פרק ד', הלכות אבל, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִנְהַג יִשְׂרָאֵל בַּמֵּתִים וּבַקְּבוּרָה כָּךְ הוּא: מְאַמְּצִין עֵינָיו שֶׁל מֵת, וְאִם נִפְתַּח פִּיו קוֹשְׁרִין אֶת לֶחְיוֹ, וּפוֹקְקִין נְקָבָיו אַחַר שֶׁמְּדִיחִין אוֹתוֹ וְסָכִין אוֹתוֹ בְּמִינֵי בְּשָׂמִים, וְגוֹזְזִין שְׂעָרוֹ, וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ תַּכְרִיכִין תְּפוּרִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְבָנִים, וְלֹא יִהְיוּ דְּמֵיהֶן יְקָרִים. נָהֲגוּ חֲכָמִים בְּצוּדָר שָׁוֶה זוּז, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. וּמְכַסִּין פְּנֵי הַמֵּת, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הָעֲנִיִּים שֶׁפְּנֵיהֶם מֻשְׁחָרִין בָּרָעָב.
א. מְאַמְּצִין. עוצמים. וּפוֹקְקִין נְקָבָיו. סותמים את נקבי הגוף כדי שלא תיכנס בהם רוח (הלכות שבת כו,כ). וְסָכִין אוֹתוֹ בְּמִינֵי בְּשָׂמִים. כדי להעביר ממנו ריח רע. וְגוֹזְזִין שְׂעָרוֹ. אם היה מגודל מדי. בְּצוּדָר. סודר, בגד. שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הָעֲנִיִּים שֶׁפְּנֵיהֶם מֻשְׁחָרִין בָּרָעָב. שבתחילה היו מגלים פני עשירים ומכסים פני עניים מפני שמשחירים מתוך רעבון, והיו העניים החיים מתביישים שהם נקברים בצורה אחרת, ולכן התקינו שיהיו מכסים תמיד את פני המת (ראה בבלי מועד קטן כז,א).
ב. וְאָסוּר לִקְבֹּר בְּתַכְרִיכִין שֶׁל מֶשִׁי וּבִבְגָדִים הַמֻּזְהָבִין הַמְרֻקָּמִין, אֲפִלּוּ לְנָשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁזּוֹ גַּסּוּת רוּחַ וְהַשְׁחָתָה וּמַעֲשֵׂה גּוֹיִם. וְסוֹבְלִין אֶת הַמֵּת עַל הַכָּתֵף עַד בֵּית הַקְּבָרוֹת.
ב. וְסוֹבְלִין. נושאים.
ג. וְנוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה אֲסוּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, שֶׁמָּא תִּפָּסֵק רְצוּעָה מִסַּנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוָה.
ג. תִּפָּסֵק. תיקרע. וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוָה. שיעצור כדי לתקן סנדלו ולא יוכל להמשיך לשאת את המיטה.
ד. וְחוֹפְרִין בֶּעָפָר מְעָרוֹת, וְעוֹשִׂין כּוּךְ בְּצַד הַמְּעָרָה, וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה, וּמַחֲזִירִין הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים לְמַעְלָה; וְיֵשׁ לָהֶן לִקְבֹּר בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ. וְהַמְלַוִּין אוֹתוֹ אוֹמְרִין לוֹ: 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" (בראשית טו,טו). וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וּבוֹנִין נֶפֶשׁ עַל הַקֶּבֶר. וְהַצַּדִּיקִים אֵין בּוֹנִין לָהֶם נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹתֵיהֶן, דִּבְרֵיהֶם הֵם זִכְרוֹנָם. וְלֹא יִפְנֶה אָדָם לְבַקֵּר הַקְּבָרוֹת.
ד. כּוּךְ. קבר. וּמַחֲזִירִין הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים לְמַעְלָה. מכסים את המת או את ארונו בעפר. וְיֵשׁ לָהֶן. רשאים הם. וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת. מסמנים את מקום הקבורה בסיד כדי שיוכלו הכהנים להיזהר מטומאת הקברות (פה"מ מעשר שני ה,א). וּבוֹנִין נֶפֶשׁ עַל הַקֶּבֶר. מצבה. וְלֹא יִפְנֶה אָדָם לְבַקֵּר הַקְּבָרוֹת. יש מפרשים שמדובר באיסור של פתיחת הקבר (רדב"ז, וראה שו"ת חת"ס חלק ב יו"ד,שלח). ויש מפרשים שזהו סיום המשפט הקודם שאין לבקר את קברי הצדיקים כי מעשיהם הם זכרונם ואל זכר מעשיהם הטובים אדם צריך לפנות ולהביט (כס"מ ע"פ שו"ת הריב"ש סי' תכא). ויש מפרשים שמדובר באיסור הפנייה להשגת רוח טומאה או תקשורת עם המתים על ידי ביקור הקברות (יד"פ, וראה הלכות עבודה זרה יא,יג).
ה. הַגּוֹסֵס – הֲרֵי הוּא כְּחַי לְכָל דָּבָר: אֵין קוֹשְׁרִין לֶחְיוֹ, וְאֵין פּוֹקְקִין נְקָבָיו, וְאֵין מַנִּיחִין כְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי מֵקַר עַל טַבּוּרוֹ שֶׁלֹּא יִתְפַּח, וְלֹא סָכִין אוֹתוֹ וְלֹא מְדִיחִין אוֹתוֹ, וְלֹא מְטִילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל וְלֹא עַל הַמֶּלַח, עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת; וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ – הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנֵר שֶׁמְּטַפְטֵף, כֵּיוָן שֶׁיִּגַּע בּוֹ אָדָם – יִכְבֶּה. וְכָל הַמְאַמֵּץ עִם יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ – הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, אֶלָּא יִשְׁהֶה מְעַט, שֶׁמָּא נִתְעַלֵּף. וְכֵן אֵין קוֹרְעִין עָלָיו, וְלֹא חוֹלְצִין כָּתֵף, וְלֹא מַסְפִּידִין, וְלֹא מַכְנִיסִין עִמּוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין בַּבַּיִת עַד שֶׁיָּמוּת.
ה. הַגּוֹסֵס. הנמצא בנשימותיו האחרונות (פה"מ ערכין א,ג). וּכְלֵי מֵקַר. כלים קרירים. לְנֵר שֶׁמְּטַפְטֵף. ובעירתו יכולה להימשך זמן מסוים. וְלֹא מְטִילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל וְלֹא עַל הַמֶּלַח. שהיו מטילים את המת על חול צונן או מלח כדי שלא ימהר להסריח מחום הכרים והכסתות שמוטל עליהם. הַמְאַמֵּץ. הסוגר עיניו של המת מיד כשנפטר. וְלֹא חוֹלְצִין כָּתֵף. שהוא אחד ממנהגי האבלות (לקמן ח,ג). וְלֹא מַכְנִיסִין עִמּוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין בַּבַּיִת עַד שֶׁיָּמוּת. כדי שלא תיטרף דעתו של הגוסס, וכן כדי שלא יתייאשו מלהתפלל עליו (יד"פ).
ו. מִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו – אוֹכֵל בְּבֵית חֲבֵרוֹ. אֵין לוֹ בַּיִת אַחֵר – עוֹשֶׂה מְחִצָּה וְאוֹכֵל. אֵין לוֹ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה – מַחֲזִיר פָּנָיו וְאוֹכֵל. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מֵסֵב וְאוֹכֵל, וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר, וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְאֵינוֹ מְזַמֵּן, וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וּפָטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין וּמִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. בְּשַׁבָּת מֵסֵב, וְאוֹכֵל בָּשָׂר, וְשׁוֹתֶה יַיִן, וּמְזַמֵּן, וּמְבָרֵךְ, וּמְבָרְכִין עָלָיו, וּמְזַמְּנִין עָלָיו, וְחַיָּב בְּכָל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, חוּץ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. נִקְבַּר הַמֵּת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וְלִשְׁתּוֹת יַיִן מְעַט כְּדֵי לִשְׁרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו, אֲבָל לֹא לִרְווֹת.
ו. מִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. שעדיין לא קברו. אוֹכֵל בְּבֵית חֲבֵרוֹ. ואינו אוכל בפני המת. עוֹשֶׂה מְחִצָּה. בינו ובין המת. מַחֲזִיר פָּנָיו. מסובב את גופו לצד השני. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. גם אם אין המת מוטל לפניו ממש, ומת זה הוא קרובו שמוטל עליו לעסוק בקבורתו. אֵינוֹ מֵסֵב וְאוֹכֵל. לא יאכל בהסיבה שהיא דרך קביעות ויש חשש שישכח צרכי המת (שטמ"ק ברכות יז,ב) ויש שהסבירו שאין להסב משום שהסיבה היא דרך חשיבות (רש"י שם). וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן. כדי שלא יימשך אחריהם ויתעצל מצרכי הקבורה (תוספות ור"ן מועד קטן כג,ב). וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ. ברכת המוציא שלפני המזון. וְאֵינוֹ מְזַמֵּן. ברכת המזון שאחר הסעודה (רש"י ברכות שם). וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו. אינו צריך שאחרים יברכו עבורו להוציאו ידי חובה. וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. אינו מצטרף לזימון (שם). וּפָטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע וכו'. משום כבוד המת ומפני שטרוד במצוות קבורתו (מאירי שם יח,א; וראה גם הלכות קריאת שמע ד,ג ושם מבואר שגם החופר את הקבר והמשמר את המת פטורים). וּמִכָּל מִצְווֹת. עשה, אך אסור בעשיית איסורים. חוּץ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. שאינו חייב לקיים מצוות עונה, אך אם ירצה רשאי (לח"מ, יד"פ). לֹא לִרְווֹת. לא ישתה שתייה מרובה שיכולה להביא לידי שכרות ולהסיח דעתו מהאבלות (ראה גם לקמן יג,ח).
ז. אֵין מַשְׁהִין אֶת הַמֵּת, אֶלָּא מַדְחִין מִטָּתוֹ מִיָּד. וְכָל הַמַּדְחֶה מִטָּתוֹ – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח; וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה.
ז. מַדְחִין מִטָּתוֹ מִיָּד. ממהרים להביא את מיטתו לקבורה, כדי שלא להטריח את הרבים יותר מדי (רי"ץ גיאת הלכות אבל עמ' רלב, ולטעמים נוספים ראה ב"י). וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. שמשום כבודם עליו להאריך בהספדם והלוויתם.
ח. הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ עֶרֶב יוֹם טוֹב, אוֹ שֶׁהָיוּ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִין עַל הַמִּטָּה – מֻתָּר, שֶׁלֹּא מִהֵר אֶלָּא לִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וְכָל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָּא אִם כֵּן הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ וּלְהַשְׁלִים צְרָכָיו.
ח. הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ עֶרֶב יוֹם טוֹב. ואין זמן רב להשתהות ולהאריך בהספד ולוויה. גְּשָׁמִים מְזַלְּפִין. יורדים. מֻתָּר. למהר בקבורת אביו ואמו. הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ. מניחו ללא קבורה. עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. שנאמר בהרוגי בית דין: "לא תלין נבלתו על העץ כי קבר תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג), ולמדו חכמים שלא רק בהרוגי בית דין הדין כן, אלא בכל המתים (הלכות סנהדרין טו,ז-ח, וראה שם ולקמן יב,א שיש גם מצוות עשה בקבורת המת ביום מיתתו).
ט. הָאָבֵל – בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין וְלֶאֱכֹל מִשֶּׁלּוֹ, וְחַיָּב לֵישֵׁב עַל מִטָּה כְּפוּיָה. וּבִשְׁאָר יְמֵי הָאֵבֶל מֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל מִשֶּׁלּוֹ וְלֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מַפָּץ אוֹ קַרְקַע, וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין. וּמִנַּיִן שֶׁהוּא אָסוּר בָּרִאשׁוֹן לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" (יחזקאל כד,יז) – מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין; וְנֶאֱמַר לוֹ: "וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל" (שם) – מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אוֹכְלִין מִשֶּׁל אֲחֵרִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וַאֲסוּרִין לֶאֱכֹל מִשֶּׁל עַצְמָן.
ט. וְחַיָּב לֵישֵׁב עַל מִטָּה כְּפוּיָה. מיטה הפוכה (וראה גם לקמן ה,יח). מַפָּץ. מחצלת. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל… מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. כאשר בישר ה' ליחזקאל שאשתו תיספה במגפה ציווהו שלא ינהג במנהגי אבלות, ומשם למדו חכמים מהם מנהגי האבלות שאותם צריך האבל לנהוג בדרך כלל. פְּאֵרְךָ. ופאר הוא כינוי לתפילין (ראה בבלי ברכות יא,א). מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם אוֹכְלִין מִשֶּׁל אֲחֵרִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן וַאֲסוּרִין לֶאֱכֹל מִשֶּׁל עַצְמָן. ועל ידי כך האבל לא יתעסק בהכנת אוכל ויסיח דעתו מהאבלות, וכן על ידי שהאחרים מצווים להאכילו, ממילא ידאגו לצרכיו ויתמכו בו וינחמו אותו.

תקציר הפרק 

🤔 מה היה אומר רמב"ם על הציון המפואר שהוקם על קברו בטבריה? בפרקנו נזכרת ההלכה ש"מציינין את הקברות", כלומר מסמנים אותם באמצעות סיד, כדי שהכוהנים יוכלו להישמר מפני טומאת המת, "ובונין נפש על הקבר", שהיא המצבה; אכן, "הצדיקים אין בונין להם נפש על קברותיהן, דבריהם הם זכרונם" (סוף הלכה ד). מה אפוא היה אומר רמב"ם לו היה רואה את המבנה המפואר שהוקם מעל קברו, הכולל, מלבד מצבה, גם קומפלקס שלם ו"כתר" מתכת עצום המתנשא למרחוק? לנו נותר רק לנחש… 👑

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אבל ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן