הניח יחד חמש ערמות סביב המקום שבו דשים את התבואה. בִּזְמַן שֶׁעִקַּר הַגֹּרֶן קַיָּם. שעדיין יש תבואה באמצע ולא פינו אותה משם, כך שניכר שכל הערמות מונחות סביבה לשם אותה המטרה.
כ. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר – מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם… תָּרִימוּ" וכו' (במדבר יח,כח-כט). אֲפִלּוּ מַעֲשֵׂר אֶחָד בִּמְדִינָה זוֹ וּמַעֲשֵׂר אַחֵר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת – מַפְרִישׁ תְּרוּמָה אַחַת עַל הַכֹּל. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין תּוֹרְמִין אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף, וַאֲפִלּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
כ. שֶׁנֶּאֱמַר מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וכו'. ביחס לתרומת מעשר, ומכך למדו שאפשר להפריש מכל מקום שבו נמצאים הפירות, אף שאינו סמוך.
כא. בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָתוֹ, וְהִנִּיחוֹ לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ וְהוּא בְּטִבְלוֹ – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיי" (במדבר יח,כד) – מְלַמֵּד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת כֻּלּוֹ תְּרוּמָה לְאַחֵר.
כא. וְהִנִּיחוֹ לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ וְהוּא בְּטִבְלוֹ. השאיר אותו טבל ולא הפריש ממנו תרומת מעשר, כדי להשתמש בכל פעם בחלק ממנו כתרומת מעשר עבור מעשרות אחרים שברשותו, ולבסוף לתת את כולו לכהן. כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיי. המעשר שמקבלים הלוויים נקרא גם תרומה, ומכאן למדו חכמים שניתן לעשות את כל המעשר תרומת מעשר.
כב. הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כֻּלּוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְיִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח,כט): בִּזְמַן שֶׁקָּדָשָׁיו בְּתוֹכוֹ – עוֹשֶׂה אוֹתוֹ תְּרוּמָה לַאֲחֵרִים; אֵין קָדָשָׁיו בְּתוֹכוֹ – אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ תְּרוּמָה לַאֲחֵרִים.
וְכֵן הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה גְּדוֹלָה – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ טְבוּלִין לִתְרוּמָה. וְאִם הִנִּיחָן לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ טְבוּלִין לְמַעֲשֵׂר.
כב. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ. הפסוק השלם: "מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה', מכל חלבו את מקדשו ממנו". בִּזְמַן שֶׁקָּדָשָׁיו בְּתוֹכוֹ וכו'. מן המילים "מקדשו ממנו" למדו שרק אם החלק הקדוש, דהיינו תרומת המעשר, נמצא בתוך המעשר – יכול להיעשות המעשר כולו תרומה לאחרים. אך אם הפרישו מתוך המעשר, אינו יכול להשתמש בשאר כתרומת מעשר לאחרים.
וְכֵן הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה גְּדוֹלָה. ייחד פירות מסוימים, ליטול מהם את התרומה בעבור פירות אחרים שהם טבל. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ טְבוּלִין לִתְרוּמָה וכו'. שיהיו הם עצמם חייבים בהפרשת תרומה גדולה, וכיוצא בזה בדין המעשר.
כג. כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת – מַפְרִישִׁין אוֹתָן עַל הַסֵּדֶר. כֵּיצַד? מַפְרִישׁ בִּכּוּרִים תְּחִלָּה לַכֹּל, וְאַחַר כָּךְ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ מַעְשַׂר עָנִי. וְהַמַּקְדִּים שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אוֹ מַעֲשֵׂר לַתְּרוּמָה אוֹ שֶׁהִקְדִּים תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי.
וּמִנַּיִן שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה? שֶׁנֶּאֱמַר: "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" (שמות כב,כח) – לֹא תְּאַחֵר דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהַקְדִּימוֹ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה.
כג. מַפְרִישׁ בִּכּוּרִים תְּחִלָּה לַכֹּל. את הפרי שצמח ראשון (ראה הלכות ביכורים ב,יט). מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ מַעְשַׂר עָנִי. תלוי בשנה: בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית לשמיטה – מפריש מעשר שני; ובשנה השלישית והשישית – מפריש מעשר עני.
וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה. מכיון שדומה ללאו הניתק לעשה (ראה רדב"ז).
כד. הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאֶחָד – מַפְרִישׁ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁלִישׁ, וְאוֹמֵר: 'אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הוּא בְּצַד זֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי וַהֲרֵי הוּא חֻלִּין, וְהַנִּשְׁאָר מִזֶּה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי הוּא תְּרוּמָה עַל הַכֹּל, וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת לְמֵאָה חֻלִּין אֵלּוּ הֲרֵי הוּא בְּצַד זֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי, וְזֶה הַנִּשְׁאָר יָתֵר עַל הַתְּרוּמָה מִמַּה שֶּׁהִפְרַשְׁתִּי הֲרֵי הוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכֹּל'.
כד. הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאֶחָד. להוציא יחד את כל המתנות לכהן, האסורות באכילה לזרים, ואז שאר הפירות מותרים באכילה מיד. מַפְרִישׁ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁלִישׁ. שהם שלושה אחוזים מן הפירות. אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הוּא בְּצַד זֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי וַהֲרֵי הוּא חֻלִּין. מציין את מקומו של אחוז אחד מהשלושה ביחס לשני האחרים, ומשאירו בינתיים חולין, כדי להגדירו אחר כך כתרומת מעשר. וְהַנִּשְׁאָר מִזֶּה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי הוּא תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. את שני האחוזים האחרים מגדיר כתרומה גדולה על כל הפירות, כשיעור עין בינונית שהוא אחד מחמישים. וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת לְמֵאָה חֻלִּין אֵלּוּ הֲרֵי הוּא בְּצַד זֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי. לאחר מכן מגדיר כמעשר ראשון עשירית מהפירות, שהם האחוז האחד מתוך שלושת האחוזים שציין בתחילה, ותשעה אחוזים מן הפירות הסמוכים לו. וְזֶה הַנִּשְׁאָר וכו'. ומוסיף ומגדיר כתרומת מעשר את אותו אחוז שהופרש מראש.

תקציר הפרק 

פרק ג' הלכות תרומות

הפרשת התרומות

תרומה גדולה, אין לה שיעור מן התורה אפילו תרם חיטה 1 -פוטר את כל הגדיש.
לכתחילה, לא יפריש אלא כשיעור שנתנו חכמים: עין יפה, אחד מארבעים; והבינונית, אחד מחמישים; ועין רעה, אחד משישים. ולא יפחות מאחד משישים.

ובזמן הזה שהתרומה עומדת לשריפה מפני הטומאה, יש להפריש כל שהוא לכתחילה.
כל תרומה שאינה חשובה בעיני הכהנים ואינם מקפידים שתינתן להם (סוגי פירות שאין מה לעשות איתם) -ניטלת לכתחילה אחד משישים.
אין אפשרות לתרום את כל התבואה כולה לכהן אלא חייב לשייר לפחות מקצת חולין.
תרומת מעשר (תרומת הלוי: להרים עשירית ממעשר ראשון שהוא מקבל ולתת אותה כתרומה לכהן) אין מפרישין אותה באומד; אלא מדקדק בשיעורה, ואפילו בזמן הזה (שהרי שיעורה מפורש בתורה).

כשמפרישים תרומות ומעשרות, מפרישים אותם על הסדר. כיצד: מפריש ביכורים תחילה לכול, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני או מעשר עני. והמקדים שני לראשון, או מעשר לתרומה, או שהקדים תרומה לביכורים–אף על פי שעבר על 'לא תעשה', מה שעשה עשוי ונעשתה המצווה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שיעור התרומה הראוי להפריש בימינו – כל שהוא בלבד?

2.שיעור תרומת מעשר הראוי להפריש בימינו-אחד מעשר מהמעשר [10% מכלל התבואה]

3.החיוב לתת לכהן תרומת מעשר של יין-כבר בכמות כל שהיא?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן